המספרים הקודרים שהציגו הבורסות ברחבי העולם "כיכבו" השבוע בהובלת מדדי המניות הבולטים בארה"ב, שירדו ב־15% (נכון ליום רביעי) מרמות השיא שהציגו רק בקיץ האחרון והרסו למאות מיליונים את חגיגות השנה החדשה.
הבשורה הטובה היא שהירידות החדות שהקיפו את הבורסות מסביב לעולם אינן תוצאה של משבר אימתני ומובהק דוגמת בועת הדוט־קום, מניות הטכנולוגיה הלוהטות, שהתפוצצה ברעש גדול בשנת 2000, או הלוואות הסאב־פריים – המשכנתאות הנדיבות שחולקו ללא שום בקרה וריסקו את הבורסות ב־2008. משברים אלה הציגו בשעתו את עולם הנדל"ן והפיננסים במערומיו, והפכו סמל לתאוות בצע חסרת רסן. הבשורה הרעה היא שלא בטוח שאוסף של צרות ובעיות "קטנות" יחסית הן בעיה פשוטה יותר לטיפול. נפילות חדות כל כך, שנובעות בעיקר מחשש ומאי־אמון של המשקיעים במערכות הממשלתיות והכלכליות ובעומדים בראשן, עלולות להיות הרבה יותר קשות לתיקון ולשליטה.
למעשה, רוב הפרשנים והמומחים מודים שהנפילות בשוקי ההון היו כמעט מתבקשות. כל מי שמכיר את המחזוריות הכלכלית יודע שאחרי עשור של עליות כמעט רצופות, חייב להגיע מתישהו תיקון משמעותי. צרפו לזה את הריבית העולה בארה"ב, את הזעם של הנשיא האמריקני על נגיד הבנק המרכזי שלו שהחליט להמשיך להעלות את הריבית, את מלחמות הסחר של ארה"ב וסין, את אירופה הגועשת בין מחאות אפודים צהובים בצרפת לסערת הברקזיט בבריטניה – וקיבלתם מתכון בטוח לירידות בבורסות שכבר זמן רב מהלכות על הקצה ורק מחכות ליפול.
אלא שחוכמה וניתוח בדיעבד הם תמיד מלאכה קלה. מול כל אותן סיבות עומדת העובדה שהכלכלות ממשיכות לצמוח – בראשן כלכלת ארה"ב שעדיין עומדת על רגליים איתנות למדי, אז למה לקלקל נוסחאות שעובדות כל כך טוב? אבל כמו תמיד, כשניתן האות והפניקה חוזרת לעיני המשקיעים, נתוני המאקרו החיוביים כבר לא בהכרח רלוונטיים. זוכרים שחגגנו בקיץ האחרון את הרף הפנטסטי שחצתה חברת אפל ואחריה אמזון, שהגיעו כל אחת לשווי שוק מפולפל של טריליון דולר, אחת ועוד 12 אפסים, סכום השקול ליותר משוויין של כל הדירות במדינת ישראל ביחד? אז השבוע החברות הללו כבר נסחרו בשווי של פחות מ־700 מיליארד דולר. ללמדנו מה קרה בשבועות האחרונים אפילו לאריות הגדולים, ועד כמה שוק ההון מתקשה לגלם ולשקף ערך אמיתי ובר־קיימא גם כשמדובר בשתי חברות רווחיות ויציבות, שאף אחד אינו מפקפק שהן יישארו איתנו גם אחרי הסערות האחרונות ואלה שעוד יבואו.
וכאילו כדי להוסיף שמן למדורה, בנק ישראל פרסם השבוע את דו"ח היציבות הפיננסית, שהזהיר כי "גברה ההסתברות למשבר פיננסי בישראל, והסיכון הוא עתה בינוני עד גבוה". וזה אפילו לא בגללנו. בדומה לשרשרת התגובות של הבורסה בתל־אביב לנעשה בבורסות שמעבר לים, גם הכלכלה הישראלית היא בעיקר נגזרת של הכלכלות בחו"ל. "מאחר שהחוב הגיע לשיעורים גבוהים בעולם", ציינו בבנק המרכזי, "הדבר יכביד על המשך הפעילות הכלכלית בעולם, לרבות ישראל". אם עלות הכסף גבוהה יותר, ואם המגזר העסקי ואיתו הצריכה הפרטית מורידים את הרגל מהגז, "הירידה זולגת ממחירי הנכסים הפיננסיים לפעילות הכלכלית במשק".
מה הלאה? קשה לדעת היכן תיעצר "הסכין הנופלת" ומתי הנפילות הופכות להזדמנות. בחודש האחרון נפדו מיליארדי שקלים מקרנות הנאמנות הישראליות, מה שמלמד על החששות של הציבור הרחב, שבורח מהבורסה ועלול לגלות שהוא שוב סבל מתזמון אומלל של הכניסה והיציאה. בימים הקרובים נשמע בוודאי אופטימיים רבים מזהים התאוששות ואיתותים המבשרים את סוף התיקון. מנגד, תמיד יהיו שם גם הקולות הפסימיים, שיזכירו לנו שגם חתול מת קופץ לרגע באוויר לאחר שנפל מבניין רב־קומות.
