דֵבּ פרלמן היא האמא (והאבא) של בלוגי האוכל בעולם, ממש כך. קשה לי לדמיין בלוג אוכל שלא הושפע מהבלוג של דב, ואם הוא לא הושפע ישירות ממנו – הרי שהושפע מבלוגים אחרים שהושפעו ממנו. מדוע? כי היא פשוט הייתה שם לפני כולם. היא עשתה את זה – ועדיין עושה עד היום, כבר חמש עשרה שנה – הכי טוב מכולם. הבלוג שלה הוא המקום הראשון שאני פונה אליו כשאני צריכה מתכון שבטוח יצליח. כשפתחתי את הבלוג הפרטי שלי לפני שבע שנים, היא הייתה לי מקור השראה עצום ועד היום אני מדפדפת בין המתכונים שלה ומתקשה לבחור מתוך המגוון המסחרר.
ב־2012 הוציאה פרלמן את ספרה הראשון, שהפך לרבֿ־מכר בקנה מידה עולמי, זכה בפרסים רבים ונכנס לרשימת מאה הספרים הנמכרים ביותר ב־25 השנים האחרונות. לפני שנה הוציאה את ספרה השני והמצליח, המוקדש לארוחות יומיומיות קלות להכנה. להגדרתה הספר מיועד לאנשים "אמיתיים", שאין להם זמן להכין מתכונים מסובכים אך חשוב להם ליהנות מאוכל. בעיניי אלו שני ספרי חובה לאוהבי המטבח.
כשהבנתי שאני עומדת לראיין את פרלמן בנסיעתי לניו־יורק לא היה גבול להתרגשות שלי. הבלוגרית מספר 1 בעולם, עם מיליוני כניסות בחודש, היא לא אדם פומבי בכלל, וממעטת להתראיין, להצטלם ולהופיע באירועים. "אני פשוט לא טובה בזה", היא אומרת, "אני אוהבת להיות בבית ולעבוד ולא לבזבז את הזמן המועט שיש לי".
הברוקולי מככב
פרלמן (42), אמם של ג׳ייקוב בן השמונה ולאנה בת השנתיים, מספרת לי שיום העבודה שלה קצר מאוד, כי גידול הילדים בהחלט תופס חלק ניכר מזמנה ומגדיר את זהותה בימים אלו – והיא מזכירה את ילדיה בשיחתנו לא אחת.
אנחנו נפגשות ב"Mah Ze Dahr Bakery", בית קפה קטן סמוך לביתה בשכונת הווילג' הפוטוגנית והמקסימה במנהטן. "חשבתי שתשמחי לטעום את המאפים המעולים כאן. זה מקום שכדאי להכיר", היא אומרת. אחרי הריאיון כמובן לא התאפקתי וקניתי שם כמה מאפים נפלאים, אבל כל עוד פרלמן לידי ניצלתי את הזמן הקצר שפינתה עבורי, ובהתרגשות של מעריצה ותיקה שאלתי אותה איך הכול התחיל.
ב־2003 היא פתחה את הבלוג "סמיטן", "מוקסם" באנגלית, העוסק בדייטים בעיר הגדולה. זמן קצר אחר כך הכירה את מי שהוא היום בעלה, ונושא הדייטים התחלף בפנאי ובתרבות. ב־2006 פתחה בלוג חדש, "סמיטן קיטשן". "רציתי לכתוב על אוכל במגזינים מקצועיים, אבל לא היה לי ניסיון ולא היו לי קשרים כדי להתקבל למקומות הטובים. לכן פשוט החלטתי לכתוב בעצמי. תמיד אהבתי לבשל וחשבתי שיהיה נחמד לשתף בחוויות שאני עוברת וברעיונות שאני ממציאה.
"ממש לא דמיינתי שהבלוג יצליח, בוודאי שלא בקנה מידה כזה. ברור גם שלא חשבתי שכעבור שנים ספורות הוא יהפוך למרכז חיי והעיסוק העיקרי שלי. זה היה לגמרי בגדר תחביב שעסקתי בו אחרי שעות העבודה. נכון שלא היו אז הרבה בלוגי אוכל, אבל דיוויד ליבוביץ ואינה גרטן כבר היו קיימים ובהחלט היו ממקורות ההשראה שלי. נהניתי לעקוב גם אחרי בלוגי צילום שהשפיעו עליי ועל הנראות של הבלוג. אהבתי את הרעיון שלתמונה יש מקום מרכזי בבלוג וחשבתי שיכול להיות מעניין להראות את השלבים השונים של ההכנה, שלא הופיעו עד אז כמעט בשום מגזין או ספר".
