הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022 שינתה מהר מאוד דברים גם בספורט העולמי, לאחר שסנקציות שהוטלו הובילו לכך שקבוצות ואתלטים רוסיים הושעו מהשתתפות בתחרויות ובמפעלים בינלאומיים ברחבי העולם. המהלך הזה גרם לספורטאים רבים שהקדישו את חייהם להפוך למקצוענים בתחומם, למצוא את עצמם במציאות עגומה, מנוטרלים מיכולת להמשיך לעסוק בספורט מחוץ לארצם.
אחד מהם הוא מיכאל יעקובלב (23) רוכב מרוצי אופני מסלול מוכשר, שעלה לישראל באוגוסט 2022 והחל לייצג אותנו בתחילת 2023. הוא כבר עשה היסטוריה כשהפך לישראלי הראשון שזוכה במדליה באליפות אירופה בענף הספרינט.
"הקריירה שלי חשובה לי מאוד ואני לא מזלזל לרגע ברצון שלי להמשיך אותה, אבל אחרי שהפלישה החלה המצב היה רע ושאלתי את עצמי האם זו המדינה שאני רוצה לייצג, האם אני מסוגל להזדהות עם משטר שהחליט להשתגע ולקדש ערכים שאין לי שום קשר אליהם", משחזר יעקובלב, "מהר מאוד הבנתי שאלו לא הערכים שקיבלתי בבית ושעליהם גדלתי, ושלי אישית אין מה לחפש יותר במקום הזה".
השבוע התבשר יעקובלב על מותו של מנהיג האופוזיציה הרוסית אלכסיי נבלני, שנמצא מת בתא הכלא שלו ברוסיה. "בכיתי כל היום אחרי ששמעתי על זה. מדובר באובדן גדול", הוא אומר, "נבלני הוא האדם האמיץ ביותר שזכיתי להכיר. הוא לחם למען הצדק, למען האמת, הוא אדם שהשפיע עליי מאוד ומותו הוא חוויה מאוד מצערת עבורי".
"לפני שנה וחצי לקחתי איתי את האופניים שלי וקצת ציוד, ובלי שאף אחד יֵדע עליתי על מטוס לישראל עם המאמן שלי, שעבר עם כל המשפחה שלו לכאן בשבילי"
עד הרגע שעבר לישראל היה יעקובלב חלק בלתי נפרד מהנבחרת הרוסית. כישרון שחזו לו גדולות, עם מערך אימונים מסודר, צוות, ציוד ומימון, מה שהפך את ההחלטה שלו לעזוב למורכבת אפילו יותר. "בשלב הראשון יצרתי קשר עם איגוד האופניים הישראלי, שהביע עניין בשיתוף פעולה והזמין אותי לפגישה בארץ", הוא מספר, "הפגישה התקיימה כמה חודשים לפני שעליתי. הגעתי אז לשלושה ימים עם המאמן שלי, אולק לגונוב, בלי שאף אחד בבית ידע שנסעתי".
איגוד האופניים הפגיש בארץ בין יעקובלב לבין סילבן אדמס, איש עסקים פילנתרופ ישראלי־קנדי ופריק של רכיבה, ששם את ישראל על מפת תחרויות האופניים בשנים האחרונות, בזכות הבאת הג'ירו האיטלקי לארץ והקמת קבוצה מקצוענית, שמשתתפת בטורנירים הגדולים בעולם. בנוסף מימן אדמס סלילת שבילי אופניים בפארק הירקון וביישוב אלעד ובנה את הוולדרום (זירה למרוצי אופני מסלול, ד"מ) הראשון והיחיד בישראל, שמאפשר לרוכבים כמו יעקובלב להתאמן ולהתחרות באופן מקצועני.
