אודה ואתוודה – אני חסיד קטן למדי של סדרות ישראליות, ובעיקר סדרות קומיות ישראליות. איכשהו תמיד יש לי תחושה שהסיכוי להצחיק אותי בשפת אמי נידון לכישלון, ואני מעדיף להביע מבוכה מול סדרה לא מצחיקה באנגלית מאשר מול כזו בעברית. זו גם הסיבה לכך שעל "קופה ראשית" בכלל ועל דמותו של ראמזי עבד ראמזי בפרט שמעתי איפשהו רק לפני סוף העונה השנייה, והמתווכים היו כמובן ילדיי. זה קרה כשהם התחילו לדבר מדי פעם במבטא ערבי מוזר, ששילב בתוכו עברית יפה מדי. לא הבנתי מה הקטע, והם הסבירו לי, בדיוק כפי שדורות צעירים מסבירים לקשישים מאז ומתמיד, מיהו ראמזי ומה הסיפור שלו, כשמדי פעם הם מתבלים את ההסבר באחת מהברקותיו הלשוניות, נחנקים מצחוק ואז חוזרים להסבר. אז ישבנו לראות יחד כמה פרקים – שהם כמובן דקלמו בעל פה – ומאותו רגע גם אני אוהב את קופה ראשית. כלומר, עם ההסתייגויות המתחייבות של מי שברזומה הצפייה שלו כלולים "סיינפלד" ו"תרגיע", ואפילו סדרות ישראליות נשכחות ומעולות כמו "מ.ק. 22" או "שוטטות".
וזה אולי מה שהכי יפה בקופה ראשית – היא לא מתיימרת. אף אחד מהיוצרים לא שם לו למטרה להיות מתוחכם מאוד, ודווקא לכן יש בה רגעי תחכום גאוניים. למשל, כשראמזי מספר על הלוויית קרוב משפחתו, שנפלה לא עלינו בדיוק על שעות עבודה בסופר האהוב. הוא מספר למצלמה כיצד הוא וחברו לעבודה עשו בסופו של דבר החלפה, ואז בא הטוויסט:
"זה לא היה פשוט. החבר ממש התפרק שם על הקבר, הוא לקח את ההלוויה קשה".
קופה ראשית גם לא מתיימרת לעשות שינוי חברתי או פוליטי גדול, ודווקא לכן פרק כמו "ראמזי טהור לעד", שבו ראמזי מסתבך עם עובד חדש בסופר שמתגלה כחבר בלה־פמיליה, מוטח לעבר הצופה כמו אגרוף בבטן. היא גם לא מתיימרת להיות רב־רובדית כל הזמן, ודווקא לכן הרגעים שהנס הטלוויזיוני קורה בהם יפים, ולא פעם מרגשים.
ראמזי עבד ראמזי, בגילומו של אמיר שורוש, הוא ללא ספק הכוכב הגדול של קופה ראשית. וכשבצוות השחקנים הקבוע יש לך שמות כמו קרן מור ודב נבון, מדובר בחתיכת הישג. ההישג הזה עוד יותר לא מובן מאליו לדמות של ערבי תושב ג'סר א־זרקא, לא ממש האדם שהצופה הממוצע בכאן 11 מכיר, אוהד או בכלל יודע למצוא את הכפר שלו על המפה.
זהו מקרה נדיר שבו לשחקן המגלם את הדמות יש דמות מורכבת כשלעצמה (שורוש הוא בן לאם יהודייה ולאב ערבי), ובמדינה מורכבת ומקוטבת כמו שלנו, כשדווקא דמות כזאת מצליחה לאגד סביבה קונצנזוס רחב שמשקף געגוע לאיזו תמימות, לאיזה רוגע, לפחות קיטוב ופחות מריבות – זהו סוג של נס.
קבלו את אמיר שורוש, הלא הוא ראמזי עבד ראמזי, מדבר על (כמעט) הכול, במשחק אסוציאציות.
