"כשאני חושב על נתניהו, אני תמיד נזכר במשה רבנו. מה משה לא עשה בשביל העם הזה. את כל החיים שלו הוא נתן. כך גם נתניהו. כל חייו הוא נלחם למען האזרחים ולמען המדינה, ומה שהוא מקבל בתמורה זה בליסטראות ורדיפה והשמצות. מציבים אותו ואת משפחתו בכיכר העיר וכל אחד יכול להשמיץ. כל משמיץ הופך למלך. לדעתי זו תופעה פסיכיאטרית. 'ביביפוביה', שנאת נתניהו. עוד יעשו על זה דוקטורטים", כך פותח ד"ר חיים שיין, פובליציסט ב"ישראל היום" ומשפטן, את נאום ההגנה הנחרץ שלו כשהוא נשאל על ראש הממשלה.
שיין הוא אולי הסנגור הגדול ביותר כיום של נתניהו מקרב אנשי העיתונות הכתובה. בצירוף מקרים מעניין, דווקא בימים שבהם הפרשיות סביב ראש הממשלה הולכות ומסתעפות, יוצא לאור ספרו החדש של שיין "באר שחת" (בהוצאת ידיעות אחרונות והמרכז האקדמי שערי משפט). שיין בודק בו את "המקורות ההיסטוריים של השחיתות הישראלית", ובוחן אותה על כל היבטיה. איך כל זה מסתדר עם ההגנה המוחלטת שלו על ראש הממשלה, שמקורביו ויועציו מובלים לחדרי מעצר, וכנגדו תלויות המלצות משטרה להעמדה לדין? האם העננה הכבדה המרחפת מעל נתניהו לא אמורה לגרום לו להתפטר? "ודאי שלא", אומר שיין. "יש חזקת חפות, וזה מה שהחוק קובע. אוהבים לצטט היום את מנחם בגין, והוא זה שאמר 'יש שופטים בירושלים'. אז צריך יהיה לחכות להחלטת השופטים, ולא לפני כן".
כתבת ספר שלם על מקורות השחיתות בחברה הישראלית, ואתה לא רואה שום דבר מזה אצל נתניהו?
"אני משוכנע שנתניהו לא מושחת. רבי עקיבא אמר לרבי יהושע בנו, 'אל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים'. יש גם אמירה מעניינת שלפיה אין ממנים פרנס על הציבור אם אין לו קופה של שרצים, ורבי נחמן אומר שאדם לא יכול להתמנות על הציבור אם אין לו יצר התמנות. כדי להיות מנהיג, איש ציבור, אתה נדרש לסוג מסוים של התנהגות שהיא לאו דווקא התנהגות של תלמידי חכמים. מנהיג צריך להיות אדם יצרי. משה רבנו היה מנהיג ישר, וארבעים שנה עם ישראל רדף אותו. תלונות, מרידות, הסתה. לעניות דעתי הוא לא רצה שידעו איפה הוא קבור כדי שלא ישגעו אותו. מסירותו כלפי העם קיצרה לו את החיים. לנתניהו יש אולי התנהלות שאפשר לחלוק עליה, אולי היא אפילו לא ראויה. אבל אני לא מאמין שיש שם שחיתות. אם נתניהו היה רוצה, הוא היה מיליונר היום. ולכן הציפייה שלי בעניינו היא לחכות עד מיצוי ההליכים. יש יועץ משפטי ואחר כך בית משפט. חכו".
בתיק 1000 המשטרה מדברת על שוחד של מיליון שקלים. גם זה נכנס בגדר "התנהלות לא ראויה"?
"אתה ראית קבלות? המשטרה אומרת מיליון, אחרים אומרים רבע מיליון שנפרשים על פני עשר שנים, אם לא יותר. לפי כמות הסיגרים שהמשטרה טוענת שנתניהו עישן, אני די מתקשה להבין איך הוא נשאר בחיים. גם בתיקים האחרים כרגע יש חזקת חפות. אם ביום מן הימים יתברר אחרת, ודאי שלא אתמוך בו".
