כשמסתיים הטיפוס התלול במכונית אל מרומי הר מירון הירוק, יש דקות ספורות בלבד להתמתח ולשאוף עמוק את הנוף. הנה הגליל העליון במלוא תפארתו האביבית, שם הרי גולן, הושט היד וכמעט גע בם. אבל ההתפעלות מהיופי מסתיימת מהר, כי דקות לאחר ההגעה לבסיס יב"א, יחידת הבקרה האזורית, כבר נשמעת אזעקה.
"אין לכם מה להתרגש", חייל ששרוע על הדשא מנסה להרגיע את ההתקשחות המיידית שהיללה המכנית הזו שולחת בגב. אחרי כמה שעות תחת ה"קרמבואים" הלבנים הנצפים למרחוק מבינים מאיפה מגיעה שלוות הנפש שלו. זמן קצר אחר כך מגיעה עוד אזעקה, ואז עוד כריזה, ואז עוד הקפצה של מחלקת יירוט: כך נראית שגרת החיים כאן. "כשיש מטרה בשמיים שלא יודעים מה היא, מפעילים סירנות. מגיע צוות בקרה נוסף לעמדה. מבינים מה האירוע, ושולחים אל המטרה החשודה את מה שצריך כדי לטפל בה. לפעמים גם קורה שמטוס מוזנק, ומגלה שמדובר בלהקת ציפורים", מסבירה רס"ן ל', מפקדת גף תעבורה. הציפורים, אם תרצו, הם מקבילה שמימית לחזיר בר שמתנגח בגדר הגבול על הקרקע. אבל לא תמיד מדובר בבעלי כנף. לפעמים זה הדבר האמיתי: כלי טיס עוין, רחפן או אפילו מטוס, שחודר למרחב האווירי של ישראל.
התחושה היא שלאזרח הרגוע והשלו אין מושג כמה אתם מצליחים למנוע, אני אומרת לל'. "חד־משמעית", היא עונה. "האזעקה ששמעת עכשיו, בהחלט יכול להיות שהיא הייתה אירוע אמת".
"מי שמתעסק, מתרסק", מכריז שלט במסדרון שבתוך המבנה, באותיות בריסטול צבעוניות. תחתיו מודבקות ידיעות עיתונות שעוסקות בהפלת פולשים אוויריים בזכות זיהויים כאן ביחידה. על הקיר מולו ניצב לוח ההפלות הרשמי, עם שמות הבקרים שהפילו מהשמיים גורמים עוינים – כמו למשל מטוס סוחוי שחדר ביולי שעבר כשני קילומטרים לשטח ישראל, זוהה בידי בקרית והופל בשני טילי פטריוט.
בערב שבת שעברה שוב היכו מטוסי קרב במטרות איראניות בסוריה. מקורות זרים טוענים כי ישראל היא שתקפה שם בסיסי טילים. במקרה כזה, היב"א נכנסת לכוננות גבוהה. "מאיישים את המקום ביותר אנשים. העמדות מכווינות את הכוחות, ואנחנו עוזרים להם להגיע ליעד הנדרש בהתאם למתוכנן. יש כמובן תרחישי טיפול באתגרים שיכולים להתפתח כתוצאה מכך. אנחנו דרוכים. מחכים לראות אם תהיה תגובה".
בתוך הכדורים המצולעים הלבנים על פסגת ההר מסתובבים מכ"מים שסורקים את השמיים. מתחתיהם, בבונקר בתוך האדמה, יושבים בקרי הטיסה של חיל האוויר, שיודעים על כל כלי טיס שממריא אל השמיים במרחב האווירי של ישראל ובסביבתה. היחידה הצפונית יושבת בבסיס בהר מירון, היחידה הדרומית נמצאת במצפה־רמון, ובפסגת הר בעל חצור, סמוך לעפרה, יש מכ"ם נוסף של חיל האוויר – שם זו יחידת גילוי בלבד, נטולת בונקר בקרה. מלבד אלו יש גם יב"א מעופפת, מטוס עיטם שבסיסו בנבטים. המטוס מאפשר לבקרים לעלות לאוויר ולנהל משם את השמיים.
