הנטייה האנושית בזמנים כאלו היא להידבק אל המסכים ולא לשחרר לעולם. לעבור מהטלוויזיה למחשב ומהמחשב לטלפון וחוזר חלילה ולגלול עד צאת הנשמה. כולם מחפשים כל פיסה חדשה של מידע, מתעניינים בכל תיאוריית קונספירציה ורעיון חצי אפוי של ההוא שפעם מילא איזה חצי תפקיד ועכשיו התיישב באולפן כדי לשתף את כולנו בתובנות שלו. באנגלית קוראים לזה doom scrolling, בעברית זה פשוט נקרא "לפתוח ערוץ חדשות בכל רגע נתון".
התיאור הפשוט ביותר למצב הנפשי הזה הוא חרדה, ואכן אי אפשר להכחיש שכמות לא מבוטלת של מתח, חשש ופאניקה מפעמת בליבו של כל ישראלי בימים אלו ועולה ביחס ישיר לכמות החדשות שהוא צורך ביומיום. אבל נראה לי שזו לא הסיבה היחידה. בעת צרה, יש לנו נטייה לרצות להיות חלק קטן באירוע הגדול, להיות מעורבים ולו בדרך הזוטרה ביותר במשבר שמתרגש עלינו. ועל צד השלילה – יש אצלנו סלידה גדולה מכל דבר – ואם נתייחס ספציפית לנושא של המדור הזה, מכל תוכן שלא – קשור ישירות למצב. כן, אנשים צופים בחדשות כל היום כי הם בחרדה, אבל הם גם צופים בחדשות כל היום כי הם מרגישים שצפייה במשהו אחר תהיה מעשה פסול, כמו איזו בגידה בעם ובמולדת בשעת חירום.
זו טעות קשה. בניגוד למה שאנחנו אולי מרגישים כרגע, לכמות השעות שאנחנו מבלים מול המסך בצפייה ב"ראשים מדברים", מברברים ללא הרף את אותן עמדות וסיסמאות שהם צעקו לפני הטבח בדרום, אין שום השפעה על המצב המלחמתי, מלבד אולי לוודא שישלשלו עוד כמה שקלים לכיסים של אותם פרשנים נכבדים. ומנגד, לצפייה ולעיסוק בתכנים שלא קשורים למלחמה אין שום השפעה שלילית על המלחמה – וגם לא על הנפגעים והנופלים. מילים כמו "הם לא היו רוצים שתסבלו" הן קלישאה, אבל הן קלישאה מסיבה טובה: לנופלים ולנרצחים כנראה לא הייתה משאלת לב שאלו ששרדו יענו את עצמם בצפייה ובקריאה של תיאורים זוועתיים של הרגעים האחרונים שלהם.
הטיעון הזה לא הספיק לכם? קחו עוד אחד: הישארות במצב חרדה וסירוב לצרוך תוכן אחר ולחזור באופן כזה או אחר לשגרת חיים סמי־נורמלית זה בדיוק מה שחמאס רוצים. המילה "טרור" מושאלת מלעז ולכן לא נושאת את הקונוטציה המיידית שיש לה באנגלית, אז אם עוד לא הבנתם את זה, המטרה העליונה של טרור היא בדיוק זה – לזרות פחד ואימה באוכלוסייה ולהשיג באמצעותם מטרות פוליטיות. המחבלים הארורים בעזה, בלבנון ובאיראן רק מחכים שנשב כולנו מרותקים באימה מול מסכי הטלוויזיה כל היום, מפוחדים ומבוהלים, מסרבים להוציא את עצמנו מבית האסורים שהמוח שלנו הכניס אותנו לתוכו. רוצים לנצח את חמאס? מלבד התגייסות למילואים, התנדבות אזרחית, סיוע לעקורים ותרומת דם ועוד אלף דברים אחרים – פתחו את ערוץ הסטרימינג האהוב עליכם ושבו מול משהו מרגיע.
במוצאי שמחת תורה ישבנו וצפינו בטלוויזיה באימה, בדמעות, בחרדה אקזיסטנציאלית מהמחזות שתוארו ושודרו בפנינו. אבל אחרי שעתיים של צפייה רצופה, הבנתי ששום דבר לא משתנה ושום דבר לא ישתנה – שאותם אנשים שאנחנו צופים בהם מדברים באולפן של חדשות 12 היום יהיו שם גם מחר ובעוד שבוע וכנראה גם בעוד חודש. ושמתי לב איזה נזק אדיר עושה הצפייה האינסופית הזו. אז עצרנו לרגע, וחשבנו לרגע, ואז פתחנו נטפליקס וצפינו בכמה פרקים של ברוקלין 99. אני לא יכול להגיד שצחקנו הרבה, אבל לפחות היו לנו כמה שניות שלא חשבנו בהן על מה שקורה שם בחוץ.
