פרופ' אביעד הכהן, בן 55, נשוי, אב לארבעה וסב לשתי נכדות, גר בירושלים. נשיא המרכז האקדמי "שערי מדע ומשפט"
זיכרון ילדות תרבותי. זיכרון ראשון: יושב עם ילדי השכונה בבית תל־אביבי, ספרים מהמסד עד הטפחות, ושומע הרצאה בת שלוש שעות מקשיש (אחד, דוד בן־גוריון, ששתי כרבולות שיער לבן מפציעות מראשו) על הפילוסופיה של אריסטו, מהטמה גאנדי ושפינוזה, וזיכרונות מפלונסק ומסג'רה ("הייתה שם רק עבודה עברית!").
זיכרון שני: ילד בן שבע נדחק בין אלף מוזמנים בגני התערוכה בתל־ אביב, לצד בני הדוֹד של החתן: אבי ודודיי – נפתלי והרב ישראל לאו. על הבמה עולה החתן, ילד בן עשרים, בבגדי לבן צחורים של חיל הים, ומתחיל לשיר: ״אהבתיה, אני יודע זאת פתאום". למחרת למדתי מהעיתון שזה היה אחד, שלמה ארצי שמו.
יוצר שאתה אוהב במיוחד. במוזיקה – דני סנדרסון, בספרות – ביאליק ועמיחי, שלום עליכם ועגנון.
דמות שמעניקה לך השראה. הוריי, פרופ' דבורה והרב מנחם הכהן, שכל ימיהם משלבים חיי רוח ומעשה למופת, לצד מוריי ורבותיי הדגולים בעולם התורה הרבנים עמיטל וליכטנשטיין, ובעולם המשפט אֵלון וחשין.
תמונה על הקיר שלך. איור צבעוני של יוסל ברגנר ובו נראים שני ילדים־מלאכים הלומדים תורה מרבם. כל ה"זיסקייט", המתיקות של לימוד התורה, נשפכת ממנה.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה? הרמב"ם. הייתי שמח ללמוד ממנו כיצד ניתן לשלב ב־24 שעות ובחיי בן אדם אחד גם תורה ופילוסופיה, גם רפואה והנהגה, והכול בלשון בהירה ומופלאה.
למה אתה מקשיב בזמן הנסיעה? "מעורב ירושלמי": ברסלב, צמאה ויצחק מאיר; בטהובן והיידן; אריק איינשטיין ושלמה ארצי.
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד? משה רבנו או ישעיהו הנביא.
ספר שקראת פעמיים. הרבה יותר מפעמיים: התנ"ך ו"תמול שלשום" של עגנון.
מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו. מוס השוקולד של רעייתי אלישבע, וגם קוגל ירושלמי מפולפל עם מלפפון חמוץ ממעדניית "האחים כהן" בגאולה.
מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלכם?
I Saw a Weird Man Without Socks. בעקבות התשובה שקיבלו ילדיי כששאלו אחד מהולכי ההרים במרומי האלפים אם ראה אותי (סנדלים, בלי גרביים).
