גובה הנשים הממוצע בישראל עומד על 1.62 מטר, גובה הגברים על 1.75 מטר והגובה הממוצע של כולנו על 1.69, מה שהופך את בניה סרור – הסנטר שומר המצוות של מכבי רמת־גן, המתנשא לגובה של 2.08 מטרים – לאטרקציה בכל פעם שהוא יוצא לרחוב. "בניגוד לשאר בני המשפחה שלי, בגיל צעיר לא הייתי גבוה אז הם היו צוחקים עליי כל הזמן שאני מאומץ, אבל בכיתה ט' עשיתי בשנה אחת קפיצה של 20 סנטימטרים ויישרתי קו עם האחרים", צוחק סרור, "גדלתי בעפולה ושם כולם מכירים אותי, אז אני מקבל פחות תגובות על הגובה שלי, אבל במקומות אחרים זה כל כך אינטנסיבי עד שלפעמים זה אפילו מציק קצת, כי כמה פעמים אפשר לשמוע את אותה בדיחה שחוזרת על עצמה. בממדים שלי צריך היערכות מיוחדת: אני ישן על מיטה באורך 2.20 מטרים, נוסע ברכב שמותאם למידותיי וצריך ללכת למקומות ספציפיים למצוא בגדים או להזמין אונליין. למזלי בנעליים אני 'רק' מידה 48, מה שמאפשר לי למצוא אופציות בארץ, ועם השנים כבר התרגלתי להתכופף כשאני רואה משקוף כדי לא לחטוף מכה בראש".
סרור החל לאחרונה את העונה השנייה במדי מכבי רמת־גן, שהפתיעה בעונה שעברה אחרי שחזרה לליגה הבכירה אחרי 13 שנים ארוכות, ומיד הפכה לקבוצת צמרת דומיננטית שסיימה את העונה הרגילה במקום השלישי, אחרי מכבי והפועל תל־אביב ולפני קבוצות כמו הפועל ירושלים והפועל חולון, שלהן תקציב הרבה יותר גדול משלה. "בתחילת העונה שעברה מעטים האמינו שנציג עונה כזאת ורבים הימרו שנחזור לליגה השנייה בסיום השנה, אבל אף שאנחנו אולי נתפסים כמועדון קטן הוכחנו שאנחנו קבוצה תחרותית, שמציבה מטרות ואתגרים ועומדת בהם", מנתח סרור, "אנחנו מועדון משפחתי שלא מפעיל לחץ מיותר על השחקנים, ולא משנה אם ניצחת או הפסדת, האווירה תמשיך להיות חיובית ומפרגנת ומבחינתי אנחנו שייכים לרמה של ארבע הגדולות בליגה. השנה יש המשכיות גדולה מבחינת סגל השחקנים, מה שעוזר לנו לשמור על יציבות ועל כימיה טובה שיוצרת את ההבדל. גם אלו שהצטרפו אלינו העונה הם שחקנים ששיחקנו מולם או שיתפנו פעולה בעבר וזה יתרון גדול עבורנו".
סרור עצמו הציג בעונה שעברה נתוני שיא בקריירה של 5.4 נקודות למשחק, 5 ריבאונדים ומדד יעילות של פלוס 6.5 ב־16.6 דקות בממוצע על המגרש מדי ערב, כאשר הוא פותח בחמישייה בכל אחד ממשחקי הליגה. "מי שלא חווה את זה יתקשה להבין את מה שאני עובר ברמת־גן מהרגע הראשון שהגעתי למועדון, זה פשוט כמו בית בשבילי. הם דאגו לי שם מהשנייה הראשונה ונתנו לי להרגיש הכי טוב שאפשר", מחמיא סרור, "גם ברמה המקצועית החיבור עם השחקנים האחרים היה מיידי, נתנו לי להרגיש חלק משמעותי בקבוצה והעובדה שתמיד קיבלתי גב, גם אם היה לי ערב פחות טוב על המגרש, הפך את העונה כולה למיוחדת והתחושה היא פשוט כיפית. גם העונה אני מצפה מעצמי להמשיך להתפתח מקצועית וממשיך לעבוד קשה בכל יום".
נתון קצת פחות מחמיא של סרור הוא אחוז הדיוק שלו מקו העונשין, שעשה כותרות בשנה שעברה לאחר שהחטיא 27 קליעות רצופות וסיים את העונה עם חמש קליעות מוצלחות בלבד מתוך 38 ניסיונות, שהם 13.2 אחוזים בלבד. העונה הוא טרם עמד על קו העונשין והוא עובד על שיפור הסוגיה, בעיקר בצד המנטלי שלה.