איך את בוחרת מתכונים לבלוג?
"יש כל כך הרבה רעיונות שמסתובבים בראש שלי, כל מיני דברים שאכלתי או שקראתי עליהם וכל מיני שילובים שנראים לי מעניינים. בתחילת הדרך, כשבעלי ואני היינו חוזרים מהעבודה, פעמים רבות הניסיונות שלי היו הופכים לארוחת ערב מאוחרת. היום ארוחת הערב המשפחתית היא ב־18:00 עם שני ילדים קטנים, וזה ללא ספק משפיע על המתכונים. זמן ההכנה קצר יותר, המרכיבים נגישים וזמינים שיש לכולם בבית, כמות מרכיבים שפויה בכל מתכון. אני משתנה".
מה התהליך שעובר כל פוסט מרגע הרעיון ועד רגע הפרסום?
"יש פוסטים שאני כותבת בשבוע אחד ויש פוסטים שיכולים להתבשל אצלי חמש שנים. אם אני מנסה מתכון ומשהו בו לא מסתדר לי, אשים אותו בצד לזמן מה, עד שיתחשק לי להכין אותו שוב. נדיר שאני מנסה מתכון שוב ושוב ברציפות. לפעמים תוך כדי הכנה או אכילה של משהו אחר, נופל לי האסימון לגבי המתכון הראשון ואז אני חוזרת לסיים את התהליך.
"הכי מעצבן כשמתכון מצליח מאוד בפעם הראשונה ובפעמים הבאות מצליח פחות", היא אומרת בחיוך. ״תהליך הפיתוח בהחלט מאתגר. היום בני המשפחה שלי הם הלקוחות הראשונים של כל מתכון, והם משפיעים עליו מאוד".
מה המתכונים הכי פופולריים בבלוג, והאם זה משפיע עלייך כשאת חושבת על פוסטים חדשים?
"מטבע הדברים העוגות והמאכלים האפויים (baked goods) פופולריים במיוחד בבלוג. עוגת התפוחים של אמא שלי היא להיט קבוע, עוגות ועוגיות תמיד מצליחות, אבל יש גם כמה מנות מלוחות שהפופולריות שלהן מפתיעה אפילו אותי. מנות עם ברוקולי או גזר. לא הייתי מצפה שברוקולי יהיה כזה כוכב, למשל, אבל יש כמה מתכוני ירקות בבלוג ששוברים שיאים. טוב, בכל זאת אנשים צריכים לאכול ולא מתקיימים רק מעוגות".
אין כמו מנהטן
לעוגות בכל זאת יש יתרון, מספרת פרלמן: "זה משעשע אותי תמיד, יש לנו בטלפון קבוצה של חברות טובות ואנחנו אף פעם לא מצליחות לקבוע או להיפגש, אבל אם אני כותבת שיש לי פאי תותים שמחפש בית, פתאום לכולן יש זמן לבוא ולקחת חתיכה.
"אני מנסה לא להיות מושפעת ממספר הכניסות לבלוג ולפרסם מתכונים שאני פשוט אוהבת, מגוונים, מתוקים ומלוחים במידה שווה. ברור שבלוג על עוגיות שוקולד צ'יפס יכול להיות מאוד פופולרי, אבל האם אפשר להתעניין רק בעוגיות?"
למה אתם גרים בניו־יורק? האם המגורים כאן משפיעים על הבלוג?
"ברור שניו־יורק היא העיר הכי מדהימה בעולם. אני כל כך אוהבת אותה. ההורים של שנינו גדלו בניו־יורק אבל עזבו אותה בגלל יוקר המחיה. אני אוהבת שיש לי כל מה שאני צריכה במרחק הליכה קצרה מהבית – חנות ירקות, קצב, מאפייה. זו עיר עם שפע אדיר של חיי תרבות, מסעדות ותיקות ומסעדות חדשות, פעילויות לילדים, ותמיד יש מה לעשות ולאן ללכת. אנחנו אמנם לא מבלים כל כך הרבה מטבע הדברים, בתור הורים לילדים קטנים, אבל כשחברה אומרת לי שאני צריכה לטעום מנה חדשה במסעדה חדשה אנחנו לוקחים בייביסיטר ויוצאים לאכול או לבלות. זו בהחלט עיר מרתקת גם מהבחינה הקולינרית".