אמיר וראמזי
אני מניח שיש שחקנים שבדמויות שהם מגלמים כלול אחוז מסוים מהאדם שהם. אבל במקרה של ראמזי עבד ראמזי, אנחנו בכלל לא דומים. אני לא תמים ורגוע כמו ראמזי. הוא כמובן רגוע עד שנגמר לו הג׳ל אלקטרז. יש הרבה מן הדמות שהייתי שמח לאמץ, אופטימיות אמיתית למשל. הוא דמות נדירה – עגולה, שלמה וחיובית, דמות ששלמה עם מי שהיא ועם הערכים שהיא מייצגת. לרוב הדמויות בסדרות יש צדדים פחות חיוביים לצד המעלות שלהן. אצל ראמזי עבד ראמזי הכול בא מטוב, מתוך רצון לעזור ולהיות יעיל ואדיב בעבודה. הסבלנות האינסופית שלו מניעה את קווי העלילה איתו, ולרוב גם מסבכת אותו. זה מה שיפה ושונה לדעתי מדמויות אחרות בעולם הטלוויזיה, וככל הנראה זה גם מה שהופך את ראמזי עבד ראמזי לדמות אהובה כל כך. כן משותפת לנו האהבה לירידה לפרטים במקצוע שלנו. זה מה שהבאתי לדמות, אני אוהב פרטים קטנים. למשל, אני אוהב פאזלים. בן אדם נורמלי מכין סלט בחמש דקות, אני יכול להכין סלט במשך שעה, עד שהירקות יהיו קצוצים דק־דק. אבל בסופו של דבר אני שחקן שמגלם דמות, ומעצם ההשוואה אני מרגיש שיש טשטוש גבולות קל ביני לבין ראמזי עבד ראמזי.
קהל
אני מרגיש את החיבוק מהקהל, למשל בבקשות לברכות לימי הולדת וימי נישואין מצד מבוגרים וילדים שאוהבים את קופה ראשית. זה בדרך כלל מגיע מההורים או מהחברים של החוגגים, שרוצים להפתיע אותם. אני מנסה לענות לכולם אבל עומס הבקשות הפך את ההיענות לכולן לבלתי אפשרית. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להתנצל בפני מי שבקשותיו לא נענו. אוהב אתכם. ויש גם מתנות המיוחדות שאני מקבל מהמעריצים – דברי אמנות, תמונות ופסלים שמעריצי הסדרה שולחים לי. לקופה ראשית יש מעריצים שהם הכי מוכשרים בעולם, וזו לא הגזמה.
קאלט
הרגע שבו הבנתי שראמזי הופך לקאלט היה לאחר שידור העונה השנייה, בבוקר פורים: הוואטסאפ והמסנג׳ר שלי התמלאו בהודעות עם תמונות של ילדים ומבוגרים מחופשים לראמזי עבד ראמזי. במשך שלושה ימים היו אינסוף תיוגים באינסטגרם ובפייסבוק. זה קרה באופן טבעי בקרב הצופים, ומבחינתי זו הבעת הערכה ואהבה ספונטנית ומרגשת.
העונה הראשונה של קופה ראשית עלתה בטלוויזיה החינוכית של הערוץ הראשון והיה לה קהל מעריצים קטן אך אדוק. העונה השנייה עלתה ב־2019 בכאן 11 ואז כבר החל באזז שהביא את הדמות של ראמזי גם למודעות של משרדי הפרסום. באותה שנה הגיעו אל שרון כהן, הסוכן שלי, הרבה הצעות לקמפיינים. לאחר חשיבה והתייעצות החלטנו לחבור למשרד הפרסום מנצ׳ ולחברת דור אלון, שהגו קמפיין מעולה שבו ראמזי עבד ראמזי – שכמובן נאמן ל"שפע יששכר" – מתפתה לבקר באלונית.
נדב פרישמן ויניב זוהר, היוצרים של קופה ראשית, כתבו תסריטים קומיים סביב הרעיון הזה, שהתאימו לדמות. הקמפיין חשף את ראמזי לקהל בכל הערוצים, והסלוגן הפך לקאץ׳־פרייז, משפט מאפיין שכיום הוא המזוהה ביותר עם הדמות.
