חלפו פחות משבועיים מאז הסתיים מונדיאל 2018, עם זכייה שנייה בהיסטוריה של נבחרת צרפת בגביע היוקרתי, ורבים ברחבי העולם עוד מעכלים את הטורניר המצוין שריתק אותם אל המסך במשך שבועות ארוכים. מי שדווקא נושם היום לרווחה לאחר שמיליוני אנשים שהיה אחראי עליהם חזרו הביתה בריאים ושלמים, הוא פרופ' אפרים קרמר. קרמר בן ה־62, יהודי שומר מצוות מדרום־אפריקה ומומחה בעל שם עולמי לרפואת חירום, היה קצין הרפואה הראשי בטורניר ברוסיה מטעמה של פיפ"א, ארגון הכדורגל העולמי.
"גביע העולם היה מוצלח מאוד בכל מה שנוגע לטיפול הרפואי, ובמהלך הטורניר סייענו ליותר מ־14 אלף איש שנזקקו לנו", מספר קרמר, "זו הייתה חוויה פנטסטית ואין בשום טורניר אחר אווירה כמו שיש בגביע העולם.
"להקים מערך רפואי לטורניר בסדר גודל כזה לוקח שלוש שנים, שבהן הייתי על הקו בין דרום־אפריקה לבין 11 הערים שבהן התקיים הטורניר ברוסיה, כשהעבודה העיקרית הייתה להכשיר את אנשי הרפואה לסוג כזה של פעילות, שהיא שונה לחלוטין מרפואה רגילה. רופא יכול לעבוד נהדר בבית חולים ופרמדיקים יכולים להעניק טיפול מצוין בתוך האמבולנס, אבל באצטדיון התנאים שונים לחלוטין, מבחינת מזג האוויר והקצב שהדברים עובדים. התפקיד שלנו בטורניר היה לתת מענה לכל האוהדים, בנוסף ל־32 הנבחרות שהשתתפו בטורניר, שחקנים ואנשי צוות, בבתי המלון ובנמלי התעופה".
כיצד התנהל כל משחק בפועל, מבחינת הכיסוי הרפואי?
"כל אצטדיון במונדיאל הכיל 45 אלף מקומות, פרט ללוז'ניקי במוסקבה, עם 78 אלף איש, שעליו הייתי אחראי בטורניר עצמו. כל אצטדיון הוא כמו עיר וככה התייחסנו אליו. בכל משחק נכחו 250 אנשי רפואה, שהגיעו שלוש שעות לפני המשחק ונשארו שעה אחרי שהוא הסתיים".

איך התנהל שיתוף הפעולה עם הרוסים?
"השירותים הרפואיים שפגשתי ברוסיה הם מהטובים ביותר שנתקלתי בהם עד היום בטורנירים השונים, ושיתוף הפעולה איתם היה נהדר במאת האחוזים. הם העמידו לרשותנו צבאי רפואי של 6,007 אנשי רפואה, 350 אמבולנסים, 250 קליניקות ניידות, 15 בתי חולים והמערכת שלהם פשוט מדהימה".
מה היה המקרה הכי מיוחד שהייתם צריכים להתמודד איתו?
"במהלך הטורניר נולד לאוהדת מניגריה תינוק במשקל של 2.2 ק"ג, שקיבל את השם איוואן וזכה באזרחות רוסית. בנוסף, היו לנו גם כמה מקרים מאוד דחופים שנזקקו לטיפול רציני יותר, והגיעו להמשך טיפול ואשפוז בבתי החולים השונים".
נאלצתם להתמודד גם עם מקרה מוות?
"זה משהו שאני מעדיף פחות להיכנס אליו, כי אסור לי למסור פרטים בנוגע לזה, אבל כשיש אירוע עם מיליוני אנשים יחד, גם דברים כאלה קורים".