השמיים שלי ברשותי
בתוך הבונקר עצמו, ביב"א הצפונית, שוררת אפלולית קלה. היא מקלה על עיני הבקרים לעקוב אחר מה שמופיע על גבי המסכים הגדולים. לפני שנכנס לכאן מישהו מבחוץ, ללא סיווג ביטחוני מספק, טורחים להסתיר צגים מסוימים שעדיף שעין עיתונאי לא תשזוף אותם. בפינה אחת של החדר יושבים הבקרים האזרחיים: מכאן הם משוחחים באנגלית עם כל מטוס שמתקרבת לשמי ישראל, ומוודאים שהטיסה נמצאת בנתיב הנכון לה ונענית להוראותיהם. הם בעצם הגננת של השמיים, אני אומרת לל'. "בדיוק", היא מאשרת את הדימוי.
בין ארבעת הבקרים האזרחיים הללו, אחת אמונה על שיחות עם מטוסים שרחוקים עדיין מגבולות המדינה. היא מוודאת שהכול מתנהל כשורה בתא הטייס, ושאין אירועים חריגים. מאז פיגועי 11 בספטמבר, כשתרחישי חטיפת המטוס הפכו למציאות מאיימת במיוחד, הבקרים לא לוקחים סיכון. חשוב לאתר בעיה כזו או דומה לה כשהיא עדיין רחוקה מתחומי ישראל. אם הטייס המשוחח עם הבקרית יישמע מבוהל או מוטרד במיוחד, לא מופרך שמטוסי קרב יוקפצו אליו כדי להציץ בחלונות, ולוודא שהעניינים מתנהלים ברגיעה.
לא הרחק משם נמצאות העמדות הצבאיות. על שורת המסכים שלפני החיילים והקצינים המאיישים אותן מרצדים המוני קווקווים ירוקים זוהרים, שנעים ממקום למקום. אלו כל כלי הטיס המשייטים במרחב. עמדה אחת מבקרת את מרחב הגובה הנמוך יותר, אחרת מפקחת על השחקים הגבוהים. ליד כל סט מסכים יושבים בקר ושני מש"קים, מפקדים שאינם קצינים. "אחד מהמש"קים – תפקידו לזהות את התמונה האווירית שדרכה אנחנו יודעים איפה כל מטוס נמצא, ולעדכן את הטיסה לפי ההוראות שהבקר נותן. המש"ק השני אחראי על כל התיאומים עם גורמי חוץ ופנים", מסבירה ל'. כלומר, המש"ק השני משוחח עם מגדל הפיקוח בשדה דב, או עם מפעיל כדור פורח שהמריא לטיסה רומנטית עם הזריחה, או עם הבור בקריה. מסך עגול סמוך מסייע לתַקשר עם סוללת טילי הפטריוט: גם את אלו "מזניקים" לטפל במטרות, כשיש צורך.
"השמיים של ישראל נמצאים ברשות חיל האוויר", מגדירה ל'. "כל כלי טיס שטס בשמי המדינה חייב להיות תחת בקרה – מהכלים הכי קטנים, שלא בהכרח יש להם מכשיר קשר, כולל אלו שכתחביב בונים קופסה עם שתי כנפיים ומטיסים איתה בטיול של שבת בבוקר, ועד רחפנים, מטוסי ריסוס, מסוקים פרטיים, מטוסי קרב וטיסות אזרחיות. כולם. הם מתקשרים אלינו ומקבלים אישור להמריא. אנחנו יודעים את המיקום הספציפי שלהם, את הגובה, ומתי הם נמצאים באוויר".
גם של חברות שאינן ישראליות?
"טיסות בינלאומיות נמצאות תחת פיקוח אזרחי של הבקרים שיושבים כאן יחד איתנו בבונקר. הם עוקבים אחרי כל הטיסות שנכנסות לנמל התעופה בן־גוריון ויוצאות ממנו". טיסות אזרחיות במרחב שאינן קשורות לנמלי תעופה ישראליים ואינן חולפות בשטח ישראל, למשל מטוסים שיוצאים מדמשק ונוחתים במרוקו, לא קשורות אליהם. "אנחנו רואים מה נמצא בשמיים, והיום אפשר לראות גם באינטרנט, באפליקציות למיניהן, את הטיסות האזרחיות. הן לא מוסתרות מפני אף אחד.