גם אצל אולמרט סברת שעומדת לו חזקת החפות?
"כן, בוודאי. אם כי איתו היה לי גם ניסיון אישי מסוים, שאני מעדיף לא להיכנס אליו".
ידעת שהוא מושחת?
"ידעתי שיש שם בעיה, מהיכרות אישית. אבל זה לא סתר את חזקת החפות. אני מבין שיש תחושות קשות סביב פרשיות נתניהו, אבל החוק מאוד ברור בעניין הזה, ונתניהו צריך להמשיך לנהל את המדינה".
לא מדובר רק בתחושות. כל סביבת נתניהו מצויה עמוק בתוך חדרי החקירות.
"כל הדברים הללו צריכים להיבדק ולהיחקר, וצריכים עוד לעבור את היועץ המשפטי. יש גם בתי משפט שבסוף אמורים להכריע. לכן חייבים להבדיל בין ניסיון לייצר איזושהי אווירה ציבורית עוינת לראש הממשלה ולימין, לבין ההסדרים החוקיים והמשפטיים שנוהגים בכל מדינה דמוקרטית".
המשכיל יידום
מה שכן מטריד מאוד את שיין בהתרחשויות האחרונות היא התנהלות המשטרה. "הריאיון של המפכ"ל לאילנה דיין הוא פשוט בלתי מובן", הוא אומר. "מבחינת נתניהו זה סייעתא דשמיא. העובדה שעיתונאית כמו דיין ליוותה את רוני אלשיך במשך שנה והוא תדרך אותה על חקירות, או המלצות משטרה שמתפרסמות בשמונה בערב בלי ליידע את הנחקרים – אלו דברים שלא ייאמנו".
גם אלשיך רודף את נתניהו?
"אני לא יודע, אבל אני יכול להעריך שכאשר התקשורת כל כך חזקה ומהותית, אתה מוצא את עצמך פועל בשבילה. אלשיך התחיל את הקדנציה כדתי־מתנחל עם שפם, וביום שבו דיבר נגד נתניהו, החלו ללטף אותו".
אבל הוא מינוי של נתניהו, וכך גם היועץ המשפטי לממשלה.
"נכון, אני לא יודע ולא מבין חלק מההתנהלות. התחושה שלי היא שקיימת פה רדיפה".
"המערכת" מגויסת להפלת נתניהו?
"בעיקר התקשורת. יש כאן שיתוף פעולה בין משטרה ותקשורת כדי להפיל ראש ממשלה. אני חושב שרוב הציבור מרגיש כך".
גם גיוסם של ניר חפץ ושלמה פילבר כעדי מדינה לא משנה את עמדתך?
"לא. שום דבר לא השתנה באופן עקרוני. כמו שכתוב, 'המשכיל בעת ההיא יידום'. אני לא יודע על מה מעיד פילבר, ואני תמיד חוזר על האמירה שגם רדיפת צדק צריכה להיות בצדק. במדינה מסודרת יש הליכים ויש הסדרים מנהלתיים וחוקתיים. ברור שהתקשורת מנהלת פה קמפיין, אבל בסופו של דבר הכול צריך להיבדק מבחינה ראייתית ומשפטית".
דיברת על ה"ביביפוביה" ועל מאבק האליטות בנתניהו. אתה באמת מאמין שמאבקי כוח הם שמניעים את כל מה שאנחנו רואים?
"ביבי מטריף את אנשי האליטות הישנות. הוא משגע אותם, והם לא מסוגלים להתמודד עם זה. הם רוצים לעשות הכול כדי להפיל אותו, כי הם רואים את המועמדים נגד נתניהו, ומבינים שבקלפי זה לא יקרה. יש לי חבר, איש עסקים, שמצביע ליאיר לפיד. שאלתי אותו: היית נותן ללפיד לנהל את העסקים שלך? הוא אמר 'עד כאן'. את המדינה הוא ייתן לו, אבל חברה עסקית לא. זה נקרא ביביפוביה, זו תסמונת פסיכיאטרית. נתניהו שבר את המונופול של אליטה שחשבה שהמדינה הזו רשומה אצלה בטאבו. יש אליטה תקשורתית, אקדמית, פוליטית וכלכלית, שבמשך שנים מנהלת מאבק איתנים נגד אדם אחד".
