חודש יולי יסמן באופן רשמי את תחילתה של השנה האולימפית, שבסיומה הספורטאים שיצליחו להוציא מעצמם את המיטב יזכו להגיע לאולימפיאדת פריז היוקרתית. אחד המאבקים הקשוחים והמרתקים בשנה הזו צפוי בענף גלישת הרוח הישראלי, שם זוכים בכרטיס האולימפי רק גולש אחד וגולשת אחת, עובדה שלאורך השנים הולידה מאבקים קשוחים רוויי רגשות, במים ומחוצה להם. התחרות הצמודה ביותר הפעם צפויה להתקיים במסגרת נבחרת הנשים, שם גולשות ספורטאיות מוכשרות מאוד, שלכל אחת מהן כבר יש ברזומה לפחות הישג בינלאומי אחד ברמה גבוהה.
"הנבחרת הישראלית היא בלי שום ספק הטובה בעולם, והלוואי שהייתה בענף הזה תחרות קבוצתית, כי אז בטוח היינו זוכות וכולם היו מרוצים. לצערי אין דבר כזה, ובסופו של דבר זה ענף אינדיבידואלי", אומרת שרון קנטור, שנחשבת אחת מגולשות הרוח הטובות בעולם. "הנבחרת החלה לעבוד בנובמבר 2021, כמה חודשים אחרי טוקיו. והיא כוללת שש בנות, ושחר צוברי, שפרש מספורט תחרותי, מונה למאמן שלנו. אנחנו נבחרת מגובשת מאוד. הבנות נמצאות יחד מראשון עד חמישי באימונים ועושות הכול יחד. אנחנו מתאמנות בעיקר בשדות־ים, שם נמצא המרכז שלנו, ובנוסף למחנות אימון בכנרת, באילת, בקישון במרינה בחיפה ובחורף בזמן הסערות, גם בהרצליה. אנחנו גם המון בחו"ל, ומתחילת השנה היינו כבר שלושה חודשים במחנות אימון ותחרויות. זה כיף לטייל בעולם ולהיות במקומות האחרים".
"שחר צוברי הוא מאמן מצוין שיודע לדחוף אותנו לקצה. הוא עובד קשה, למד להכיר מה החוזקות של כל אחת מאיתנו ולתת יחס אישי כשצריך. העובדה שהוא גולש עבר עוזרת לו להבין מה עובר עלינו והוא יודע לכוון ולתת עצות טובות"
באמצע מאי הגיעה קנטור לשיא של קריירת הבוגרות הקצרה שלה לאחר שזכתה בסגנות אליפות אירופה בתחרות שהתקיימה ביוון, שם גם זכתה במדליית הכסף באליפות עד גיל 21.
"בתחילת השנה היינו חודש באיים הקנריים, סיימתי שתי תחרויות בינלאומיות במקומות השני והשלישי, משם המשכתי לתחרות בפלמה דה־מיורקה שבה סיימתי חמישית, ושם הבנתי שאני ברמה המתאימה ושאני בהחלט יכולה לכוון גבוה לקראת אליפות אירופה", היא מספרת, "לפני האליפות ביוון התקיימה גם תחרות הכנה שסיימתי כמנצחת ושם כבר כיוונתי לחלוטין לפודיום באליפות עצמה".
ובאמת, קנטור השתלטה במהירות על אליפות אירופה – שבה השתתפו יותר ממאה גולשות – וכבר בשיוט השני הובילה בהפרש גדול, כשהיא מנצחת ארבעה שיוטים ברצף ומגיעה לשיוט המדליות עם כרטיס חופשי לגמר. "העובדה שהובלתי את התחרות העלתה מדי יום את הלחץ שלי, בטח בשיוט האחרון לפני שיוט המדליות – שידעתי שאם אסיים אותו ראשונה אבטיח זכייה במדליה. אבל בסופו של דבר כשיורדים למים שוכחים הכול, הצגתי עוד יום מעולה ועמדתי במטרה. שיוט המדליות התנהל ברוח חזקה ובתנאים קשים וקיצוניים, שהובילו גם לדחיית השיוט עד שהדברים קצת נרגעו. הצגתי יכולת טובה, סיימתי שנייה ומאוד התרגשתי מההישג ומהעובדה שעמדתי במטרה שהצבתי לעצמי, זה היה פשוט כיף ואני שמחה על זה".