אלף בדיקות שליליות
הטורניר ברוסיה היה השלישי ברציפות שבו פרופ' קרמר לוקח חלק. "בניגוד לברזיל לפני ארבע שנים, שם טיפלנו ב־8,004 אנשים, הפעם הגיעו למשחקים הרבה יותר אנשים, בסביבות ה־2.8 מיליון אנשים, ובאופן טבעי היו לנו גם יותר מטופלים. ההבדל במספרים קשור גם לתפיסה תרבותית, ולארצות שבהן אנשים רגילים יותר לבקש עזרה רפואית מאשר במקומות אחרים וגם לעובדה שברוסיה אזורי האוהדים היו פופולריים במיוחד ובחלק מהמשחקים נכחו יותר ממאה אלף איש. כשכל כך הרבה אנשים נמצאים במקום, לפעמים מ־12 בצהריים עד לחצות הלילה, שותים, אוכלים, רוקדים ומעודדים, באופן טבעי מדי פעם מישהו יעקם קרסול, או ישתה יותר מדי ויזדקק לעזרה. ציפינו לכך ובגלל זה היינו שם".
עד כמה גדול הלחץ לנהל מערך בסדר גודל כזה?
"אם ההכנה שלך טובה והתפקוד בשטח יעיל, אז אין לחץ. הכול עבד כמו שצריך וכל מה שעשינו היה לחכות לאוהדים שזקוקים לעזרה שלנו".
היו גם רגעים קשים עבורך במהלך הטורניר?
"נכון יותר להגיד שלא היו יותר מדי רגעים קלים. במשך 46 יום רצוף כל מה שראיתי היה אצטדיונים, נמלי תעופה ומלונות. זו מדינה גדולה, הרבה מאוד דברים קרו כל הזמן ועם שלושים צוותים לנהל, הייתה הרבה עבודה".

היו שיטות רפואיות חדשות שהשתמשתם בהם הפעם?
"תחום הרפואה כולו נמצא כל הזמן בתהליך של התפתחות, אבל בשורה התחתונה השתמשנו בשיטות שבהן רגילים להשתמש באירועים מהסוג הזה. האתגר היה ללמד את כל מי שלא היה לו רקע בטיפול דומה בעבר, את הדרך הנכונה לעשות את הדברים במקרה חירום".
תפקיד נוסף שהיה לפרופ' קרמר במהלך הטורניר היה להוביל את מערך הבדיקות של שחקני הנבחרות, כדי לנסות לאתר שימוש בחומרים אסורים. הנושא עלה לדיון ציבורי במהלך הטורניר לאחר שהתברר שפיפ"א התעלמה מעדויות שהעביר לה גרגורי רודצ'נקו, מדען רוסי בכיר, ששימש בעבר כראש הוועדה למלחמה בסמים בספורט הרוסי וערק לארצות־הברית, בנוגע לסימום שיטתי של נבחרות הכדורגל הרוסיות לאורך השנים.
כאשר החלו להופיע הנתונים הסטטיסטיים שהשיגו הרוסים במהלך הטורניר, הלך וגבר החשד לגבי התנהלות בלתי ספורטיבית מצידם. התברר ששחקני הנבחרת המארחת רצו במהלך הטורניר בממוצע 24 ק"מ יותר מכל נבחרת אחרת ובנוסף, ברשימת השחקנים שכיסו הכי הרבה שטח במונדיאל, ניצבים חמישה שחקנים רוסים במקומות הראשונים, שאחד מהם הוא סרגי איגנישביץ' בן ה־39. פיפ"א גם סירבה לחשוף נתונים בנוגע לבדיקות שנעשו במהלך הטורניר, עד אשר הודחו הרוסים בשלב רבע הגמר בידי קרואטיה, מה שלא תרם להשקטת הרוחות.
את פרופ' קרמר הנתונים האלה לא מעניינים ואפילו מרגיזים. "כל מה שנאמר על הנבחרת הרוסית הוא שטות אחת גדולה. כחלק מהפעילות שלנו הגענו גם למחנות האימון, לקחנו בדיקות, ושיתוף הפעולה עם הנבחרות היה מצוין. כל שחקן בסגל הרוסי נבדק לפני שהטורניר החל, במהלכו ולאחר ההדחה. אני מודע לכל מה שאנשים אמרו בנושא, אבל לדעתי הם לא מבינים שהכדורגל היום זה משחק חדש, מהיר הרבה יותר, שהצעירים שמשחקים אותו, וגם כמה מהמבוגרים ששמרו על עצמם, רצים למרחקים עצומים. השחקנים הרוסים, שהתאמנו לאורך זמן לקראת הטורניר הזה כדי לעשות את הכי טוב שאפשר, היו חדורי מטרה, שיחקו מהלב למען הקהל והמדינה שלהם ומעבר לזה, כל מה שנאמר עליהם אלו שמועות בלבד".