אולי מה שקרה זה שאחרי קדנציה שלישית וניצחון מוחץ בבחירות, נתניהו הרגיש שמותר לו לעשות דברים שבעבר היו אסורים?
"אינני חושב כך".
פילבר וחפץ, וגם ארי הרו, הם לא אליטות, והם אולי האנשים שיפילו את נתניהו.
"בסופו של דבר אלה אנשים שניתן היה להפעיל עליהם לחץ כביר, וכך המשטרה הצליחה להפוך אותם לעדי מדינה".
כמשפטן, מה אתה חושב על השימוש בעדי מדינה שמקבלים הנחה בתיקים פליליים משל עצמם? האם זה כלי לגיטימי?
"עדי מדינה זה דבר מוכר בשיטת המשפט הישראלית. אבל ההיגיון בא ואומר שעד המדינה צריך להיות בעל תפקיד שולי בביצוע העבירה. אינני חושב שאדם ששימש כמנכ"ל משרד ממשלתי – תפקיד שאמורה להיות בו עצמאות בקבלת החלטות – אפשר יהיה לראות אותו לכאורה כאיזשהו עבריין זוטר שמעיד כנגד עבריין בכיר. אם פילבר באמת חשוד בעבירות כל כך חמורות, איך אפשר להוציא אותו בלי שום ענישה? זה דבר מוזר מאוד בעיניי".
אם הוא מגיש לידיהם את הפרס הגדול, הגיוני שילכו לקראתו.
"אם הפרס הגדול הוא לצוד את ראש הממשלה, אז יכול להיות שזה ההישג שהם מעוניינים בו".
שלמונים למען משפט הוגן
ספרו החדש של שיין מנסה כאמור להסביר את תופעת השחיתות שמכרסמת בחברה הישראלית. לשם כך הוא נובר בשו"תים, פסקי הלכה וגילויי דעת שעוסקים בהתמודדות של רבנים ומנהיגי קהילות עם תופעות דומות. מסקנתו היא שהשחיתות מלווה את הקהילה היהודית מימים ימימה, וזאת בגלל הצורך המתמיד לאלתר אמצעי הישרדות מול סבלות הגלות. היהודים התמחו בשיחוד שלטונות הגויים, בהזרמת שלמונים לפריץ ולקוזאק כדי להתקיים, ומשהו מהתרבות האפלה הזו, כך לפי שיין, נשאר בעמנו עד היום. בניגוד לתפיסה שיוצרת אידיאליזציה של הקהילות היהודיות ומציגה אותן כמי ששמרו על מאזני צדק, שיין מבקש להראות שיהודים תמיד השתמשו בשוחד ככלי – לא מסיבות של אופי מושחת, חלילה, אלא פשוט כי לא הייתה להם ברירה.
"בספרי השו"ת יש למעלה מ־1,500 תשובות שעוסקות בסוגיות השוחד והרמייה, ואתה כמעט לא מוצא מישהו שבא ואומר ששוחד זה דבר פסול. יהודים הבינו שביחסים עם הגויים אין להם אפשרות אחרת, וכך השוחד עבר למסגרת של פיקוח נפש. השאלות בנושא הן רבות ומעניינות. לדוגמה: קהילה מסוימת צריכה לגייס כספים עבור שוחד, ונשאלת השאלה כמה כל משפחה צריכה לתת – האם לפי ההון שיש לה, או לפי מספר הנפשות. ושאלה אחרת: שני שותפים לעסק שנדרשים לשחד את המוכס הגוי כדי לשחרר סחורה. אחד אומר שהוא מוכן לשלם, השני מסרב. הפוסק נשאל מה דינו של זה שלא רצה לשלם את השוחד – האם הוא זכאי לקבל את הסחורה.
