הקיץ האחרון עשה הרבה כבוד לספורט הישראלי והוכיח שיש לנו דורות צעירים מוכשרים מאוד בכדורגל ובכדורסל, דורות שעם טיפוח נכון יוכלו לקטוף פירות בנבחרות הבוגרות ובקבוצות שונות. אחד השחקנים שפרצו הפעם הוא יובל לוין, כדורסלן מוכשר בן 19 שיפתח בקרוב את העונה השנייה שלו בליגה הלאומית, במדי אליצור שומרון. לוין, בן לשושלת כדורסל ותיקה שמתנשא לגובה של 2.03 מטר ונע על המגרש בין עמדות 3 ו־4, כיכב בנבחרת העתודה, שהפתיעה את כולם לאחר שהצליחה לשוב פעם נוספת למעמד גמר אליפות אירופה – שם היא הפסידה לצרפת אחרי הארכה.
"עד היום אני אוכל את עצמי על ההפסד הזה, כי בכל זאת יש הבדל בין סגן לאלוף, אפילו שמדובר בהישג גדול ולא מובן מאליו שאף אחד לא ציפה שנגיע אליו", אומר לוין. "הגמר היה מאוד מרגש, עם מאות ישראלים ביציע שנתנו הרגשה ביתית ועזרו לנו להיות שווים מול הצרפתים, שעד המשחק הזה הביסו כל קבוצה ב־30 נקודות הפרש. אחרי המשחק הייתי פשוט גמור ולא הצלחתי להירדם בלילה, אבל למרות שהמשחק לא הסתיים כמו שרצינו, זו עדיין הייתה חוויה שלא אשכח לעולם".
ההפתעה מההישג של הנבחרת הייתה גדולה בעיקר בגלל הדרך שפתחה בה את הטורניר. משחק הפתיחה אומנם הסתיים בניצחון מרשים מול טורקיה, אבל שתי תבוסות מול איטליה ובלגיה זימנו לנבחרת מפגש קשה מול ספרד, האלופה הקודמת, בשמינית הגמר.
"שבועיים לפני האליפות שיחקנו מול ליטא, צרפת וספרד, ואפילו שהפסדנו בכל המשחקים בהפרשים קטנים הרגשנו שאנחנו מתמודדים איתם בצורה טובה, וזה נתן לנו ביטחון שלא איבדנו גם אחרי ההפסדים. ערב לפני המשחק מול ספרד עשינו מפגש מנטלי קבוצתי: הצוות המקצועי שידר לנו שאנחנו מסוגלים וחייבים להאמין, ובמקביל הכין אותנו עם תוכנית משחק מושלמת ודאג שלא נילחץ אם ניקלע לפיגור. אני חושב שהספרדים קצת זלזלו בנו, אבל זה לא שינה את העובדה שעשינו היסטוריה כשהדחנו נבחרת כזו בשלב כל כך מוקדם באליפות".
"אמא שלי עוזרת לי בכל דבר מאז שאני זוכר את עצמי. בכדורסל היא מכוונת ונותנת עצות. היא לקחה אותי למאמנים הכי טובים ויצרה לי מעטפת עם תזונאית, מאמן מנטלי, פיזיותרפיסט וכל מה שצריך כדי להפוך למקצוען"
הניצחון המרשים העלה את ישראל לרבע הגמר, שם ניצחה החבורה המוכשרת של אלעד חסין את נבחרת גרמניה, כשלוין מככב עם 18 נקודות ושבע קליעות מוצלחות מתוך שמונה זריקות. "בזמן האליפות סבלתי מפציעה בשרירי הבטן, עברתי טיפולים ועליתי לשחק עם כדורים, כי רציתי לתת הכול בשביל הנבחרת והמדינה בטורניר האחרון שלי במסגרת הנבחרות הצעירות. בניצחון מול ספרד תרמתי בעיקר בהגנה, וערב המשחק מול גרמניה התייעצתי עם ארז לב, המאמן המנטלי שלי, איך אוכל לתרום יותר לנבחרת מבחינה התקפית. בבוקר המשחק הוא התקשר ואמר לי שאני קולע 18 נקודות ואז מזמין אותו למסעדה. בסוף המשחק התקשרתי אליו ושאלתי איפה הוא רוצה לאכול".
מה הפך את הנבחרת לחזקה כל כך בשלבים המכריעים?
"דברים פשוט התחברו לנו. כל אחד ידע את התפקיד שלו על המגרש, כשכולנו מבינים שהגנה טובה זה המפתח העיקרי, כי ידענו את המגבלות שלנו מבחינה התקפית. אישית אני שמח שהגעתי במצב טוב לשלבים המכריעים ולקחתי אחריות. אני יודע מה אני שווה ומסוגל אבל ברגע שיש יותר ביטחון הדברים קורים יותר בקלות. בכל משחק הרגשתי שהמערכת כולה בוטחת בי יותר ונותנת לי עוד אפשרות להתבטא".
