על שער גיליון הבכורה של החוברת "אקשן קומיקס" מיוני 1938 נראה אדם שרירי, לבוש חליפה כחולה, מאחוריו מתנפנפת גלימה אדומה ועל חזהו האות "S". שתי ידיו אוחזות מכונית ירוקה, מאיימות להפיל אותה, ועל פניהם של הסובבים אותו ניכרת בהלה. כך נראתה הופעתו הראשונה של סופרמן, גיבור העל הראשון והאולטימטיבי, אביהם של כל גיבורי העל שבאו אחריו: חלקם ניסו לחקות אותו, ובדרך כלל נכשלו; אחרים ביקשו למרוד בו, אך כולם חבים את קיומם לילד מכוכב קריפטון שעשה את דרכו לכדור הארץ והפך ללוחם בכוחות הרשע ולמגן האנושות. הגיליון הפך עם השנים לפריט אספנים: מתוך מאה עותקים שיצאו, ההערכה היא שחמישים עותקים עדיין מסתובבים בינינו; אחד מהם נמכר לפני ארבע שנים בסכום דמיוני של שלושה מיליון דולר.
ספק אם יוצריו של סופרמן, שני נערים יהודים מקליבלנד, דמיינו באמצע שנות השלושים שהדמות שבראו, בהשראת גיבורים מיתולוגיים כמו הרקולס ושמשון ובהשפעת סרטי קולנוע וחוברות קומיקס שצרכו בהתלהבות, תהפוך לאחד מסמליה המובהקים של אמריקה. שמונים שנה מאז כיכב בשער המגזין, סופרמן וצבעי הכחול־אדום שלו נמצאים בכל מקום – על חולצות טריקו, בפרסומות ובשלטי חוצות, בבתי הקולנוע ובטלוויזיה, ובחוברות קומיקס שבהן ממשיך איש הפלדה, גם בגילו המתקדם, להציל את העולם. כיצד הפך גיבור העל בעל הזהות הכפולה לאחד מהאייקונים האמריקניים הבולטים ביותר בעשרות השנים האחרונות? מה יש בו שקוסם כל כך לדורות של צעירים וצעירות בארצות־הברית וברחבי העולם?
נלחם בנאצים
ב־1933 פרסמו ג'רי סיגל וג'ו שוסטר, אז בני 18, סיפור בשם "שלטונו של הסופרמן". השניים נפגשו שנה קודם לכן בבית הספר, וחלקו את הערצתם לדמויות קומיקס, לסרטים מצוירים ולמדע בדיוני. לסיגל היו שאיפות של כותב, ושוסטר ידע לצייר: יחד הם יצרו סיפור על מדען מרושע שמצליח לרמות אדם בשם ביל דאן לקחת כדור שמעניק לו כוחות טלפתיים, וגורם לו לרצות לשלוט בעולם ולהפוך לסופר־מן – אדם עליון. השם "סופרמן" נלקח מתוך הספר "טרזן", ומבוסס על רעיון האדם העליון של הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה. אך עד מהרה נטשו השניים את קו העלילה הזה, ופנו לפתח את גיבור העל כפי שהוא מוכר כיום. סיפורים ורצועות קומיקס שעסקו בנבלים וברשעים היו אז פחות פופולריים, ולא הצליחו לסחוף אחריהם קהל רב; הקוראים רצו גיבורים חזקים, לא מדענים מרושעים. סיגל ושוסטר בחרו להפוך את סופרמן לגיבור בעל כוחות על־טבעיים, שנלחם ברוע.
