הישראלים, כך כתוב בוודאי במדריך לונלי פלאנט לישראל, נודעים בהרבה דברים. הם צופרים בירוק, מתחילים בחינניות עם תיירות ומגדלים כרס בירה ברמת שיעור כזאת או אחרת. יש להם דעה מוצקה על המדיניות הפיסקלית של פוטין ועל זו המוניטרית של טראמפ וכולם בילו תקופה משמעותית מחייהם באיזראלי ארמי. יחד עם זאת, ממשיך המדריך, בכל מה שנוגע לתרבות הגוף ופיתוחו הם נמצאים הרחק מאחור, אי שם בין קטר לבהוטן.
כן, האמת צריכה להיאמר, שרירנים גדולים אנחנו לא. במשך מאות שנות גלות למדנו לסמוך על השכל, על יכולת האלתור ועל קמצוץ התחמון שתמיד עזרו לנו להתמודד עם הפריץ התורן. לגויים תנו את האגרופים, לנו תנו את הנובל.
המציאות הגלותית הזאת לא נעלמה מעיניו של מקס נורדאו, שכתב עוד בתחילתה של המאה ה־19 כי "עלינו ליצור שוב יהדות שרירים חזקה, דברי ימינו מעידים כי לפנים הייתה קיימת יהדות כזאת. ימים רבים מאוד עסקנו רק בסיגוף גופנו והמתתו. יכולנו להשתמש בחיינו ברוב תבונה וברוב חפץ ואולם הגוף הבריא אשר שימש גם אצלנו מטרה חשובה, מעולם לא נתעלה אצלנו למדרגת האושר הכי נעלה. ברחובות הצרים של הגטו שכחנו יישור האברים וזקיפת הגו, קרני השמש מעולם לא חדרו למעונותינו בהם שררה קדרות נצחית. חיינו היו תמיד תלוים לנגד עינינו. רק על המוקד יכלו אחינו הקדושים לקרוא בקול עז 'שמע ישראל…' עתה נפלה המועקה, רצוננו חופשי. איש לא ימנענו מעסוק בהבראתנו הגופנית. נחדש נעורינו לעת זקנותנו ובחזה רחב, באברים חזקים, במבט אמיץ נהיה לאנשי חיל".
אך נדמה שעם ישראל לא שעה לקריאתו זו של נורדאו וגם מאז ששבנו לארצנו שבנינו וסללנו במו ידינו, המצב לא השתפר דרמטית. חננות היינו וחננות נשארנו עד שבא נינג'ה ישראל והוכיח שנתגשמה נבואתו של זה והנה יש לנו קיבורת ולא רק בשביל להניח עליה תפילין. אי שם בנמל חיפה נבנה מסלול מכשולים אינקוויזטורי, וישראלים חטובים, גברים כנשים, עולים אליו לרגל במטרה לסיים אותו בזמן הקצר ביותר.
מנגד יושב השמנמן בסלון ביתו וצופה במתחרים בעיניים כלות ובנשימה עצורה, מניע את גופו יחד איתם, חרד לשלומם ומתפלל להצלחתם פן ייפלו מאחד המתקנים היישר לבריכת המים הרוחשים מלמטה. והם נופלים, אוי איך שהם נופלים. נחבטים בצמיגים ומחליקים על חבלים והכול בהילוך חוזר איטי וכואב. חוט דק אם כי אמיץ מקשר את נינג'ה ישראל לקרבות בקולוסיאום הרומי, הגלדיאטורים שם למטה נלחמים אחד בשני, מול חיות טרף או מתקני ספורט מוזרים, ואנחנו עדיין שואבים הנאה מסבלו של האחר וחווים רגעים אקסטטיים כשהוא מנצח.
נינג'ה ישראל הוא ממתק קיצי חסר ערכים תזונתיים, פחמימה ריקה שלא תורמת דבר לאוכל אותה למעט ההנאה הרגעית שבין הנגיסה לבליעה, שהיא אולי הנאה קצרת מועד ובת־חלוף אבל ממכרת שאין דברים כאלה. תענוג.
ונסיים בקריאתו של הרב קוק בשמונה קבצים, שראה את העניין עין בעין עם נורדאו כי "גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנחנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש… כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על שרירים חזקים. בגבורת הבשר תאיר הנשמה הנחלשת, תחיית המתים בגוויות".
יחי הספורט העברי.
נינג'ה ישראל רביעי ב–21:00 ומוצ"ש ב–21:15, קשת 12  
