ימים ספורים לפני ליל הסדר, גראהם פרקר רצה להשמיע לילדיו שיר לכבוד חג הפסח. הוא נתקל ביוטיוב ב"חג גדיא" של זמר חסידי שלא הכיר, גרסה שהותירה בו רושם רב. "הוא יודע בדיוק מה הוא עושה עם הקול שלו", חשב לעצמו פרקר, שמכהן כנשיא הלייבל הקלאסי של "יוניברסל מיוזיק גרופ", ומיהר ליצור קשר עם הזמר הצעיר דרך אתר האינטרנט שלו. פרקר, שהקים לייבל מוזיקלי חדש בשם "דקה גולד", שמרכז תחתיו יוצרים בתחום המוזיקה האמריקנית־קלאסית, חיפש באותם ימים אמנים חדשים. כשהציג לבוס שלו סרטונים של אותו זמר חסידי הוא השיב לו: "למה אתה יושב כאן, לך תביא אותו".
הזמר המדובר הוא שלום (שולם) למר, חסיד בעלז אמריקני שחי כיום בניו־ג'רזי, ונחשב לאחד הכוכבים העולים בז'אנר. הסרטון המדובר היה גרסת א־קפלה ל"חד גדיא" הקלאסי והמוכר. מאז עברו כבר כמה חודשים, למר חתם על חוזה עם חברת התקליטים הענקית, והפך להיות "החסיד הראשון שחתם על חוזה עם חברת תקליטים עולמית" – זאת אם נתעלם מהחסיד לשעבר מתיסיהו, שחזר בתשובה ולא נולד לעולם הזה. התקשורת היהודית־חרדית בארץ ובעולם געשה, וידיעות על דבר חתימת החוזה פורסמו בכל אתר, אך למר עצמו מסרב להתרגש. "אם היית שואל אותי לפני שנה מה היה החלום שלי, הוא היה אחר לגמרי מהחלום שלי היום", הוא מספר בריאיון למקור ראשון, בפרקי הזמן הקצרים שבין ראיונות לתקשורת האמריקנית ופגישות לקראת השקת האלבום בעוד כמה חודשים. "בזמנו רציתי להיות כוכב חסידי, בסגנון יעקב שוואקי, אבל היום המטרה שלי שונה לחלוטין, אני רוצה משהו גדול ורחב יותר".
לפני כשבועיים חשף למר את דבר חתימת החוזה ואף שחרר שני סינגלים לקראת אלבום הבכורה שיֵֵצא ב"דקה גולד". הראשון הוא "ירושלים של זהב" של נעמי שמר והשיר השני הוא "Bring Him Home" מהמחזמר "עלובי החיים" בברודווי, שניכר כי יש לו חיבור מיוחד אליו, ייתכן בשל השפה. העיבודים באלבום נעשו בשיתוף התזמורת הפילהרמונית המלכותית של לונדון, ולמר מפגין בו יכולות ווקאליות מרשימות במיוחד.
למר (28) נשוי ואב לשלושה, גדל בברוקלין. במשך שש שנים וחצי הוא למד בישיבת בעלז בישראל, ולאחר מכן עבר לישיבת מיר. עם נישואיו הוא חזר לארה"ב. כיום הוא עובד בשיווק סטארט־אפ מקומי, ובערבים הוא מופיע בחתונות ובאירועים שונים. "כשלמדתי בישיבה בארץ התחברתי להרבה מאוד מלחינים, מפיקים ונגנים, דבר שסייע לי להיכנס לעולם המוזיקה לאחר מכן".
מתי התחילה האהבה שלך למוזיקה?
"אף אחד מהמשפחה שלי לא היה זמר או מוזיקאי מקצועי, אבל אבא שלי אהב מאוד חזנות ואמא שלי התחברה למוזיקה חסידית עכשווית. האזנו לאברהם פריד, מרדכי בן־דוד ובהמשך גם לשוואקי ואחרים. מה שכן, המשפחה שלי עודדה אותי לשיר באירועים משפחתיים, וכשהייתי בן 14 חיפשו ילד שייקח חלק כסולן באלבום של זמר לא מוכר, שרתי שם שלושה שירים. בהמשך הצטרפתי למקהלות שונות, בין היתר 'מקהלת שירה', שם הייתי סולן. התחברתי למפיק המוזיקה החסידית יוחי בריסקמן שהפיק את האלבום הקודם שלי שהיה מאוד פופולרי. צילמתי סרטונים ליוטיוב שהצליחו מאוד, ופתאום קיבלתי את המייל ששינה הכול.