התאכזבת מזה שסיימת שנייה אחרי שהובלת כל התחרות?
"מצד אחד כן, כי הובלתי ולפעמים גם בפער גדול, אבל מצד שני להיות על הפודיום במעמד כזה זה לא מובן מאליו. התרגשתי מאוד לעמוד שם, ובסופו של דבר אני מרוצה מהתחרות ומהיכולות שהפגנתי, למדתי הרבה ממה שקרה ואני צוברת ניסיון להמשך".
מבחינת האופי שלך, את מעדיפה רוחות חזקות או חלשות במים?
"אני צעירה ועדיין לומדת על עצמי ולא סגורה על מה עושה לי טוב. אבל נראה שבתנאים של רוח חזקה אני טובה יותר, והצגתי את זה גם באליפות. אבל אני עובדת על שיפור הביצועים שלי ברוח חלשה".
קיבלת הרבה חשיפה בעקבות ההישג. את אוהבת את הפרסום?
"זה נחמד לי עד גבול הטעם הטוב. מצד אחד אני רוצה שיכירו אותי וישמעו יותר על הספורט שלנו, אבל מצד שני אני לא רוצה שזה יפריע לי באימונים ובעבודה השוטפת. לא היה לי קשה לרדת לקרקע אחרי ההישג, ועכשיו אני כבר כולי ממוקדת שוב בעבודה ובמטרה הבאה. זו הייתה תחרות מעולה אבל יש לי עוד הרבה מה לעשות ומה להוכיח, ואם אצליח לשמור על הקצב הזה אהיה מרוצה יותר".
מאמן נבחרת הנשים שחר צוברי זכה ב־2008 במדליית ארד אולימפית וגם בשתי אליפויות אירופה, בנוסף לעוד הישגים ושנים ארוכות בצמרת העולמית של הענף. הוא פרש לאחר משחקי טוקיו. "שחר הוא מאמן מצוין שיודע לדחוף אותנו לקצה. הוא עובד קשה, למד להכיר מה החוזקות של כל אחת מאיתנו ולתת יחס אישי כשצריך", אומרת קנטור. "העובדה שהוא גולש עבר עוזרת לו להבין מה עובר עלינו והוא יודע לכוון ולתת עצות טובות".
הנבחרת הנוכחית הוקמה מחדש לאחר שפורקה לקראת טוקיו, כאשר התגלה רומן אסור בין מאמן הנבחרת דאז, פייר לוקט הצרפתי, לגולשת קטי ספיצ'קוב שייצגה אותנו בטוקיו, שם סיימה במקום העשירי לאחר שזכתה בשתי מדליות כסף באליפויות עולם. "קטי היא חברה טובה שלי ושל רוב הבנות בנבחרת. כיום היא מתאמנת לבד באירופה ולא איתנו, אבל כשהיא מגיעה לתחרות היא ישראלית לכל דבר, ובכל פעם שאנחנו נפגשות אנחנו מזמינות אותה להיות איתנו ורוצות שהיא תרגיש חלק מאיתנו", אומרת קנטור. "לא הייתי בקמפיין הקודם אבל אני חושבת שהמערכת למדה הרבה ממנו. היא תומכת בנו, והמטרה היא שהנציגה שתיבחר לייצג אותנו בפריז תמשיך לפעול בסביבה שתומכת בה. אני מאוד מקווה שזה באמת מה שיקרה ונצליח להיות בוגרות בסיטואציה הזו".
