המלחמה המתארכת משבשת את החיים כסדרם ומציבה אתגרים רבים בפני קבוצות הספורט המקומיות, בעיקר הבכירות שבהן. הן מתקשות להחתים שחקני חיזוק ראויים ונאלצות לארח משחקים במפעלים אירופיים ברחבי אירופה. בליגת העל בכדורגל נדחו מתחילת העונה משחקים, חלקם הועברו למגרשים אחרים ואף נערכו בלי קהל ביציעים. המציאות הזו משפיעה גם על עולם הכדורגל האזורי כולו, ומי שמדווח על הנעשה בענף במזרח התיכון הוא באבאגול – אתר חדשות ישראלי בינלאומי שמציין בימים אלה עשור לקיומו. "7 באוקטובר היה סטירה מצלצלת שהכניסה אותי לשוק", משחזר העיתונאי אורי לוי, מייסד האתר. "התגובה הראשונה הייתה עצירת הפרסום באתר. פרסמתי מכתב לקוראים שלנו שכל עוד יש חברי מערכת שנלחמים, שאיבדו קרובים וחלקם בני משפחות של חטופים, נפסיק לפרסם ונחזור ברגע שנרגיש שזה נכון", הוא נזכר, "אחרי כמה שבועות חזרנו לאט־לאט כי החיים היו צריכים להימשך, ומצאתי הרבה מאוד ערך בכדורגל, גם מתוך אסקפיזם לעצמי ולקהל שלנו וגם מתוך הבנה שחשוב להפגין יכולת עמידות. זה עולם מטורף ואכזרי, וחשוב לשמור על עצמך ולנסות לפתוח לאחרים את העיניים. יש אנשים שהאתר שלנו נותן להם תקווה ויש לזה מקום וחשיבות".
חזרתו של האתר לפעילות נתקלה בלא מעט תגובות עוינות מגולשים ברשת. "אנחנו פועלים ברגישות גבוהה ככל האפשר כדי לא לפגוע ברגשות של אנשים, אבל זה לא תמיד מצליח", מודה לוי, "קשה לדבר כרגע עם הקהל הישראלי והמזרח־תיכוני על כדורגל ערבי בלי שזה יעורר אצל חלקם תחושות פחות נעימות. מהרגע שעלינו לאוויר היו מדי פעם תגובות שליליות ואנשים שלא הבינו את מה שאני עושה וטענו שאני מדווח על כדורגל של מחבלים. מאז תחילת המלחמה יש הרבה יותר תגובות קשות מישראלים וגם מהקוראים של הגרסה באנגלית. אבל אני בחרתי בחיים האלה במטרה להראות לאנשים את המזרח התיכון דרך הכדורגל, זו משימה לא פשוטה אבל כדורגל זו השפה שלי".
"אין ספק שהכסף שמגיע ממדינות המפרץ לכדורגל בא במטרה לבנות תדמית שונה. אבל העולם המערבי צריך להסתכל על עצמו קודם. עכשיו יש באנגליה הרבה כתבות נגד הכסף הזה, אבל בשורה התחתונה הם אלה שפתחו את השערים ונהנו מהכסף, אז עכשיו להתלונן?"
לוי, 36, שהפך בעשור האחרון לאוטוריטה ואנציקלופדיה מהלכת בכל הקשור לכדורגל מזרח־תיכוני, התקשה לחזור לשגרה. הוא נולד וגדל בירושלים וחי היום ביפו עם אשתו יהודית ובתם עמליה בת השנה ושלושה חודשים. אביו הוא הצייר רענן לוי ז"ל, ואמו רוני ברות שילבה בין הוראת אמנות לבין ציור. "הייתי ילד שאהב מאוד לצייר קומיקס, זה מה שעניין אותי והייתי מושקע בזה", הוא נזכר, "בקיץ 1998 צרפת אירחה את גביע העולם, הייתי דבוק למסך ולא פספסתי אף משחק. פשוט התאהבתי בכדורגל. בשלב הראשון זה השתלב עם היצירה שלי, ועד היום אמא שלי שומרת עבודות שעשיתי על כדורגל. אחרי המונדיאל התחלתי לשחק במועדון עמק רפאים ליד הבית בתור שוער, והאהבה שלי לספורט רק גדלה. במקביל הצטרפתי לקבוצת הילדים של הפועל ירושלים בכדורסל בתור רכז וחצי פינה, מה שפיתח אצלי מהירות ושיפר אותי גם בכדורגל. בתיכון שיחקתי בשני הענפים בהפועל ירושלים, אבל כדי להפוך למקצוען אתה צריך מערכת תומכת, ופחות היה לי את זה באותן שנים. ההורים שלי התגרשו ואבא שלי עבר לגור בצרפת ואז באיטליה".