נועם יעקב מסתמן כדבר הבא בכדורסל שלנו. איך היה שיתוף הפעולה איתו?
"נועם חבר טוב ושחקן מדהים, שעושה מה שהוא רוצה על המגרש, הוא יודע למצוא אותך בכל רגע נתון ולקחת על עצמו משימות כשצריך. הוא היה הברומטר שלנו באליפות, מנהיג מחוץ למגרש ועליו, ואפילו שהוא קטן מאיתנו בשנה, הוא הוביל מבחינה מקצועית וחברתית".
דני וולף הפך להפתעה הגדולה של הטורניר. ראית את זה באימונים?
"בפעם הראשונה דני הצטרף אלינו חודש לפני האליפות.אני זוכר אמריקני לבן, קצת שמנמן, שנכנס לאולם והתחיל לזרוק שלשות ופשוט לא קלע כלום. המחשבה הראשונה שלי הייתה מאיפה הביאו לנו אותו. הוא גר לבד במלון ולא הכיר אף אחד, ואחרי כמה ימים הזמנתי אותו לצאת עם חברים שלי ולאט־לאט הוא התחבר אלינו. עם הזמן הוא קיבל ביטחון, נכנס לכושר והפך לגורם מאוד דומיננטי. הוא מבין כדורסל, מעז כשצריך ועזר לנו מאוד באליפות".
אתה נהנה מהחשיפה התקשורתית אחרי ההצלחה בטורניר?
"בזמן האליפות התנתקתי מהכול כמה שאפשר, כדי להתמקד במטרה ולהוריד מהלחץ, והיה מאוד מפתיע ומשמח לגלות כמה אנשים בישראל עקבו אחרינו. מרגש אותי שאנשים עוצרים אותי ברחוב, מחמיאים, אומרים מילה טובה ומעריכים את ההישג".
לוין נולד וגדל בחיפה. הוא גר כיום בקריית־אונו ומשרת כספורטאי מצטיין בבסיס תל־השומר. הוא חלק משושלת מפוארת בכדורסל הישראלי: אמו רינת וסבתו אמירה הן חברות התהילה של כדורסל הנשים בישראל. שתיהן זכו בתואר מלכת הסלים בליגה הבכירה ושיחקו בנבחרות ישראל השונות. רינת הייתה בנבחרת הבוגרת במשך תשע שנים, השתתפה בקבוצות צמרת בליגה וגם רשמה עונה מוצלחת באוניברסיטת מיאמי. סבו ברוך היה מאמן כדורסל ושופט ואחיו הצעיר משחק כדורסל באחוזה.
"אצלנו במשפחה המורחבת כולם בטירוף על כדורסל, ובכל ארוחת שישי זה הנושא המרכזי. אחרי שחזרתי, המוקד היה אני והנבחרת, שאלו אותי הרבה שאלות וכמובן כמו תמיד העבירו קצת ביקורת עליי ועל כך שלא זכינו. רף הציפיות אצלנו הוא גבוה מאוד ואני מקבל את זה באהבה".
לוין החל לפלרטט עם הכדור כבר בגיל צעיר. "אני זוכר את עצמי כבר בגיל ארבע יורד עם אמא לגן ומשחק בכדור", הוא נזכר. "בגיל שש התחלתי לשחק בבית"ר אחוזה ושם לימדו אותי את כל היסודות, אבל במקביל שיחקתי גם כדורגל וטניס, כי חשוב לשחק בכמה ענפי ספורט בגיל צעיר בשביל ההתפתחות והקואורדינציה. בגילאים הצעירים אהבתי מאוד כדורגל והתלבטתי באיזה ענף לבחור, אבל בסופו של דבר הגובה והכישרון הכריעו לטובת הכדורסל ואני חושב שזו ההחלטה הנכונה".
בגיל 14 עבר לוין לקבוצת הנערים של מכבי חיפה, שם העלו אותו לשחק עם שנתון בוגר יותר אבל המאמן החליט שהוא לא מתאים וייבש אותו על הספסל. "הייתי כבר מאוד גבוה אבל רזה. זה לא מנע ממני להפגין יכולת טובה, והיה ממש מאכזב לא לשחק. בפעם הראשונה נאלצתי להתמודד עם מצב כזה. למרות זאת המשכתי להאמין בעצמי ואחרי שיחות עם בני המשפחה החלטנו לחפש לי קבוצה אחרת".
אף שלא שיחק בחיפה, לוין זומן לנבחרת עד גיל 15, שם קיבל הצעה שלא יכול היה לסרב לה: "אורן אהרוני שאימן את הנבחרת היה גם מנהל מחלקת הנוער במכבי תל־אביב והוא הזמין אותי להתרשמות ומבחנים באקדמיה של הקבוצה. במקביל קיבלתי הצעות גם מגלבוע גליל והפועל תל־אביב, אבל החלטתי להצטרף למכבי, וזו ההחלטה הכי טובה שקיבלתי".