"זה לא תמיד היה החלום שלי", הוא מבהיר, "אני פרפקציוניסט ותמיד רוצה להיות הכי טוב במה שאני עושה, אז אם אני בעולם המוזיקה, אני רוצה להיות ברמה הכי גבוהה במוזיקה ובאיכות ההפקה. זה מדהים לעבוד עם המומחים הגדולים בתחום הזה, זו רמה שלא הכרתי. ברור שהיו לי חלומות גדולים אבל לא חשבתי שהם מציאותיים".
כשקיבל מפרקר את הפנייה הראשונה במייל הוא חשב שמדובר במתיחה. "חשבתי שעובדים עליי. הרי אני מקבל מיילים כל הזמן מאנשים מהעולם, חלקם קשורים וחלקם לא. היו אנשים שאמרו לי שהמוזיקה שלי מעוררת בהם השראה, אבל היו פניות פחות מובהקות. לא חשבתי שהמייל אמיתי, אך בכל זאת השבתי. יצאנו לקפה בברוקלין, התחלנו לדבר והנה – מתברר שזה אמיתי".
מחפש מסר מאחד
חלק מהסרטונים של למר ברשת מופקים ומצולמים ברמה גבוהה, האחרים מחתרתיים יותר, כמו "חד גדיא" שבכלל מצולם במהלך שמחה משפחתית, מסביב לשולחן באולם אירועים. כשאני שואל האם אין לו בעיה כחסיד לפרסם סרטונים ברשת, הוא עונה שבכלל לא. "זו תפיסה של אנשים שלא מכירים את העולם החרדי, שחושבים שהם מחמירים יותר ממה שקורה במציאות. הרי יש אנשים שכלל אין להם אינטרנט, אז בכל מקרה הם לא שם. אבל היוטיוב זו פלטפורמה שיכולה לקדם את המוזיקה ואת המסר שלך לעוד הרבה אנשים, שלא בהכרח היו נחשפים לזה אחרת".
אולם בגלל הקונפליקטים שמצב כזה יכול להציף, הוא פנה יחד עם המפיק בריסקמן, שגם הפך למנהלו, לרבנים שונים מרחבי הקשת החרדית־חסידית ושאל אותם האם עליו לחתום על החוזה עם חברת ההקלטות. "סגרנו את החוזה בהתייעצות עם רבנים, כדי לראות שזה אכן מסתדר הלכתית והשקפתית עם האני מאמין שלי. הרבנים אמרו לי שכל עוד אני נשאר נאמן למי שאני, זה יכול להיות קידוש השם מאוד גדול. להגיע להרבה מאוד אנשים מכל הרקעים ולחשוף אותם לעולמנו". הוא לא מסכים לחשוף אם היו רבנים שהתנגדו, אך מסביר "אני זה שבאתי אליהם בחששות, הסברתי להם את כל הצדדים השליליים שיכולים לעלות בעקבות הקלטת אלבום כזה, הם דווקא חיזקו אותי מהכיוון השני".
המוזיקה באלבום החדש לא דומה לשירים ששר עד כה, שהיו חסידיים מאוד בהווייתם, חלקם ביידיש, אחרים בעברית. כעת ישיר לראשונה באנגלית, והשירים – כיאה ללייבל שחתם איתו – יהיו יותר קלאסיים בעולם הפופ האמריקני. למעט שיר אחד האלבום כולו מורכב מקאברים, ומזכיר את שיריה של סוזאן בויל שהתגלתה ב"בריטנס גוט טאלנט" באינסטרומנטליות, ביכולת הווקאלית המרשימה ובסגנון. "השירים החדשים לא יהיו חסידיים, רק אחד מהם הוא בעברית, שזה בעצם 'ירושלים של זהב'. עברנו על השירים שהחברה הציעה כדי לראות שזה בסדר מבחינת המסרים והתוכן שלהם. שירים שיהודי חסידי יכול לשיר. כל האלבום הוא מסר של תקווה וחיוביות, לגרום לאנשים מכל הרקעים לקבל השראה".
