לאחרונה פגשתי איש עסקים ישראלי מוכר, שהתפרסם בין השאר בכך שישב פרק זמן לא מבוטל בכלא בגין עבירות כלכליות (אל תנסו לנחש, יש לא מעט כאלה). "מדובר באחת התקופות הטובות ביותר שהיו לי", הוא אמר לי בכנות מפתיעה. על מה ולמה? "הכלא נתן לי שקט שכבר לא יכולתי למצוא בשום מקום אחר בעולם. מאז השחרור אני מבין שאפילו מקלחת טובה אני לא יכול לעשות בחיים החופשיים. כל רגע אני בודק אם הגיע מייל חשוב או שיחת טלפון שכמובן אסור לי להחמיץ. דווקא שם, בין החומות, יכולתי להתקלח בכל יום במשך שעה תמימה ולסדר ולארגן את המחשבות מתחת לזרם המים הרותחים, בלי שום לחץ שאני מפספס משהו דחוף".
בלי לאחל לשום אדם ישיבה בכלא, מוכרחים להודות שיש בזה משהו. אם אתם קוראים את הטור הזה ביום חול, בהחלט ייתכן שאפילו עד השורה הזו כבר הספקתם לעצור לרגע כדי לבדוק שאיש לא סימס אליכם, שלא נשלח אליכם פוש דרמטי מאתר חדשות כלשהו, או שאולי מישהו עשה לייק לפוסט או לתמונה שהעליתם בפייסבוק או באינסטגרם.
זו כמובן לא גזרת גורל. החודש גילו שני אנשי העסקים העשירים והמפורסמים בעולם שהם מתנתקים באופן יזום משגרת יומם, ושהם עושים זאת דווקא מתוך כוונה להישאר חדים ומחוברים.
בתחילת החודש כתב ביל גייטס, מייסד חברת מיקרוסופט והאדם שהונו האישי עומד היום על כ־100 מיליארד דולר, שהוא עושה מדיטציה פעמיים־שלוש בשבוע, עשר דקות בכל פעם. "מבחינתי אין לזה שום קשר לאמונה או למיסטיקה", כתב גייטס בבלוג שלו, והדגיש שמדובר בהפסקה שנועדה להתנתק, להתמקד ולהתרכז. "זה לקחת כמה דקות מתוך היום שלי, כדי לתת תשומת לב למחשבות שבראש שלי", הסביר. גייטס, שסיפר שהוא עורך את המדיטציה יחד עם אשתו לינדה ("שנינו יושבים על כיסאות נוחים"), ציין שמדובר באימון למוח, "בדומה לדרך שבה אימוני ספורט מאמנים את השרירים שלנו".
וזה לא שגייטס הוא הטיפוס הרוחני הקלאסי. בפסקה הראשונה בפוסט המדובר הוא כותב שבשנות העשרים לחייו הפסיק להקשיב למוזיקה ולצפות בטלוויזיה. "זה נשמע קיצוני, אבל עשיתי את זה כי חשבתי שהם יסיחו את דעתי ממחשבות על תוכנה", כותב מי שבעיני רבים נחשב לחנון האולטימטיבי. היום, הדגיש גייטס, הוא מעריץ סדרות טלווזיה כמו נרקוס (סדרה על קרטלי הסמים של דרום אמריקה) ומקשיב הרבה ל־U2, וילי נלסון והביטלס. אולי זה קרה גם בזכות ההרהורים שעלו לו במהלך המדיטציה.
במקביל חשף ג'ף בזוס, מייסד ומנכ"ל ענקית הקמעונאות אמזון ומי שנחשב כיום האיש העשיר בעולם, את שגרת יומו הכוללת גם היא מדיטציה בת חצי שעה בכל בוקר. בזוס, שהונו האישי מוערך ב־140 מיליארד דולר, ציין בנאום שנשא בכנס של 'אקונומיק קלאב' בוושינגטון כי "זמן הבטלה חשוב לו מאוד". לדבריו, הוא קם בכל בוקר כבר בשעה חמש, אך מתחיל לעבוד רק בשעה שמונה. בנוסף, הוא לא קובע פגישה ראשונה לפני השעה עשר. "אני אוהב לקחת את הזמן בבוקר".