"עד לשוסטר וסיגל, לא היה דבר כזה, גיבור־על", אומרת מיכל פז־קלפ, עורכת המהדורה העברית של סדרת סופרמן בהוצאת כנרת זמורה־ביתן, "סופרמן היה הדמות הראשונה של אדם עליון שמשתמש בכוחות העל שלו כדי לעזור לבני האנוש. בהתחלה, אגב, סופרמן היה לוחם חברתי. בסיפורי הקומיקס הראשונים הוא מופיע כגיבור־על שנלחם בעוולות שבני האדם חוללו, נאבק במאפיונרים ובגברים מכים, ורק בשנים שלאחר מכן הוא עבר להילחם באויבים גדולים וחזקים יותר. בשנות הארבעים, למשל, סופרמן נלחם בנאצים ואחר כך הוא מפליג למחוזות חייזריים יותר. צריך לזכור ששוסטר וסיגל מתחילים ליצור בשנים שבהן הפשע בארצות־הברית השתולל, והמשטרה לא הצליחה להתמודד איתו. בשנים שלאחר מכן, האיום הנאצי העסיק את כל העולם וגם את ארצות־הברית, בטח כשמדובר במשפחות יהודיות. המשפחה של שוסטר אמנם לא ברחה מאירופה, אבל היו לו קרובי משפחה שם".
סופרמן משתנה לאורך הדורות, אומר חוקר הקומיקס תום שפירא: "הפופולריות שלו הולכת וגדלה. בתחילת הדרך הוא היה דמות מאוד רדיקלית מבחינה פוליטית, מין בריון שנלחם בבריונים, בן מעמד הפועלים שנאבק בעשירים, בבעלי ההון, בפוליטיקאים מושחתים. בקומיקס הראשון שלו, סופרמן פורץ לדירה של בעל מכה ומרביץ לו. רק כשפרצה מלחמת העולם השנייה הופך סופרמן למעין סמל כל־אמריקני שנלחם בנאצים. ככל שעוברות השנים, סופרמן מתקרב יותר ויותר לקונצנזוס. היום, הוא נחשב לסמל גנרי שכל אחד יכול להגיד עליו: 'זו אמריקה', אבל כל אחד מתכוון למשהו אחר. זה אולי סוד ההצלחה שלו. כמו אצל הרבה גיבורי על, לסופרמן אין הרבה עומק, אבל יש לו רוחב: אפשר לשים אותו בכל תרחיש. יש הרבה דמויות קומיקס אחרות שהרגישו מאוד נכונות לזמנן ונשכחו, אבל הוא לא. בכל עשור ובכל תקופה, הוא עדיין מצליח".
בשנת 1935 התחילה להתגבש הדמות המוכרת של סופרמן, זו עם הגלימה והתחתונים האדומים, כמו גם דמותו המקבילה – עיתונאי ממושקף בשם קלארק קנט. סיפורו של גיבור העל נתפר שלב אחרי שלב: ילד בשם קאל־אל שנולד בכוכב קריפטון ונשלח על ידי הוריו לכדור הארץ, מאומץ על ידי משפחה מקנזס וגדל כילד רגיל שמשתמש בכוחותיו הפלאיים כדי להילחם ברוע. הוא מנהל מערכת יחסים עם לואיס ליין, קולגה בעיתון שחושדת בו מפעם לפעם, וחשוף לחולשה מרכזית אחת: חומר ירקרק בשם קריפטונייט, עקב האכילס של הגיבור שמשתק אותו כליל.
ההשראה למראהו השרירי של סופרמן הגיעה מדמויות של מתעמלים ששוסטר הכיר; החליפה הצמודה דומה ללבוש של מתאגרפים באותן שנים, והגלימה הייתה סמל מובהק של גיבורי הקומיקס של התקופה. את היחסים המשונים עם לואיס ליין, לעומת זאת, עיצב סיגל לאור החוויה שלו כנער ביישן. לאחר כמה ניסיונות כושלים להציע את סופרמן לשורה של מגזינים, מכרו השניים את הזכויות על הדמות למגזין "אקשן קומיקס", והחלו ליצור רצועות קומיקס ובהן גיבור העל, שצבר פופולריות כמעט בן־לילה.
