"החטא ועונשו": סל תרבות עם לאורה ריבלין

לאורה ריבלין, בת 73, נשואה ואם לשלושה, גרה בהרצליה. שחקנית וזמרת. משתתפת ב"שטוקהולם" בכאן 11, במופע המוזיקה "אישה נוסעת" ובהצגה "ציפורים כולן"

זיכרון ילדות תרבותי. "נערת החלומות" עם חנה מרון. אני לא זוכרת על מה ההצגה, רק את הנוכחות שלה, שהייתה בה הפקרות פנימית אמיתית עם הומור שצף על הרבה שחור, ייאוש עמוק וטונות של סקס־אפיל.

ספר שקראת פעמיים. בעיקר את הסופרים הרוסיים: טולסטוי, דוסטויבסקי, צ'כוב וגוגול. "החטא ועונשו" (ואולי איזו תחושת אשמה מובנית בתוכי) גרם לי, למשל, לשמור תמיד ולהרבה זמן בכיסי המעיל או בארנק כרטיסי תיאטרון או קולנוע ישנים למקרה שאדרש לאליבי.

דמות שמעניקה לך השראה. פרופ' ישעיהו ליבוביץ, בזכות האינטלקט, השכל הישר והצניעות. אני זוכרת שפעם ראיינתי אותו לפיילוט של תוכנית טלוויזיה והוא התעקש שלא יזמינו לו הסעה, אלא הגיע בשני אוטובוסים מירושלים. הוא כבר היה בן 83. הוא ניבא לפני יותר משלושים שנה את מה שאנחנו עדים לו היום.

יוצר שאהוב עלייך במיוחד. לאחרונה, ובלי להבין מילה, אני מקשיבה לאלבום האחרון של אלזה זוארס הברזילאית בת השמונים.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס בירה? הייתי רוצה לשבת לשתות בירה ולהתבונן, לא לשבת עם. אישיויות שאני מעריצה גורמות לי להשתתק. הייתי רוצה להקשיב לישיבות פנימיות של שופטי בית משפט העליון, שזה משהו שחלמתי להיות כילדה. לא חלמתי להיות שחקנית. זה פשוט קרה ונהיה החלום.

מי מצחיק אותך? ימי ויסלר מ"הבילויים". השותף של שאול בני ושלי למופע והאלבום של "אישה נוסעת" כבר ארבע שנים. אחרי שגיבשתי את החומרים למופע וערכתי אותם עם נורית זרחי, פגשתי את ימי במקרה בבית קפה ולא הכרתי אותו אישית. הוא ניגש אליי והציג את עצמו, ואמרתי לו כמה אני אוהבת את הבילויים ושיש משהו במה שהם עושים שמדבר אליי במיוחד. סיפרתי לו על מה אני כותבת ושלחתי לו במייל. למחרת הוא ענה: אני לא יודע מה את רוצה שאעשה אבל אני בפנים. אנחנו מופיעים כבר שלוש שנים וצוחקים המון.

רגע על הבמה שלא תשכחי. כשעבדנו על "נפש יהודי" היה לי מונולוג ארוך ולא מצאתי את המפתח לכולו וזה היה מאוד מתסכל. הגענו לשבוע לפני הבכורה ומישהו כבר הציע להוריד את המונולוג ואז גדליה ויהושע סובול הביאו לי תרנגולת, מתה כמובן, ואמרו לי: תמרטי לה את הנוצות בחדווה ותאמרי את המונולוג, ופתאום זו נהייתה חגיגה. כל הניואנסים – כאב, הומור, אירוניה – פרחו ותמיד זכיתי למחיאות כפיים בסופו ולפעמים גם באמצע.

מאכל שאת לא יכולה לעמוד בפניו. כדורי לבנה שוחים בשמן זית. אין מצב שאם זה בתפריט, וגם אם אין הבטחה שזו לבנה "אסלית", שלא אזמין.