תמימות
זו לא תמימות, זו טוטאליות בכל דבר שקשור לשפע יששכר. אף אחד לא מנצל את ראמזי, זה הוא שנהנה ורוצה לתת. הרצון של ראמזי הוא שהכול יהיה מושלם בסופר, במדפים, בשירות – ופסגות חייו הן רגעים שקשורים לעבודתו בסופר. מבחינתו הוא חי את החלום. לכן הוא גם מתקשה לצאת לחופש. בעולם שבו רוב האנשים חיים מחופשה לחופשה, ראמזי ממש סובל כשהוא נמצא רחוק משפע יששכר, בגלל הדאגה מכך שהדברים לא מתנהלים כמו שהוא רוצה.
משחקי מילים
יש כמה וכמה שנינויות או משחקי מילים של ראמזי שאני אוהב במיוחד. הפייבוריט שלי הוא ״זה ירק א־לוהי קוּלוֹרבּי״ (כּוּלוֹ רבּי). ״בוס גדול״ – בּוֹסגָה, ״יום בנעימים״, ״מבצעים כאסח־כאסח״, ״ניסיטולי – גם ניסים וגם טולי״, ואחרון חביב: ״זה מנטוּ״ (meant to be). לקופה ראשית יש השפעה גם על השפה העברית, הצופים האדוקים ממציאים כל הזמן קיצורים משלהם: נסקה – נס קפה. שִׁבעתה – שבעת הכוכבים. בֵּיצַקָה – ביצה קשה. וכמובן קוּפַּרָא.
קוּפַּרָא?
קיצור של קופה ראשית, כמובן. עוד דבר מצחיק שגיליתי לאחרונה הוא שמעריצי הסדרה שכותבים ברשתות החברתיות לא יכולים להגות מילים מסוימות או צירופי מילים ללא המבטא של ראמזי. כמו המילים: ״כאסח״ ו״סוּפּ־פֶּר״.
קופה ראשית
כמעט לא הגעתי לשם. הייתי כפסע מלעזוב את עולם המשחק ולבחור במסלול אחר. ב־2009 סיימתי ללמוד בבית הספר למשחק בית צבי, והתקבלתי לכל מיני תפקידים בסדרי גודל שונים. גם השתתפתי במעין קופה ראשית ב־yes שנקראה "15 דקות", אבל שום דבר לא הבשיל למשהו גדול יותר. היום אני יודע שלא הייתי מוכן לזה – ומוכנות היא מרכיב חשוב לא פחות מכישרון והתמדה.
מבחינתי היו אז שני דברים בראש סדר העדיפויות שלי והייתי מוכן לעשות בשבילם הכול – למצוא זוגיות ולהקים משפחה. הגעתי להבנה שהבילויים וכל מה שמסביב זה כבר לא מה שאני רוצה. הייתי מרוכז בהקמת משפחה. למזלי הגדול פגשתי את טלי (בן־יוסף), יחד הקמנו משפחה ונולד לנו אורי. אז החלטתי שאני נותן עוד הזדמנות למשחק.
באותם ימים התקיימו האודישנים לעונה הראשונה של קופה ראשית. כשהיו כבר ממש בעיצומם, יוצרי הסדרה עדיין לא מצאו את השחקן שיגלם את ראמזי עבד ראמזי. הייתי קצת סרבן אודישנים, וטלי – שגם היא שחקנית – פגשה את המלהקת אסתר קלינג ששאלה אותה אם אסכים להגיע לאודישן. הגעתי, וברגע שקיבלתי את הטקסט הגאוני ידעתי מיד איך הדמות מדברת, מתנהלת, נעה ואפילו מתלבשת – עד לרמת צרור המפתחות. הגעתי מוכן לאודישן, וכבר שם התגובה של היוצרים הייתה טובה. התקבלתי לתפקיד ויחד עם היוצרים בראנו את ראמזי עבד ראמזי השלם, אבל גם המתרחב.