"בשיחה בינינו סילבן אמר לי שהוא ידאג לי ולמאמן שלי ויאפשר לי להתנהל מקצועית בדיוק כמו שעשיתי לפני כן, אבל שהוא מצפה ממני לקשור את חיי באופן אמיתי לישראל. לגור פה, ללמוד את השפה ולהפוך את ישראל לבית שלי. זו גם הייתה הכוונה שלי ושמחתי על האפשרות שנפתחה בפניי. כבר בעבר עלו בי מחשבות לעבור לישראל ואני שמח שהפעם זה קרה", מספר יעקובלב, "כשחזרתי לרוסיה המשכתי לתכנן את העזיבה שלי, ובאוגוסט לפני שנה וחצי לקחתי איתי את האופניים שלי וקצת ציוד, ובלי שאף אחד יֵדע עליתי על מטוס לישראל עם המאמן שלי, שעבר עם כל המשפחה שלו לכאן בשבילי. אחרי שהמהלך התגלה, רוב אנשי המקצוע שעבדתי איתם, בעבר או בהווה, תמכו בי וממשיכים לתמוך בי גם היום. היו גם כאלה שלא, אבל הם פחות מעניינים אותי".
ברגע אחד מצא את עצמו יעקובלב במציאות חדשה לחלוטין. "הייתי חדש וכמעט לבד פה, בארץ שאני לא מכיר עדיין, בלי שפה ובמזג אוויר עם טמפרטורות גבוהות שאני לא רגיל אליהן, וההתאקלמות הייתה קשה", הוא נזכר, "העובדה שאני הספרינטר היחיד בארץ לא הפריעה כי גם ברוסיה התאמנתי בעיקר עם עצמי, וגם שם לא היו לי הרבה חברים. הבעיה האמיתית הייתה שבמוסקבה היה לי הכול מבחינה מקצועית וכאן הייתי צריך להתארגן מחדש ובעצם להקים יחד עם המאמן שלי ענף שלא היה קיים. בנוסף, מעולם לא התאמנתי בתנאי אקלים כאלו והיה לי קשה מאוד להתאמן בחום הכבד של חודשי הקיץ".
יעקובלב נולד וגדל במוסקבה. יש לו אח גדול, שלאחרונה הצטרף אליו בארץ, וזוג הורים שעלו לישראל יחד עם סבתו חודשיים אחריו וגרים כיום בכרמיאל, ואילו הוא שוכר דירה בתל־אביב. "באופן טבעי גם ההורים שלי התמודדו עם קשיי התאקלמות בתקופה הראשונה בארץ, אבל היום הם כבר מרגישים הרבה יותר בנוח. אמא שלי היא ארכיטקטית, ואבא כבר מצא עבודה, ובמקביל סיים לימודי אולפן, שלי עדיין לא היה זמן לעשות, והיום הוא כבר מדבר עברית יותר טוב ממני". צוחק יעקובלב, "מאז שהייתי ילד ידעתי שסבתא שלי יהודייה, למרות שבשנים האלה לא חגגנו חגים ולא ידעתי הרבה על היהדות עצמה. מאז שהגעתי לכאן התקרבתי לנושא, למדתי על המסורת והחגים והאמת שהתחברתי מאוד ואני אוהב את זה".
ספורט היה חלק בלתי נפרד מחייו של יעקובלב מגיל צעיר. "שיחקתי כדורסל, עשיתי סקי, ניסיתי מגוון של ענפים נוספים, ובמקביל ניגנתי בגיטרה ופסנתר", הוא מספר, "בגיל שמונה הצטרפתי לבית ספר למוזיקה ואהבתי מאוד לנגן, ומדי פעם רכבתי על אופני BMX אפילו שבשנים האלה לא הייתי מחובר לאופניים באופן מיוחד".