מי שמנצח מקצועית על ההצלחה ברמת־גן מאז שובה לליגת העל הוא שחקן העבר שמוליק ברנר, שמינה לצידו כעוזרת את נעמי קולודני, גם היא שחקנית עבר, שלפני שנתיים הפכה למאמנת הראשונה של קבוצת גברים בישראל. "שמוליק הוא אדם מיוחד שיודע לפנות לכל שחקן בצורה שמתאימה לו, יודע מתי להעיר ולהסביר ומתי לתת שקט. הוא בנאדם שאפשר לדבר איתו וכיף שיש מאמן שאפשר לנהל איתו דיאלוג. מהרגע שהגעתי לקבוצה הוא נותן לי הרבה ביטחון, עובד איתי באופן פרטני ומעמיק, עובר איתי על קטעי וידאו ועוזר לי להתקדם. אני מניח שהעובדה שהוא היה שחקן עוזרת לו להבין ולהרגיש אותנו ואלו הדברים הקטנים שעושים הבדל גדול", מפרגן סרור, "גם נעמי מדהימה וחלק בלתי נפרד מהמועדון הנהדר הזה. מהשנייה הראשונה שנפגשנו לא היה שום ריחוק. היא תמיד מציעה לעזור, מתעניינת, קשובה מאוד ונותנת לך להיות חלק מהאימון עצמו. לפני כל אימון אנחנו עובדים יחד על אלמנטים שונים במשחק, קבלת החלטות, סבלנות והמטרה היא להמשיך ולהשתפר בעזרת השם".
"הקושי הגדול ביותר שלי בשנה האחרונה הוא להתנתק ביום של משחק או לפני אימון אם היה פיגוע או חלילה נפל חייל. זו מציאות שמורידה אותי לא מעט פעמים"
למרות העונה המפתיעה של הרמת־גנים בשלב רבע גמר הפלייאוף קרסה הקבוצה והפסידה 3:0 חלק לקריית־אתא, אף שהגיעה לסדרה עם יתרון הביתיות. "בפלייאוף סבלנו קצת מפציעות, כולל שלי, זה היה מאכזב להפסיד בצורה כזאת כי הייתה עונה טובה אבל בשורה התחתונה נתנו עונה מצוינת שאיש לא ציפה לה, סיימנו במקום השלישי והבטחנו השתתפות במפעל אירופי אחרי 22 שנה ועמדנו במטרה שלנו. לא תמיד דברים הולכים כמו שאתה רוצה, קריית־אתא שיחקו מצוין מולנו וזה חלק מהכדורסל ולא תמיד אפשר להסביר הכול".
גם את העונה הנוכחית פתחה רמת־גן בצורה חיובית למדי עם שלושה ניצחונות בארבעת המשחקים הראשונים. בנוסף, העפילה הקבוצה לגמר טורניר פתיחת העונה, גביע ווינר, לאחר ניצחונות מרשימים על הפועל תל־אביב ברבע הגמר ועל בני הרצליה בחצי הגמר. בשל המצב הביטחוני נדחה משחק הגמר, ויתקיים בראשון הקרוב מול מכבי תל־אביב, שם ינסו הרמת־גנים שזכו בגביע הליגה הראשון, ב־1989/90 לעשות את הבלתי ייאמן ולזכות בו שוב. "על הנייר מכבי קבוצה טובה מאיתנו אבל אנחנו תמיד עולים על המגרש במטרה לנצח, לא מרגישים פחות טובים מאף אחד ואנחנו באים לקחת את המשחק הזה ואת התואר", מצהיר סרור, "אני מאמין בחברים שלי ויודע שאנחנו יכולים להתמודד בכבוד בכל ערב נתון. בשנה שעברה היינו קרובים מאוד לנצח אותם ומקווה שהשנה נעשה עוד צעד קדימה".