הלו"ז של בזוס בשעות הבוקר נראה כך: בחמש הוא קם, בחמש וחצי מתעמל, בשש הוא עושה מדיטציה, בשש וחצי קורא ספר, ובשבע אוכל ארוחת בוקר עם ילדיו. "אני אוהב לאכול ארוחת בוקר עם הילדים שלי לפני שהם יוצאים לבית הספר", תיאר. "לפעמים אני מבשל את הארוחה, אבל תמיד אני אחראי לשטיפת הכלים".
בשש בערב, המשיך וסיפר בזוס, הוא עוזב את המשרד בכל יום. "פגישות שדורשות מאמץ מוחי אני אוהב לקבוע לפני הפסקת צהריים, ובסביבות חמש אני יודע שאני כבר לא יכול לקבל החלטות מורכבות". בשעה מוקדמת למדי בלילה האיש העשיר בעולם כבר ישן, בשאיפה להשלים 7־8 שעות שינה. "אני זקוק לשמונה שעות שינה. לפעמים זה בלתי אפשרי, אבל אני מאוד ממוקד בזה. כך אני חושב בצורה טובה יותר, יש לי יותר אנרגיה, מצב הרוח שלי חיובי יותר וכל הדברים האלה. איכות ההחלטות עלולה לרדת רק משום שאתם עייפים, נרגנים או כל דבר אחר".
אז נכון שגם גייטס וגם בזוס הם לא שכירים, ואין להם בוסים על הראש שיאמרו להם למשל להפסיק לבהות ולחזור לעבוד. ובכל זאת, מדובר בשני אנשים ששינו ומשנים את העולם, שניים שמעסיקים ומפרנסים יחד יותר מ־750 אלף עובדים בכל רחבי העולם, ושבכל רגע נתון יש להם מאות מיליוני לקוחות בעשרות מדינות, מה שהופך את הלו"ז שלהם ללא פחות צפוף ומלחיץ מזה שלכם. אז כדאי להקשיב לשניים הללו, שאומרים כי ללא זמן השראה/בטלה/מדיטציה, הם לא יוכלו לעולם להתנתק מהכאן והעכשיו כדי להרהר על הדבר הגדול הבא.
לא משחק ילדים
כדי להבין עד כמה העולם משתנה וכמה חשוב לכולנו לעצור מדי פעם ולהביט על העולם החדש ממרחק, לא חייבים להסתכל על גייטס או על בזוס. מספיק להכיר את ראיין.
ראיין, שמוכר בשם המותג Ryan ToysReview (הוריו שומרים בקנאות על שם משפחתו וכתובתו בסודיות גמורה), הוא ילד חמוד בן שמונה. בשבוע האחרון הכתיר אותו מגזין פורבס כ'יוטיובר' שרשם הכי הרבה הכנסות בשנה החולפת (יוני 2017 עד יוני 2018) מאתר יוטיוב.
בזמן שהורים רבים חולמים שהילד שלהם יהיה מתמטיקאי מחונן או ספורטאי מצטיין בעל עתיד מובטח, ראיין בן השמונה הרוויח בשנה אחת 22 מיליון דולר מצילום והעלאה של סרטונים באתר יוטיוב, 1.8 מיליון דולר בכל חודש. בשנה הקודמת רשם הכנסות צנועות יותר בסך 11 מיליון דולר.
כיצד ילד בן שמונה רושם הכנסות כאלו מפעילות באתר אינטרנט חינמי? בחודש מארס 2015 השיקו ראיין והוריו את "Ryan ToysReview" – סדרת סרטונים פשוטים וקצרים שהראו את הילד החביב (אז הוא עוד לא היה בן חמש) פותח ובודק צעצועים. בסרטון הראשון למשל הוא פתח קופסת לגו 'דופלו' שהוריו קנו לו, הרכיב את האבנים ושיחק בהן, כמו ילד ממוצע בגילו.
לראיין יש היום 17.3 מיליון עוקבים ביוטיוב, ו־26 מיליארד צפיות עד כה. "אני מבדר ואני מצחיק", הוא אמר ב"ריאיון" לרשת NBC. ראיין מצלם את עצמו פותח אריזות צעצועים שהוא מקבל ללא הרף, ולדברי הוריו זה אפילו לא מפריע לו בשגרת הלימודים בבית הספר. בעולם שהתמכר לריאליטי מצולם, מתברר שיש קהל עצום של ילדים שנהנה לצפות בריגוש, באכזבה, בהתפעלות ובבלגן שמשאיר אחריו ילד בן 8 שפותח חבילה אחרי חבילה. גם הוריהם של מיליוני העוקבים שלו שמחים שילדיהם רואים סרטון מבדר שצילם ילד חמוד, המגשים את חלום הילדות האולטימטיבי ומקבל ערמות של צעצועים מכל העולם (22 מיליון דולר הרבה פחות מרגשים את קהל העוקבים של ראיין).