"יש תשובה מופלאה של הרב יאיר בכרך, בשו"ת 'חוות יאיר' מהמאה ה־17. מסופר שם שהדוכס קארל לודוויג פנה אל גיסו של המחבר, ואמר לו 'היהודים שלך משחיתים לי את השופטים ואת כל מערכת המשפט'. אותו לודוויג הוסיף שהוא יודע שעל פי התורה מדובר במעשה חמור מאוד. החוות יאיר מביא שם כמה הסברים ותשובות שנתן לטענות הדוכס, למשל שיהודים מופלים לרעה במערכת המשפט, והשוחד מטרתו לאזן את הדין ולא להטות אותו. הדוכס המשיך להקשות ואמר שגם כאשר שני יהודים באו בפני שופט נוכרי, הם ניסו לשחד אותו. הרב הסביר לו שמערכת המשפט באותו מקום היא כל כך איומה, עד שכל אחד מבעלי הדין מניח שמישהו ודאי נתן שוחד לשופט, ועל כן גם הוא חייב לשחד. תשובת הדוכס, כך לפי הרב בכרך, הייתה ש'שערי תירוצים לא ננעלו'. אתה מבין מהדיונים הללו שהשוחד נתפס כחלק מהמערכת של יהודי שמתנהל מול שלטון גויי, והוא מקבל סוג של לגיטימציה. גם החת"ם סופר היה אומר שלפעמים צריך לתת שוחד לשופט גוי, כי זה יגרום לו לפסוק דין אמת".
שאלות אחרות, כולל כאלו מהמאה ה־20, מחפשות היתר לתת שוחד כדי לחלץ יהודי ממאסר. "עבור יהודים, בתי כלא במקומות מסוימים היו בגדר סכנת חיים. אפילו היום זה כך. בתקופות מסוימות, כל היחסים בין יהודים לגויים עברו דרך שוחד. ומרוב שחטאו בכך, בגלל המציאות הקשה, הדבר נעשה כהיתר".
כלומר, השחיתות שנבעה מהצורך להגן על הקהילה היהודית, חלחלה לתוך הקהילה עצמה?
"כן, היו יהודים שהרשו לעצמם גם בתוך הקהילה להתנהג בדרכי רמייה. אתה יכול למצוא טקסטים של רבנים גדולים מאוד, שכותבים שבכל קהילות פולין יש רק מיעוט רבנים שלא קנו את משרתם בשוחד. אותו רב שקנה את המשרה בכסף היה צריך להחזיר את ההשקעה, ולכן תמורת כסף הוא מינה אנשים למשרות שחיטה ומילה, ועבירה גוררת עבירה. אלפי שנות גלות הכניסו נורמות כאלה לתוך הקהילה היהודית. בקהילות גדולות וקטנות היו מלחמות עולם על מינויי רבנים ושאלות של טוהר מידות. שואלים למשל את החת"ם סופר האם רב שאחד מקרוביו שיחד את כל הגוף הבוחר, יכול להמשיך ולשמש ברבנות. התשובה היא שכן, כי לא הרב הוא המשחד, אבל צריך להחליף את הגוף הבוחר".
אתה אומר שחלק מהתרבות הזו הגיע גם לכאן, אבל בתנועה הציונית דווקא נלחמו נגד תפיסת החיים הגלותית.
"החזון הציוני אכן ביקש לסיים את פרקי הגולה, אבל הוא עצמו היה כל כך גדול, שכדי לממש אותו נדרשה פעולה בכמה דרכים שונות. הרי היה צריך לשחד את הסולטן, לחלק בקשיש לפקידים העות'מאנים, ואם רצית סרטיפיקטים היית צריך לשחד את הבריטים, ורכישת קרקעות בירושלים הצריכה מתן שוחד לקונסול הרוסי. גם כשפנחס רוטנברג ייסד את חברת החשמל, הוא היה צריך לשלם שוחד. בשם החזון הגדול אנשים נאלצו להתנהל באופן מושחת.