"המשימה הראשונה של מערך הבקרה היא הגנת שמי המדינה. השמיים שלנו מאוד רגישים. אחת הסיבות שאנחנו מבקרים את כל הכלים היא כדי להכיר את כל מה שנמצא באוויר, לאשר אותו, ולהבין שאם יש מישהו שאנחנו לא מכירים הוא בחזקת חשוד. זיהוי חשודים קורה ברמה היומיומית, אבל לפעמים אלה חשדות שווא. לפעמים אלו מצנחי רחיפה שעולים לאוויר בלי להודיע – אבל גם מצנח יכול להיות עוין. כולם זוכרים את ליל הגלשונים".
בצד הבונקר נמצא חדר המשימה: שם יושבות שלוש חיילות, כל אחת לבדה, מול מסך – ולא מורידות ממנו את העיניים. מילולית. במשמרות קצרות למדי, בנות שעתיים כל אחת, אסור להן להסיט את המבט מהצג ולו לרגע. "הן אחראיות על תמונת השמיים, על כך שכל אחד יהיה מזוהה". על המפות שבחדר יש תמונה אזורית: בוחנים כאן זהות כלי טיס החל מאזור קפריסין, ועד למדינות השכנות שממזרח ומצפון לנו.
באיזה רדיוס?
"כמה שאנחנו צריכים".
ל', בת 32, היא קצינה בקבע, נשואה ואם לשניים. התפקיד שלה פה הוא כבר שושלת משפחתית: אביה פיקד על היב"א בעבר. "גדלתי על היב"א. הייתי מגיעה לכאן כילדה, שיחקתי עם המערכות. היה לי ברור עוד לפני הגיוס שאגיע לכאן. התחלתי בגיבוש טייס, סיימתי אותו אבל לא עברתי, ופניתי למסלול מש"קית בקרה. הגעתי ליב"א בערך חצי שנה לפני מלחמת לבנון השנייה". מלבד האינטנסיביות של הפעילות באותם ימים, בימי המלחמה גם פגעו בבסיס הקטן קטיושות, כמו במקומות רבים אחרים בצפון.
במשך השנים, מה הייתה הסיטואציה הכי מורכבת שעברת כאן?
"האמת, יותר מכל מבצע מיוחד, בסוף הכי מורכב זה המתח של היומיום. כוננות הבט"ש, הביטחון השוטף, שבמסגרתה מחכים שמשהו יקרה, היא מאוד מאתגרת. במבצע אנחנו יודעים פחות או יותר למה לצפות, אבל ביומיום אנחנו הולכים אל הלא נודע".
בניסיון להמחיש את מורכבות התפקיד היא מציגה שקף שמדמה את המרחב האווירי הישראלי, ובהקשות מקלדת מוסיפה עליו עוד ועוד רישומים צבעוניים מסובכים. "פה, המסדרון לכיוון הים התיכון, זה קו תל־אביב, שממנו נכנסים ויוצאים מטוסים בינלאומיים. הקו לאורך הערבה הוא פרוזדור שטיסות יורדות בו לאילת. הנקודות הללו הן בסיסים. הכתמים האדומים הם אזורים שאסור בכלל לטוס בהם – כמו קו הגבול עם סוריה, או מעל מתקנים רגישים כאלה ואחרים". באזור דימונה, למשל. "ועל זה נכנסים נתיבי תעבורה, נתיבים נמוכים וגבוהים, אזורי אימון של מטוסי קרב, אזורי מסוקים, אזורי מטווחים שבהם אפשר להתאמן בתחמושת מטוסים, אזורי כטב"מים אזרחיים".
האמת שזה מרשים. באיזו רמת דיוק אתם מצליחים לנתב טיסות בתוך כל הכאוס הזה?
"רמה גבוהה מאוד. זו העבודה שלנו. אנחנו התמרורים שבשמיים".
רולטה רוסית
לפני שנה וחודשיים, בפברואר 2018, התחולל קרב בשמי הצפון של ישראל. כלי טיס איראני בלתי מאויש חדר לישראל ושהה כדקה וחצי מעל בקעת הירדן, עד שהופל בירי מסוק אפאצ'י של חיל האוויר. בתגובה תקף חיל האוויר יעד בעומק סוריה: קרון ההפעלה שממנו נשלט הכטב"מ, באזור העיר תדמור. אש נ"מ סורית שנורתה לעבר המטוסים הצליחה לפגוע במטוס F־16 ישראלי, שנפל והתרסק אי שם בגליל. שני הטייסים הצליחו לנטוש את המטוס בזמן, אבל אירוע של הפלת מטוס קרב לא התרחש במרחב זה שנים.
