“מתי נמצא כאן משגיח הכשרות?", מתעניין הרב רפי פוירשטיין כשאנחנו יושבים בבית קפה במודיעין. העובדים במקום מספרים לו כי המשגיח מגיע בשעות הבוקר לכמה דקות. "זה לא טוב", הוא אומר לי. "אם צוות המסעדה יודע מתי המשגיח בא, וזה רק לכמה דקות, אז מה התועלת בהשגחה?"
ארגון הרבנים צהר, שהרב פוירשטיין משמש בו יו"ר עמית (לצד הרב דוד סתיו), חולל בשבוע שעבר סערה גדולה. במסיבת עיתונאים הכריזו ראשי הארגון על מיזם חדש: הענקה דה־פקטו של אישורי כשרות למסעדות ולעסקים, וזאת באמצעות מערך עצמאי שיספק משגיחי כשרות וגם משגיחות. היתרון הגדול אמור להיות ביטול התלות הכלכלית של המשגיחים בבעלי העסקים שאצלם הם עובדים. בצהר מבטיחים כי המערך החדש יהיה שקוף לציבור, בעל נהלים ברורים, נגיש ומסביר פנים, וישלב טכנולוגיה ואפליקציות שיאפשרו לפקח על עבודת המשגיח.
ובכל זאת, הביקורת הקשה מבית כלפי מה שנראה כהכרזת מלחמה על הרבנות הראשית, לא איחרה לבוא. הרב יעקב אריאל, לשעבר נשיא רבני צהר, אמר כי המיזם הוא "סכנה לכשרות", וכי "אנשים יאכלו נבלות וטרפות". הרב חיים דרוקמן דיבר על "מעשה שלילי ביותר". רבני ערים וראשי ישיבות מהציונות הדתית, בהם הרב דב ליאור, הרב אריה שטרן, הרב שמואל אליהו ואחרים, פרסמו "קריאת קודש" המזהירה מפני "נזק בלתי הפיך למערכות הדתיות במדינה". על גילוי דעת זה חתומים גם כמה מרבני צהר.
פוליטיקאים מהציונות הדתית יצאו גם הם בשצף־קצף נגד המיזם. בין ראשי צהר לחברי כנסת ממפלגת הבית היהודי התקיימה פגישה מתוחה, שכללה חילופי דברים קשים. אבל כעת בבית הקפה, הרב פוירשטיין נראה נינוח למדי. 23 שנה עברו מאז שארגון צהר הוקם אצלו בבית, על ידי כמה רבני קהילות. "אנחנו כבר שועלי קרבות ותיקים", הוא מחייך ונשען אל השולחן. "מיזם החתונות, שאיתו יצאנו בתחילת הדרך, זכה לאהדה עצומה – אבל גם עליו היו התקפות, והן היו קשות מאוד. חטפנו ביקורת קטלנית הן מצד החרדים והן מהציונות הדתית. האשימו אותנו שאנחנו רפורמים. מה שקורה היום זה כאין וכאפס לעומת מה שהיה. באותה תקופה באמת ספגנו מתקפות אדירות, היום הביקורת היא אחרת. לא טוענים שאנחנו לא הלכתיים, אלא שאנחנו לא ממלכתיים".
ואם לחדד – טוענים שאתם פוגעים במוסד הרבנות, ולמעשה פועלים להחליף אותו.
"הגישה בצהר נשארה אותה גישה. אנחנו ממלכתיים. רובנו תלמידי ישיבת 'מרכז הרב', אני אפילו זכיתי לשמש את הרב צבי יהודה קוק בשנותיו האחרונות. הממלכה, הרבנות, חשובות לנו מאוד. אנחנו ממש לא סבורים שצריך לבטל את מוסד הרבנות, אלא שיש לחזק אותו. רק שלפעמים החיזוק נעשה בצורה מאוד כואבת".
אבל בפועל אתם הופכים את עצמכם לאלטרנטיבה לרבנות. איך הממלכתיות נכנסת פה?