גבולות
בכל עונה הדמות עומדת בפני סיטואציות מאתגרות והזויות חדשות, שגורמות לה לבדוק את הגבולות, הערכים והיכולות מול עצמה ומול הלקוחות. אבל אני לא זוכר שהיה משהו ספציפי בטקסט של ראמזי שעורר בי התנגדות. היוצרים שומרים על הדמות הזו ועל שאר הדמויות כמו על הילדים שלהם. תמיד נשאלת השאלה האם זה משהו שמתאים לדמות לעשות או לומר. ביני ובין היוצרים יש דיאלוג פתוח בשאלה מה משרת את העלילה.
השפעה
הדמויות בקופה ראשית מייצגות מיקרוקוסמוס ישראלי. כולנו קונים בסופר. בין המעברים והמדפים אנחנו פוגשים אנשים חדשים וסיטואציות מאתגרות שאינן חלק מהשגרה שלנו, וזה כבר מכנה משותף רחב להזדהות של רוב הצופים אם לא כולם. אני לא יודע אם ״השפעה״ זו המילה המדויקת אבל עד עתה, בכל עונה, היוצרים שילבו עלילות שהן חלק מהמציאות הישראלית ויש בהן מתח. זה בלתי נמנע. הם לא מנסים לחנך אלא להציב מראה קומית, קצת להגזים ולמתוח את הגבולות בהתאם לדמויות ולקו העלילה של הפרק. דוגמאות טובות הן פרק שלוש בעונה הראשונה, ״בוקר של פיגוע״, או פרק 14 בעונה השנייה, ״פסח בא״, וכמובן "ראמזי טהור לעד" שעוסק בלה־פמיליה. היוצרים לא רצו מראש לכתוב סאטירה, אבל החליטו לגעת גם בזה.
מעורבות
נדב ויניב הגו ויצרו את דמותו של ראמזי עבד ראמזי – את הטקסט ואת השפה. אני כשחקן מפיח רוח חיים בדמות – כלומר, לוקח את הרעיון, ההמצאה והטקסט של היוצרים המוכשרים והופך אותם למישהו ״אמיתי״ שחי במציאות הטלוויזיונית של הצופים. היוצרים והבמאי פתוחים לרעיונות. אני זוכר שפעם אחת בצילומים לפרק שבו סוהא, אחותו של ראמזי עבד ראמזי, מגיעה לעבוד בסופר ומחפשת חתן, הצעתי שראמזי ישדך לה מישהו מהסופר. או לדוגמה, מכיוון שאני מאוד אוהב למצוא את הפיזיות של הדמות, אז החלטתי שראמזי מקפץ בעליזות ולא הולך ״רגיל״.
סטיילינג – בן חן יצחק פור
קאסט
כבוד גדול בשבילי לעבוד עם כמה מהשחקנים הוותיקים והגדולים בישראל. זה מרגש, ולפעמים בלתי ייאמן וזה חלק בלתי נפרד מהמתנות שהמסע הזה מעניק לך. לא מזמן הצטלמתי למערכון מיוחד ליום העצמאות עם כוכבי "זהו זה", מוני מושונוב ואבי קושניר, אמנים שאני מכיר ומעריך מהילדות. מרים זוהר התארחה בקופה ראשית. אושיק לוי שיחק בתפקיד מנהל הסופר המתחרה. יש לנו שחקן ותיק בקאסט הקבוע, יעקב בודו, ושחקנים ותיקים־צעירים כמו דב נבון, יגאל עדיקא וקרן מור, שהם מהקומיקאים הגדולים ביותר שהצמיחה המדינה.
עברית
העברית הצחה עם משפטי הקאלט שמתובלים במבטא ערבי היא הברקה של היוצרים. ראמזי מדבר לרוב בשילוב של לשון תקנית ועברית גבוהה. לדעתי זה היה אחד הדברים הראשונים שהקהל זיהה ואהב, בגלל אלמנט ההפתעה. הדמות של הערבי, זה שעובד בסופר, דווקא היא זו שמדברת בעברית צחה וגבוהה. צריך לזכור שזו גם עברית שלא זוכים לשמוע בסדרות של היום.