לוי גם דובר חמש שפות, כולל ערבית שוטפת. "סבא שלי, שחגג 100 לאחרונה, הוא חברוני במקור. הוא התחתן עם סבתא שלי שהיא יהודייה סורית מדמשק. אבא שלה הוא אליהו ששון, שהיה דיפלומט ושר המשטרה והדואר. שניהם דיברו ערבית בבית, זה תמיד היה חלק מהתרבות שלנו. כשהייתי ילד, סבא ואבא שלי עשו לי את המוות בכל מה שנוגע לשפה", נזכר לוי בחיוך, "הם דיברו איתי ולימדו אותי, ובגיל 12 הגעתי לשיעורי ערבית בבית ספר כשאני כבר יודע קרוא וכתוב. בשלב מסוים הציונים שלי בערבית היו גרועים, ואבא שלי הוציא אותי מהפועל ירושלים בטענה שערבית ולימוד שפות הם הדבר החשוב ביותר. מאוד כעסתי עליו, אבל היום זו מתנה ששמה לי לחם על השולחן ומפרנסת את המשפחה שלי. בלעדיה לא הייתי מצליח לעשות את מה שעשיתי בעשור האחרון".
אחרי הצבא הצטרף לוי לערוץ הספורט כעוזר הפקה וכעבור שנה החליט לצאת לראות את העולם. "בערוץ הספורט זכיתי להצצה לחיים של החלום הישראלי, אבל בשלב מסוים הרגשתי שמיציתי את עצמי ואיבדתי את החיבור והתשוקה לעולם הספורט. עברתי שבוע שבו נגנב לי הרבה ציוד מהדירה והרגשתי שזה סימן שאני צריך לעשות שינוי. הייתי רק בן 22 ועוד לא ידעתי כלום על העולם".
ההחלטה של לוי לטוס לארגנטינה התגלתה במהירות כנכונה. "נחתי שם וגיליתי שהגעתי הביתה. בתוך שבוע דיברתי ספרדית שוטפת ומצאתי מדינה שבה לכל אחד יש קבוצת כדורגל, גם אם אתה שונא את המשחק, כי למשפחה שלך יש קבוצה וזו חלק מהזהות שלך. בבואנוס־איירס יש משחקים מהבוקר עד הערב, כולל משחקים בליגות נמוכות עם 15 אלף איש ביציעים, זה פשוט טירוף. זה גרם לי להתאהב בכדורגל מחדש ולהבין עד כמה כדורגל הוא משחק תרבותי וחברתי".
עם החזרה לארץ החל לוי ללמוד לתואר ראשון בלימודי המזרח התיכון ואמריקה הלטינית באוניברסיטה העברית בירושלים. "בשלב מסוים חשבתי איך לשלב את האהבה לכדורגל עם הלימודים שלי, והבנתי איפה אני יכול לתת ערך מוסף. החלטתי להקים אתר שבו אחשוף בפני אנשים את הקהלים הנהדרים במרוקו, הקבוצות המטורפות באיראן וגם את הליגה שמשוחקת 15 דקות נסיעה מהבית שלהם בירושלים ואין להם מושג שעכשיו יש 8,000 צופים בדרבי של מזרח ירושלים, שמתקיים במגרש באל־חאדר, בפנייה אחרי המנהרות".