"אם היינו רוצים ליצור אלטרנטיבה כזו, הייתה לנו אפשרות קלה מאוד ואפילו אהודה על ציבור גדול בישראל, חילוני ודתי. פילנתרופים גדולים מארה"ב הציעו לנו להקים מערכות של בתי דין אלטרנטיביים, וגם רבנים חשובים ומשמעותיים פה בארץ תמכו בכך. סירבנו לעשות זאת, כי אנחנו נאבקים למען הממלכה. אנחנו רוצים אותה וחפצים בטובתה. פעמים שהממלכה זקוקה גם לשיפוץ. כדי לשנות אותה, פעמים שצריך לעשות דברים, כמו אב שמבקש לתקן את דרכיו של הבן".
התנגדות מבית. הרב חיים דרוקמן והרב יעקב אריאל. צילום: אריק סולטן
היתר מכירה אסטרטגי
מערך הכשרות של ארגון צהר אמור לפעול במתכונת דומה לזו של מערכי כשרות מובילים בעולם, כמו ה־OU. הוא יורכב משתי זרועות עיקריות – האחת מנהלתית והאחרת הלכתית. בעל העסק ישלם לחברת פיקוח המזון של צהר, והיא זו שתשלם את משכורתו של המשגיח. כמו כן ייאסר על משגיח צהר לאכול בבית העסק שבו הוא עובד. ארגון הרבנים מכשיר בעצמו משגיחים ומשגיחות – 35 נשים סיימו את הקורס האחרון – אבל אינו שולל העסקה של משגיחים שהיום עובדים ברבנות.
לצורך קביעת מחירון כשרות אחיד, יחולקו המסעדות ועסקי ההסעדה לשלוש קבוצות: "דוכן" – עד 15 כיסאות; "מסעדה קטנה" – בין 15 כיסאות ל־25; ו"מסעדות גדולות", עם מספר כיסאות גדול יותר. ההשגחה במסעדות בשריות תהיה באופן טבעי יקרה יותר ממסעדות אחרות. אפשר יהיה לקבל מצהר גם כשרות מהדרין. עסקים שפתוחים בשבת אך המוצרים שלהם כשרים, לא יקבלו את השירות.
למה כשרות ולמה עכשיו? המניע הישיר היה החלטת בג"ץ שאפשרה לארגון "השגחה פרטית" להעניק תעודות אלטרנטיביות לבעלי מסעדות, כל עוד לא מופיעה בהן המילה "כשר" על הטיותיה השונות. עם זאת, האיום בהקמת מערך כשרות עצמאי של ארגון צהר נשמע כבר לפני 11 שנים, לקראת שנת השמיטה תשס"ח. הסיבה לכך הייתה סירובו של הרב הראשי האשכנזי דאז, הרב יונה מצגר, להעניק לחקלאים "היתר מכירה" שבו הקרקע נמכרת לגוי.
"באותה שנת שמיטה, כמה רבנים חשובים ממרכז הארץ איימו להסיר את הכשרות מבעלי עסקים וחקלאים אם אלה יכניסו פירות וירקות מהיתר מכירה", אומר הרב פוירשטיין. "לא האמנו, אבל הרבנים הראשיים לישראל סירבו לחתום על ההיתר. אנחנו אמרנו שיש כאן עניין אסטרטגי: חקלאות במדינת ישראל היא בעלת חשיבות לאומית, זו ציונות, החזקת שטחי מדינה. הקמנו מערך כשרות מהיום למחר, וערב ראש השנה התחלנו לתת אישורים לבתי עסק שסירבו להיכנע לאיומים של אותם רבנים. ואז הגיע הרב עובדיה יוסף וחתם על היתר מכירה בביתו, לא ברבנות הראשית. התוצאה הייתה שאנחנו התקפלנו והרבנים התקפלו.
"בינתיים עברו השנים, ובכל מה שקשור לסוגיית הכשרות – שום דבר לא השתנה ושום דבר לא נפתר. אנחנו מוצפים כיום בפניות מבעלי עסקים שמבקשים השגחה אחרת. הרבנות מערימה עליהם קשיים, הרבנות לא שקופה, וכשאני אומר 'רבנות' אני צריך להיזהר בלשוני, כי נותנות הכשרויות במדינת ישראל הן הרבנויות המקומיות וכאלו יש 170. בכל מקום תמצא דרישות אחרות ועלויות אחרות, וגם למשגיחים יש דרישות שהם מעלים. בא המשגיח ואומר לבעל העסק – 'אני רוצה שתקנה דווקא מהספק הזה'. אז אנחנו לא נכתיב ספקים, אבל יהיו לנו קריטריונים. קיבלנו החלטה לא לתקוף את הרבנות בעניין הזה, אבל מי שמכיר את המציאות במדינת ישראל יודע כמה היא בעייתית. מספיק לעיין בדו"ח מבקר המדינה ולראות מה הוא כתב על הכשלים במערך הכשרות".