באיזו מעבדה התקיימו הבדיקות בפועל?
"כל הבדיקות נשלחו למעבדה של פיפ"א בלוזאן שבשווייץ, והארגון שלט בהן במאה אחוז, בלי שום השפעה רוסית כלשהי. זה נעשה כדי שאף אחד לא יוכל להתלונן. עשינו יותר מאלף בדיקות במהלך הטורניר וכולן יצאו שליליות".
מה דעתך על העובדה שהרוסים הודו בשאיפת אמוניה, דבר שמותר עדיין במסגרת החוק ועוזר לשפר ביצועים?
"ייתכן ששחקנים לקחו דברים שמותרים על פי חוק. אנחנו עשינו בטורניר הזה יותר בדיקות מאי פעם בכל טורניר אחר, היינו מאוד נחושים בנושא ולשמחתי לא תפסנו אף שחקן בשימוש בחומרים אסורים".
נתון נוסף שקרמר התמודד מולו במהלך הטורניר, הוא העובדה שהוא שומר מצוות. "פיפ"א סיפקו לי אוכל כשר במשך 46 ימים, שלוש פעמים ביום, וכשהשבת נכנסה שהיתי בחדר שלי בבית המלון, קראתי, אכלתי, השלמתי שעות שינה, והאמת שזה הציל אותי ועזר לי למלא את הבטרייה מחדש כי העומס היה פשוט אדיר. העבודה הייתה מסביב לשעון, אבל אני לא מתלונן על כלום כי זה היה נהדר".
מה היה קורה אם היו זקוקים לך במהלך השבת?
"דאגתי לכל הדברים שהייתי צריך מראש, וגם אם היו צריכים אותי באופן דחוף, היו יכולים לבוא אליי לחדר ולא הייתה עם זה שום בעיה".

זכית לתגובות מיוחדות בשל העובדה שאתה יהודי דתי בסיטואציה כזו?
"אף אחד לא הגיב לזה באופן מיוחד. הכדורגל זו משפחה אחת גדולה. אתה יכול לשבת באצטדיון, לא להכיר את זה שיושב לצידך ועדיין להתחבק איתו אחרי שער, כי שניכם לובשים את אותה חולצה של אותה נבחרת שאתם אוהדים. כולם מקבלים את כולם בגביע העולם, אנשים מגיעים אליו מכל רחבי הגלובוס, מכל הדתות וכל הצבעים והדברים עבדו נהדר".
היית בקשר עם הקהילות היהודיות ברוסיה?
"בשלב ההכנות כשהגעתי לכל אחת מהערים שבהן התקיימה התחרות, יצרתי קשר עם הקהילה היהודית במקום שעזרה לי להשיג אוכל כשר. במהלך הטורניר הייתי עסוק בעבודה מכדי לעשות את זה".
בתמונה שהתפרסמה לאחר משחק הגמר, נראה פרופ' קרמר משוחח בסיומו עם מאמן הנבחרת המנצחת, דידייה דשאן. "אני לא מכיר את דשאן באופן אישי, אבל הייתי על הדשא במטרה לאסוף כמה שחקנים לבדיקות סמים, כמו שאנחנו תמיד עושים בסיום משחק בטורניר, וניגשתי לאחל לו מזל טוב על הזכייה בגביע. לא הכרתי או פגשתי אף אחד מהאנשים הבכירים שהיו שם ופוליטיקה היא לא בשבילי. אני בסך הכול רופא, שרוצה לדאוג לצד הרפואי".