מי שהכניס את יעקובלב לעולם הרכיבה באופן רציני יותר היה חבר של אחיו הגדול, שחשף בפני שניהם את הטור דה פראנס, מרוץ אופני הכביש הקשה והיוקרתי בעולם, בנוסף לעוד תחרויות גדולות. "אהבתי מאוד לצפות בתחרויות הללו וזה הפך אותי לסקרן בכל מה שנוגע לענף", הוא נזכר, "במשך תקופה ארוכה חסכתי כסף, ממתנות שקיבלתי לימי הולדת ומהסכום היומי שנתנו לי ההורים כדי לקנות אוכל בבית ספר, במטרה לקנות לעצמי בגיל 14 אופנוע קטן. אבל הרצון לבדוק את רכיבת השטח הוביל אותי לבסוף לשנות תוכניות ולקנות לעצמי את אופניי השטח הראשונים שלי".
יעקובלב התחבר מאוד למתנה שרכש לעצמו ומהר מאוד מצא את עצמו במשך כל שבוע מדווש להנאתו באחד מיערות מוסקבה, הסמוכים למקום מגוריו. "בשלב מסוים אבא הציע שאבדוק את הוולדרום המקומי ושם התחלתי לעבוד תחת מאמן שמתמחה בספרינט. הגעתי מעולם רכיבת הכביש ואני זוכר שבהתחלה העציב אותי שאני עושה משהו אחר, אבל אחרי שבועיים כבר התאהבתי בספרינט והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות".
"שימח אותי מאוד לעמוד על הפודיום עם המגן־דוד ודגל ישראל. היה בזה משהו טבעי ובאופן מפתיע הרגשתי גאווה גדולה יותר מהפעמים שהייתי בסיטואציה דומה תחת הדגל הרוסי"
מרוץ אופני מסלול הוא ענף ספורט הקיים כבר משנת 1870, אז החלו התחרויות הראשונות להתקיים ברחבי בריטניה. המרוצים מתקיימים בתוך זירה מיוחדת וכוללים ארבע דיסציפלינות שונות – ספרינט קבוצתי, מרוץ נגד השעון וכן ספרינט וקיירין שבהם מתחרה יעקובלב.
"בספרינט מתחרים שני רוכבים, שמזנקים מאותה נקודת פתיחה ומתחרים לאורך 600 מטרים ועד לקילומטר. קיירין זה מרוץ שפותח ביפן ונחשב עד היום למאוד פופולרי שם, שבו מתחרים 6 רוכבים זה מול זה. המהירות שאנחנו מגיעים אליה היא עד 80 קילומטר לשעה ולפעמים זה יכול להיות מפחיד מאוד, כי יש גם נפילות ופציעות, מה שהופך את הממד המנטלי בענף הזה לקריטי אפילו יותר, וכדי לעבוד עליו אני נעזר במאמן מנטלי", מסביר יעקובלב, "עוד היבט קריטי לספרינטר הוא הכנה פיזית נכונה, מה שמצריך ממני עבודה מאומצת כמה פעמים בשבוע בחדר כושר. בנוסף אני מקיים אימוני רכיבה ארוכים בוולדרום, לצד אימוני כביש קלים יותר, כשסך הכול אני מתאמן פעמיים ביום, שש פעמים בשבוע, בנוסף ליום מנוחה בשבת".
ההתחלה של מיכאל בענף לא הייתה פשוטה, הוא התקשה להראות דומיננטיות ולהגיע להישגים. "למרות זאת, המאמן שלי ואני הרגשנו בשלב מאוד מוקדם שיש לי כישרון ופוטנציאל לרשום הישגים יפים, אם אמשיך להשקיע כמו שצריך", הוא נזכר, "עם הזמן הלכתי והשתפרתי ובגיל 17 זומנתי לראשונה לסגל נבחרת רוסיה הצעירה, שאיתה סיימתי במקום השישי באליפות העולם בג'וניור".