סגן ד', אחד הבקרים ביחידה, לא ישכח את הרגע שבו הוזעק לעמדה עם זיהוי הכטב"מ האיראני. "הייתה מטרה לא מזוהה, והתחלנו להבין מה היא ומה קורה איתה. כל הבקרים נערכו בעמדות שלהם. מטוסי קרב ומסוקי קרב המריאו. ובסוף ניתנת הוראה להפיל את הפולש. באותו מקרה ההוראה הגיעה מהשליטה בקריה. כל עוד תא השליטה בתל־אביב לא מאויש, לבקר ביב"א צפון יש סמכות לומר שהוא רוצה להפעיל את חיל האוויר. אם התא מאויש, ההוראות מגיעות משם. אבל אנחנו מאומנים ומוכנים לרגע של נתינת אש על מטרה".
כמה זמן עבר מרגע שזיהיתם את הכטב"מ ועד שהוא הופל?
"אי אפשר לפרט. זמן קצר".
ל': "הייתי אז בתפקיד הקודם שלי, בתא השליטה בקריה. המטרה האווירית זוהתה, הכוח הרלוונטי הוזעק, ובעזרת הבקר המסוק הוכוון למטרה, יצר קשר עין והפיל אותה. אחר כך, כשנפתחה אש נ"מ לעבר מטוסינו, המטוס עצמו זיהה שנועלים עליו. הטייסים ידעו להגיד פחות או יותר מתי ומה. היינו בקשר איתם".
זיהיתם שעומדת להיות פגיעה לפני שהמטוס נפל?
"אני לא יכולה לדבר על הפרטים, אבל כן יכולה לומר שברגע שמבינים שמשהו כזה קורה, אנחנו מנסים לעשות כל מה שאפשר כדי להציל את המטוסים. קודם להתריע, אחר כך להבין אם המטוס נפל, ואז להבין אם הטייסים בחיים או לא בחיים. טיס מאותו מבנה דיווח לנו שהוא רואה שני מצנחים. ניסינו להבין איפה הם בשטח. גם החילוץ הוא מבצע, ואנחנו שם עד הסוף".
באיזה שלב ידעת, באירוע הזה, אם המטוס שלנו ייפול בשטח סורי או בשטח ישראל?
"המטוסים היו בתוך המדינה כשהם חטפו את הטיל. במשך כל החילוץ ידענו שהם לא חוצים את הקו".
גם בחודש יולי שעבר חדר כטב"מ לשטח ישראל, והפעם יורט בעזרת טילי פטריוט. אבל עליו קיבלו כאן הוראה שלא להרחיב את הדיבור.
יש לאויב דרכים לעוור אתכם? להסתיר מכם דברים?
"אנחנו מאוד ערניים בכל סיטואציה, ויש לנו אמצעים למשימות שאנחנו צריכים".
מה לגבי טילים שנורים לשטח ישראל?
"אם המכ"מים הצליחו לקלוט אותם, אנחנו מתייחסים אליהם. בדרך כלל יחידת הגנה אווירית תזהה את זה ברגעים הראשונים, ואנחנו דואגים רק לתגובה שתגיע אחר כך".
אחד האתגרים המרכזיים בשנים האחרונות בשמי האזור הוא התיאום בין חיל האוויר הרוסי לישראלי בפעילותם בשמי סוריה. משבר לא פשוט נתגלע בין המדינות בספטמבר שעבר, כשמטוס תובלה רוסי מדגם איליושין 20 נפגע מאש נ"מ סורית, ו־15 אנשי הצוות במטוס נהרגו. האש נורתה לאחר תקיפה ישראלית בסוריה, והרוסים האשימו את ישראל שלא נתנה התרעה מספקת, והודיעה להם על כוונותיה רק דקה לפני התקיפה. בכך, לטענת הרוסים, השתמשה ישראל במטוסיהם כהסוואה לפעילות חיל האוויר, ובגללה פגעו הטילים הסוריים במטוס הרוסי הכבד.
בתגובה הציבה רוסיה בסוריה טילי נ"מ S־300, שישראל קיוותה שלא יוענקו להגנה האווירית הסורית. בחודשים החולפים ניהלו רוסיה וישראל משא ומתן בכמה דרגים, הן בנוכחות מפקד חיל האוויר הישראלי והן ישירות בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא פוטין, כדי להגיע לעמק השווה בנוגע לזמן ההתרעה הנדרש לפני תקיפה ישראלית. לפי פרסומים, הרוסים דרשו התרעה בת 20 דקות.
