מה קרה לי אחרי דיאטת אימונים ומלפפונים?

לא היה קשה לשכנע אותי לעשות את זה. מזה כשנה אני שרויה בדיאטה מתמשכת. לפעמים לפי שיטה בדוקה ומנוסה, לפעמים לפי מה שנשמע לי נכון (הרבה ירקות וחלבונים, מעט פחמימות, אפס סוכרים). בכולן ירדתי, בחלקן יותר ובחלקן פחות, אבל איך שהתרגלתי לדרך החיים החדשה – עליתי בחזרה. בישיבת המערכת לקראת גיליון "עונת המלפפונים", שמוקדש לעונה הרדומה בעיתונות הישראלית, מישהו הזכיר דיאטת מלפפונים. בתור מי שלא מפסיקה להתלונן על רעב תמידי ולחוש מסכנות קיומית בשל דיאטות כושלות – נקראתי לדגל. מה כבר יש לי להפסיד, חשבתי לעצמי, מקסימום ארד קצת, ושוב אעלה כמו תמיד.

גוגל מיד הכיר את המושג דיאטת מלפפונים, והציג בפניי אלפי תוצאות. הסתכלות לא מעמיקה בעשר הראשונות הראתה שבכולן אומרים בדיוק אותו הדבר, מתהדרים באותו תפריט וממליצים על אותם מתכונים. זה נובע מהעובדה שהמלפפון, בשונה מחבריו לסלט – העגבנייה והפלפל, אכיל רק בצורתו המקורית (או המוחמצת, אבל זה נשאר מחוץ לדיאטה הנוכחית). ולכן, הוא מרכיב שמגביל מאוד את מגוון המנות האפשריות.

בכל האתרים המוזרים שהמליצו על הדיאטה הגדירו אותה כ"דיאטת כאסח". ישנן דיאטות ארוכות טווח שמתיימרות להכתיב תזונה בריאה ומאוזנת שמביאה לירידה הדרגתית במשקל, הם הסבירו, ויש דיאטות קצרות טווח שמביאות לירידה מהירה במשקל. דיאטה מהסוג השני, כך טענו, תסייע לכם לרדת כשבעה ק"ג בשבועיים, אבל בשום אופן אין ליישם אותה לאורך זמן, שכן תזונה שמורכבת מכל כך מעט אבות מזון עלולה לגרום לנזק לגוף בטווח ארוך.

התפריטים בכל האתרים היו מורכבים ממלפפונים ללא הגבלה ומירקות עליים נוספים, הרבה מים, מעט חלבון רזה (ביצה, יוגורט, טונה או חזה עוף), חמש מנות פרי ומנת פחמימה – לחם או תפוח אדמה. כבר חודשים שאני כמעט לא נוגעת בפחמימות מהסוג המוזכר, אז לא היה סיכוי שאכניס אותן בחזרה לחיי, וכך גם התוספת הזאת נשארה בצד. הוצאתי מהתפריט גם את הזירו, כדי להתנקות מהרעל השחור והטעים הזה. בלי שמן, בלי סוכר, בלי אוכל מעובד. את הקפה השארתי, יש גבול.

יאללה, לדרך

סך הכול אני אוהבת מלפפונים. בעיקר לצד אוכל אמיתי, אבל אוהבת. תכננתי להכין קצת שייקים עם מלפפונים, קצת צזיקי, לחתוך אותם בכל מיני צורות, לנשנש בין הארוחות ולנסות לשרוד. כיף. הצטיידתי בכעשרה קילוגרם מלפפונים, 16 גביעי יוגורט, קצת תרד, מעט תפוחים ואגוזים ויצאתי לדרך – חמישה ימי דיאטת מלפפונים היר איי קאם.

היום הראשון של השבוע היה תשעה באב, סיימנו את הצום עם תמרים ואגוזים, תה עם נענע וטוסט עם סלט. מחר, אמרתי לבעלי, אני מתחילה את הדיאטה. מה הפעם, הוא שאל. מלפפונים, עניתי. ו…? הוא חיכה להמשך. וזהו, הצהרתי. זה טירוף, הוא טען. נראה, פקפקתי.