את הפריצה המקצועית שלו עשה מיכאל שנתיים לאחר מכן בגיל 19. "ברוסיה היה אלוף עולם ואלוף אולימפי, דניס דמיטריוב, שהיה רמה אחת מעל כל הספרינטרים ברוסיה, בגיל 19 הפכתי להיות הראשון והיחיד שניצח אותו אחרי הרבה שנים. זו הייתה סנסציה שהפתיעה רבים והניצחון הזה הכניס אותי לתודעה", הוא נזכר בחיוך, "שנתיים לאחר מכן זכיתי במדליית ארד באליפות אירופה במרוצי ספרינט וגם רשמתי את הישג השיא שלי בקריירה עד היום, עם מדליית ארד נוספת, רק הפעם במסגרת אליפות העולם ומרוץ הקיירין".
כמה חודשים לאחר שנחת בישראל החל יעקובלב לייצג אותנו בתחרויות בעולם, ובסוף חודש פברואר 2023 קבע הישג היסטורי לאחר שזכה במדליה ראשונה תחת הדגל הכחול־לבן, בתחרות הקיירין במסגרת סבב האומות שנערך בג'קרטה, בירת אינדונזיה. זו גם הייתה הפעם הראשונה שספורטאי ישראלי התחרה באופן רשמי במדינה המוסלמית, במקצים שהסתיימו בטקס על הפודיום כשהדגל הישראלי מונף בגאווה. "שימח אותי מאוד לעמוד על הפודיום עם המגן־דוד ודגל ישראל. היה בזה משהו טבעי ובאופן מפתיע הרגשתי גאווה גדולה יותר מהפעמים שהייתי בסיטואציה דומה תחת הדגל הרוסי.
"הגעתי לאינדונזיה עם אבטחה ישראלית, שאליה הצטרפו מאבטחים מקומיים. אסור היה לי לטייל או לראות את העיר, ואת זמני העברתי בין המלון לאולם התחרות. זה היה חדש עבורי כי מעולם לא חוויתי דבר כזה עם הנבחרת הרוסית, אבל לא התרגשתי יותר מדי כי הגעתי לשם להתחרות, לא לטייל ברחובות".
חודש לאחר מכן זכה יעקובלב במדליית כסף בספרינט, בתחרות נוספת של גביע האומות שהתקיימה הפעם בקהיר, שם שוב היה עטוף באבטחה מכל עבר. מאליפות העולם שהתקיימה בחודש אוגוסט שעבר בגלזגו, חזר מאוכזב, במקום ה־11 בלבד. "בפועל המעבר שלי לא היה חלק והיה לי קשה מאוד לחזור לעצמי מבחינה מקצועית", הוא מודה, "ספרינט זה ענף מאוד אינדיבידואלי, מאוד אישי ובמשך תקופה היה לי קשה לחבר את הדברים יחד ולבנות מחדש את האווירה המתאימה בשבילי. את ההכנות לאליפות העולם עשיתי בארץ ואחת המסקנות שלנו בסיומה היה, שבחודשי הקיץ אני חייב לקיים מחנות אימון במקום קריר יותר כי קשה לי מאוד להתאמן כשמזג האוויר חם מאוד".
"הגעתי לאינדונזיה עם אבטחה ישראלית, שאליה הצטרפו מאבטחים מקומיים. אסור היה לי לטייל או לראות את העיר, ואת זמני העברתי בין המלון לאולם התחרות. זה היה חדש עבורי כי מעולם לא חוויתי דבר כזה עם הנבחרת הרוסית, אבל לא התרגשתי יותר מדי כי הגעתי לשם להתחרות, לא לטייל ברחובות"
ב־7 באוקטובר היה יעקובלב בשוויץ, שם קיים מחנה אימון, כחלק מהסקת המסקנות בעקבות אליפות העולם. "שמעתי על האסון מהמשפחה שלי ומהרבה אנשים ששלחו לי הודעות ושאלו לשלומי כי חשבו שאני בישראל. זה היה הלם גדול בשבילי והייתי מאוד עצוב. במשך כמה ימים חייתי את המצב דרך החדשות וזה כאב מאוד. למזלי שום דבר לא קרה למשפחה שלי, הם בצפון במקום בטוח, אבל אחות של חבר נרצחה וחברה אחרת סיפרה לי שכל המשפחה שלה נפגעה".