"לאורך שנות המדינה, וגם היום, יש תפיסה שאומרת שכדי לממש אידיאלים גדולים אפשר לפעמים לכופף את החוקים. בשם האידיאל של ההתיישבות היטיבה מפא"י עם הקיבוצים, בשם מפעל התעשייה היטיב פנחס ספיר עם התעשיינים, החרדים בשם עולם התורה מבקשים להיטיב עם הישיבות ואין לדברים סוף. המדינה הוקמה באופן עקום. כבר בשנות השלושים כתב מאיר דיזנגוף, באיגרת לעובדי העירייה לרגל ראש השנה, כי ההתנהלות המושחתת שלהם תהרוס את העיר העברית הראשונה".
השורשים ההיסטוריים של השחיתות הפכו את ישראל למושחתת יותר ממדינות אחרות?
"לא. אם מסתכלים על מדד השחיתות העולמי, ישראל מדורגת בין כמה מדינות מערביות, מי מעליה ומי מתחתיה. תמצא שם מדינות כמו ספרד, צרפת וארה"ב. ובכלל, מדדי השחיתות נקבעים גם על פי תחושות האזרחים. אצלנו יש הרבה יותר אנשים שמשוכנעים שהמדינה מושחתת".
הפרשיות האחרונות יכולות ללמד שההשחתה עברה לעיתונות.
"הציבור יודע את זה כבר שנים, ואף אחד לא הופתע. העיתונות איבדה את האמינות בעיני הציבור. ברגע שהציבור רואה שיש ערבוב בין מידע ובין פרשנות, אין לו אמון. יש פרשנים מקצועיים שעוד לפני שהם מתחילים לדבר אני יודע מה הם הולכים להגיד".
גם "ישראל היום" נחשב לבעל אג'נדה מובהקת.
"אין לי בעיה שלעיתון יש אג'נדה. אני אפילו מעריך את זה. כולם יודעים מה האג'נדה של עיתון הארץ, ואני מכבד אותו. מפריע לי כשהאג'נדה זה האינטרס של המו"ל. ואז אתה מגלה בעיתון תוכן שיווקי, וכשצריכים את בנט עושים לו כתבה נחמדה, ואם לא צריכים – זורקים אותו. מפריע לי גם שיש עיתונאים שמשרתים את האינטרסים של המו"ל".
לאן העיתונות הולכת?
"היא נמצאת במשבר גדול מאוד. כלב השמירה של הדמוקרטיה התחיל לנשוך את הדמוקרטיה, והציבור מוטרד. כשאתה קורא ידיעה בעיתון, אתה לא יודע אם זו ידיעה או דעה".
הקרב הוא על הבית
מאז פרשיות אולמרט, ד"ר שיין דווקא אופטימי מאוד לגבי ההתמודדות עם השחיתות בישראל. בספרו כתב: "שנים רבות העוסקים באכיפת החוק, כולל יועצים משפטיים לממשלה, התרשמו שהטיפול בשחיתות חשוב, אך השלום ושיקולי מדיניות חשובים יותר. חוקרים ופרקליטים היו עדים בעיניים כלות, כי בשם שלום מזויף אפשר לסגור תיקים בפרשיות חמורות ביותר, להעלים עין מעבירות שוחד ולא להתייחס למידע מרשיע שהובא לידיעתם, תופעה שזכתה לכינוי 'אתרוג'. יותר מפעם אחת ראשי הממשלה היו האתרוגים". עוד הוא כותב כי "השחיתות שזיהמה את אור השמש עוברת תהליך של ניקוי, חיטוי וטיהור", וכי הרשעתו של אולמרט יצרה "פתח לתיקון גדול והכרחי".
והיום, חיים שיין שנלחם בחירוף נפש נגד אתרוג, מאתרג את בנימין נתניהו.