"שוסטר וסיגל שילבו בדמות של סופרמן מאפיינים מהביוגרפיה המשפחתית שלהם", אומרת פז־קלפ, "סופרמן, כמו אבות אבותיהם של שני יוצריו, הוא מהגר שעובר לגור בארץ אחרת, בתרבות לא לו, בארץ שלא מכירה את המקורות שלו ולא מוקירה אותם. יש כאן מהגר בלתי חוקי שאומץ על ידי המקומיים וצמח מלמטה. מה שמרתק בדמות הזו הוא שבכוכב קריפטון, קל־אל היה סתם עוד ילד, אדם רגיל בלי כוחות מיוחדים. את הכוחות המיוחדים שלו הוא קיבל כשהוא הגיע לכדור הארץ. השמש הצהובה של כדור הארץ היא זו שמעניקה לו את העוצמה שלו, בעוד שהקריפטונייט, שרידי העולם הקודם שלו, הוא מה שמחליש אותו. יש כאן אמירה מעניינת על הדור השני למהגרים – אם אתה מגיע למקום חדש, מצליח להתערות בו ולקחת ממנו את מה שהוא יכול לתת לך, תוכל להפוך לסופרמן. אבל אם תביט לאחור ותנסה לפגוש שוב את המקורות שלך, אתה עלול לאבד מהכוחות שלך. סופרמן לוקח את מה שטבוע בו ומשתמש בכוחות של הארץ החדשה שאליה הוא מגיע כדי להעצים את זה, להראות מה הוא שווה יותר מאחרים".
מדוע לדעתך הוא הצליח כל כך?
"אחת הסיבות שהקומיקס בכלל הצליח כל כך בארצות־הברית היא שמדובר
בחברה של מהגרים. הרבה מהגרים הגיעו לארצות־הברית בגיל מבוגר והתקשו ללמוד את השפה, והם חיפשו חומר קריאה מעניין וקל לקריאה. הקומיקס ענה על הצורך הזה – המהגרים, בעיקר היהודים אבל לא רק, יכלו לצרוך חומרים שמדברים על החיים שלהם, שמתייחסים אליהם, ובשפה קלה. השילוב בין הטקסט הקצר והדימויים עזר להם להבין וללמוד את השפה.
"באשר לסופרמן, ההצלחה שלו קשורה גם למציאות של התקופה. שנות השלושים בארצות־הברית היו שנים קשות מאוד של משבר כלכלי ובעיות של ביטחון פנים, שבסופן פרצה מלחמת העולם השנייה. הייתה תחושה שהמנהיגים לא מצליחים לספק את הסחורה, שאין מנהיג שיוכל לנצח את הפושעים ואת האויבים ויחזיר את השקט לעולם. האווירה הייתה אווירת תסכול, מלאה בפחד וחששות. סופרמן מייצג אסקפיזם מהמם של דמות שמגיעה מהשמיים, חצי אל שמגיע לכאן ונמצא בינינו, עובד כעיתונאי. על רקע המצוקות הקשות, אפשר היה לברוח ולדמיין גיבור שפותר בקלות את כל הבעיות.
"צריך להבין שבשנות השישים אמנם האשימו את הקומיקס בכך שהוא אלים ומשחית את הדור הצעיר, אבל זה אחרי שהקומיקס עבר כמה גלגולים. בהתחלה, סופרמן ייצג עבור הדור הצעיר את כל מה שכל מחנך אמריקני היה רוצה להעביר לדור הזה. הוא היה בן לתפארת העם האמריקני. הורים שמחו שהילדים שלהם קוראים את החוברות שלו".