אפילו האקדמיה ללשון העברית התייחסה לעברית הזו. בפוסט אחד הם כתבו על ״מיני־סופר״, בפוסט אחר הם כתבו שהשימוש במילה סופר הוא פספוס של העברית: ״ראמזי, תכיר – החלופה העברית לסופר־מרקט היא מרכול". הם אנשים רציניים שם, באקדמיה. הם כתבו שזו לא עברית תקנית, בעצם זו לא עברית בכלל, ושהיו רוצים לשים סוף לשגיאה הכאובה. זה מאוד משעשע לדעתי. מכבד ומשעשע. כשחקן אני זוכה לדבר את העברית הזו, ליהנות איתה, לגלגל אותה על הלשון. אני מפיח חיים בטקסט. מה שעשיתי זה לקחת את אהבת השפה של ראמזי ולהדגיש בה מילים כמו במוזיקה.
קידום
בכל בוקר, בשעה ארבע בדיוק, ראמזי נוסע לעבודה. תתאר לך מתי הוא קם. הוא מתלבש, מסתרק, שם ג׳ל. הוא מאופיין בנאמנות אינסופית לסופר שפע יששכר, מרכול – הנה למדתי! – שבו הוא עובד מגיל 13. בכל יום מבחינת ראמזי עבד ראמזי, הוא כבר בטופ, בשיא. הוא המלך של הממלכה שלו, ממלכה שהוא דואג לה גם בימי חופש שהוא אף פעם לא לוקח. המסירות הזאת לעבודה היא לא כדי להתקדם או להרוויח יותר. הוא מגשים את עצמו בתפקיד הזה. או אולי הוא רגשני מכדי לעזוב את יולנדה, מכונת השטיפה.
חברות
בקופה ראשית זה כבר סוג של משפחה. יש צילומים משותפים בכל שנה, קבוצות ואטסאפ משותפות והומור מיוחד. זה משתנה כמובן בהתאם לשאלה עד כמה כל אחד עסוק בתקופות שונות.
צחוקים
אנחנו מצלמים כל פרק בערך ביומיים. מספר הטייקים משתנה ותלוי במורכבות הסצנה, ואנחנו צוחקים המון במהלך הצילומים. בעונה הראשונה הייתה לי סצנה שבה ראמזי מנגן בגיטרה ושר את השיר "גן השקמים". הצלמים פשוט לא יכלו להמשיך לצלם מרוב צחוק, והיינו צריכים לצאת להפסקה כדי להתאפס מחדש. בפרק הפקקים הראיתי לדב נבון פקק של אקונומיקה, נכנסתי אז לטראנס של אמירת כל סוגי הפקקים ודב נקרע מצחוק.
ארץ נהדרת
אני השחקן הערבי הראשון בתוכנית, ולשמחתי אני לא מגלם רק דמויות של ערבים. עשיתי שם גם חיקויים של רן דנקר, בניה ברבי, לירון אופיר, עופר כסיף, יוראי להב הרצנו, סאבלימינל ועוד.
סטריאוטיפ
הסטריאוטיפים של הדמויות בקופה ראשית קיימים בחברה הישראלית, נרצה או לא נרצה. זה תיוג ראשוני של מי הבן־אדם ומה אני יודע עליו בלי להכיר אותו. לדעתי דווקא קופה ראשית פותחת הזדמנויות לכל דמות, חלון לעוד רבדים ולעוד מצבים ששוברים את הסטריאוטיפ, ועדיין משתמשת בדימוי הזה כדי להצחיק ולגרום לך לחשוב. הצופה חושב שהוא מכיר את הדמות, ואז היא מפתיעה אותו. בסופו של דבר הצופה מתאהב באישיות של הדמות ומתחבר לאדם ולא לסטריאוטיפ – ממש כמו בחיים עצמם.
חלום
אין לי חלומות על התפקיד הבא. הוא עדיין לא נכתב, אז אני לא יודע מהו. כרגע אני עסוק כל כולי במופע סטנדאפ שכתבתי עם הילה גולן, שגם מביימת אותו. זה מרגש אותי מאוד.