אבל למה לא לנסות לתקן את הרבנות באופן ישיר? למה להקים לה גוף מתחרה?
"ניסינו. נפגשנו ודיברנו וכתבנו. בינתיים נושא הכשרות זכה לקיתונות של לעג. זה נתפס כמסחרה, וזה כרוך בעלויות של מיליארדים, מה שמעלה את יוקר המחיה. הכשרות, שהיא נדבך בזהות היהודית שלנו, הלכה ונשחקה ונהייתה מזולזלת. המיזם שלנו נולד מכאב. הוא נראה אנטי־ממלכתי, אבל אין ברירה. הגיעו מים עד נפש".
אז התייאשתם ממוסד הרבנות.
"לא התייאשנו, הפוך לגמרי. אנחנו הולכים לשחזר את מהפכת הנישואין שעשינו. היום, אחרי עשרים שנה, המועצות הדתיות מקבלות מהציבור ציונים גבוהים בתחום הרישום לנישואין, ומנכ"ל הרבנות הראשית כבר אמר שזה קרה בזכות התחרות שהכניסה צהר. אולי גם בנושא הכשרות זה ייקח עשרים שנה, והם יצטרכו ללמוד בדרך הקשה".
"אתה יודע כמה פעמים אני רואה משגיח שמגיע למסעדה, מסתובב חצי דקה, שותה את הקולה שלו והולך? אנחנו רוצים להחזיר עטרה ליושנה. אנחנו לא מתכוונים ולא מתיימרים להחליף את הרבנות, אלא רוצים לאתגר אותה. אני בעצמי מסתמך על הרבנות, בוודאי על עבודתה מול מאות ספקים של מוצרים כמו סוכר, תה, לחם, קפה וחלב. אני גם לא יכול להחליף 170 רבנויות. צהר הוא אמנם ארגון גדול וחזק, אבל הוא לא יכול להחליף את המדינה".
מה ימנע כעת מגופים אחרים, רפורמים וכיוצא באלו, להעניק תעודות כשרות מטעמם? גם הם יאמרו שהם רוצים לתקן את הרבנות הראשית.
"את הפרצה הזו לא אנחנו פרצנו אלא תנועה אחרת, וכל גוף סוברני לעשות מה שהוא רוצה, איתנו או בלעדינו".
אם ארגון כמו צהר מוצא לנכון לערער על הרבנות בתחום הזה, ברור שיבואו רבים אחריו.
"להפך, אם אני לא אעשה את זה, יעשו את זה אחרים. גופים לא אורתודוכסיים. כשאנחנו בודקים בסקרים ורואים את האהדה שיש לארגון שלנו בציבור הדתי ובציבור החילוני, המסקנה היא שאנחנו מייתרים את הגופים האחרים. אנחנו מקבלים פניות מבעלי עסקים כי הם יודעים שאנחנו אורתודוכסים. הם לא רוצים פיקוח אחר, הם רוצים פיקוח הלכתי – אבל לא את המנגנון של הרבנות. למעשה, צהר סותם את הפרצה שעלולה להיווצר".
עת לעשות להשם
מקרב זקני רבני הציונות הדתית, אין אחד שתומך במיזם שלכם. אדרבה, מטיחים בכם ביקורת קשה.
"יש לי כל הכבוד למוריי ורבותיי, ואני מבין את הדאגה שלהם. מאוד מובנת לי הגישה שאומרת: 'חברים, בנינו פה ממלכה, שִמרו עליה'. אנחנו לא נחזור בנו, אבל אנחנו מקשיבים היטב לביקורת. אני אפילו שמח עליה, כי היא תאזן אותנו. גם מבחינתנו, השאיפה היא שיבוא יום ונבטל את המיזם, כי הוא יצליח ויבריא את הרבנות הראשית".