במקביל המשיך יעקובלב בעבודה הסיזיפית שלו, שהניבה פרי בתחילת ינואר, אז הצליח לחזור לבמה המרכזית ולזכות במדליית ארד באליפות אירופה בספרינט, שהתקיימה בהולנד. זו הייתה גם המדליה הראשונה של ישראל אי פעם בתחרות, מה שהכניס אותה לרשימה מכובדת של 22 מדינות, שזכו במדליה באליפות אירופה, מאז נוסדה התחרות ב־2001. "בספרינט, התחרות נמשכת יומיים. ביום הראשון מתקיימים השלב הראשון, שמינית ורבע הגמר וביום השני, חצי הגמר והגמר. בחצי הגמר הפסדתי למתיאוש רודיק הפולני, ובקרב על הארד ניצחתי פעמיים את ג'יפרי הוחלנד ההולנדי, זוכה מדליית הכסף באולימפיאדת טוקיו. הזכייה הייתה חשובה מאוד בשבילי, קודם כול בגלל האפשרות לתת קצת חדשות טובות, וסיבה לחייך לרגע וגם מבחינה אישית עבר הרבה זמן מאז שזכיתי במדליה בתחרות יוקרתית כזו וההרגשה הייתה מצוינת".
איך התייחסו אליך היריבים שלך באליפות אירופה?
"כולם כיבדו ובירכו אותי, וכמה מהם התעניינו במצב בישראל ושאלו אותי על המלחמה, על המצב בישראל ומה שלום משפחתי. רבים יודעים שזו לא תקופה קלה עבור הישראלים".
בנובמבר הפך מיכאל לראשונה גם לאלוף ישראל וחשוב מכך, קיבל בשורה משמחת שקבעה שלאחר מאבק ארוך הוא קיבל אישור לייצג את ישראל באולימפיאדת פריז בקיץ הקרוב. האישור היה תלוי בראשי הוועד האולימפי הרוסי, שהמשיך לעכב אותו למרות סדרת פניות ושיחות מצד הוועד האולימפי הישראלי. לבסוף, פנייה שהוגשה לוועד האולימפי הבינלאומי הובילה את השחרור המיוחל למורת רוחם של הרוסים שהודיעו שיערערו על ההחלטה. "ממה שאני מבין, ברגע שקיבלתי את האישור להתחרות הם כבר לא יכולים לעשות כלום בנידון ואני לא מודאג מזה", אומר יעקובלב, "אני מודה לוועד הישראלי שלא ויתר והתעקש עליי, ואפשר לי עכשיו לייצג את המדינה באולימפיאדה. התרגשתי מאוד כשקיבלתי את הבשורה, ואומנם המשתתפים מוכרזים באופן רשמי באמצע אפריל, אבל לפי התוצאות שהשגתי נראה שאני עומד בדרישות וצפוי להיות בפריז בקיץ הקרוב. המטרה שלי היא לזכות במדליית זהב ואני חושב שזו מטרה ריאלית בהחלט".
זכייה בתחרויות מעניקה פרסים כספיים?
"יש פרסים כספיים בתחרויות שלנו, אבל אי אפשר להשוות את זה לזכייה במרוץ כמו הטור דה פראנס, כשבמקביל ההוצאות על ציוד, אימונים, טיסות, מחנות אימון ושהייה בבתי מלון הן מאוד גבוהות".
למה הכי התחברת עד עכשיו בישראל?
"לאוכל, לאנשים ולמסורת. יש כאן את החומוס הכי טוב בעולם, ולצערי מהרבה דברים כאן אני יכול לאכול רק כמויות קטנות ורק לפעמים, בגלל הדיאטה הקפדנית שעליה אני שומר".