למרות כל הגיבוש וההרמוניה, בסוף רק אחת תזכה בכרטיס האולימפי. כמה זה מורכב?
"אין ספק שזה יהיה קשה וקצת אכזרי, כי כולנו עובדות קשה ובטופ העולמי ורק אחת תזכה לייצג את ישראל באולימפיאדה. הנציגה תיבחר על סמך הישגים, ולא משנה מי זו תהיה, יהיה לה סיכוי גדול להגיע רחוק בפריז. בתור נבחרת אנחנו עובדות טוב יחד, דוחפות אחת את השנייה להצליח, כשכל אחת מוסיפה משהו אחר לסגל".
מה הסיכוי שאת זו שתזכה בכרטיס?
"אני מאוד רוצה להגיע לאולימפיאדה ומאמינה שזה אפשרי, אבל התחרות קשה. כל אחת מאיתנו ראויה, ושהטובה מאיתנו תנצח. החלום שלי הוא ליהנות מהחיים, ואם אגיע לשם, זה יהיה עוד פרק ממסע אחד גדול שאני עוברת".
קנטור (20) גדלה וחיה במושב אביחיל במועצה האזורית עמק חפר. היא האמצעית בין חמישה אחים, שתי בנות ושני בנים. אחיה גיא, בן ה־ֿֿ16, גולש גלים גם הוא בקטגוריה עד גיל 19. "הייתי ילדה פעילה וסקרנית מאוד שאהבה ספורט והשתתפה בהרבה חוגים, כמו אתלטיקה, טניס, כדורסל, רכיבת סוסים וגלישת רוח", היא מספרת. "עד כיתה ו' עשיתי המון דברים, ואז התמקדתי באתלטיקה, בריצות קצרות ובמקביל בגלישת גלים, שם התחלתי בקייטנה, ואז בכיתה ד' הלכתי לחוג בעקבות אחי הגדול ובן דוד שלי שעסקו בתחום. בשנה הראשונה בים משלבים כל מיני סוגי ספורט, אבל מהר מאוד הבנתי שאני רוצה לגלוש גלים ולא שום דבר אחר".
"אין ספק שבסוף התחרות תהיה קשה וקצת אכזרית, כי כולנו עובדות קשה ובסוף רק אחת תזכה לייצג את ישראל באולימפיאדה. הנציגה תיבחר על סמך הישגים ולא משנה מי זו תהיה, יהיה לה סיכוי גדול להגיע רחוק בפריז"
"בגיל 12 הייתי צריכה לבחור בין תחרות גלישה, שניצחון בה יבטיח לי נסיעה לאליפות אירופה, לבין אליפות הארץ באתלטיקה – ובחרתי בגלישה. שם הבנתי שאני נמשכת יותר לגלישה, וזה הוביל לפרישה מעיסוקים אחרים. רציתי להתמקד ולהיות הכי טובה במים, במטרה להפוך גם לספורטאית מצטיינת ולהשתתף בתחרויות הגדולות ביותר".
ובאמת קנטור התבלטה מאוד בתחרויות לגילים הצעירים ובאליפות אירופה הראשונה שלה – עד גיל 15 – זכתה במקום השלישי כשהיא בת 13 בלבד. "מאותו רגע הגעתי לפודיום בכל תחרות נוער שהשתתפתי בה. זכיתי באליפות אירופה עד גיל 17, בנוסף לעוד כמה סגניות, סיימתי שלישית בעולם וגם עכשיו בתחרויות עד גיל 21 אני מגיעה להישגים יפים", היא מספרת. "אני חושבת שהחיבור שלי לגלישת גלים הגיע מזה שהרגשתי שם מאוד חופשייה, כי גם אם יש לך מאמן, בסוף זו את מול הים עם הציוד והשקט שלך. אני אוהבת את המהירות ואת המים, אני אוהבת להישאר בים עד השקיעה או לקום מוקדם בבוקר וללכת לגלוש. אלו דברים שאין במגרש. הים משתנה כל יום, וזה הכי מעניין בעולם והכי כיף".