אבל איך אתה מסביר את העובדה שאין אפילו אחד שתומך? לא הרב יעקב אריאל, לא הרב צפניה דרורי, לא הרב דרוקמן וודאי שלא הרב ליאור.
"אני לא רוצה לדבר לגופם של רבנים חשובים. הם מוריי ורבותיי".
ובכל זאת, אתה הולך נגדם.
"על זה נאמר בגמרא, 'במקום שיש חילול השם, אין חולקים כבוד לרב'. אני מעריך אותם ואומר את הדברים בכאב. אני שמח על הציונות הדתית כמו שהיא, ועל הנאמנות שלה לסמלי המדינה ולערכי המדינה. אני גאה בה ואני חלק ממנה. אבל בנושא הזה קיימת פגיעה עמוקה בזהות היהודית. קח את האדם הממוצע פה ברחוב במודיעין, ושאל אותו מה הוא חושב על תעודות כשרות ועל השגחה. לצערי, הן הפכו להיות מילים נרדפות לדברים לא חיוביים".
אותם רבנים אולי יסכימו עם הביקורת שלך על ממסד הכשרות, אבל הם טוענים שדרככם היא לא הדרך הנכונה.
"ואני שואל את מוריי ורבותיי הגדולים: האם אתם לוקחים אחריות על זה שאנשים אוכלים לא כשר? אני שואל אותם בהערצה ובהערכה: אם צהר תצליח לגרום למאות עסקים שלא הייתה להם כשרות עד עכשיו, לעמוד בקריטריונים ולהגיש אוכל כשר לעשרות אלפי אנשים בשנה – גם אז תגידו שזה לא היה כמו שצריך? תאר לך שנצליח להכניס כל כך הרבה סועדים למעגל הכשרות, כמו שעשינו בנישואין. הרי מה קרה? כשראינו שיותר ויותר זוגות לא נישאים כדת משה וישראל, אמרנו: עת לעשות להשם הפרו תורתך. אנחנו פועלים מתוך תחושת דחיפות. מה שמדהים אותי הוא שחלק מהרבנים שמתנגדים למערך הכשרות שלנו בשם הממלכתיות, בעצמם מפקפקים ברבנות ושולחים את תלמידיהם לאכול בד"ץ. למה אתה לא לוקח אחריות על עם ישראל? האם עקרון הממלכתיות גובר על עקרון הכשרות?"
אבל כשהמיזם שלך נמצא בשטח, למה שמישהו ירצה ללכת לרבנות? התוצאה בפועל היא שאתה מרסק אותה.
"אני לא יכול ולא רוצה לרסק את הרבנות. אני מחזק אותה. תראה, יש היום 18 בד"צים. אם הרבנות גובה כיום בסביבות 600 מיליון שקלים על כשרות, הבד"צים מגלגלים כ־4 מיליארדי שקלים על חשבון הצרכן. הציבור משלם על כפל כשרות. האם זה כבודה של הרבנות? ארגון 'כושרות' בראשותו של הרב אליקים לבנון – שעכשיו תוקף אותנו – היה זה שאסר לאכול מההכשר של רבנות ירושלים. הוא פסל עיר שלמה. כל הארגון הזה קם על מנת לבקר את הרבנות. בוא לא נהיה תמימים".
אפילו בתוך צהר יש ביקורת. הבנתי ששני רבנים פרשו מהנהלת הארגון בעקבות המיזם.
"אני רוצה לתקן אותך: מדובר ברב אחד שפרש מהמועצה. וגם הוא, בחתימה שלו על המכתב נגד המיזם, מופיע בתואר 'חבר מועצת רבני צהר'. אנחנו לא ארגון דיקטטורי".
יש רבנים בצהר שאומרים שהם מתנגדים למערך הכשרות החדש, אבל לא עושים זאת בגלוי. יש שטוענים לחוסר שקיפות בארגון. כמה מרבני צהר באמת תומכים בצעד שעליו הכרזתם?