יום 1

7:00 השכמה. כבר בבית שתיתי קפה ראשון של בוקר. איך שהגעתי למערכת הוספתי לבקבוק המים שלי חתיכות מלפפון שהוסיפו טעם למים. אני אוהבת מים, ושותה הרבה מהם במהלך היום. שני ליטרים לפחות. הם תורמים לאשליית השובע בשבוע רגיל, על אחת כמה וכמה באחד שכזה.

11:00 הרעב כבר מתחיל לדגדג. טוב, הגיע הזמן לשלוף סכין ולהכין ארוחת בוקר. שני יוגורטים פרו־ביוטיים, קצת מלח וחמישה מלפפונים חתוכים. היה טעים, ואפילו סגר פינה, אבל הרעב חזר לבקר כעבור שעה וחצי. בדרך שתיתי עוד שתי כוסות קפה והרבה מאוד מים.

13:00 התיישבתי לקרוא את מדור האוכל של אפרת ליכטנשטט. פרק הזמן שנתקעתי על המתכון לעוגת הנקטרינות היה חסר פרופורציה לאורכו. שוב רעב. שוב מלפפונים, בתוספת טונה במים (בעע). התחלתי להרגיש חלושעס.

16:00 חזרתי עם שני הבנים שלי הביתה, והחלטתי שזה הזמן לשייק מלפפונים. חתכתי תפוח ירוק ותפוח אדום, שטפתי עלי תרד, שברתי קצת אגוזים ופיזרתי גם זרעי צ'יה וקוביות קרח. אל דאגה, לא שכחתי את המלפפונים. אחרי שהבלנדר הצליח לטחון את התכולה עד דק, מזגתי לי לכוס. שני הינוקות ידועים בתשוקתם הבלתי נשלטת לשים עין על כל מה שאני חפצה לאכול או לשתות, ופשוט לקחת אותו. גם הפעם הם לא אכזבו, וביקשו לטעום מהירוק־הירוק הזה. הגדול הבין אחרי שני שלוקים שזה לא בשבילו, אבל הכמיהה של הקטן (כמעט שנתיים) לאכול מהשיריים של אמו הייתה ממש מעוררת חמלה. הוא ירק את מיץ המלפפונים בפרצוף נגעל, אבל המשיך לדרוש עוד ועוד. באשר אליי, אני ממש נהניתי מהשייק. באמת. התפוחים לגמרי הועילו, אבל באופן כללי הוא היה מרענן ומשביע.

לקראת הערב נכנסתי ללחץ. זה כבר כמה חודשים שאני מתאמנת באינטנסיביות שלוש פעמים בשבוע ומשלבת אימוני כוח וסיבולת. למרות שעוד לא הועילו לי לרדת במידה, האימונים עושים לי ממש טוב. וכדי שאימון יהיה מוצלח, אני יודעת מניסיון שעליי לאכול לפניו כמו שצריך. הפעם נאלצתי לחתוך לי כמה מלפפונים, לפתוח שתי קופסאות טונה ולאכול בחוסר חשק משווע.

21:00 אימון היט משוגע. יכול להיות שהוא היה קשה כי הגוף עוד התאושש מהצום של אתמול, אבל סביר להניח שפשוט לא היו לו אנרגיות בגלל התזונה של היום. סיימתי את האימון ממוטטת, גררתי את עצמי הביתה ונשכבתי על הספה בלי יכולת להזיז את העפעפיים.

בעלי דרש שאפסיק, חברה מהמערכת המליצה לי לאכול והבטיחה לא לגלות לאיש שהפסקתי, ואפילו הבוס שרצה את הכתבה נכנס ללחץ. ואני, עם מעט הכוחות שנותרו ביקשתי בקול רועד כוס מים ומלפפון חתוך. יהיה בסדר, חשבתי לעצמי, סבא בסיביר הסתדר לא רע עם פרוסת לחם ביום. אני יכולה להתמודד חמישה ימים עם קצת מלפפונים.