"זו ההזדמנות לומר לך, וגם להרבה חברים מודאגים, שהאיש נתניהו לא מעניין אותי. אני תומך בנתניהו כי לדעתי הוא מגשים באופן יוצא מהכלל, על גבול הגאונות, את החזון שאני מאמין בו. אם יתברר מחר שהוא כשל, אתמוך באדם אחר שיקדם את החזון. אין פה עניין פרסונלי. אני לא חייב לו כלום, אבל אני חושב שהוא ראש ממשלה מצוין. אני לא רואה איש אחר שהיה עומד שמונה שנים מול אדם כמו ברק אובמה, ויכול לו".
למה שלא תצטרף להפגנות נגד השחיתות, בהובלתם של אלדד יניב ומני נפתלי?
"כי אין שם שום אמת. אני אצטרף למי שרוצה להילחם בשחיתות, לא למי שרואה בנושא הזה מנוף להפלת שלטון הימין. אני מפקפק בכוונות של כמה לוחמי צדק שרודפים את נתניהו. הם לא מבקשים לטהר את החברה הישראלית ולהילחם על ערכיה".
היו גם הפגנות של אנשי ימין נגד תופעת השחיתות.
"אני אומר לחבריי בימין: אל תטעו ואל תיסחפו עם אותם פעילים כמו אלדד יניב. הקרב הוא על הבית. מי שרוצה להפיל את נתניהו, רוצה להפיל את שלטון הימין".
התייחסת בספר להשחתת מערכת המשפט באמצעות שוחד. אפשר לראות את סיפור השופטת גרסטל כגלגול עדכני של הנורמה הזו?
"אני מכיר את השופטת גרסטל, אפילו הופעתי בפניה, ואין לי שום ספק שמדובר בשופטת ישרה והגונה. אם היא הייתה חושבת לרגע שמדובר בהצעה לא חוקית, אני לא מעלה על דעתי שהיא הייתה נמנעת מלדווח על זה. הדבר המעניין מבחינתי הוא עיתוי הפרסום. הסיפור הזה פורסם כעת, למרות שהוא התרחש לפני שנתיים. לדעתי עומד מאחורי זה רצון לשלוח מסר מאוד ברור ליועץ המשפטי מנדלבליט: אם אתה לא תעמיד לדין את נתניהו בתיקים 1000, 2000, 3000, 4000 – אנחנו נאשים אותך שקיבלת את המשרה שלך במסגרת עסקת שוחד".
תחפושת פסים
חיים שיין (68) מתגורר היום ברעננה, נשוי, אב לשלושה ילדים וסב לנכדים. הוא יליד תל־אביב, בן לשני ניצולי שואה. אמו שרדה את אושוויץ, שם נרצחו אמה וששת אחיה ואחיותיה. אביו שרד את מחנה הריכוז דכאו. הם נפגשו במחנה עקורים באיטליה, התחתנו ועלו ארצה. האב מיעט מאוד לדבר על השואה ("הוא ניסה לגונן עליי ולגדל אותי ללא תסביכים"), בעוד האם לא הפסיקה לספר על השנים ההן.
בבוידעם בבית הוריו הייתה מונחת כתונת פסים, מדי האסיר של אביו מדכאו. פעם שאל שיין הצעיר אם יוכל ללבוש את אותה כתחפושת פורים, והאב מיהר להעלים את הבגד. "עד היום אני לא יודע אם הוא נפגע מכך שראיתי בזה תחפושת, או שהוא חשש לראות אותי בבגדי אסיר".
האב היה איש חירות, ורופא שיניים במקצועו. "לא היה לו פנקס אדום, ובמשך שנים לא הייתה לו עבודה". מנחם בגין היה עבורו לא רק מנהיג פוליטי אלא גם שכן קרוב. בשבתות היה ביתו של בגין פתוח למבקרים, ושיין הצעיר הרבה להגיע לשם. הוא זוכר שמנהיג חירות לא אהב לדבר בשבת על פוליטיקה, אלא על פרשת השבוע. גם זה מצא חן בעיניו, כמי שהגיע מבית חילוני, אך מילדות לבית הכנסת.