"עשרות רבני צהר תומכים במיזם, ביניהם הרב יעקב מדן, הרב זאב וייטמן, הרב רא"ם הכהן והרב אליעזר מלמד. יש לנו מועצה שמחליטה על הפעולות, וגם בנושא הזה היו דיונים והחלטות, ורוב הרבנים הצביעו בעד. אני רואה את השתיקה של חלק מהרבנים שאני מעריך, ואני יכול להבין אותם, אבל זה גם נובע מפחדנות. אני לא מדבר על הרבנים הגדולים אלא על רבנים מדור הביניים, מהדור שלי, שמם שמור במערכת מה שנקרא. הם אומרים לי 'אתם עושים דברים כל כך חשובים, כל כך נכונים'. כשאני עונה להם: 'מעולה, אז תחתמו בעדנו?' – עד פה. אז אנחנו לא מפחדים להגיד את הדברים ולהוביל אותם, ואנחנו יודעים לגייס את הכספים הדרושים – ולא מ'הקרן החדשה', כפי שכבר ראיתי שטוענים.
"ארבע כתות עמדו על ים סוף. אחת רצתה לחזור למצרים, אחת אמרה לצאת בתופי מלחמה ולהילחם במצרִים, אחרת אמרה להתפלל ולצעוק, והיה רק נחשון בן עמינדב אחד שקפץ למים. ארגון רבני צהר לקח על עצמו משימות לא נוחות, כי אנחנו נחשון בן עמינדב ואנחנו הולכים לפני המחנה. אנחנו לא חוששים מביקורת ולא מפגיעה בפופולריות".
ארגון הרבנים "חותם", הנחשב לחרד"לי, אמר עליכם "מהרסייך ומחרבייך ממך יצאו".
"כן, זה נפלא. מישהו אמר לי 'שמתם לב שהרפורמים תומכים בכם?'. אז אני אומר שכאשר הרפורמים תומכים בנו אני לא שמח, אבל כשארגון 'חותם' מתנגד לנו, זה אומר שאנחנו הולכים בדרך הנכונה".
הרפורמים אכן תומכים בכם. אורי רגב, רב רפורמי, כתב על המיזם שלכם כי "כל כרסום במונופול הרבנות הוא לברכה, עד אשר יתבטל מוסד זה".
"אני אומר לך שזה הפוך. צהר היא יריבה קשה יותר לרפורמים מאשר הרבנות הראשית. אני זוכר שהייתי בפאנל שעסק בדת ומדינה, ולפתע קם עיתונאי מ'קול העיר', הצביע עליי ואמר: 'אתם הבעיה שלנו. אתם עושים את זה נחמד'. המהלך שלנו דורש אומץ ונשימה ארוכה, אבל בטווח הארוך זה יחזק את הזהות היהודית של המדינה".
גם "ישראל חופשית" וארגונים קונסרבטיביים הביעו תמיכה במהלך שלכם.
"וגם מאות ואלפי תגובות תומכות של אנשי הציונות הדתית זורמות אלינו. אני לא רק מרגיש את זה, אני יודע את זה דרך סקרי עומק. סקר של מכון גיאוקרטוגרפיה מצא ש־85 אחוזים מהישראלים שאוכלים כשר, ישמחו לאכול במסעדות תחת הפיקוח של צהר. קל מאוד לגייס לפרויקט שלנו מתנגדים, אבל יש לו תומכים רבים, רבים מאוד, בתוך הציונות הדתית ומחוצה לה".
לכבוש את הרבנות
מפלגת הבית היהודי, שמייצגת את הציבור שאליו אתם פונים, ביקרה אתכם בחריפות.
"אני הבטחתי שמה שהיה בפגישה לא יצא החוצה, ואני מתכוון לעמוד במילתי, בניגוד אליהם. חמש דקות אחר כך כבר ראיתי את הכותרות ב'סרוגים' וב'כיפה'".
ח"כ בצלאל סמוטריץ' טוען שהוא כבר ניסח חוק שאמור לעשות סדר בעניין הכשרות והמשגיחים, באופן שלא יפגע ברבנות. החוק שלו מסמיך את מועצת הרבנות הראשית לקבוע כללים אחידים מחייבים למתן תעודת כשרות, מכניס דרישת שקיפות, ומאפשר לקחת סמכויות מרב שפועל באופן לקוי. אתם באים ולמעשה תוקעים את המהלך.