"בגילים הצעירים אף אחד, כולל אני, לא האמין שיום אחד אהפוך לשחקן בליגת העל. לא הצגתי יכולת יוצאת דופן, וכשסיימתי את גיל הנוער היו אנשים שאמרו לי בפנים, שלדעתם ספק אם גם קבוצה בליגה ב' תסכים לצרף אותי. מנגד, המשפחה שלי האמינה בי יותר ממני. הם נלחמו עליי״
ההצלחה של העונה הקודמת החזירה כאמור את הרמת־גנים למפעל אירופי והשנה הם משתתפים בליגת האלופות של פיב"א, שם המשחקים מתקיימים פעם בשבועיים וכרגע היא במאזן של ניצחון מול שני הפסדים. "ליגת האלופות זה בית ספר שונה עבורנו וברגע שנלמד איך להכתיב את קצב המשחקים שם, כמו שאנחנו עושים בליגה, הניצחונות וההישגים יתחילו להגיע", קובע סרור, "אין ספק שזה מוסיף עומס, קשה יותר לשחק פעמיים בשבוע ולצאת למסעות של טיסות ונסיעות, אבל יש לנו צוות מקצועי נהדר ומעטפת רפואית, שעוזרת לנו להתמודד עם עומסים וקשיים במהלך הדרך".
לאן אתם שואפים להגיע העונה?
"המטרה היא להעלות שלב באירופה, לסיים בין שש הראשונות ולהשתלב בפלייאוף. יש לנו סגל רחב וטוב עם שחקנים טובים שרוצים להצליח ומבחינתנו הציפיות מעצמנו עולות כל הזמן".
עד כמה המלחמה המתמשכת מקשה על ההתנהלות?
"הקושי הגדול ביותר שלי הוא להתנתק ביום של משחק או לפני אימון כאשר היה פיגוע או חלילה נפל חייל. זו מציאות שמורידה אותי לא מעט פעמים, לצערי זו תקופה שלא קלה לאף אחד והרבה מהחברים שלי במילואים. החיילים בשטח נלחמים כדי שאנחנו נמשיך בשגרה שלנו וצריך להודות להם על זה".
בניה סרור, 25, נולד וגדל בעפולה ויש לו שתי אחיות ושני אחים, אחד מהם הוא אליה, כדורסלן בן 29 שמשחק העונה במכבי חיפה בליגה הארצית. "הייתי ילד ביישן, ועד כיתה ח' למדתי בבית ספר חרדי בכפר גדעון. אני שמח שהייתי שם כי לפני הכול לימדו אותי שם ערכים; איך להתנהג, איך לדבר וכמה חשוב לשמש דוגמה לאחרים", הוא נזכר, "אנחנו משפחה דתית אבל קשה לי עם הגדרות, ושמכניסים לתבניות. שתי האחיות שלי הן חרדיות וכששומעים על זה, מיד חושבים על איזו קלישאה שהם מכירים מהטלוויזיה אבל בפועל זה רחוק מהמציאות. האחים שלי ואני פשוט מגדירים את עצמנו כדתיים".
בגיל צעיר החל סרור לשחק כדורסל בעפולה ועזב תוך זמן קצר ובכיתה ו' חזר לאחר פנייה שקיבל מהמנהל המקצועי בגלבוע גליל, לירן וינקור. "אליה שיחק שם לפניי וכשלירן הבין שגם אני צפוי להיות מאוד גבוה, הוא פנה לאבא שלי והזמין אותי להצטרף", הוא מספר, "בגילים הצעירים אף אחד, כולל אני, לא האמין שיום אחד אהפוך לשחקן בליגת העל. לא הצגתי יכולת יוצאת דופן, לא הייתי חלק מקבוצה מנצחת וכשסיימתי את גיל הנוער היו אנשים שאמרו לי שלדעתם ספק אם גם קבוצה בליגה ב' תסכים לצרף אותי. מנגד, המשפחה שלי האמינה בי יותר ממני ונלחמו עליי, בשלב מסוים גיליתי שאליה פנה למאמנים שיבואו לראות אותי, וזה נתן לי את המוטיבציה להמשיך. לאורך השנים למדתי שרעשי רקע תמיד יהיו, אחרי משחק טוב אתה הכי גדול שיש ואחרי משחק לא טוב אתה אפס, ומה שבאמת חשוב הוא לדעת לנקות את הרעשים האלה, לבחור למי להקשיב ומה לקחת ומה לא כי ביקורות תמיד יהיו".
בסיום גילי הנוער שיחק סרור בהפועל גלבוע ברוש מעיינות, קבוצת הבת של גלבוע גליל ששיחקה אז בליגה א' ובמקביל זומן לקבוצה הבכירה כדי להשלים את הסגל באימונים. "מי שאימן אז את הקבוצה היה אריאל בית־הלחמי, שכנראה ראה בי משהו שאחרים לא ראו. הוא הזמין אותי לסגל המורחב של נבחרת העתודה ואחרי שעליתי עם ברוש לליגה הארצית הציעו לי לשחק בכרטיס כפול, גם בליגה הארצית וגם בליגת העל, והלכתי על זה", מספר סרור, "באותה עונה סבלתי משברי מאמץ, ובגלבוע החליטו שאני צריך לבחור לשחק בקבוצה אחת, בחרתי בקבוצה בליגת העל וזו הפכה להיות אחת העונות הטובות שעשיתי".