ב־68' התגייס שיין לצה"ל, והגשים את חלומו לשרת בשריון. "גורודיש ביקר פעם בבסיס שלנו, ושאל אם יש משהו שהחיילים רוצים להגיד", הוא נזכר. "אף אחד לא רצה לדבר, כי גורודיש היה אז מפחיד. השתיקה הייתה מביכה. המ"פ ניגש אליי ושואל 'נו, מה יש לך להגיד?'. אמרתי: 'אם האוכל לא ישתפר, הפלוגה לא תלך לאכול'. כולם מחאו כפיים. בלילה קרא לי הסמג"ד ושלח אותי לעשרים ימי מחבוש על הסתה למרד".
למרות התקרית הזו, שיין נשלח בהמשך לקורס קצונה. לדבריו, הוא היה בין שני הדתיים היחידים שהוסמכו כקציני שריון במחזור ההוא. "בקורס הקצינים של בני, כבר 60 אחוז מהצוערים היו דתיים". אחרי שסיים את שירותו הצבאי התפקד גם שיין למפלגת חירות. על הטפסים הוא חתם בחנות הבגדים של ויולט – אשתו של אברהם אפל, מזכיר סניף חירות בתל־אביב, ואמו של דודי אפל, לימים קבלן המקורב לפוליטיקאים רבים.
את השכלתו המשפטית רכש שיין באוניברסיטת תל־אביב, שכבר אז נחשבה מעוז השמאל החילוני. אחד הסטודנטים בכיתתו היה אמנון אברמוביץ', "וגם אז הוא היה ציני". הן אברמוביץ' והן שיין גויסו למילואים במלחמת יום כיפור, ושניהם נפצעו קשה. שיין זוכר היטב את המהומה שאפיינה את המלחמה ההיא. "אני נוסע באוטו למחנה נתן, ורואה האנגר גדול של טנקים שחזרו מאימון – לא מטופלים, לא מאורגנים. אומרים לי 'תקים צוות וסע לתעלה', ושולחים אותי אל קבוצה של חיילים שבחיים לא ראיתי. אני שואל מי יודע לנהוג, ואחד מרים את היד. אני שואל אותו 'כמה שעות נהיגה יש לך?', והוא עונה: 'תשע. אבל אני קיבוצניק, והטנק דומה לטרקטור'.
"כשאני מנסה לברר איפה יש מובילים שייקחו את הטנקים לאזור התעלה, אומרים לי 'אין מובילים'. נסענו מבאר־שבע עד לתעלה על הזחלים. למקלע של הטנק לא היה הדק, וכשפניתי לחימוש אמרו לי 'תגיד תודה, לאחרים אין מקלע בכלל'. ביקשתי מפות, אמרו 'אין מפות, סע בעקבות השמש'. אתה מרגיש שמשהו רע מאוד קורה".
במהלך הקרבות נפל פגז ארטילריה על הטנק של שיין. הטען־קשר שלו נהרג, ושיין עצמו ספג רסיסים בריאות. כבר בבית החולים הוא החתים חיילים על עצומה הקוראת לפיטורי גולדה ודיין.
שלוש שנים וחצי אחר כך הגיע המהפך ובגין עלה לשלטון. שיין אומר כי למרות החגיגה הגדולה, הוא הבין כבר אז שלימין יש עוד דרך ארוכה. "גם היום אני משוכנע עמוקות שהימין עדיין לא בשלטון. האליטות החזקות הן עדיין האליטות הישנות – באקדמיה, במשפט, בתקשורת ובכלכלה. האחראי הגדול לעניין הזה הוא מנחם בגין, שהיה רחמן. אנשים שעבדו ברשות השידור סיפרו לי שב־77' הם אספו את החפצים שלהם והתכוונו לעזוב. בגין השאיר אותם, כי היו להם משפחות וילדים".
מה הוא היה צריך לעשות?