לוין התקבל לאקדמיה הצהובה וכך עזב את בית הוריו לראשונה בגיל 15 ועבר לתל־אביב. "גרתי בדירה של מכבי בשכונת הדר יוסף בעיר, עם חמישה שחקנים נוספים ומאמן שבישל, שמר ודאג לנו. בהתחלה חששתי לעזוב את הבית אבל מהר מאוד החששות התפוגגו. אני אדם חברותי, והתחברתי במהירות לשחקנים בקבוצה ולחברים בתיכון החדש שלמדתי בו. גרנו קרוב לאולם, נסענו באוטובוס לבית הספר ואלו היו שנים של פריחה מקצועית וחוויה נהדרת. עבדתי תחת אנשי מקצוע מצוינים, דאגו לי לאימונים אישיים ולשיעורים פרטיים במקצועות שהתקשיתי בהם, ובמקביל קיבלתי את המושכות להוביל את קבוצת הנוער של המועדון. האמינו בי שם מקצועית ואני מאוד מודה להם על זה".
מכבי תל־אביב תמכה ועודדה אותו גם כאשר פרצה מגפת הקורונה. "בתקופת הסגר לא היה מה לעשות אז אבא שלי בנה לי בבית חדר כושר עם כל הציוד שצריך, התאמנתי כל יום ובנוסף קפצתי במדרגות, עשיתי תרגילי ניתור ושיפרתי מאוד את הקפיצה ואת הכוח שלי. בשלב מסוים כשהבנו שהמשחקים לא יתחדשו בקרוב, ומכבי תל־אביב הציעה להטיס אותי לסרביה, להתאמן בקבוצה בשם מגה לקס, שידועה ביכולת שלה לפתח שחקנים צעירים, החלטתי ללכת על זה. בשבועיים הראשונים אמא שלי הצטרפה אליי ובסוף נשארתי חודש. עברתי שם חוויה נפלאה עם שני אימונים ברמה גבוהה בכל יום, עבדתי עם צוות מקצועי נהדר, שיפרתי את האנגלית ובמשך כמה שבועות הייתי שם לגמרי לבד וצברתי ניסיון".
את עונת 2020/21 סיים לוין במדי הנוער של מכבי תל־אביב, עם ממוצעים חזקים. "בסוף התיכון היה צריך להחליט אם אעלה לקבוצה הבוגרת של מכבי ואמשיך כחריג גיל בקבוצת הנוער, אבל הרגשתי שזה הזמן עבורי לעשות קפיצת מדרגה מקצועית, לקבל דקות משחק ולהתחיל לצבור ניסיון ברמת הבוגרים ובחרתי לעבור להפועל גליל עליון בליגת העל".
"אני מאמין שאחזור למכבי תל־אביב דרך הדלת הראשית, ושזה יהיה הרבה יותר קרוב ממה שרבים חושבים"
לוין זכה למעט מאוד קרדיט בעונת הבכורה שלו בליגת העל, וב־11 המשחקים שבהם שותף זכה לדקות בודדות. "לצערי בליגת העל כרגע לא נותנים הזדמנות לצעירים כי רוב המאמנים חוששים באופן טבעי למשרה שלהם, אז הם מעדיפים להסתמך על זרים ומתאזרחים, במקום להאמין בשחקן הישראלי. לדעתי יש הרבה צעירים מוכשרים אצלנו שצריך לתת להם דקות, וצריך להתמקד ביכולת של השחקן ולא בגיל שלו. אני חושב שמצוין להגביל את מספר הזרים בכדורסל הישראלי לארבעה בלבד, בנוסף להגבלת מספר המתאזרחים, וזה ייתן עוד מקום לכישרון מקומי להתבטא. אחרי הקיץ האחרון אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש הרבה כישרון מקומי, שנותן הרבה אנרגיות וצריך מישהו שיסמוך עליו, כי הוא רוצה יותר מכל אחד אחר, בטח ממישהו שמגיע לפה לרגע".
בסיום העונה המתסכלת בגליל החליט לוין לחשב מסלול מחדש. "האימונים בגליל היו ברמה גבוהה, אבל הרגשתי שאני צריך למצוא קבוצה שתאמין בי יותר, ולשמחתי פגשתי את דרור כהן שהציע לי להצטרף לאליצור שומרון. הוא נתן לי הרבה קרדיט מהרגע הראשון, אפילו שכמעט לא שיחקתי בעונה שלפני כן. הוא הראה לי את הדרך איך להפוך לשחקן משמעותי, ולשמחתי הוכחתי את עצמי".