"אני לא בקיאה בכמה זמן התרעה מראש הם קיבלו", אומרת ל'. "יש לנו שיתוף פעולה ממש טוב עם הרוסים. אם צריך, אנחנו יודעים גם בזמן אמת לדבר איתם. אבל זה לא מתבצע מכאן".
סגן ש', בקר ומפקד מש"קים, היה בתא השליטה במטה בקריה כשנפל האיליושין. הוא לא שש, בלשון המעטה, לתרום פרטי מידע שיוכלו להבהיר מעט את התמונה על הרגעים הקריטיים ההם. לדבריו הוא לא רשאי לפרט מה היה זמן ההתרעה שקיבלו הרוסים במקרה הספציפי, וכמה הם מקבלים כעת באופן שוטף.
אתה זוכר את הרגע שראיתם את מטוס התובלה הרוסי נופל?
"הייתי במטה, אבל לא ראיתי את זה על המסך. הייתי מאלו שתחקרו את האירוע אחר כך. אני בטוח שהיה לא נעים לראות את זה".
במטה הבינו מיד את ההשלכות המדיניות?
"תמיד כשיש אירוע גדול, בכירים מאיתנו עושים חיתוך מצב ומנסים להבין מה הלאה. התפקיד שלנו הוא תפעול בזמן אמת. כל אירוע משפיע על מדיניות הטיסה, על איפה מותר לטוס, על איפה אסור. בעקבות המקרה הזה השתנו דברים בשיטת העבודה שלנו בעמדה, בצורך לשים לב לדברים, וגם בתכנון ובתיאום".
מה השתנה?
"אני לא יכול להתייחס לזה".
למרות שההפלה נגרמה בידי הסורים, הייתה תחושת כישלון?
"תמיד כשיש תוצאה לא טובה, חיל האוויר מתחקר. אין ספק שהיינו יכולים לעשות דברים באופן טוב יותר, אם זו התוצאה הסופית".
מה שינו מאז בנהלים, כדי שדבר כזה לא יקרה שוב?
"אנחנו מקפידים מאוד על התיאום עם הצבא הרוסי. אבל זה נעשה בעיקר בדרגי המטה".
כלי טיס רוסי יכול להפתיע אותך?
הוא מהסס לרגע בתשובה. "הכול תמיד יכול להפתיע אותי. אבל אנחנו מנסים לעשות הכול כדי שאף גורם לא יהיה מופתע".
ל', יצא לך להשתתף בהפלה של כלי טייס?
"לא באופן ישיר. כחלק מתא שליטה הייתי שותפה בכמה אירועים. חלקם היו אירועי אמת".
עד כמה מפחיד להפיל מישהו בטעות?
"פחד היסטרי. אבל יש לנו אינדיקציות מודיעין, וגם פספוס של גורם עוין שמצליח להיכנס זה מפחיד. החשש הכי כבד הוא להפיל בטעות מישהו שלנו".
אם אני לא טס
רבים מבקרי הטיסה הם "נפלי" קורס טיס, שלא השלימו אותו ובכל זאת נותרו בחיל האוויר. כאלה הם גם ש' וד', המעידים שהם מרוצים מאוד מהתפקיד הנוכחי, ואפילו היו בוחרים בו לכתחילה לו ידעו להעריך נכונה את מידת האתגר שהוא כולל. ש': "אנחנו מכירים את היכולות של כל מטוס. זה מה שמיוחד בבקר. טייס מכוון ספציפית למטוס שלו, מכיר את המערכות שלו, אבל אני מכיר את כל חיל האוויר. אני מכיר את יכולות הברק ואת יכולות הסופה, ויכול להגיד איזה מהמטוסים אני צריך מול המטרה. אנחנו מחליטים איך חיל האוויר יפעל, ואיזה מענה לתת בכל מקרה ומקרה". גם במקרים של יוזמה ישראלית, תקיפה של חיל האוויר, "ככל שהתעבורה בשמיים תנוהל בצורה יעילה ונכונה יותר, ככה הספקי התקיפה של חיל האוויר יהיו טובים יותר. המטרה שלנו היא להביא את הכוחות הכי מהר ובצורה הכי נכונה ובטוחה לאזורי התקיפה שלהם".