בעקבות משה
יש שמצביעים גם על עקבות יהודיים בדמותו של סופרמן: השם "קל־אל" מוסבר לא פעם כווריאציה על המילים הארמיות "קול האל", ואילו אביו של סופרמן, ג'ור־אל, הוא למעשה הגור של האל. כך גם מודגש הדמיון בין סיפורו של סופרמן לבין הסיפור המקראי של משה. פז־קלפ: "סופרמן מצד אחד שואב השראה מהמיתולוגיה היוונית ומדמויות כמו הרקולס, אבל הוא גם דמות יהודית מאוד. סיפור החיים של סופרמן מזכיר במידת מה את סיפורו של משה. כמו משה, גם סופרמן נשלח על ידי הוריו אל הלא־נודע בתא קטן – אצל משה זה היה יאור, וכאן זה החלל. העולם שלהם עומד להיחרב, והם שולחים את הילד הקטן אל הלא־נודע, בתקווה שהמזל יאיר לו פנים.
"זה גם מה שקרה לסופרמן: הוא הגיע לכדור הארץ ושם מצאו אותו הזוג קנט, ובהתחלה סופרמן לא יודע את מוצאו. ושוב, כמו משה, ברגע שנודע לו מיהו ומהו ומהם הכוחות שיש לו, הוא מחליט לנצל אותם לטובת החלכאים והנדכאים והופך למנהיג שלהם. זה רעיון תנ"כי מאוד. שוסטר וסיגל גדלו כאמור כיהודים, ומספרים שנהגו לצייר על גבי מגש ששימש את אמו של אחד מהם לאפיית החלות לשבת. לאורך כל ימות השבוע הם היו מציירים על גבי מגש האפייה, וביום חמישי הם לא ציירו, והשתמשו במגש כדי לאפות חלות לקראת שבת".
גם המאייר ואמן הקומיקס אורי פינק רואה בסופרמן את גיבור העל היהודי ביותר: "כמעט כל גיבורי העל הומצאו על ידי יהודים, אבל יש בו כל כך הרבה היבטים יהודיים, הרבה יותר מבאטמן, נניח. יש בו, למשל, המון כוח ועוצמה, אבל הם מוסתרים. יהודים לאורך כל הדורות לא החצינו את הכוח שלהם, אלא עסקו בלימוד ובמסחר, והכוח שלהם היה סמוי יותר. גם התפיסה שיש גורם חיצוני שיבוא להציל את העולם, מעין משיח, היא תפיסה מאוד יהודית. סופרמן הוא תוצר של יהדות ותמימות אמריקנית".
"היתרון הגדול של סופרמן הוא שהוא הראשון", ממשיך פינק, "הוא הבסיס לכל גיבורי העל שיבואו אחריו, וכולם מחקים אותו בצורה כזו או אחרת. מצד שני, יש בו משהו קצת פחות אטרקטיבי, כי הוא יותר מדי חזק ומושלם. סופרמן מאוד מיושן ושייך לתקופה שבה הוא הומצא, ולכן הוא דורש המון עדכון. עם השנים סופרמן משתנה, בניגוד לבאטמן, שחוזר כל הזמן לשורשים שלו. סופרמן חייב להתאים את עצמו לתקופה. כשאתה קורא קומיקס של סופרמן אתה לא ממש יודע מה לעשות איתו, או לא מבין בדיוק מה הוא מסמל. בהתחלה הוא היה אנרכיסט, אחר כך הוא נלחם בעיקר ביצורים מהחלל, כל כמה שנים משנים קונספט, ומדי פעם יש יצירות נהדרות. העובדה שגיבור מסוים אינו פתור לא אומרת שאי אפשר ליצור איתו סיפורים נפלאים".
כמו רוב חובבי הקומיקס בישראל, הכיר פינק את סופרמן לראשונה בחוברות מגזין הקומיקס "בוקי" שראו אור בישראל בשנות השבעים. בהמשך הופיע גם ב"מעריב לילדים". הפריצה הגדולה של סופרמן בישראל הייתה סביב צאת הסרט "סופרמן" ב־1978, בכיכובו של כריסטופר ריב, אז הפך הגיבור בגלימה האדומה לדמות מוכרת כמעט בכל בית.