לוין הפך לגורם מוביל בעונת הביכורים של אליצור שומרון בליגה הלאומית, שאותה סיים עם ממוצעים נאים. "השומרון זה מקום מיוחד עם אנשים מדהימים. קיבלתי שם מעטפת מקצועית מצוינת, דואגים לי לכל מה שצריך ונוצר גם חיבור נהדר עם הקהילה. כיוון שהאולם בשומרון עדיין בבנייה, שיחקנו ונמשיך השנה לשחק בגני־תקווה, שם בכל משחק הגיעו אוטובוסים עם ילדים מהשומרון שנתנו לנו הרגשה ביתית חמה. במהלך השנה נסענו לבקר בכמה יישובים ואת סיום העונה חגגנו ביקב באזור, עם נופים מדהימים מסביב. אני אוהב מאוד לפגוש את הילדים שאוהדים את הקבוצה, זו תחושה מספקת שמישהו מעריץ אותך בצורה כזו".
בתחילת השנה חתמה מכבי תל־אביב הסכם עם אליצור שומרון, כך שתהיה לה מהעונה הקרובה זכות ראשונים לבחור שחקנים שסיימו את גיל הנוער באקדמיה בתל־אביב שלא ימשיכו לקבוצה הבוגרת של האגודה. "החיבור עם מכבי תל־אביב יהפוך את העשייה שלנו השנה אפילו ליותר מקצוענית ותחזק גם את הקשר עם הקהילה", קובע לוין. "המעבר בין ליגת הנוער לבוגרים הוא לא פשוט, השחקנים הצעירים שיגיעו אלינו יתקבלו בזרועות פתוחות, ואעשה כל מה שביכולתי לעזור להם".
מה הוביל אותך להמשיך עוד עונה בשומרון?
"הרגשתי שמבחינה מקצועית נכון לעשות עוד עונה או שתיים טובות בליגה הלאומית לפני שאקפוץ שוב למים העמוקים של הרמות הגבוהות יותר. כיף לי לעבוד תחת מאמן שסומך עליי במועדון מצוין, ואם בעונה הראשונה המטרה הייתה להישאר בליגה, אז העונה המטרה של שומרון תהיה לפחות פלייאוף עליון, משימה שלטעמי מציאותית לחלוטין".
אתה עדיין שייך למכבי תל־אביב. אתה מאמין שתחזור לשם?
"אני מאמין שאחזור למכבי דרך הדלת הראשית, ושזה יהיה הרבה יותר קרוב ממה שרבים חושבים. לאורך השנים שמעתי לא מעט ביקורות, ואני רוצה קודם כול להוכיח לעצמי שאני מסוגל להפוך לשחקן בכיר בכדורסל הישראלי. אני רוצה לעשות עונה מצוינת עם השומרון ולהגיע איתה למקומות יפים, ובעתיד אני חולם להפוך לשחקן דומיננטי ביורוליג".
עד כמה אמא שלך מעורבת היום בקריירה שלך?
"היא עוזרת לי בכל דבר מאז שאני זוכר את עצמי. בכדורסל היא מכוונת ונותנת עצות. לקחה אותי למאמנים הכי טובים ויצרה לי מעטפת עם תזונאית, מאמן מנטלי, פיזיותרפיסט וכל מה שצריך כדי להפוך למקצוען ואני מודה לה על הכול. היא, יחד עם סבא וסבתא, לא מפספסים משחק שלי, לא משנה איפה הוא מתקיים והם מעודדים, תומכים וגם נותנים ביקורת בונה כשצריך".
כמה צריך להקריב בשביל להפוך למקצוען?
"הרבה מאוד. במשך שנים לא הלכתי לימי הולדת, מסיבות או טיולים שנתיים, כי יש אימון או משחק חשוב ואני צריך לשמור על חיים ספורטיביים וללכת לישון מוקדם. לאורך הדרך לא תמיד היה קל או פשוט, אבל האמת היא שכל ויתור שעשיתי עד היום מתגמד מול המדליה שזכיתי בה עם נבחרת העתודה, כי בסוף יש תוצאות ודברים טובים שקורים".
איך נראה יום חופש עבורך?
"ביום חופש אני אשקיע קודם כול במנוחה ובאישוש הגוף ואעשה טיפול של שעה עם הפיזיותרפיסט שלי. אני בזוגיות כבר שנתיים אז אעשה משהו כיפי עם רעות, ואם חברים מחיפה יהיו באזור אז ניפגש. ימי החופש האלה חשובים מאוד, בעיקר מבחינה מנטלית, כי צריך לפעמים קצת לשחרר ולא לחשוב רק על כדורסל".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בחמש. יש לי כל מה שאני צריך, חברה, משפחה, אנשים שתומכים בי, ואני עושה את מה שאני אוהב. לא חסר לי כלום ואין לי תלונות".