יום 2

7:00 השכמה. הגוף כואב מהאימון של אתמול, אבל יום ארוך לפניי, צריך לקום. אחרי התארגנות קצרה החלטתי שאת השייק אשתה היום מוקדם. חתכתי, הכנסתי, הפעלתי, בירכתי, שתיתי.

9:00 אימון כוח. מרימה משקולות בלי קושי חריג. נו ידעתי, אמרתי למאמנת שלי, אני יכולה להתמודד עם זה. קטן עליי. את לא נורמלית, היא טענה בתגובה.

11:00 מגיעה למערכת. מדי יום שלישי מערכת מוצש מורידה את העיתון לדפוס. זה יום אינטנסיבי שעובדים בו שעות ארוכות ברצף, קוראים הרבה טקסטים ומנסים להספיק לסגור את העיתון בזמן. ידעתי שזה יהיה יום קשה, ולכן הצטיידתי באותם מרכיבים מהיום הקודם, רק פי שלושה בכמות. איך שאני נכנסת, כבר מכשול: קופסת עוגיות במרכז החדר, לכל המעוניין. אני מחליטה להכין לי קפה ולהפנות גב למחזה המחריד. אבל איך שאני קמה להביא כמה עמודים מהמדפסת, בום – שקיות חטיפים עוברות מיד ליד כאילו היינו בטיול שנתי. אני חוזרת – שוקולדים. קחי רק קצת, הם מציעים לי. מה פתאום! אני רק על מלפפונים, אני ממלמלת וחוזרת למחשב. בשעת הארטיק השבועית בלוטות הרוק עבדו שעות נוספות. חברות המערכת השמיעו רעשים בנגיסת המגנום, ואני החזרתי להן בנגיסות מלפפון. הן ניסו להפיל אותי, אבל לא הצליחו, התחייבתי לבדוק ושרדתי כדי לספר לכם, קוראים יקרים.

21:00 את היום הזה סיימתי מותשת. זה היה לא כיף. לכי לישון כפרה, הוא דִרבן. הליכה סהרורית והתרסקות על המיטה. לילה טוב.

יום 3

הרעב מציק כבר עם אור ראשון. יום סגירה נוסף לפניי, הפעם במערכת "יומן", ועכשיו אני כבר מבינה בפני מה אני עומדת.

9:00 מכינה לי שייק מלפפונים קריר, במנה כפולה ושותה אותו בשתי פעימות. כוס אחת בבית, ושנייה בדרך למערכת. ביציאה מהיישוב אספתי טרמפיסטית ומצאתי את עצמי מנסה להסביר לה למה אני שותה משקה ירקרק מבחיל למראה, ולשכנע אותה שבדרך כלל אני נתפסת כאדם מאוד שפוי עם בחירות קולינריות לא רעות.

11:30 כשכל הזמן מתעסקים בלא לאכול פתאום שמים לב מה כולם אוכלים. מצאתי את עצמי מזהה ריחות של תבלינים מקופסאות צהריים שבדיוק התחממו במיקרוגל, מדברת עם אנשים באריכות גדולה על ארוחות השבת שלהם ועל עשבי התיבול שהם אוהבים להשתמש בהם.

18:00 ארוחת הערב המערכתית של "יומן". הרגל מופלא שסיגלנו לעצמנו כדי לצלוח את ימי הסגירה הארוכים. בתפריט הרגיל יש סלטים, גבינות, ולחמים למעוניינים. השבוע הוקצבה לי מנת מלפפונים חתוכים, חסה, בצל וטונה. הוספתי לזה שתי ביצים קשות שהבאתי מהבית.

מה שעודד אותי בשלב זה היה העובדה שאוטוטו זה נגמר. הרוב מאחוריי. נרדמתי בשעת לילה מאוחרת, חולמת על סיר פסטה ברוטב שמנת. ספוילר: עד למועד כתיבת שורות אלה, לא הוכן או נאכל שום סיר כזה.