"כשהסרט יצא בישראל, היה כאן טירוף", אומרת פז־קלפ, "אם זה בתחפושות לפורים, ואם זה באזהרות שהזהירו ילדים לא לקפוץ מהחלון. היה ליין שלם של פרסומות שסופרמן כיכב בהן – פרסומת של עלית, פרסומת של חיל האוויר. הייתה אפילו קריקטורה בעיתון ביום שלמחרת הפרישה של מנחם בגין מראשות הממשלה, שבה נראה בגין לובש חולצה עם ה־S של סופרמן. לקראת סוף שנות התשעים אפשר למצוא יותר ויותר קריקטורות שמשתמשות בסמלים של סופרמן. לצד אלה, בשני העשורים האחרונים סופרמן מופיע הרבה בקומיקס של יוצרים מקומיים, שמשתמשים בו כדימוי, או שכותבים קומיקס עליו. דודו גבע, למשל, כתב קומיקס בשם 'אני' ובו הוא מתאר את עצמו כסופרמן. גם ליוצרים כמו אורי פינק ואסף חנוכה יש רומן ארוך מאוד עם גיבורי העל, ובראש ובראשונה סופרמן".
והיו גם ניסיונות ליצור גיבור על ישראלי, דמוי־סופרמן: האחד הוא אורי און, דמות שיצר אמן הקומיקס מיכאל נצר ומציגה גיבור שרירי בחליפה כחולה צמודה, ועל חזהו מנורה; עוד קודם לכן הופיע בחוברות שחור־לבן הגיבור סברמן, שיצר אורי פינק. אך שני הניסיונות המקומיים לא הצליחו לשחזר את ההצלחה הפנומנלית של הגיבור האמריקני. "הצירוף גיבור־על ישראלי זו סתירה פנימית", אומר אורי פינק, "המושג של 'גיבור' הוא מושג מאוד אמריקני. גיבור ישראלי לא יכול סתם לצאת לרחוב ולהרביץ לפושעים. זה לא יעבוד כאן".
"אני לא חושב שגיבורי על יכולים להצליח בישראל", מסכים גם שפירא, "קודם כול משום שבארץ יש מחסור עצום בספרות יצירה פנטסטית, יש מעט מאוד סרטי וספרי מדע בדיוני ופנטזיה מקומיים. גם הרעיון של גיבור העל כדמות א־פוליטית לא יצליח בישראל. ארצות־הברית היא ארץ כל כך גדולה, שאפשר ליצור בה גיבור על שייצג ערכים גנריים, שכולם יכולים להסכים עליהם. סופרמן מייצג את החזון האמריקני, וכולם מרוצים. בכלל, היוצרים כמעט מעולם לא הופכים את סופרמן לצד במחלוקת פוליטית. פעם אחת, בשנות הארבעים, הם קיבלו אישור להפוך את סופרמן ללוחם נגד ה'קו קלוקס קלאן' (ארגון הלבנים הגזעני בארצות־הברית, א"ה), וזהו. לכל אורך הדרך הוא נשאר א־פוליטי, בקונצנזוס. ישראל היא לא ארצות־הברית: היא ארץ כל כך קטנה וצפופה, והמצב הפוליטי בה בוער, שאי אפשר ליצור גיבור שייצג חזון כלל ישראלי. מיד ישאלו האם גיבור העל הזה תומך בהתנחלויות או לא, ולמי הוא הצביע בבחירות. בארצות־הברית לא ישאלו האם סופרמן בעד או נגד פיקוח על קניית נשק. בישראל, זה מיד ילך למקום השבטי".
סופרמן מול באטמן
סופרמן אמנם הצליח מעל לכל הציפיות, אך המציאות שמאחורי הרצועות הצבעוניות והסרטים הייתה נוצצת הרבה פחות: שורה של סכסוכים משפטיים על זכויות יוצרים פרצו בין שוסטר וסיגל לבין חברת די־סי קומיקס; יוצריו של סופרמן, שמכרו את הזכויות על הדמות לחברת הקומיקס כשהיו בני עשרים במחיר זעום, התחרטו על העסקה אחרי שסופרמן הפך ללהיט. בתי המשפט נדרשו לסוגיה שוב ושוב, ורוב הסכסוכים הסתיימו בהסדרים כספיים נדיבים שהוענקו לשני היוצרים ומאוחר יותר ליורשיהם.