לוי הציע כתבות בחינם לאתרים השונים והסכים לדבר על כדורגל בכל מקום שנתנו לו. "בהתחלה לא האמנתי שיעניין מישהו לשמוע על כדורגל פלסטיני או מצרי, אבל גיליתי אחרת, והחיבור הפך למנצח. פעלתי מתוך הרבה תשוקה, חקרתי והעמקתי בנושא באופן אקדמי, קראתי המון על היסטוריה ומצאתי עומק אדיר וחיבור בין כדורגל לזהות. זה ריתק אותי ופשוט לא רציתי שזה ייפסק".
"קשה לדבר עם הקהל הישראלי והמזרח תיכוני על כדורגל ערבי בלי שזה יעורר אצל חלקם תחושות פחות נעימות. מהרגע שעלינו לאוויר היו מדי פעם תגובות שליליות. אנשים שלא הבינו את מה שאני עושה טענו שאני מדווח על כדורגל של מחבלים"
אתר באבאגול יצר תהודה בכל רחבי העולם ופתח בפני לוי חיים חדשים ומרתקים. "בעשור הזה סיקרתי כדורגל במרוקו, מצרים, איחוד האמירויות, קטאר, ירדן ובכל המגרשים בגדה המערבית. עד 6 באוקטובר פרסמתי כתבות גם בגופי תקשורת בקטאר, סעודיה וברשות הפלסטינית", הוא מספר, "זכיתי לחוות דברים שמעט אנשים שחיים באזור הזה זכו. המציאות אצלנו מאוד מפולגת ומשוסעת, יש חומות של ממש בין אנשים, ולי החיים סיפקו הזדמנויות ורגעים לראות מציאות אחרת. הסתובבתי המון באזור בעשור האחרון, קיבלתי הזמנות למשחקים שם, הייתי לצד עיתונאים ממרוקו ועד איראן שיודעים מי אני ומאיפה אני, ובסופו של דבר האתר עזר להגשים הרבה חלומות בשבילי ובשביל החברים שלי, שיצאו איתי למסע וחיים את זה בעצמם".
המצב, כאמור, משפיע על ליגות הכדורגל באזור כולו. "הכדורגל ברשות הפלסטינית בוטל מיידית ב־7 באוקטובר. עד אז התנהלו שם שתי ליגות – ליגה תחרותית בגדה ברמה שהיא בין ליגה לאומית לליגה א' אצלנו. היו שם מועדונים וספונסרים והשחקנים הבולטים קיבלו משכורות ראויות שהגיעו גם ל־30-40 אלף שקל בחודש. השנייה הייתה בעזה, ליגה חלשה יותר ופחות מושקעת עם משכורת שהגיעה אולי ל־200-300 שקלים למשחק. שתי הליגות האלה היו נפגשות פעם בשנה במסגרת גביע פלסטין, שאליו העפילו האלופות של שתי הליגות לקרב על התואר", הוא מספר, "מי שכן פועלת היא נבחרת פלסטין שבה יש ייצוג לכל האוכלוסייה עם שחקנים מהגדה, עזה, ערבים ישראלים מאירופה ואמריקה הלטינית. בפברואר הם רשמו הישג אדיר מבחינתם אחרי שהעפילו לשמינית הגמר באליפות אסיה, עם ניצחון היסטורי על הונג קונג 0:3. מי שבלט בנבחרת הוא זיד אל־קונבר, חלוץ ערבי ישראלי משכונת ג'בל מוכאבר שגדל בבית"ר ירושלים, היה פשוט נהדר בגילי הנוער ולמרות שהיו כאלה שהאמינו שיהיה הערבי הראשון בבית"ר, זה כמובן לא קרה. ההצטיינות שלו הובילה אותו לקבל חוזה בקבוצה בלוב, בליגה שהחליטה כרגע ששחקנים פלסטינים לא ייחשבו כזרים, מה שהוביל רבים לעבור לשחק בה. בנוסף, באיראן יש עדיין קהל במשחקי הליגה, אבל משחקי הנבחרת והנציגות במפעלים השונים הועברו לדובאי. בלבנון נעצרה הליגה אחרי המחזור הראשון בעקבות חיסול ראש מערך המבצעים של חיזבאללה איברהים עקיל בסוף ספטמבר, שקרה במהלך משחק שהתקיים שבעה קילומטרים משם, ובירדן ובסוריה משחקים כרגיל".