השלם: ראמזי עבד ראמזי הוא…
עובד כללי בכיר ב"שפע יששכר" סניף יבנה. סתם, נו – ראמזי עבד ראמזי הוא מתנה גדולה עבורי.
השפעה
הדמויות בקופה ראשית מייצגות מיקרוקוסמוס ישראלי. כולנו קונים בסופר. בין המעברים והמדפים אנחנו פוגשים אנשים חדשים וסיטואציות מאתגרות שאינן חלק מהשגרה שלנו, וזה כבר מכנה משותף רחב להזדהות של רוב הצופים אם לא כולם. אני לא יודע אם ״השפעה״ זו המילה המדויקת אבל עד עתה, בכל עונה, היוצרים שילבו עלילות שהן חלק מהמציאות הישראלית ויש בהן מתח. זה בלתי נמנע. הם לא מנסים לחנך אלא להציב מראה קומית, קצת להגזים ולמתוח את הגבולות בהתאם לדמויות ולקו העלילה של הפרק. דוגמאות טובות הן פרק שלוש בעונה הראשונה, ״בוקר של פיגוע״, או פרק 14 בעונה השנייה, ״פסח בא״, וכמובן "ראמזי טהור לעד" שעוסק בלה־פמיליה. היוצרים לא רצו מראש לכתוב סאטירה, אבל החליטו לגעת גם בזה.
מעורבות
היוצרים, נדב ויניב, הגו ויצרו את דמותו של ראמזי עבד ראמזי – את הטקסט ואת השפה, ואני כשחקן מפיח רוח חיים בדמות. כלומר, לוקח את הרעיון, ההמצאה והטקסט של היוצרים המוכשרים והופך אותם למישהו ״אמיתי״ שחי במציאות הטלוויזיונית של הצופים. היוצרים והבמאי פתוחים לרעיונות. אני זוכר שפעם אחת בצילומים לפרק שבו סוהא, אחותו של ראמזי, מגיעה לעבוד בסופר ומחפשת חתן, הצעתי שראמזי עבד ראמזי ישדך לה מישהו מהסופר. או לדוגמה, בגלל שאני מאוד אוהב למצוא את הפיזיות של הדמות, אז החלטתי שראמזי מקפץ בעליזות ולא הולך ״רגיל״.
קאסט
כבוד גדול בשבילי לעבוד עם כמה מוותיקי וגדולי השחקנים בישראל. זה מרגש, ולפעמים בלתי ייאמן וזה חלק בלתי נפרד מהמתנות שהמסע הזה מעניק לך. לא מזמן הצטלמתי למערכון מיוחד ליום העצמאות עם כוכבי "זהו זה", מוני מושונוב ואבי קושניר, אמנים שאני מכיר ומעריך מהילדות. מרים זוהר התארחה בקופה ראשית. אושיק לוי שיחק בתפקיד מנהל הסופר המתחרה. יש לנו שחקן ותיק בקאסט הקבוע, יעקב בודו, ושחקנים ותיקים־צעירים כמו דב נבון, יגאל עדיקא וקרן מור, שהם מהקומיקאים הגדולים ביותר שהצמיחה המדינה.
עברית
העברית הצחה עם משפטי הקאלט שמתובלים במבטא ערבי היא הברקה של היוצרים. ראמזי מדבר לרוב בשילוב של לשון תקנית ועברית גבוהה. לדעתי זה היה אחד הדברים הראשונים שהקהל זיהה ואהב, היה בזה את אלמנט ההפתעה. הדמות של הערבי, זה שעובד בסופר, דווקא היא זו שמדברת בעברית צחה וגבוהה. צריך לזכור שזו גם עברית שלא זוכים לשמוע בסדרות של היום. אפילו האקדמיה ללשון העברית התייחסה לעברית הזו. בפוסט אחד הם כתבו על ״מיני־סופר״, בפוסט אחר הם כתבו שהשימוש במילה סופר הוא פספוס של העברית: ״ראמזי, תכיר – החלופה העברית לסופר־מרקט היא מרכול". הם אנשים רציניים שם, באקדמיה. הם כתבו שזו לא עברית תקנית, בעצם זו לא עברית בכלל, ושהיו רוצים לשים סוף לשגיאה הכאובה. זה מאוד משעשע לדעתי. מכבד ומשעשע. מבחינתי כשחקן אני זוכה לדבר את העברית הזו, ליהנות איתה, לגלגל אותה על הלשון. אני מפיח חיים בטקסט. מה שעשיתי זה לקחת את אהבת השפה של ראמזי ולהדגיש בה מילים כמו במוזיקה.