לפי פורבס, את רוב הכסף – 21 מיליון דולר – עשה ראיין מפרסומות לצעצועים לפני הסרטונים שלו ובמהלכם. עוד מיליון דולר הגיעו מפוסטים ממומנים שפרסם. אימו של ראיין, אגב, עזבה את עבודתה כמורה לכימיה והיא מסייעת ל"עסק" של בנה.
אבל לפי כל התחזיות, 22 מיליון דולר הם הכסף הקטן. באוגוסט האחרון השיק ראיין קו חדש – "ראיין וורלד" – של צעצועים, חולצות ועוד, והם יופצו ברשת וולמארט האמריקנית. לאחרונה הוא גם חתם על שיתוף פעולה מסחרי עם אמזון להפצה של הסרטונים שלו. מהלכים אלה אמורים להקפיץ משמעותית את ההכנסות שלו בשנה הבאה. ואגב, משום שמדובר בקטין, 15% מרווחיו של ראיין מועברים ישירות לחשבון סגור שישתחרר רק כשיהפוך למבוגר. גם שמו המלא נשאר כאמור בסוד, מה שאולי מסייע לו לשמור על חיים שפויים יחסית של ילד בכיתה ג'.
עדיין מוקדם להתלהב
כך או כך, היכולת להשיג עושר גדול כל־כך מעסקי אוויר מופרכים כל־כך, מלהיבה ומפחידה היום מיליונים בכל העולם. מי שגדל על משפטים כמו "לא יגעת ומצאת – אל תאמין", או "לפום צערא אגרא" (לפי הצער – השכר) נראה כמו מישהו ששייך לעולם ישן ולא רלוונטי.
לאחרונה פרסם אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר סקירה מקיפה על כמות האנשים שמתפרנסים היום מ"פלטפורמות מקוונות". מרוב באזז סביב אפליקציות ואתרי אינטרנט שמאפשרים ל"אזרחים קטנים" לעשות כסף, כמו אובר (שירותי הסעה שמציעים אזרחים רגילים), Airbnb (שירותי מלונאות בדירות מגורים), איביי (מכירה של כל מה שאפשר להעלות על הדעת) ועוד, נדמה לעיתים שכולם סביבנו כבר גורפים הון עתק ממכירת שירותים ומוצרים ברשת האינטרנט.
לפי הנתונים שהציגו אנשי האוצר, שבדקו מה קורה אצל מובילת השוק הזה, ארה"ב, עדיין לא כצעקתה. בבדיקה שנעשתה לאחרונה נבחן שיעור החשבונות של אמריקנים שרשמו הכנסה מפלטפורמה מקוונת כלשהי. נכון למארס 2018, רק 1.6% מהחשבונות שנבדקו היו מקושרים באותו חודש להכנסה אינטרנטית. כשהבודקים חיפשו הכנסה בנקודה כלשהי במהלך כל השנה האחרונה, התברר שמדובר בנתח של 4.5% מהחשבונות, מה שאומר שרבים יותר רושמים הכנסות אינטרנטיות על בסיס מזדמן. לפי המחקר, מתוך אותם משקי בית שהרוויחו מהאינטרנט, רק כ־20% מהכנסותיהם השנתיות נבעו מאתרים ואפליקציות, מה שאומר שעדיין רוב הכנסתם באה מהשוק "הרגיל".
בשורה התחתונה, כתבו באוצר, "ההכנסות מכלל הפלטפורמות המקוונות – כולל כאלה של מסחר בנכסים ולא בשירותים – מהוות פחות מ־1% מסך ההכנסות של משקי בית". עם זאת, סקר אחר שערך הבנק הפדרלי בארה"ב מצא שיעור גבוה יותר, של 16% מהמבוגרים בארה"ב שהייתה להם הכנסה כלשהי מפעילות בפלטפורמה אינטרנטית. "התחום אמנם נמצא במגמת גידול", סיכמו באוצר, "אלא שנכון להיום היקף התופעה עדיין מוגבל מאוד, במיוחד מבחינת היקף ההכנסות הנובעות מעבודות אלו ביחס לסך הכנסות העובדים". ובכן, לא אם שואלים את ראיין והוריו.