כמה היה מורכב לשלב בין לימודים לקריירה?
"בית הספר שלי היה במכמורת על הים, שלוש דקות הליכה מהמועדון. אז הכול היה קרוב ופשוט. בהפסקות הלכתי להרכיב את המפרש שלי, שאספיק לגלוש כמה שיותר זמן אחרי הלימודים. בין לבין גם ויתרתי על שיעורים מסוימים והלכתי לגלוש. ובשנתיים האחרונות בתיכון הייתה גם קורונה, אז בית הספר היה מושבת רוב הזמן. בתקופה הזו פשוט חרשתי את הים ואפילו שהתקשיתי לשלב בין הדברים, בסוף עשיתי בגרויות, עם חמש יחידות במתמטיקה, אנגלית וכימיה. היה לי חשוב להצליח בלימודים ולא לוותר עליהם, בניגוד לספורטאים אחרים. אני שמחה שעמדתי בשתי המשימות".
כאשר קנטור החלה להתחרות בסבב הבוגרות לפני שלוש שנים, היא נאלצה להתמודד עם מספר אתגרים, שאחד מהם הוא ה־Ifoil – דגם הגלישה האולימפי החדש שהחליף את ה"ניל פרייד" שבו השתמשו עד לסיום משחקי טוקיו.
"זה דגם הרבה יותר מהיר, שמרחף מעל המים ומגיע למהירויות של 40-50 קמ"ש. זה הרבה יותר כיף אבל גם מאוד מסוכן, כי בהתנגשויות כשהמהירות גבוהה יותר המכות חזקות יותר. אנחנו גולשות עם קסדה ואפודה ששומרת על הבטן ועל כל הגב. זה דגם חדש שנותן לצעירים אפשרות לפרוץ קדימה", מסבירה קנטור. "החשש העיקרי שלי במעבר בין נוער לבוגרות היה בעיקר פיזי, כי אצל הבוגרות זו כבר רמה אחרת והתמודדתי עם נשים שכל החיים שלהן סבבו סביב הענף, כשאני רק סיימתי בית ספר וחששתי שלא אצליח לעמוד בעומס. מצד שני, נכנס הדגם שהיה חדש לכולם, הגולשות הבוגרות יותר גלשו עם הדגם הישן בתחרות בטוקיו, וזה נתן לי זמן ללמוד את הדגם החדש ולהיכנס לעניינים כמו שצריך ולאט־לאט גדלתי עם הדגם".
ההשתלבות של קנטור בתחרויות הבוגרות לא הייתה פשוטה באופן כללי. לאחר שנים שנשמה אוויר פסגות בתחרויות הנוער, מצאה את עצמה מסיימת תחרויות באזור המקום ה־30 בשנה הראשונה. בשנה השנייה כבר התקדמה למקומות 12 עד 20, ומתחילת השנה הנוכחית היא שוב תושבת קבע בעשירייה הראשונה.
"הייתי ילדה קצת חסרת ביטחון, אז גם כשהצלחתי בתחרויות בגיל צעיר והגעתי לפודיום, תמיד אמרתי לעצמי שאני צריכה עוד תחרות להוכיח שאני טובה ועוד אחת ועוד אחת, ואף פעם לא הייתי מסופקת באמת. גם כשעברתי לבוגרות ידעתי שזו עבודה קשה ושאני צריכה להיות סבלנית. ראיתי כמה זמן לקח לבנות שגדולות ממני להצליח בבוגרות והבנתי שזה מסע קשה. היו לי לא מעט משברים במהלך הדרך, אבל תמיד ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות ושהיכולות שם, ואני רק צריכה להביא אותן לידי ביטוי. אני שמחה שעכשיו זה קורה, והמטרה היא לשמר את זה".