האתר נמצא במקום ששאפת אליו כשהוקם לפני עשור?
"האתר פועל בעזרת מתנדבים מהארץ ומהעולם. אני לא מתפרנס ממנו אבל הוא מאפשר לי לפעול כעיתונאי עצמאי והאכזבה שלי כרגע נובעת מכך שהאמנתי שאחרי עשור נהיה גוף תקשורת טיפה מבוסס יותר מבחינה כלכלית. הייתה התעניינות לאורך השנים, היה ניסיון במשך תקופה להפוך את האתר למסחרי, אבל גם כאן המלחמה לקחה את הדברים אחורה. אנחנו סוכנות של ידיעות שלא מקבלות במה במקומות אחרים ועושים את זה ממקורות ראשונים ואיכותיים מרחבי העולם, יש לנו הרבה תוכניות להמשך ואני מאוד מקווה שזה יֵצא לפועל. מבחינתי רק התחלנו".
בעשור שבו פועל באבאגול התרחשו שינויים דרמטיים בעולם הכדורגל, חלק גדול מהם בעקבות הכסף הגדול שהחל לזרום כמה שנים קודם לכן מהמפרץ הפרסי והמזרח התיכון לפרמייר ליג האנגלית. ב־2008 נרכשה מנצ'סטר סיטי בידי קבוצת משקיעים מאבו דאבי שהפכו אותה לאחת הקבוצות המצליחות בתבל. ב־2011 נרכשה פריז סן־ז'רמן בידי רשת ההשקעות של קטאר, וב־2021 רכשה קרן ההשקעות הציבורית של סעודיה את קבוצת ניוקאסל. "אני מרגיש שיש כאן התנגשות. מצד אחד כסף גדול מהמפרץ ומהמזרח התיכון נכנס לכדורגל ויש לי הרבה מה לתרום בתחום, ומצד שני זה פגם ברומנטיקה ובהתפתחות הטבעית של הענף. קרו המון דברים בעשור הזה, הכדורגל התמסחר ברמות הכי גבוהות וזה משפיע ומשנה את המשחק ולא תמיד לצד החיובי", קובע לוי, "אין ספק שהכסף הגדול בא במטרה לבנות תדמית שונה ולכסות על הפרת זכויות אדם, אבל העולם המערבי צריך להסתכל על עצמו קודם כול. עכשיו יש באנגליה הרבה כתבות נגד הכסף הזה, בנוסף למשפט ארוך וסבוך נגד ההתנהלות של מנצ'סטר סיטי, אבל בשורה התחתונה הם אלה שפתחו את השערים לכך, הם אלא שנהנו מהכסף, אז עכשיו להתלונן? זו צביעות. בסופו של דבר כל המדינות, כולל ישראל, משתמשות בספורט ובהישגים בכדי לספר את הסיפור שהן רוצות לספר".
"אבא שלי הוציא אותי מהפועל ירושלים בטענה שערבית ולימוד שפות הם הדבר החשוב ביותר. מאוד כעסתי עליו, אבל היום זו מתנה ששמה לי לחם על השולחן"
בשנים האחרונות לקחה הליגה הסעודית צעד קדימה עם השקעות חסרות תקדים שבמסגרתן הוחתמו שחקנים כגון רונאלדו, ניימאר וקארים בנזמה על חוזי עתק המוערכים במאות מיליוני אירו בעונה. "הפרויקט הוא עדיין סימן שאלה גדול. הם עדיין בחבלי לידה והמטרה שלהם היא להפוך בתוך עשור לאחת מעשר הליגות הטובות בעולם", מסביר לוי, "הבעיה מבחינתם כרגע היא שיש שם הרבה מאוד כסף ואין הגבלת זרים, מה שמשפיע לרעה על התפתחות השחקן המקומי. ב־2027 הם מארחים את גביע אסיה ואוי ואבוי אם הם לא יזכו, וב־2034 הם יארחו את המונדיאל. זה אומר שכבר היום הם צריכים לדעת מי יהיו השחקנים שיעלו בהרכב ולקדם אותם".