יום 4

החופש הגדול היה אז בעיצומו, ומאיזושהי סיבה לא ברורה קיימתי את הבטחתי ולקחתי את ילדיי לבילוי בג'ימבורי. ואז באקווריום של גן החיות. אמא, שאל אותי הבכור, הדגים שאנחנו קונים בסופר גם שחו פעם בים? כן חמוד, והם טעימים כל כך עם קצת שום ולימון ומלח ופלפל וקצת עגבניות שרי ופטרוזיליה ועשרים דקות בתנור, הפלגתי בתשובה. הוא הסתכל עליי בעיניים תמות וביקש צ'יפס.

את הישיבה במסעדה צלחתי בצורה מעוררת השתאות. ביקשתי שהסלט יגיע בלי רוטב ושלפתי ממנו את העגבניות. הריח של הפיצה כמעט הצליח להפיל אותי, מזל שנטילת ידיים זה מאמץ בלתי אפשרי עם שני ילדים במסעדה.

החולשה והרעב עשו החלפות עד סוף היום. שבסופו, כמובן, הלכתי להתאמן. חזרתי הביתה מדדה אך בתחושת סיפוק שהאתגר הגיע כמעט אל סופו.

יום 5 ואחרון

לבשל בלי לטעום זה כמו לנהוג בלי לראות. למרות זאת, הבישולים של שבת לא היו תאונה. את הטעימות החטופות מהסירים החלפתי בשתייה מרובה ובנשנושי מלפפונים. בשלב הזה כבר לא הרגשתי את הרעב. האתגר הסתיים בליל שבת כששתיתי מיין הקידוש המתוק, אכלתי חלה ודגים וממולאים ובשר. תענוג.

מצב קיצון

לסיכומה של דיאטה, אפשר להגיד שחלק מהזמן לא הפסקתי לחשוב על אוכל ובחלקו הרעב לא הציק מדי. אבל הוא כל הזמן היה שם ברקע. יש משהו ממכר ברעב של דיאטה. אפשר לדמיין את הקלוריות נשרפות בזו אחר זו ובמשקל הביתי נושם לרווחה אחרי שמתברר לו שהוא צריך לשאת קצת פחות קילוגרמים. אבל פה נפלתי ובגדול.

המשקל שלי לא זז בימים האלה. לא לטובה ולא לרעה. ומתברר שזה לא כל כך מפתיע. "יש הרבה משתנים שמשפיעים על כך", אומרת בתגובה מורן שלום, דיאטנית קלינית ומאמנת כושר. "יכול להיות שהגוף שלך צריך יותר זמן, יכול להיות שמישהי אחרת במקומך כן הייתה יורדת במשקל. כל אחד והגוף שלו, במצב הספציפי של הגוף שלו ברגע הספציפי הזה. יכול להיות שאם תעשי שוב את הדיאטה בעוד שבוע – כן תרדי במשקל. אולי בגלל שישנת יותר, אולי כי הגוף הסתגל לאימונים. אבל מבחינתי טוב שלא ירדת במשקל".

למה?
"כי לרוב אנחנו לא מחפשים ירידה קיצונית כזו במשקל בקרב אנשים בריאים, והיא לרוב גם לא תהיה הירידה הנכונה, אלא תשיל ממך בעיקר מים. קשה להתמיד בדיאטה כזאת, ואז גם אם מצליחים לרדת במשקל מחזירים אותו ואפילו מעלים משקל נוסף. הדבר הכי גרוע הוא שקשה אחרי זה לרדת בחזרה".

שלום מסבירה שמצבי קיצון כאלה עלולים לשבש את מערכת חילוף החומרים בגוף. "הגוף שלנו מגיב למה שאנחנו עושים. אחת התגובות שלו היא להסתגל למצב ולפצות על כך. אם אנחנו עושים דיאטה, הוא מסתגל אל הדיאטה הזאת. כלומר הוא מבין שאת לא הולכת להכניס לו את האנרגיה שנחוצה לו בחמשת הימים האלה והוא בתגובה מוריד את המטבוליזם של הגוף שלך. כרגע את לא מצליחה לרדת במשקל כי המטבוליזם נשאר נמוך. את צריכה איזשהו תהליך שיאזן לך את זה".