אך ההתדיינויות המשפטיות האינסופיות התנהלו הרחק מעין הציבור, וסופרמן ממשיך למשוך אליו מעריצים גם כיום. מיכל פז־קלפ, שעמלה כעת על פרסום ספרי סופרמן בעברית, מאמינה שגיבור העל מכוכב קריפטון עדיין רלוונטי לדור חדש של קוראים. גם בעידן של גיבורי על אפלים, מורכבים ומתוחכמים יותר, יש לסופרמן מקום מיוחד. "אחרי 'ווטשמן' ('השומרים', רומן גרפי אמריקני מ־1986 שהציג גיבורי על עבריינים, א"ה) כבר אי אפשר לדבר על גיבורים מושלמים שמצילים את המצב", היא אומרת, "אבל הדמות של סופרמן אינה צועדת במקום, היא דינמית. היא תמיד הייתה דינמית. אם סופרמן התחיל כאדם חזק, כול־יכול, שהיו לו כל הכוחות האפשריים, מהר מאוד היוצרים חשבו שזה משעמם, גם אותם ובעיקר את הקוראים – הוא מגיע, הוא מנצח את הרעים, הוא חזק. ואז היוצרים ניסו לחפש דרכים לאתגר את סופרמן, ולאט־לאט פוגמים בדמות השלמה שלו, ונוצר הרעיון של הקריפטונייט. יש כל הזמן ניסיון לשים לב גם לצד הפגיע של סופרמן, האנושי יותר, כי אחרת הוא יהיה גיבור פלקטי מאוד, ומשעמם.
"סופרמן שנכתב היום הוא לא סופרמן של שנות השלושים. הוא הרבה יותר תמים, הוא לא מושלם, היחסים שלו עם לואיס ליין הרבה יותר מורכבים, והוא עמוק יותר ולא חד־ממדי כמו שהוא היה אולי בהתחלה. כשהתחלנו בהוצאת כנרת זמורה־ביתן לפרסם ספרים של גיבורי על, לא התחלנו עם סופרמן אלא דווקא עם באטמן. חשבנו שבאטמן הוא דמות ישראלית יותר, מחוספס, מחובר לקרקע, לא מין בחור מושלם שמגיע להציל את המצב. אבל שמנו לב שגם לסופרמן יש ביקוש. אני חושבת שהסיפור שלו נוטע הרבה תקווה במין האנושי ושאיפה לצדק, מין אמונה שיכול להיות טוב, וזה אמנם מסר פשוט, אבל הוא נוגע בכל דור, ולכן יכול לכבוש גם קהל עכשווי, צעיר".
"כבר בשנות השבעים התחילו לשאול בקול רם האם אנחנו לא ציניים מדי בשביל סופרמן", אומר שפירא, "ואני די בטוח שתמצא שיח כזה גם בשנות הארבעים. זו שאלה שתמיד תעלה, ובאותה מידה, סופרמן תמיד יהיה פופולרי. אני מסתכל על האחיין שלי, ששם גלימה של סופרמן ושואל אותי שאלות של מיטיבי לכת. זה נכון שיש ירידה דרסטית במכירות של חוברות קומיקס בארצות־הברית, אבל זו תופעה כללית שלא קשורה דווקא לסופרמן. המיינסטרים של הקומיקס האמריקני שעוסק בגיבורי העל נהיה יותר ויותר צר, ומכוון בעיקר לאנשים שגם ככה קוראים קומיקס. השוק נהיה יותר מצומצם ומוכר לאספנים. אבל כבר הרבה שנים שסופרמן נמצא מעבר לחוברות האלה. הוא אייקון, והוא יישאר כזה". 