אילו חששות צפים לפני חתימה על חוזה כזה?
"לפני שנכנסתי לכל העולם הזה לא הבנתי כמה אני יכול לדרוש, וכמה הלייבל הם אלה שמחליטים בסוף. לא רציתי שהם יכריחו אותי לעשות דברים שנוגדים את תפיסת עולמי. ביוניברסל הם דווקא התעקשו איתי שאדגיש את הנושאים שחשובים לי, שיהיו כתובים בחוזה. למרות שאני שר באנגלית, אין כאן שום דבר שהוא נגד ההלכה, בחרנו שירים עם מסר שמתאים לי".
חלק מהשירים שהחברה הציעה נפסלו. "היו שירים עם נושאים בעייתיים מבחינתי, וחלק שאהבנו. זה יכול להיות קשור למילים, או למי ששר את השיר במקור. המזל הוא שיש מספיק שירים באנגלית עם מסר מאחד, וזה מה שחיפשתי".
איך הגעתם לרעיון של 'ירושלים של זהב'?
"רצינו שיר או שניים בעברית, כדי לייצג את מי שאני באמת. רצינו גם להגיע לקהילה היהודית בכל העולם, מכל הסוגים והרקעים. זה שיר שבאמת מוכר לכל היהודים בעולם, והמנגינה כל כך יפה, גם למי שלא מכיר את המילים. זה כמו להקשיב לאופרה בשפה שאתה לא מכיר. זה עדיין יכול לרגש. הצענו את זה ללייבל והם ענו שזה 'מדהים'".
זה שיר מאוד ציוני.
"אני לא יודע, אולי כן במידה מסוימת. אבל זה על העיר ירושלים ועל היופי שלה, לא על ישראל כמדינה. זה מעין ציור יפה של העיר הזו".
את השיר "Bring Him Home" הכרת בעבר?
"כן. דווקא אני זה שהצעתי אותו ללייבל. אני אוהב את השיר ואת המסר שלו, שהוא מאוד עוצמתי, במיוחד לאנשים שיש להם ילדים – תעשה הכול בשבילם. כשיש לך ילדים אתה מתפלל כל הזמן להשם עליהם. מבחינה ווקאלית זה גם מאוד התאים ליכולות שלי".
היכולות הקוליות שלו הן בהחלט מרשימות, וניתן היה להניח שהן מבוססות על שנים של לימוד פיתוח קול. "למדתי קצת פה וקצת שם, לא עם מורה אחד", הוא מודה. נראה שמה שבא לזמרים רבים, אם בכלל, אחרי שנים של אימונים מאומצים, בא ללמר די בקלות.
קשה לי לדמיין שחסיד בעלז בארץ יחתום על חוזה עם חברת תקליטים לא דתית וישיר שירים שאינם חסידיים. אולי זה ההבדל המנטלי שיש בין החרדים בישראל ובחו"ל?
"יכול להיות. בארה"ב ובישראל יש תפיסות שונות. מצד שני, קשה להכליל אוכלוסיות שלמות, הרי ההגבלות של החסידים מבוססות על הבית של כל אחד, ומה הוא לוקח על עצמו. כל אחד מחליט בסופו של דבר על מה הוא מחמיר ומה לא".
הקהל רוצה עוד
יתר השירים באלבום יהיו בשפה האנגלית, קאברים לשירים לועזיים. אחד מהם יהיה שיר מקורי שנכתב על ידי כותב השירים היהודי־בריטי דון בלאק, שאת שיריו ביצע בין היתר מייקל ג'קסון. הוא שיתף פעולה עם אנדרו לויד ובר ואף כתב שירים לסרטי ג'יימס בונד כמו כדור הרעם. מפיק האלבום אף הוא בריטי בשם ג'ון כהן שעבד בין השאר עם אדל, ליידי גאגא, מריה קארי, אנריקה איגלסיאס וריהאנה. "זו הזדמנות מדהימה לעבוד עם כהן ובלאק", הוא אומר בהתרגשות, "כהן הפיק את כל העיבודים עם התזמורת הפילהרמונית המלכותית". על השיר המקורי, שאותו הוא עדיין לא יכול לחשוף, הוא אומר, "שלחו לנו את השיר, ולרוב צריך לקבל אישור מכל הגורמים, כאן כולנו אמרנו 'וואו, זה מדהים'. זה היה מבחינתי הום ראן מיידי".