מלבד דעתה הנחרצת על דיאטות מסוג זה ועל חוסר יעילותן, היא מבקשת לנטרל את המילה דיאטה ולהעמיק את השיח לכזה שעוסק בבריאות ובתחושה טובה ואינדיבידואלית. "מה שטוב לחברה או לשכנה או למאמנת הכושר שלי לא בהכרח טוב לי, וגם מה שטוב לי היום לא בהכרח יהיה לי טוב מחר. המנגנונים בגוף שלנו משתנים כל הזמן, ואנחנו צריכים להיות ערים להם".

שלום, כמו תזונאים רבים, למדה בשנות לימודיה שכדי לגרום למטופל לרדת במשקל יש לקצץ בקלוריות שבתפריט שלו. אולם הניסיון שלה, כמו גם מחקרים רבים בשנים האחרונות, מוכיח שזה כלל לא העיקר. "אם אני רוצה להוריד מישהו במשקל אני רוצה לעשות את זה נכון. אני לא רוצה להסתכל רק על הקלוריות שהוא מכניס, אני רוצה לראות קודם כול את האיכות שלהן. חשוב לזכור שזה לא רק הקלוריות, זו ההשפעה ההורמונלית של המזון על הגוף שלנו. ההסתכלות צריכה להיות מאוד אינדיבידואלית".

איך אפשר לעשות את זה?
"המון ניסוי וטעייה. אין דרך אחת שאני יכולה להגיד לך שהיא הדרך הנכונה. זה תחום שאין בו פרס נובל כי אין בו אמת אחת. זה דורש חקר והתבוננות, מעקב אחרי בדיקות דם. זה דורש קצת לחזור לתחושות של רעב ושובע, איזושהי אלימינציה לרכיבי מזון מסוימים. יש אנשים שסדר בארוחות כבר יביא אותם לתוצאות, יש אנשים שאוכלים הרבה סוכר מחוסר מודעות, וכשהם מצליחים לאזן את העניין, זה עובד. יש אנשים שהעניין לגמרי הורמונלי אצלם, כלומר הם עושים הכול לפי הספר והגוף לא זז, לא מגיב, ואז יש חשיבות לתזמון של הארוחות וההרכב שלהן. אחת התופעות המוכרות היא של אנשים שמתלוננים שאחר הצהריים הם חשים נפיחות בבטן. צריך לבחון את זה. אולי זה גלוטן, אולי זה סוכר, אולי מוצרי חלב או סתם פירות וירקות שכמות הסיבים בהם היא יחסית גדולה. אולי זה אבוקדו.

"צריך אורך־רוח. אני תמיד אומרת למטופלים שלי – זה לא שאני אומרת לך עזוב, תתאזר בסבלנות עד שתגיע לתוצאות ובינתיים זה יהיה מורט עצבים. על ההרגשה הטובה כאן ועכשיו – אל תתפשר. אם אתה עייף כל היום, אם הבטן נפוחה, אם יש כאבי ראש, אם מרגישים שמשהו תקוע ולא נכון – את זה צריך לשנות במיידי, עם בחירות שמתאימות לך. יכול להיות שהמטרה לרדת חמישה ק"ג תגיע בהמשך. אבל קודם כול בוא שנייה נחשוב מה יגרום לך עכשיו להרגשה טובה".