"החוק של בצלאל היה מאפשר לרבנות הראשית לאכוף על הרבנויות המקומיות את ביטול היתר המכירה. מבחינתנו, היתר מכירה זה דגל ציוני של הלכות כשרות. בעיניי זה ההבדל בין פסיקה ממלכתית ללא ממלכתית. אם יבוא חוק שבאמת יעשה את השינוי, אנחנו נתמוך בו".
ח"כ נוסף, מוטי יוגב, הכריז שהוא לא יאכל מכשרות צהר.
"חלק מהבית היהודי מתיישר עם הקו הזה שהציג מוטי – שהוא חבר יקר שלי – אבל יש ציבור ציוני־דתי ענק שחפץ בשינוי. לו אני פוליטיקאי דתי, הייתי דווקא מחבק את צהר כי זה ארגון שמחבר ציבורים נוספים. יורים עלינו מתוך הנגמ"ש, מהבית היהודי. אם החברים שם ימשיכו בדרך הזו, הם ימצאו את עצמם בבית מאוד ריק. הם לא מבחינים בין מסגרות לתכנים. הרב קוק כותב שעבודה זרה היא כשאתה נדבק למסגרת ולא למהות. גם ביהדות יש עבודה זרה. כשאתה בוחן את הדברים בצורה עניינית, אתה רואה מה באמת מוסיף אהבת תורה ויראת שמיים. אשמח לתיקונים כל הזמן, אבל אני כבר עכשיו רואה אהדה עצומה למיזם הזה, והוא יצליח בסופו של דבר".
האם ייתכן שבארגון רבנים שפעל בראשיתו לחבר בין דתיים לחילונים, משהו השתנה בדרך? אולי המירוץ לכיבוש הרבנות הראשית גרם לשינוי בתוך צהר?
"אנחנו בהחלט רוצים בבחירות הבאות לכבוש את היעד הזה. אנשי הציונות הדתית הם לא אזרחים סוג ב', והרבנות הראשית היא של כלל ישראל, אבל לדאבון הלב היא מתנתקת מכלל ישראל והופכת להיות לא רלוונטית. אנחנו נלחמים למינוי דיינים המחוברים לכלל ישראל, ואכן, כל מינוי של רב במדינת ישראל הוא חלק מעשייה פוליטית. ליבי נחמץ לראות את חוסר הפעולה של הבית היהודי בעניין הזה.
"אנחנו לא יושבים שם למעלה באולימפוס, מנותקים מהכול, ואני שמח על כך. הגמרא אומרת במסכת כתובות שרב שאוהבים אותו יותר מדי, סימן שהוא לא עושה את תפקידו. אז אנחנו אמנם בתוך השדה הפוליטי, אבל אנחנו לא פוליטיקאים. מה ההבדל? אני לא מקדם מסגרת, אני מקדם רעיון. אני לובי של רעיון, ואני מוכן לשתף פעולה עם כל דבר שיקדם את הרעיון. 'חבר אני לכל אשר ייראוך'. הגאוות הגדולות שלי והחוויות הכי חזקות שלי הן ממיזם 'צהר לחקיקה', בניהולו של הרב אורי גנזל, שעושה עבודה מדהימה כבר המון שנים. אני זוכר שח"כ חיים אורון ממרצ הגיש הצעת חוק שתאפשר לתת גלולות לחולים סופניים כדי להתאבד, ובסוף הוא משך אותה רק בגלל שצהר מתנגדים לזה. בעיניי זה אחד ההישגים שלנו, למרות שלא דיברנו איתו על כך.
"אנחנו מבינים שכאן, בסוגיית הכשרות, יש כרגע חילול השם. כך רואים את זה גם רבים בתוך הציונות הדתית הגדולה, הדוממת, זו שלא חותמת על עצומות. אנחנו רואים את הציבור החילוני נוטש את הרבנות בגלל הזלזול שנדבק למושג הכשרות. אנחנו לא יכולים לתת לזה לקרות, לא במשמרת שלנו. אני לא מוכן לקבל חילול השם".
תנו לבחורילות לנצח
הרב רפי פוירשטיין (60), ממייסדי צהר, שימש במשך שנים רבות יו"ר הארגון. הוא בוגר ישיבת נתיב מאיר ואחר כך מרכז הרב. מלבד ההסמכה לרבנות הוא גם דוקטור לפסיכולוגיה, ועומד בראש מכון פוירשטיין. היום הוא מתגורר בירושלים ומשמש כרב קהילה בשכונת הר־נוף.
