קצת אחרי שהנשים באולם מסתדרות במושבים וממתינות לתחילת המופע של אנסמבל "במה מדובר", מגיעות אליו גיגיות עמוסות בכבסים מעשה ידי המציגות להתפאר, כאשר המטרה ברורה – הן יצחיקו, ובתמורה אלו שיושבות בקהל יסיימו עבורן את מלאכת הקיפול.
"וזה קורה!" אומרת בשעשוע רינת מוריה, חברת האנסמבל. אנחנו מסבירות להן שיחד ננצח, והן מסתכלות עלינו, צוחקות, מובכות, אבל מקפלות. בסוף ההופעה אנחנו יוצאות עם כביסה מסודרת וזה win-win.
כך נפתח המופע "חזקות בעורף", שנולד מתוך חבלי מלחמת חרבות ברזל, ומבוסס על חוויותיהן האישיות של חברות ההרכב. ביום החזרות אני פוגשת אותן, ארבע במספר, מטפחות כרוכות על ראשן בשלל עיצובים, וכל אחת מביאה איתה זווית נשית אחרת אל תוך המערכונים.
מולי יושבות פנינה יסכה כהן (24) במאית שחקנית ויוצרת תיאטרון, נשואה לדניאל, מנהל מכינה. הם מפונים מהעוטף (חבל־שלום), והיא בהיריון. שירה שר (26), נשואה לנריה, אמם של נעה ויאר־חיים. מורה לתיאטרון. בעלה, מילואימניק באגוז, גויס לעזה ב־7 באוקטובר. רינת מוריה (25) גרה בגילה, נשואה לצור, יוצרת תיאטרון ושחקנית. וליאורה בירנבאום (25) גרה בנחלאות. שחקנית, זמרת ומורה לתיאטרון. בעלה עדיאל מתמחה במשפטים.
מלבד המופע החדש, שרץ כבר מספר שבועות, הן מציגות גם
מופע קודם שיצרו על צ'כוב, ומתחזקות גם דף פייסבוק חמוד להפליא עם כמה סרטונים שהפכו לקאלט, ובראשם "סתומה", על אישה שבעלה חוזר ממילואים ארוכים והוא מבקש לטוס להתאוורר והיא מחליטה לפרגן לו או "אני שחקנית דתייה", שנותן סימנים בז'אנר הרכבי הנשים הדתיות, יצרנו מופע קומי על המצב שנקרא 'נשות העורף'", בינתיים הספיקו להופיע כבר ב־30 מקומות שונים, וההזמנות ממשיכות להגיע.
חששתן לתת מבט קומי על מצב כל כך טרגי?
"כן, בהחלט", מודה רינת, "זה לא הגיע ישר בתחילת המלחמה. לפני כן ישבנו המון והיינו קצת במשבר. מה, איך קמים מפה? מה עושים? התיאטרון הוא מהענפים הראשונים שנפגעים בתקופות כאלו. איך נביא הומור לתוך המלחמה ועוד בתור משהו שאפשר ליצור ממנו? אז ברור שהיו המון חששות להביא קומיות אל הבמה בתקופה כזו, אבל כשהבאנו אותה קלטנו כמה זה נותן לנו אוויר לנשימה. הקומיות באה לא מתוך חוסר התאמה למציאות אלא הכי מתוכה, וכשזה בא מבפנים את מבינה שעוד כל כך הרבה אנשים חווים את זה. יש הבנה שכולנו באותה סירה".
אילו תגובות אתן מקבלות?
ליאורה: "הרבה נשים באו וסיפרו שהן לא יצאו מהבית עד לאותו הרגע וזה מה שגרם להן לצאת. הן פשוט השתחררו וצחקו. הן תמיד אמרו שזה מאוד מדויק, שזה ממש החיים שלהן, שכיף שאפשר להסתכל על זה מהזווית ההומוריסטית".
רינת: "הייתה תגובה שממש הולכת איתי המון, הרבה אמרו לנו שמ־7 באוקטובר הן לא צחקו ככה. נהיה מין מצב כזה שמאז אסור לצחוק. וכמו ששירה אמרה, צחוק הוא דבר שמכניס אוויר. מ־7 באוקטובר אין לך אוויר, את לא יכולה גם לנשום, זה מין טאבו כזה. משהו במופע הזה, דווקא כי הוא מדויק ולא תלוש מהמציאות, גורם לו להיות כזה שמאפשר לצחוק".
בעוד שבאולם המופעים התגובות לרוב מחממות לב, בעולם הווירטואלי הן הרבה פחות מסוננות.
פנינה יסכה: "יש פער מטורף בין התגובות. הקהל שלנו מאוד מגוון, וגם המגיבים בפייסבוק. יש שם הרבה תגובות משתלחות. יש את אלה שאומרים 'אתן לא באמת דתיות', או 'דתיות פרווה', ומהצד השני 'תוציאו את הסמרטוטים מהראש'".
שירה: "מישהו כתב לי 'הבעל שלך מתנועע בכוילל', הם לא יודעים בכלל להבדיל".
פנינה יסכה: "זה היה ממש בוקס בבטן. שירה כתבה לו בחזרה שהבעל שלה בעזה וכבר תקופה לא שמעה ממנו".
הכתבה המלאה תפורסם מחר (ו') במוסף מוצש