לכל זה צריך כמובן להוסיף את גביע העולם לפני שנתיים, שנערך על אדמת קטאר והוביל לביקורת גדולה על בחירה במדינה שמפירה תדיר זכויות אדם, לא מעניקה זכויות לנשים או לקהילה הגאה ותומכת טרור. "מבחינת כדורגל אני חושב שזו הייתה הצלחה אדירה, עם משחק גמר שהוא אולי המשחק הכי טוב ששוחק אי פעם. ברור שהטורניר גם חיזק את מעמדה העולמי של קטאר, אין היום מי שלא מכיר אותם וזה עניין שמיד עלה אחרי 7 באוקטובר, בטענה שהכול קרה בגלל הכסף שהם נתנו לחמאס וזו נקודה שאי אפשר להתעלם ממנה", קובע לוי, "עבורי זו הייתה פסגת הקריירה. עבדתי שם עם כאן 11 וזו הייתה פגישת מחזור עם עיתונאים שאיתם דיברתי באינטרנט במשך שמונה שנים. אנשים זיהו אותי ברחוב ואוהדים איראנים הרימו אותי באוויר במהלך שידור חי אחרי ניצחון שלהם מול ויילס, והם יודעים טוב מאוד מאיפה אני".
"באיראן יש עדיין קהל במשחקי הליגה, אבל משחקי הנבחרת והנציגות במפעלים השונים הועברו לדובאי. בלבנון נעצרה הליגה אחרי המחזור הראשון בעקבות חיסול ראש מערך המבצעים של חיזבאללה איברהים עקיל בסוף ספטמבר"
בנוסף לאתר, לוי משדר היום משחקים בספורט 1, כותב בישראל היום ומגיש הסכת בכאן 11 וגם באתר שלו. לפני ארבע שנים הוא היה לעיתונאי הראשון שדיווח בהרחבה מדובאי על עסקה שנרקמה בין משה חוגג, בעלי בית"ר ירושלים דאז, והשייח' חמד בן ח'ליפה שביקש לרכוש 50 אחוזים מהמועדון, עסקה שלא יצאה לפועל והייתה כנראה ניסיון של המשטר המקומי לבדוק את המוכנות הישראלית למהלך כזה. בימים אלה הוא גם לומד לתואר שני בלימודי המזרח התיכון. "אני לא חושב שיש בנאדם אחד בחתיכת האדמה הזאת שיכול להגיד שהוא במצב טוב כרגע. אני משתדל להסתכל למציאות בפנים, להבין איך אני שומר על המשפחה שלי ועל עצמי ועדיין נשאר קשוב לסביבה", הוא משתף, "בכל יום כיפור אני צם אצל אמא שלי בירושלים ובערב החג אני צועד לכותל, והשנה חשבתי על זה שבתקופה המטורפת הזו אסור לשפוט אף אחד, גם לא את עצמי. חיכיתי לחשבון הנפש אבל הפעם הרגשתי צורך להיות יותר רך עם עצמי. כולנו עוברים תקופה קיצונית מאוד וחשוב שנהיה טובים אחד לשני ופחות שיפוטיים".
מה החלומות שלך לעתיד?
"אני שואף להפוך את באבאגול לסוכנות ידיעות מזרח תיכונית שתכלול גם את ישראל, ושוקל להצטרף באופן אקטיבי לעולם הכדורגל. יש לי תעודת מאמן, אבל עדיין לא החלטתי אם ארצה ללכת לכיוון הזה או לניהול מקצועי. לא משנה מה אעשה, זה תמיד יהיה משהו שקשור לכדורגל, לשפות שאני מדבר ולרצון שלי להשפיע שדברים יהיו טובים יותר".