"אני לא רוצה להסתכל רק על הקלוריות שהוא מכניס, אני רוצה לראות קודם כול את האיכות שלהן. חשוב לזכור שזה לא רק הקלוריות, זו ההשפעה ההורמונלית של המזון על הגוף שלנו. ההסתכלות צריכה להיות מאוד אינדיבידואלית"

הגוף לא משקר

בגלל הניסיון הרב שלי עם דיאטות לא מוצלחות, אני מפקפקת בדבריה. התרגלתי לכך שרעב הוא כמו כאב טוב באימון, הרי בשביל לראות תוצאות צריך לסבול, לא? "הגוף שלנו לא משקר", היא טוענת. "כשאת מרגישה טוב, את מרגישה טוב. צריך להוריד את הקילו שיש לנו אחת ולתמיד, בלי שנהיה רעבים. אנחנו טובים בלהגיד לעצמנו 'אני על הפנים, אני לא מצליח להתמיד, אני רוצה להגיע לאיקס משקל ולא מצליח, כל פעם אני מנסה ונכשל מנסה ונכשל'. ואז אנחנו אוספים את עצמנו מחדש ואומרים 'מיום ראשון נעשה את זה שוב'. את מה נעשה שוב? נאכל פחות, נתאמן יותר, אבל זה לא עובד. שיעור הכישלון של הדיאטות עומד על 97 אחוז".

אבל כן יש דברים שברורים לכולם, שאם עושים אותם גורמים לירידה במשקל. לאכול יותר חלבון, פחות פחמימות, כמה שפחות סוכר, הרבה ירקות ופירות.
"זה גם מאוד תלוי. סוכר שהוסיפו לך למעדן לא תורם לכלום חוץ מהטעם המתוק שלו, מבחינת הערכים התזונתיים שלו. אבל אם אני אוכלת בננה, ויש בה סוכר, יש בה עוד כל כך הרבה דברים אחרים טובים שהסוכר הזה הוא בסדר. אם אני אוכל יותר מדי פירות ויש לי רגישות או נטייה לשומנים בדם אני צריכה להיזהר כי פירוק הסוכר שבפרי עלול לגרום לשומנים בדם. יכול להיות שאם יש לי נטייה כזאת אני צריכה לשים לב לאכילת פירות. יש אנשים שהגוף שלהם מגיב לרמות סוכר גבוהות בדם כשהם אוכלים חלבונים, עוד לפני שהם אכלו סוכר. לא הייתי אומרת להם להרבות בחלבון. הטרנדים האלה זה משהו שאנשי המקצוע מתמודדים איתו. אין אמת כזאת שכולם צריכים יותר חלבון, וכולם צריכים יותר פירות וירקות. יש אנשים שאכילת פירות וירקות לפי ההמלצות של משרד הבריאות גורמת להם לכאבי בטן".

שלום מדברת גם על "סדקים במוטיבציה", שנוצרים בתהליכי הדיאטות. "אנשים מחמירים עם עצמם וחושבים שזה בגלל שהם חלשי אופי. אבל זה לא נכון. פתאום הגוף דורש את הדברים שמנענו ממנו. זה אותו הדבר עם תוכנית כושר – אם נרשמת לתוכנית ואת בשיא המוטיבציה, מתישהו גם שם יהיו סדקים. פתאום תרגישי יום אחד שאין לך כוח לקום מהספה. אלה סממנים שאנחנו צריכים לקחת בחשבון ולהבין שמשהו הולך להיסדק ברמת המוטיבציה. צריך לחשב מסלול מחדש ולשנות משהו בתוכנית האימונים והתזונה כדי לשמר כוח רצון, ולא לגרום לגוף לדרוש את כל הדברים שמנעתי ממנו עד עכשיו, ולהיכנס לסטרס מבחינה הורמונלית. אותו הדבר בתזונה, אם אתן למטופל שלי תפריט ואגיד לו – אתה צריך לאכול שתי פרוסות לחם, כף קוטג' ושתי פרוסות עגבנייה – הוא לא יצליח לעולם".

עד לא מזמן זו הייתה שיטה מאוד רווחת, לא?
"עושים את זה גם היום, אבל זו טעות. צריך להטות את השיח למקום אחר לגמרי, להסתכלות רחבה יותר. להבין שזה לא עובד. אנשים כל הזמן בדיאטות, זה סימן לכך שזה לא עובד. זה נשמע פילוסופי אבל זה לגמרי מדעי".