ד': "בקרים יודעים לתכלל הכול, ולשלוט בתמונת השמיים. צריך לתפקיד הזה יכולת טכנולוגית, יכולת קבלת החלטות, ויכולת לעמוד בעומס".
שליטה בתמונה – גם מבחינה אזורית־גיאוגרפית?
ש': "יש לנו סקרי מודיעין שמועברים לנו. אנחנו מעורים במה שקורה בזירה. בגלל שאנחנו חיים את הבט"ש, לרוב נדע ראשונים. אם משהו השתנה במדינת אויב כלשהי, אם משהו מוזר קורה, סביר שנראה את זה לפני כולם".
וכשאתה מדבר עם טייס לא מדגדג לך להיות במקומו?
"לא. מכינים אותך לזה. הטייסים סומכים עלינו מאוד, זה משמעותי".
קורס הבקרים – המשרתים לפחות ארבע שנות קבע – נמשך כמה חודשים, ונוספות עליו הכשרות רצופות. בזמן המשמרת הם לבושים בסרבלים שמזכירים במשהו את סרבלי הטייסים. את המדים הללו, במקום המדים הרגילים, הנהיג אביה של ל' כחלק מהמאמץ להדגיש את היוקרה של תפקיד הבקר. גם רמת הסיווג של הבקרים זהה לזו של טייסים, ולכן אסור לציין את שמותיהם המלאים וגם לא לפרסם את צילום פניהם. רבים מהבקרים ממשיכים בפיקוח טיסה גם בקריירה האזרחית שלהם: רוב הפקחים האזרחיים בבונקר הם מילואימניקים של היחידה.
היו לכם גם מקרים של טעויות?
ש': "תמיד יש טעויות. בתחקירים מעלים מקרים שהיב"א הייתה יכולה לעבוד טוב יותר. לזהות מהר יותר, להכווין מענה מדויק יותר. הטייס מתמקד במטרה שלו, אבל הבקר מסנכרן בין המשימות ואומר – המשימה הזאת בתעדוף, אז אני נותן למטוס הזה להגיע יותר מהר ולזה מורה להמתין, כי הוא עכשיו באיום. ואז יכול להיות שאפשר לסנכרן טוב יותר, או לתעדף משימות אחרת".
ד': "אנחנו חווים ריבוי כלים במרחב, ואחת לשבוע בערך יש אירוע בטיחות שיכול להיגרם בגלל טעות בקר או בגלל טעות טיס, שלא עשה מה שאמרו לו לעשות. החוכמה היא להיחלץ מהמצב, שלא תהיה התנגשות בשמיים".
ש': "בקר נמצא שנה בתפקיד של הצ"ח, הצבת חירום. אני הייתי בקריה, ותכננתי מבצעים מצד תחום הבקרה. תכננתי איך המטוסים יטוסו במבצע, תכננתי את השליטה, ושם הייתי בכל מיני אירועים שאני לא יכול לפרט, אירועי תקיפה, שבזכותם אתה מבין לעומק את עולם הבקרה".
בעזה או רחוק יותר?
"אני לא יכול לפרט".
לסיום אני שואלת, מחויכת, אם מי ששיחק במשחקי מחשב בילדותו מוכשר יותר לתפקיד. אבל הם לא מאבדים את כובד הראש. ד': "זה לא דומה למשחקי מחשב, כי בסוף מדובר בחיי אדם. אתה שולט בשמיים של מדינת ישראל".
על רוכסן הסרבל שלו תלוי תליון עם ראש עטור רעמה של אריה. על זה הם דווקא מוכנים לפרט. מתברר שיש ביב"א שלוש משמרות שעובדות לסירוגין: האריות, הנמרים והעטלפים. גאוות היחידה של כל אחת מהמשמרות נשמרת בדבקות. כשהאריות סוגרים שבת, אחת לשלושה שבועות, הם מקפידים מאוד על המנהגים המיוחדים שלהם, כולל המסורת של פתיחת כל תדריך בשירה משותפת של להיט מוכר מהסרט "מלך האריות". מיד אחר כך הם נכנסים לבונקר, ומתמקדים בציד של כל כלי טיס סורר שעלול להסתנן לשמי ישראל.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