כמי שרוצה לחבר בין הציונות הדתית לכלל הציבור הישראלי, הוא מאוד לא אהב לשמוע את האמירות שיצאו לאחרונה מעוד מותג מגזרי משפיע – המכינה הקדם־צבאית בעלי. לדעתו, העיסוק המוגבר בקהילה הלה"טבית והדברים הקשים שהשמיע הרב יגאל לוינשטיין בסוגיה הזו ובסוגיית גיוס נשים, רק גורמים נזק. "המאבק הזה כל היום בלה"טבים, בלי בכלל להבין את הבעיה שיש פה, בלי להבין את המשפחות, את כאב הלב שלהן – איפה הרחמנות היהודית? אין בעיה שתגיד את דעותיך, אבל מה לזה ולכעסנות הזו?"
לדבריו, הוא חושש מהקיטוב בתוך החברה הישראלית הרבה יותר מאשר מהגרעין האיראני. "אם לא יהיה דבק רוחני־ערכי שמדביק את חלקי החברה הישראלית זה לזה, המרכולים יהיו רק נקודת פתיחה לאינסוף מאבקים אחרים. היהדות תהפוך לנושא פוליטי שנוי במחלוקת, במקום להיות הדבק המחבר בין כולם. זה מדאיג ברמה האסטרטגית הלאומית, כי זו לא רק שאלה של כשר או לא כשר, זו השאלה האם האנשים פה יהיו גאים ביהדות שלהם".
וכאן לדעתו היה הכשל בדבריהם של הרבנים יגאל לוינשטיין ויוסף קלנר. "זו התבצרות בעולם מושגים שלא מדבר עם העולם. בעיניי, רוח צהר היא זו שמייצגת את רובו הגדול של הציבור הציוני־דתי. היא מבטאת שורשיות ואותנטיות, ובו בזמן מנהלת דיאלוג עם העולם. הבעיה היום היא שבכל פעם שמישהו מגיב בצורה מורכבת לעולם, מאשימים אותו שהוא 'מושפע' ו'מערבי' וממומן על ידי הקרן החדשה לישראל. אם אתה מסביר פנים, מאשימים אותך ברפורמיות.
"בתנועות אידיאולוגיות קורה שלפתע פתאום, כל דבר, כל פיפס, הוא כבר מלחמת עולם. זה קרה לשמאל הישראלי, ואני חושש שזה קורה לציונות הדתית. פתאום הספר הזה לא נכנס לבית המדרש, והרבנים האלה לא יכתבו אצלנו".
יש דברים שחווית על בשרך?
"ודאי, אני יודע באילו כנסים אני מוזמן לדבר ולאילו כנסים אני בחיים לא אוזמן. המגזר הפך להיות מחולק לתתי־מגזר די קשוחים. הנקודה של צהר הייתה לומר שלא משנה מאיזה בית מדרש אתה מגיע – ישיבת הכותל, מרכז הרב, גוש עציון. הרי בסוף הציבור הישראלי לא מבין את ההבדלים האלה, אז בואו נלך על מכנה משותף רחב, שם נמצא השיח".
והיום? האם ייתכן שרבנים חרד"לים יתקשו למצוא את עצמם בצהר?
"אני מסכים שיש קושי הולך וגובר לשתף פעולה, גם במישור הפוליטי וגם במקומות אחרים. יש מתח וסדק בדבר הזה שנקרא ציונות דתית. גם אנחנו בקונפליקט הזה. אבל המטרה של צהר היא למצוא את המכנה המשותף בין כולם, ולדעתי זה אפשרי וגם מתקיים בפועל".
אותם גורמים שחגגו על השיחה של הרב קלנר, רואים גם בארגון צהר יריב אידיאולוגי.
"נכון, ואני יריב יותר מסוכן, כי אני מורכב. אבל אמירות מהסוג שהשמיע הרב קלנר לא מוסיפות טוב למציאות, לא מוסיפות אור, לא מוסיפות אהבת תורה ויראת שמיים. מה זה האמירות האלה? באמת, רחמנות על עם ישראל. שמחתי לראות את המאמר של הרב אלי סדן, שהביע התנגדות לדברים. אני לא אוהב את השירות המשותף, אבל אני רואה גם את מסירות הנפש של הבנות האלה למען עם ישראל.