כהן, כשמו, אכן גם יהודי. "העבודה איתי עוררה אצלו השראה לחקור את השורשים היהודיים שלו", מספר למר. "הגענו למסקנה שהוא צאצא של אחד מהאדמו"רים של בעלז, צילמנו בווידיאו את כל החיפושים שלו אחר שורשיו, ונפרסם זאת בהמשך".
שיר נוסף שהוא מבצע באלבום שהוא יכול כבר לדבר עליו הוא "What a Wonderful World" של לואי ארמסטרונג.
מדוע כל השירים באלבום הם גרסאות כיסוי לשירים מוכרים?
"זו הייתה החלטה של חברת ההפקות, ככה הם רצו לחשוף אותי לקהלים חדשים. אני מכבד את ההחלטה שלהם. 'דקה גולד' לא עובדת עם כוכבי פופ, אלא עם הסגנון היותר קלאסי. הם עכשיו עובדים במרץ על האלבום החדש של הטנור האיטלקי אנדראה בוצ'לי, אני רואה כל הזמן את הצוות עוסק בפרויקט הזה".
עד כה רוב הפידבק התקשורתי שקיבל למר היה בתקשורת היהודית־אמריקנית, אך הוא טוען שקיבל פניות ראשוניות מכלי תקשורת כלליים בארה"ב שמנסים להבין מה הסיפור של החסיד שהחל לשיר שירים ממחזות זמר בברודווי. "אנחנו רק שבועיים מאז שהשקנו את הסינגלים, ולוקח זמן עד שבתקשורת הכללית שמים לב אליך. קיבלנו פידבקים מצוינים והרבה אנשים אומרים שהם רוצים לשמוע עוד.
"הלייבל רצה לשווק את האלבום שלי כחסיד הראשון שחתום בלייבל גדול, אבל כמובן שהיה כבר מתיסיהו ואני לחלוטין לא מתעלם מכך. מה שכן, אני ללא ספק החסיד הראשון שנולד וגדל כחסיד שחותם על חוזה כזה".
אתה מפחד להיות גימיק?
"לא, אם זה מה שצריך לעשות כדי שאנשים ייחשפו למוזיקה שלי ויתחברו אליה, אני מוכן לזרום עם הרעיונות שלהם סביב התדמית והשיווק".
מתי תגיע להופיע בישראל?
"האמת היא שכבר הופעתי בישראל ואני מקווה להגיע להופעות בארץ עם האלבום החדש. הופעתי לאחרונה בהיכל התרבות בתל־אביב עם החזן הישראלי מרדכי סובול ובדינרים לגיוס כספים ברחבי הארץ".
בין הזמרים שהוא אוהב ושנתנו לו השראה אפשר למנות חזנים מוכרים, את הזמר בילי ג'ואל ואת הטנור האיטלקי המנוח לוצ'אנו פבארוטי. "קשה להגיד מי השפיע עליי באמת, הרי לפעמים בא לי להקשיב למשהו קלאסי קצבי ולפעמים לשיר רגוע. כל יום זה משתנה. יש אנשים שאני מעריך את השירה שלהם, ואחרים שאני מעריך את האופן שבו הם מנהלים את הקריירה שלהם. אני משתדל ללמוד משהו מכל אחד".
איפה תרצה שהקריירה שלך תהיה בעוד עשור?
"אני משאיר את זה בידי השם, לפני שנתיים חשבתי בכלל לעשות דברים אחרים, פתאום הגיעה אותה הצעה וטרפה את הקלפים, אז מה יהיה בעוד עשור? אין לי מושג. זה תלוי בו. אני מקווה שאצליח לעשות שינוי בתפיסה של הקהילה היהודית, הרי בחוץ, אנשים לא מבינים מה זה אומר שאני חסיד בעלז, הם יודעים שאני יהודי חרדי. רובם גם לא יודעים מה ההבדל בין זה לבין מודרן אורתודוקס. אני מקווה שכל מי שאני מייצג או לכאורה מייצג, יראה בי משהו חיובי. אני מת לראות לאן החיים יוליכו אותי, אני רק רוצה להגיע לכמה שיותר אנשים, ולהשפיע בצורה חיובית". 