מכור לאדרנלין
פרופ' קרמר נולד וגדל בוולקום, עיר בפרובינציית "המדינה החופשית", אחת מתשע הפרובינציות בדרום אפריקה. משפחתו הגיעה לשם מלטביה, והיום הוא חי ביוהנסבורג עם אשתו נדין, שלוש בנותיהם ובני זוגן. "במהלך השהות שלי ברוסיה נולד הנכד השלישי שלי, ולצערי לא יכולתי להגיע לברית שלו, כי הטורניר כבר התחיל. השם שלו הוא מנחם משה". לרפואה הגיע קרמר כמעט במקרה. "לא הצלחתי להחליט מה אני רוצה ללמוד, וב־1972, אבא שלי ז"ל, שהיה אדם חכם, הציע לי ללכת ללמוד רפואה, למרות שבכלל לא רציתי. הוא שכנע אותי ללכת לשנה אחת, במהלכה אחליט מה אני רוצה באמת לעשות. הלכתי לאוניברסיטה, סיימתי שנה ראשונה, ושום נושא אחר לא עניין אותי במיוחד, אז פשוט המשכתי ללמוד, וככה זה נמשך שנה אחרי שנה, עד שסיימתי ללמוד רפואה, בלי שבאמת רציתי לעסוק במקצוע. אחרי הלימודים התגייסתי לצבא לשנתיים, שם התחלתי לעסוק ברפואה דחופה ובפינוי חיילים שנפצעו, ואז הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. ברוך השם הבחירה הזו הובילה אותי למקומות טובים".
קרמר הפך לדמות מוכרת מאוד בתחומו בדרום אפריקה וברחבי העולם, "אני ג'אנקי של אדרנלין", הוא מודה, "אני עובד ברפואת חירום כבר 35 שנה, וברגע שקורה אסון כלשהו בעולם, מהר מאוד אני מוצא את עצמי שם עוזר לאנשים. הייתי בצונאמי ביפן, בהוריקן בפיליפינים, ברעידת האדמה בטורקיה ובהרבה מאוד מקרים אחרים".
איך המשפחה שלך מגיבה כשאתה נוסע לאזורי אסון כל כך מסוכנים?
"הם כבר יודעים שאני משוגע. זו אחת האיכויות שאתה חייב כדי לעסוק במה שאני עושה, בנוסף להתמכרות לאדרנלין ולאקשן. אני בעצמי מאמין באמונה שלמה, שאם אני הולך לעשות מצווה, גם אם זה במקום עם הרבה סכנות, אז שום דבר רע לא יקרה לי, וכל עוד אני לא עושה את זה בשביל עצמי או בשביל התהילה, אלא כדי לעזור לאחרים, השם מעריך את המאמץ שלי ושומר עליי".
מה מושך אותך כל כך לעשות את זה?
"הצלת חיים זו התשוקה הגדולה ביותר שיש לי, זו המשימה שלי בחיים האלה ומשהו שאני מאוד אוהב לעשות. אני לא אדם שיש לו סבלנות לעמוד חצי שעה ולדסקס את המצב של החולה, לדבר עם המשפחה שלו או לחכות שתוצאות הבדיקות יגיעו. אני אוהב להציל חיים, לפעול כאן ועכשיו עבור אנשים שנמצאים בסכנה מיידית. זה תחום מדהים ברפואה, כי האפקט שלו הוא מיידי. גם ברוסיה טיפלנו באנשים שחטפו התקפי לב ונאלצו להגיע לטיפול דחוף בבתי החולים והיום הם ממשיכים לחיות. חזרתי לדרום אפריקה בידיעה שהצלנו אנשים וסייענו להרבה מאוד אחרים מכל רחבי העולם וזו תחושה יוצאת דופן וסיפוק אדיר".
הפעילות של פרופ' קרמר, שהקים בדרום אפריקה מערך להצלה בשעת חירום ומנהל לאורך השנים גם אירועים המוניים של הופעות מוזיקה, מרתונים ותחרויות אופניים גדולות, לא נעלמה מעיניהם של אנשי פיפ"א. כאשר החלו להיערך לטורניר גביע העולם, שהתקיים שם ב־2010, הוא מונה על ידם להיות האחראי על האצטדיון הגדול ביותר בטורניר ומאז, עובד איתם באופן שוטף.

"לאורך השנה אני עובד עבור פיפ"א כאשר הם זקוקים לשירותיי. עזרתי להם לפתח את המערך הרפואי ואני מכשיר רופאים בכל העולם לטפל במקרים דחופים על הדשא או ביציע במשחקים. יש לנו היום אתר עם 50 אלף חברים, שם אפשר ללמוד את עקרונות הרפואה הדחופה, והמידע מסייע לטיפול באוהדים באירועי ספורט בכל מקום. בנוסף, אני נוסע לטורנירים אחרים כשמבקשים ממני וחלק מהצוות הרפואי של היחידה הרפואית של הארגון בלוזאן. פיפ"א הוא מקום נהדר לעבוד בו ולהיות חלק ממנו ואני מרגיש בר מזל".