"פשוט לגוון את רשות השידור. שאלתי אותו פעם למה הוא לא הביא אז אנשים מהימין. בגין אמר שלא היה את מי להביא: בעשורים הראשונים של המדינה כל האנשים המוכשרים מהימין הבינו שאין להם סיכוי להתברג במעלות השלטון, אז הם נהיו עצמאיים, הקימו חברות, הפכו לרואי חשבון ועורכי דין. לא היו מערכות מאורגנות לימין. היום זה קצת מתחיל להשתנות".
חמיצות יהודית מוכרת
במשך השנים שימש שיין מרצה בכיר למשפטים באוניברסיטאות בר־אילן ואריאל, וגם במרכז האקדמי שערי משפט. בצעירותו, כדי לשדר לעולם החילוני "שדר של פתיחות והידברות", הוא החליט להאריך את שיער ראשו, וכך נוצר הסמל המסחרי המלווה אותו עד היום.
לא מזמן חגגה אמו את יום הולדתה ה־90. כל צאצאיה התייצבו לברך אותה, בהם תשעה נכדים ונכדות המשרתים כקצינים בצבא ההגנה לישראל. שיין נזכר ביום החג ההוא, ומוריד דמעות. "אני תמיד שואל את עצמי: במה זכינו שאנחנו דור אחרון לגלות וראשון לגאולה. אם היו אומרים לאמי, כשעמדה על הרמפה של אושוויץ, שבעוד ארבע שנים תהיה לעם היהודי מדינה – היא הייתה אומרת שאלה ימוֹת המשיח. אם היית מספר לסבי שיום יבוא והוא ונכדיו יוכלו לבקר בקבר רחל, הוא היה אומר שאלה ימות המשיח. הבעיה שלנו היא שבעל הנס לא מכיר בניסו. אנחנו עוסקים כל הזמן בקטנות, ולא רואים את הזכות הגדולה שיש לנו.
"הטרגדיה הגדולה של החברה הישראלית היא שעוד לא הפנמנו שאנחנו פה לנצח נצחים. יש אצלנו תחושה של שורדים, של חולות נודדים. יום אחד אנחנו פה, ואם מחירי הקוטג' יהיו גבוהים נעבור לברלין או ללוס־אנג'לס. המעבר מן הגלות לגאולה לוקח זמן".
והגאולה עוברת גם בהתיישבות ביהודה ושומרון?
"את יהודה ושומרון צריך לבנות בלי לדבר. הציונות הצליחה כי המסר היה 'עוד דונם ועוד עז'. אני מטייל בשומרון ואני רואה שבונים. כל הסביבה של פדואל, עלי־זהב – בונים גם בונים. רק צריך לעשות את הדברים בחוכמה. אנחנו במלחמה על יהודה ושומרון, מערכה אדירה, ולכן צריך לנהוג בתחבולה ובתבונה.
"אני איש ימין מובהק – כשאני מסתכל ימינה ממני אני לא רואה שם הרבה אנשים – אבל אני לא ימין משיחי. אני לא יודע מה התוכניות של הקב"ה. כבוגר מלחמה וכנכה צה"ל אני יודע שהדבר האחרון שמנהיג צריך לעשות זה לצאת לקרב כשהוא לא מוכן. יש מהלכים עולמיים, ישראל לא לבד בעולם, ובעיניי נתניהו הוא גאון ביכולות שלו להתנהל עם כל האינטרסים הללו בחוכמה".
למרות מאבקי האליטות שטרם הוכרעו, הוא אופטימי לגבי העתיד. ומי שיגיד אחרת, קובע הפובליציסט הנחרץ, לא יודע על מה הוא מדבר. "לאנשים פה טוב. יש כאן חיים משוגעים. רבע מהישראלים היו בחו"ל בקיץ האחרון. זה לא קורה בכל מדינה. האבטלה נמוכה, יש שקט ביטחוני יחסי, לא כמו בתקופות שלטון השמאל. התכונה היהודית הבסיסית היא להתלונן, וגם זה בסדר. יש חמיצות יהודית, זה ידוע, אבל ארץ ישראל פורחת. אני לא חב"דניק, אבל אני מאמין שימות המשיח כבר כאן".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