בנוסף הגשימה קנטור שאיפה נוספת, ובזכות הישגיה הרבים זכתה למעמד של ספורטאית מצטיינת. "אני משרתת בחיל הים, והצבא מאוד בעדי ומאפשר לי להתמקד בספורט ובאימונים, וגם כשאני בארץ אני נוסעת למחנות אימון, מה שמקשה עליי להגיע לבסיס. לשמחתי הם נותנים לי את החופש, וכשאני יכולה אני מגיעה לשם, לוקחת על עצמי משימות ועוזרת בכל מה שאני יכולה".
"החיבור שלי לגלישת גלים הגיע מזה שהרגשתי שם מאוד חופשייה, כי בסוף זו את מול הים עם הציוד והשקט שלך. אני אוהבת את המהירות, את המים, אלו דברים שאין במגרש. הים משתנה כל יום"
מבחינת מעטפת, יש לך היום כל מה שאת צריכה?
"אני חלק מסגל הכסף האולימפי וזה מקנה לי מלגה חודשית. בנוסף אני מקבלת סיוע ממכון וינגייט, איגוד השיט ומועדון השיט שלי במכמורת, שעוזר לי בקנייה של ציוד, כי אנחנו מקבלים רק סט אחד אבל צריכים הרבה יותר. בנוסף ההורים שלי משקיעים בי כסף. הם מאוד מעורבים, תומכים ועוזרים לי בכל מה שאני עושה. כרגע אין לי ספונסר מסחרי, ואשמח מאוד אם תהיה חברה שתרצה לעבוד איתי. זה יעזור מאוד".
מה המטרות הבאות שלך?
"בזכות ההצלחה באליפות אירופה ביוון, נבחרתי להיות נציגת ישראל בתחרות במארסיי, שתתקיים בחודש יולי במתקן האולימפי ובדיוק שנה לפני התחרות באולימפיאדה עצמה. זו תחרות שתדמה את המשחקים, יהיה בה נציג אחד לכל מדינה, ואני מקווה להצליח שם ולהשיג עוד נקודות דירוג במסע האולימפי. חודש אחרי תתקיים בהאג, הולנד אליפות העולם, שהיא עוד תחרות מטרה מאוד חשובה עבורי".
יש בקרים בחורף שפתאום נמאס לך, שלא בא לך לצאת מהמיטה החמימה לאימון במים?
"במקרה הזה אנחנו הגולשים שונים מכולם, כי ביום חורפי מאוד, דווקא כשאנשים אוהבים להיות מכורבלים במיטה, אנחנו אוהבים לצאת לים ולגלוש. אבל ברור שקשה לפעמים לקום מוקדם בבוקר כדי ללכת להתאמן. הפתרון שלי הוא שאני חיה בתוך שגרה שעוזרת לי להימנע מהסחות דעת. בכל בוקר אני נוסעת לשדות־ים לאימון, ממשיכה לאימון כושר ואז לארוחת צהריים והכול ברור וידוע".
ויתרת על הרבה דברים למען השיט לאורך השנים?
"כן, אבל אני משקיעה בדברים שחשובים לי, כמו חיי חברה. כרגע כל החברים שלי בצבא וזה משאיר לנו זמן להיפגש רק בסופי שבוע אז זה מסתדר טוב, כי אין אימוני נבחרת בזמן הזה. אז אני משקיעה את הזמן בעבודה אינדיבידואלית, חיזוקים והרבה מנוחה. גם ביום חופשי שלי אלך לים, אבל לא סתם כדי להיכנס למים, אלא לגלוש רוח וגלים ולעשות עוד כל מיני פעילויות".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה את?
"אני בארבע. אני עושה מה שאני אוהבת וגם מצליחה, מה שמוסיף כיף. יש לי משפחה טובה וחברים, ובסופו של יום אני נהנית ושמחה. אני לא בחמש כי שום דבר לא מושלם וצריך שיהיה טעם של עוד.