ועכשיו לגמרא
בשנה האחרונה חל שינוי גדול בחייו של פרופ' קרמר, שמשמש גם כמרצה לרפואת ספורט באוניברסיטת "פרטוריה", לאחר שבחר לעזוב תפקיד בכיר של ראש מחלקת החירום בבית חולים גדול ביוהנסבורג, ובנוסף סיים את תפקידו כראש מחלקת רפואת החירום בבית הספר לרפואה בעיר.
"אני מאמין שכאשר אתה מגיע לצמרת הגבוהה של העיסוק שלך, חשוב בשלב מסוים לעזוב ולתת גם לאחרים הזדמנות להגיע לתפקידים האלה, וללכת למצוא עיסוקים אחרים. אני פחות מאמין בלהחזיק ולהחזיק פוזיציה חשובה שהגעת אליה. יש לי את קריירת הרפואה הכי מדהימה שיכולה להיות לרופא, הייתי עד היום ב־75 מדינות, עזרתי באסונות טבע, הייתי בגביעי עולם, כמה רופאים יכולים להגיד שהייתה להם קריירה כזו?".
חלק מהזמן שהתפנה לו, מפנה קרמר ללימודי גמרא. "את רוב חיי הקדשתי בעיקר לתחום הרפואה, ובעזרת השם זכיתי לדעת הרבה מאוד בכל מה שנוגע למקצוע. אבל בכל מה שנוגע ללימודי יהדות, אני מרגיש שאני עם הארץ. אפילו עברית אני לא יודע לדבר והחלטתי בשנים האחרונות לבלות חצי מהיום שלי בישיבה בכולל, כדי ללמוד. זה אתגר חדש עבורי ואני מקבל אותו בשמחה".
מה המשימה הבאה שלך בעולם הכדורגל?
"אני מאוד עייף עכשיו. עבדתי עם קולגות נהדרים, המשימה ברוסיה הייתה קשה ומוצלחת, נתתי את כל מה שהיה לי במשך חודש וחצי וזה זמן מצוין לחזור הביתה. אבל אל תדאג, החיים שלי ימשיכו להיות עמוסים ומלאים. במקצוע שלי אתה לא באמת יודע מה הולך לקרות מחר, והחיים כבר יובילו אותי לצעד הבא".
אתה מאמין שתמשיך בתפקיד גם בקטאר 2022?
"אנחנו מתחילים לעבוד על הטורניר הבא וכבר הייתה לנו ישיבת עבודה בנושא ברוסיה, אבל אני עדיין לא יודע מה עומד לקרות שם. עכשיו אני צריך לנוח ולהירגע ואז אראה מה הלאה. כדורגל זה הספורט הפופולרי בעולם, בפיפ"א רשומות כיום 210 מדינות, ובכל מקום משחקים אותו. לאורך השנים מתקיימות כל הזמן תחרויות, גם לגילאים הצעירים, וזה לא עוצר לרגע. כבר בעוד שנתיים יש מונדיאל לנשים בצרפת".
על מה אתה חולם?
"להיות יהודי טוב, אבא טוב ורופא טוב".
מתי תבוא לבקר אותנו בישראל?
"ביקרתי בישראל כבר כמה פעמים, יש לי משפחה שחיה בירושלים ובהרצליה, ובעז"ה אבוא לבקר שוב בקרוב".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני חוזר עכשיו ממשימה שבה ביקשתי לעזור לאנשים במצוקה והצלחתי לעשות את זה בעזרת אנשים נפלאים שעבדו איתי. זה נהדר להגשים את מה שאתה רוצה, ולהפוך את החלומות שלך לאמיתיים. מיליוני אנשים חזרו עכשיו שמחים ומרוצים לבית שלהם, ואין דבר שיכול לשמח אותי יותר בחיים האלה. אם יכולתי, הייתי אומר לך גם עשר".