היהדות שלך משפיעה על הבלוג?
"גדלתי בבית יהודי אבל לא שומר מסורת, אמא שלי לא הכינה קוגל", היא צוחקת. "דווקא את האוכל היהודי המסורתי אני מגלה בשנים האחרונות בזכות הבלוג ובזכות קוראים שמתעניינים ושואלים שאלות שמגרות את סקרנותי. ההתעניינות שלי באוכל יהודי תמיד תהיה קשורה לחדשנות ומודרניזציה, מתוך חשיבה על איך להפוך את המתכון לעכשווי ולמעניין. בתקופה האחרונה הילדים מתחילים להתעניין ולשאול שאלות וזה גורם לי לחזור למנהגים יהודיים כמו להדליק נרות שבת, להכין חלה וכדומה, וזה כיף".
מה החלק האהוב עלייך ביותר בעבודה?
"שצצים לי רעיונות חדשים. אפילו אם הם רק בשלבי פיתוח ראשוניים, אם אני מרגישה שהוא טוב ומיוחד, זה מאוד מרגש ומשמח אותי".
הוצאת עכשיו ספר שני. מה בעצם ההבדלים בין המתכונים בספרים למתכונים בבלוג?
"לבלוג אני בוחרת מתכונים עונתיים יותר – עוגה לחג כזה או אחר, או מתכונים שאני מרגישה שדורשים פירוט והסבר על התהליך בהרחבה. בספרים שלי חשוב לי שהמתכונים יהיו 100 אחוז מקוריים שלי, אני מפתחת אותם ביסודיות במחשבה שיהיו להם 'חיי נצח' בתוך הספר. מתכונים שיהפכו לקלאסיים במטבחים בכל העולם".
תגלי לנו אם יהיה ספר שלישי?
"נראה שכן. לא תכננתי שיהיה, זה פשוט קרה מעצמו והוא מאוד מרגש אותי".
חשבון האינסטגרם שלך פעיל מאוד, עם 798 אלף עוקבים. את מנהלת אותו בעצמך?
"בהחלט! אני מאוד אוהבת את האינסטגרם. כיף שם. זה מקום לביטוי ישיר ומיידי וגם הזדמנות לחשוף מחדש מתכונים ותיקים ש'הולכים לאיבוד' בתוך הבלוג. אני אוהבת לכתוב ולספר בקולי את הסיפורים ואני לא מדמיינת שמישהו אחר יעשה את זה עבורי. העבודה היומיומית בפיתוח מתכונים ובכתיבה היא החלק האהוב עליי ביום ואני נהנית מאוד מכל חלק בעבודה שלי. קשה לי לשלב עוד אנשים בתהליך למרות שאני יודעת שכדי לעשות עוד דברים, כמו סרטי וידאו ופודקאסטים – שאני חולמת לעשות – אצטרך ללמוד להאציל סמכויות ולשלב עוד אנשים בחיי. כרגע נוח לי לעבוד לבד".
אני שואלת את פרלמן מתי תבוא לבקר לישראל, והיא עונה שזה בהחלט בתוכניות העתידיות שלהם, כשהילדים יגדלו והם יצאו לטיול משפחתי בארץ. אני מבטיחה לה שהמעריצים שלה יחכו לה ליד המטוס בבן־גוריון, אבל היא דווקא מקווה לביקור משפחתי
ואנונימי.
לקראת סיום אני שואלת אותה מהם החלומות שלה והיא מתרגשת לציין את הספר השלישי ואולי כאמור גם סדרת פודקאסטים. "אשמח להמשיך לעשות בדיוק את מה שאני עושה היום עוד שנים רבות", היא אומרת, "אין לי חלום להתפרסם או לפתוח מאפייה, אם כי מציעים לי כל הזמן. אולי יכול להיות נחמד לפתח תפריט למסעדה. אני רוצה לעשות את 'סמיטן קיטשן' ולפתח מתכונים כל חיי".