"היום אני מזהה פחד. גם ההתקפות עלינו, על צהר, נובעות בחלקן מפחד. פתאום העולם זז לאנשים, והם רוצים לשמור על המבצר. לא סתם לחרדים קוראים 'חרדים' ולא 'אוהבים'. צהר זו תנועת האוהבים. היא רוצה להאהיב. לא להחזיר בתשובה, אבל לחזק את הזהות היהודית".
יש דברים שאי אפשר לפתור באהבה.
"נכון, אבל נקודת המוצא צריכה להיות אהבה לעם ישראל. אני אוהב את עם ישראל. כשאתה מדבר רק מתוך ביקורת, אני מזהה שם פחד. אם יש לך תלמיד להט"ב, לא דיבורים קשים יגרמו לו להשתנות. אולי הם יגרמו לו להתאבד".
נראה שהרב לוינשטיין ביקש להגיד את הדברים בצורה בוטה ומתריסה כדי לנער את המערכת.
"אבל המערכת לא באמת מתנערת, זו אי הבנה של המציאות. הרבנים שמדברים כך, בסוף הם חוזרים בהם בפתטיות ומקפלים את הזנב. הזוהי עלי? זה הארגון המפואר שבו גדלים האנשים שיהוו את הקצונה הבכירה של צה"ל? תבואו מעמדה של כוח, של ביטחון. מה המלחמה הזו? מה זה המאבק ב'בחורילות'? בנשים שלומדות תורה? מה אתה מרוויח מזה? זה רע, שנשים לומדות תורה? נפלא שנשים לומדות תורה. ברוך השם, יש מהפכה.
"אנחנו רואים הסתגרות קנאית שמייצרת רק ביקורת וביקורת ושמירה על טוהר המחנה. אני מאמין שלציונות הדתית יש יכולת להיות תנועת הזהות היהודית הגדולה ביותר, כי יש בה הכול. יש בה תורה, כלכלה, תעשייה, צבא, אקדמיה וגם לימוד דף יומי. אבל נקודת המוצא חייבת להיות אהבת ישראל. משם הכול מתחיל".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
מהרבנות הראשית לישראל נמסר: הרבנות הראשית פועלת ותמשיך לפעול לספק כשרות לעם ישראל. הרבנות מתמקדת בימים אלו ביישום רפורמת הכשרות המקיפה במערך הכשרות הארצי, תוך הטמעת עקרונות של שקיפות ואחידות. חבל שבמקום להירתם למלאכת שיפור פני מערך הכשרות, אצה הדרך לארגון צהר לנקוט צעד שעלול להחליש את הכשרות הממלכתית, והכול באצטלא של דאגה לכשרות ולציבור.
אכן, מערך הכשרות הממלכתי ספג לא אחת ביקורת על אופן התנהלותו. הרבנות הראשית אינה מתעלמת מהביקורת, אולם הדרך להתמודד עמה היא שיפור וייעול. רק מערך כשרות ממלכתי המצויד בכלים מתאימים, לרבות כלי אכיפה לצורך התמודדות עם הונאות כשרות, יכול להגן כייאות על ציבור שומרי הכשרות ולהבטיח לו מערכת אמינה. אין אלא להביע תמיהה על כך שגוף המציג עצמו כמי שערכי הממלכתיות והתורה הם נר לרגליו בוחר להקים אלטרנטיבה למערכת הכשרות הממלכתית, תוך ביזוי החוק. בכך חובר הארגון למי שמבקשים לקעקע את דמותה היהודית של מדינת ישראל.
גופי כשרות פרטיים כדוגמת צהר והבד"צים למיניהם קיימים במדינות רבות בעולם, אולם מערך כשרות ממלכתי יש רק אחד, כשם שיש לנו מדינה יהודית אחת, ורבנות ראשית אחת. הניסיון להחליף או להחליש גוף ממלכתי מוסדר, תוך הקמת אלטרנטיבה לשירותיו, הם פגיעה במבנה השלטון ובתקינותו.