קצת מתיש עד כדי בלתי אפשרי להיות קשובה כל הזמן לשינויים בגוף.
"הדבר המנחם פה הוא שזה עובד, וכשזה עובד זה לתמיד. אין ייסורי מצפון, הדרך הרבה יותר קלה ופשוטה. אם היא קשה, אנחנו צפויים להיכשל. אז זה דווקא מאוד מנחם, כי זו דרך שלא מלווה במכשולים. להפך, זה לזהות מה הגוף אומר ופשוט לעשות את זה, והמצב מתאזן. התהליך צריך להיות קל, נטול סבל וכישלונות. אפשר להגיע לתוצאות ועדיין לאכול דברים שאוהבים. אם מישהו אוהב שוקולד, הוא יכול להמשיך לאכול שוקולד ולהגיע לתוצאות. אי אפשר לאכול שוקולד כל יום כל היום, אבל לא צריך להימנע מזה. אותו הדבר עם פחמימות".

אולי בכל זאת תיתני לי איזו רשימה של דברים שאסור להכניס לגוף?
"בואי נהיה חיוביות, ונשתדל להרבות במה שכן. צריך לזוז, כמה שיותר, לאו דווקא כושר. יש חשיבות מאוד גדולה בפעילות היומיומית שלנו. לקום מדי פעם מהכיסא, להימתח, לקיים אורח חיים פעיל. יש גם להימנע מאוכל מתועש. חטיפים, ממתקים ושומן טראנס, ולהימנע ממוצרי דיאט ומשקאות דיאטטיים".

ומה עם קולה זירו?
"זוועת עולם".

האמת שאת צודקת. אולי הדבר היחיד שהרגשתי טוב לגביו בדיאטה הזאת היה שלא שתיתי זירו. אני יודעת לומר בוודאות שזה עושה לי רע, אבל עם זאת מסב לי כל כך הרבה עונג, קשה להפסיק.
"את צריכה לרצות בסוף להפסיק עם זה, ולפחות להפחית. כדאי גם להעדיף מזון טרי, איכותי. לצד זאת יש לשלב אימוני כוח, אשר שומרים על מסת שריר ומפתחים אותה, מה שמסייע לחילוף החומרים בגוף. אם היית שואלת מה עדיף – אימוני כוח או ריצה, הייתי ממליצה על הראשון, למרות שאני באה מתחום הריצה. צריך גם לשתות הרבה מים. השרירים שלנו הם 75 אחוז מים, אז אם לא נשתה מים המטבוליזם לא יזוז. אצל הרבה אנשים המשקל העודף נובע רק מזה, הם פשוט לא שותים מספיק. מומלץ גם לישון בין שש לשמונה שעות בלילה, ולפנות זמן לאכילה בריאה עם המשפחה והחברים. הקטע החברתי ממש חשוב להגעה לתוצאות. פעילויות חברתיות משפרות את היכולת להתמיד ומטעינות לנו את בטריית כוח הרצון.

"אבל הדבר הכי חשוב הוא להכיר תודה על מה שיש ולפתח שיח פנימי חיובי. מחקרים מראים שאנשים שאמרו תודה על שלושה דברים שיש להם בחיים, אכלו פחות באחר הצהריים של אותו יום. ישנו הקטע הזה שחוזרים מהעבודה אחרי שכל היום הקפדנו על תזונה נכונה, ופתאום בבית הכול מתהפך. אנשים שרגע לפני שהם נכנסו הביתה אמרו תודה על שלושה דברים שיש להם בחיים – נשנשו הרבה פחות. החיוביות הזאת עוזרת מאוד, הרבה יותר מאשר שתגיעי הביתה ותגידי 'יו, אני גמורה ובא לי שוקולד אבל אסור לי כי אני שמנה ומגעילה ואני חייבת לקחת את עצמי בידיים'. כנראה ככה בסוף באמת תיפלי לשוקולד. זה לא עוזר, הרוח הזאת רק מורידה".

מאחר שדיאטת המלפפונים התבררה ככישלון, אני מוכנה לנסות את הדרך הניו־אייג'ית הזאת. מה יש לי להפסיד, מקסימום אני ארד במשקל. ואז אעלה בחזרה.