הכותרות דיווחו על השקעה אדירה של אינטל בישראל, בהיקף של 40 מיליארד שקל. ואולי נכון יותר לומר שענקית השבבים האמריקנית משקיעה בעצמה, במפעלה החדש, סכום של 40 מיליארד שקל, וכמה טוב שזה קורה אצלנו, בקרית גת.
אינטל לא הגיעה לפה ולא נשארת פה בגלל ציונות. במבחן כלכלי פשוט, עלות מול תועלת, שווה לה להשקיע כאן. ראשית, כי עולם השבבים חייב את ההשקעה הזו בשדרוג המפעלים הקיימים. שנית, כי מנהלי אינטל סומכים על כוח האדם הישראלי – כבר היום החברה מעסיקה כ-13 אלף עובדים בישראל (כולל חברת מוביליי אותה רכשה). והכי חשוב: כי ממשלת ישראל פיתתה אותה במיטב כספינו להשקיע כאן.
לפי הסיכום מול משרד האוצר, אינטל תקבל מענק של קרוב ל-4 מיליארד שקל, יותר מ-9% מהיקף ההשקעה, כדי לשדרג ולבנות את המפעל החדש. הפופוליסטים מיהרו לחלק את הסכום הזה בתוספת מובטחת להעסקת עוד אלף עובדים במפעל החדש, כדי לתהות האם נכול להעמיד השקעה ממשלתית של 4 מיליון שקל פר עובד, וכדי לשאול האם אין אלטרנטיבות אחרות ראויות יותר להשקעה עצומה כל כך מהקופה הציבורית.
כך או כך, גם למי שמכיר ביתרונות שאינטל מביאה לארצנו הקטנה (7.5% מייצוא ההייטק של ישראל ), כדאי מאוד להיזהר לפני שמתייגים את מי שמסתייג מהמהלך כ"אנטי ממשלה", "אנטי ביבי" ואפילו "אנטי ציונות". לגיטימי לחלוטין לשקול את החלופות ולתהות על היקף המענק (כמו גם את מס החברות המופחת שניתן לחברה), וכדאי לקוות שגם מי שניהל את המו"מ מול אינטל מטעם המדינה ידע פה ושם לדפוק על השולחן.
כן, גם אם הודות לחברה האמריקנית באים לפה עוד המון חברות בינלאומיות, גם אם בזכותה קמים פה מאות סטארטאפים (שאת חלקם היא אולי אפילו תרכוש), ושצומחות בגללה אינספור חברות הסעדה ונותני שירותים אחרים לעובדי אינטל ובני משפחתם. אחרת למה לא לתת לאינטל 15% מענק הקמה, ואולי ככה לשכנע את מנהליה להביא לפה גם את המפעל מאירלנד? ולמה לא לתת לחברה אפס אחוז מס חברות, במקום מס של 5% בלבד (לעומת 23% מס חברות שאתם תצטרכו לשלם אם תפתחו מחר חברה בע"מ)?
ברוכה הבאה אינטל. אבל בואי נסכים שגם את צריכה לומר לנו תודה.
לאחר תשע שנים של ירידה ביחס החוב מול התוצר בישראל, נרשם שינוי מגמה. לפי נתונים ראשונים שפרסם בימים האחרונים החשב הכללי רוני חזקיהו, יחס החוב-תוצר טיפס מרמה של 60.5% בשנת 2017 לרמה של 61.2% בשנת 2018. זאת, בלי משבר כלכלי עולמי דרמטי, בלי מלחמה שהגדילה את ההוצאה ואת החוב בצורה חריגה, ובזמן שאומרים לנו כל הזמן כמה המשק פורח.
ועדיין, לא מדובר בקטסטרופה. בארה"ב למשל, יחס החוב מול התוצר עומד על 106%. בגוש האירו הוא עמד בשנה האחרונה על 84%. ועם זאת, שינוי הכיוון מהווה איתות מסוכן, בעיקר מכיוון שבמשרד האוצר אפילו לא מודים שיש בעיה ושהיא תטופל, אלא ממשיכים להאשים את כל האינטרסנטים למיניהם שמכוונים לדבריהם את הזרקור על הבעיות, במקום להראות לכולם כמה נפלא כאן. על אף השינוי במגמה, באוצר מיהרו לומר השבוע כי "ישראל עדיין בולטת לטובה בירידה המצטברת ביחס החוב לתוצר מאז המשבר הפיננסי העולמי בשנת 2008, העומדת על 10.9%".