קידום
בכל בוקר, בשעה ארבע בדיוק, ראמזי נוסע לעבודה. תתאר לך מתי הוא קם. הוא מתלבש, מסתרק, שם ג׳ל. הוא מאופיין בנאמנות אינסופית לסופר שפע יששכר, מרכול – הנה למדתי! – שבו הוא עובד מגיל 13. בכל יום מבחינת ראמזי עבד ראמזי, הוא כבר בטופ, בשיא. הוא המלך של הממלכה שלו, ממלכה שהוא דואג לה גם בימי חופש שהוא אף פעם לא לוקח. המסירות הזו לעבודה היא לא כדי להתקדם או להרוויח יותר כסף. הוא מגשים את עצמו בתפקיד הזה. או אולי כי הוא רגשני מכדי לעזוב את יולנדה, מכונת השטיפה.
חברות
בקופה ראשית זה כבר סוג של משפחה. יש צילומים משותפים בכל שנה, קבוצות וואטסאפ משותפות והומור מיוחד לנו. זה משתנה כמובן בהתאם לשאלה עד כמה כל אחד עסוק בתקופות שונות.
צחוקים
אנחנו מצלמים כל פרק בערך ביומיים. מספר הטייקים משתנה ותלוי במורכבות הסצנה, ואנחנו צוחקים המון במהלך הצילומים. בעונה הראשונה הייתה לי סצנה שבה ראמזי מנגן בגיטרה ושר את השיר "גן השקמים". הצלמים פשוט לא יכלו להמשיך לצלם מרוב צחוק, והיינו צריכים לצאת להפסקה כדי להתאפס מחדש. בפרק הפקקים הראיתי לדב נבון פקק של אקונומיקה, נכנסתי אז לטראנס של אמירת כל סוגי הפקקים ודב נקרע מצחוק.
ארץ נהדרת
אני השחקן הערבי הראשון בתוכנית, ולשמחתי אני לא מגלם רק דמויות של ערבים. עשיתי שם גם חיקויים של רן דנקר, בניה ברבי, לירון אופיר, עופר כסיף, יוראי להב הרצנו, סאבלימינל ועוד.
סטריאוטיפ
הסטריאוטיפים של הדמויות בקופה ראשית קיימים בחברה הישראלית, נרצה או לא נרצה. זה תיוג ראשוני של מי הבן־אדם ומה אני יודע עליו בלי להכיר אותו. לדעתי דווקא קופה ראשית פותחת הזדמנויות לכל דמות, חלון לעוד רבדים ולעוד מצבים ששוברים את הסטריאוטיפ ועדיין משתמשת בדימוי הזה כדי להצחיק ולגרום לך לחשוב. הצופה חושב שהוא מכיר את הדמות, ואז היא מפתיעה אותו. בסופו של דבר הצופה מתאהב באישיות של הדמות ומתחבר לאדם ולא לסטריאוטיפ – ממש כמו בחיים עצמם.
חלום
אין לי חלומות על התפקיד הבא. הוא עדיין לא נכתב, אז אני לא יודע מהו. כרגע אני עסוק כל כולי במופע סטנדאפ שכתבתי עם הילה גולן שגם מביימת אותו. זה משהו שמרגש אותי מאוד.
השלם: ראמזי עבד ראמזי הוא…
עובד כללי בכיר ב"שפע יששכר" סניף יבנה. סתם, נו – ראמזי עבד ראמזי הוא מתנה גדולה עבורי.