עונת הבכורה שלו בליגת העל ב־2019/20 הפכה למוצלחת מאוד גם עבור הגלבוע, שתחת המאמן ליאור ליובין ז״ל הצליחה להעפיל עד לשלב ארבע הגדולות בליגה, שם נוצחה בחצי הגמר אחרי קרב צמוד 81:78 למכבי תל־אביב. זה היה המשחק שבו קיבל סרור הכרה ראשונה בזכות תצוגת לחימה מרשימה שהפגין מול אמארה סטודמאייר, שכיכב במשך שנים ב־NBA בנוסף לנתונים יפים של 7 נקודות ב־100 אחוזי הצלחה מהשדה, 4 ריבאונדים ומדד פלוס 12 ב־12 דקות משחק בלבד. "אמארה זה שחקן שצפיתי בו בתור ילד בטלוויזיה ופתאום לשחק מולו היה מרגש מאוד. הוא היה שחקן אגרסיבי עם המון ניסיון וזו הייתה חוויה מהנה", נזכר סרור, "אף אחד אחד עדיין לא הכיר אותי באותה עונה שאליה בכלל הגעתי כשחקן אימונים, ולשמחתי הפתעתי את כולם ועליתי ברוב המשחקים בחמישייה הפותחת, מה שגרם לי להרגיש שהדברים קורים והנה זה מגיע. גם גלבוע זה מקום נהדר לשחק בו, בטח לצעירים ישראלים, ונתנו לי שם כל מה שרציתי. אני אסיר תודה שעד היום זכיתי לשחק בשני מועדונים נהדרים".
אתה נתקל בקשיים לשלב בין הדת לספורט מקצועני?
"בכדורסל אין משחקים בשבת, מה שמקל על הדברים. בעבר היו סיטואציות שהיה משחק במוצאי שבת בתל־אביב כשגרתי בעפולה, אז הקבוצה פשוט שכרה עבורי חדר במלון ליד האולם, והלכתי ברגל למשחק עם צאת השבת. מבחינת כשרות כשאנחנו באירופה יוצרים קשר עם בתי חב"ד שדואגים לי למנות כשרות ובסוכות הביאו לנסיעה ארבעת המינים ואפילו ניסו לבנות סוכה, מה שלא צלח בסוף. דואגים לי לדירה בקרבת המגרש, ואין אימונים בשבתות. מדובר ביחס שהוא ממש לא מובן מאליו".
"למדתי שרעשי רקע תמיד יהיו, אחרי משחק טוב אתה הכי גדול שיש ואחרי משחק לא טוב אתה אפס, ומה שבאמת חשוב הוא לדעת לנקות את הרעשים האלה"
על מה אתה חולם?
"לשחק בנבחרת ישראל. כשזומנתי בעבר לנבחרת העתודה הייתי השחקן ה־13 והאחרון שנופה לפני שהם יצאו לאליפות אירופה. זה היה מאכזב, אבל כמו שאמרתי, מעולם לא ציפיתי להגיע למקומות האלה, אז רק להיות שם כנגד כל הסיכויים היה מיוחד בשבילי והבנתי שאני מרחק צעד קטן מהשלב הבא. עכשיו החלום הגדול הוא לשחק בבוגרת. כדי שזה יקרה אני צריך להשתפר ולצבור עוד ניסיון, בעזרת השם אני מאמין שאגיע לזה".
מה זה בשבילך יום כיף?
"בתור ספורטאי מקצוען קשה מאוד לקחת יום שכולו חופש ואנשים תמיד צוחקים עליי שאני אוהב ללכת לעבוד בחדר כושר ביום החופשי שלי אבל זה מה שאני באמת עושה. בזמן הפנוי אני נהנה לבלות עם בת הזוג שלי, עם המשפחה והחברים, ללכת לקולנוע ולעשות כיף. אני מאמין שכל מה שקורה בחיים הוא לטובה ומבחינתי יש מישהו למעלה שסידר עבורי את מסלול החיים ולא יכול היה לעשות את זה טוב יותר".
