"אמא, למה לכל החברים שלי יש סמארטפון/ בלנדסטון/ פלייסטיישן 4 – ולי לא?". שאלות כאלו, בשינויים קלים, נשמעות בלא מעט בתים בארץ, ומן הסתם גם בעולם. למה הילדים מבקשים, זה ברור, כי למה לא? אבל איך מתמודדים עם השאלות האלה, זה כבר עניין אחר. לדינה פרידמן, יועצת לכלכלת המשפחה, יש גם תשובה: חינוך פיננסי מגיל צעיר. את הפתרון הזה היא מציעה בספר ילדים חדש בשם "איך מחלקים את העוגה", שראה אור לאחרונה.
את הספר פרידמן ניגשה לכתוב לאחר שכבר הוציאה שני ספרי ילדים רגילים וגם את "באחריות", ספר למבוגרים העוסק בניהול ובאיזון התקציב המשפחתי. "אחרי ש'באחריות' יצא לאור, נמכר בהצלחה ואף הוזמן למחלקת ההדרכה של אחד הבנקים הגדולים, אמר לי מישהו: אם את כותבת לילדים וכותבת בנושא כלכלת המשפחה, למה שלא תחברי ביניהם ותכתבי ספר לילדים בנושא חינוך פיננסי?'", נזכרת פרידמן. "אמרתי, 'זה לא יקרה!', כי אז זה באמת לא נראה לי. כמה זמן אחר כך דיברתי עם נציג של איזה מוסד חינוכי, כדי לעניין אותו בקניית הספר 'באחריות' למורים, והוא אמר לי: 'אני צריך שתכתבי לי מערכי שיעור לילדים על חינוך פיננסי'. שמעתי אותו ואמרתי 'בסדר'. תוך כדי כתיבה, אמרתי לעצמי: 'מערכי השיעור האלה הם כבר ספר, יש בהם פעילויות יצירה, חסרים לי רק איורים' – ומשם יצאתי לדרך.
"יצרתי קשר עם מי שאייר לי את שני ספרי הילדים הקודמים שלי, בועז קריספין, והסברתי לו בדיוק מה אני רוצה. ובאמת הוא הצליח להעביר את מה שביקשתי באופן מושלם לדף".
הספר "איך מחלקים את העוגה", המיועד לבני חמש עד עשר, מסביר בשפה פשוטה לילדים מושגים כמו משכורת, הוצאות, הכנסות, תקציב, תוכנית כלכלית, הפקדה, משיכה, סדרי עדיפויות ועוד. פרידמן משלבת בו גם תכנים מעולם הערכים כמו מסירות, הצלחה, אחריות, חריצות, וכן שאלות חשיבה ושיתוף כמו: איך אנחנו, הילדים, יכולים לעזור להורים שלנו בשמירה על תקציב המשפחה.
הקריאה בספר והפעילויות המלוות אותו, אומרת פרידמן, יכולים להיעשות במסגרת המשפחתית, וגם בבית הספר.
מאיזה גיל נכון לדעתך להתחיל חינוך פיננסי?
"הילד נולד לתוך האווירה והמרחב הכלכלי בבית. לכן כדאי להנחיל לו חינוך פיננסי פחות או יותר כשהוא מתחיל להבין מה קורה בבית, שזה בערך בגיל שנתיים־שלוש, כשהוא אומר שהוא רוצה משהו ואומרים לו 'אי אפשר', או 'אנחנו לא יכולים לקנות כל מה שרוצים'".
את זה הוא לא ממש מבין בגיל שנתיים, ואפילו לא בגיל חמש.
"כשאתה אומר לו שאתה לא יכול לקנות כל מה שהוא רוצה, הוא מבין שהוא לא הולך לקבל. צריך כל הזמן להסביר. זה חלק מהשיח של הבית, שהנה, קנינו לך את הצעצוע הזה, אבל צעצוע אחר שאתה מבקש, אנחנו כרגע לא יכולים. אולי בהמשך".
מסבירים גם למה אנחנו לא יכולים?
"מסבירים שכרגע זה לא בסדר העדיפויות שלנו. יש לנו סכום כסף מוקצב ואיתו אנחנו קונים קודם כול את הדברים שאנחנו צריכים. אם נשאר לנו עוד כסף – אנחנו יכולים לחשוב על קנייה של דברים נוספים שאנחנו רוצים".
האם הורים שהם במינוס או במצב כלכלי קשה צריכים לדבר במפורש על כך עם הילדים?
"לדעתי, לא כדאי להלחיץ את הילדים ולומר 'אין לנו' או לדבר על מינוס ומצב כלכלי קשה. אין צורך בזה. אנחנו יכולים להגיד שיש לנו סכום כסף מוקצב שאותו אנחנו צריכים לחלק בין כל ההוצאות שלנו, ושאי אפשר להוציא יותר ממה שאנחנו מכניסים".
לפעמים כשמסבירים לילדים שאין כסף לכל מיני דברים, הם אומרים: מה, אנחנו עניים?
"את השיח של עני או לא עני, אנחנו מנסחים אחרת, במשפט כמו: יש לנו את מה שאנחנו צריכים – אוכל ובית וצעצועים ומשפחה שדואגת לנו ואוהבת אותנו, ואנחנו שמחים בחלקנו. צריך קודם כול לשמוח ב'יש', ולא להכניס את הדאגה של האין. חשוב שהם יבינו שאנחנו מרוויחים סכום כסף מסוים ויכולים להוציא אך ורק את מה שיש לנו. יש גם אפשרות להחזיר את השאלה אל הילד ולשאול אותו: 'מה זה עני?'. התשובות יכולות להיות מאוד מעניינות. כדאי לדעת מהו 'עוני' במושגים של הילד ואיך הם באים לידי ביטוי לדעתו, כך יהיה לנו קל יותר לענות על השאלה הזו".
לא תמיד ההסברים עובדים. ילד רוצה לישון עם חימום או קירור בחדר, והוא לא מבין שבסופו של דבר זה מתורגם לכסף.
"נכון, ולכן צריך להכניס את זה לשיח בבית, לדבר על כל דבר בגובה העיניים וברמה שהילד מסוגל להבין. כדאי להסביר לו למשל שבמקום להדליק חימום בלילה אפשר להתכסות בשמיכה עבה יותר, או ללבוש בגד חם יותר, ושאת החשמל שמופעל סתם, ניתן לחסוך ולקנות בכסף שנחסך דברים אחרים שהוא באמת צריך".
אבל אז כשהוא יבקש לממש את ההבטחה, לא תמיד נוכל לתת לו.
"אם לא יכולים, אז לא יכולים. כדאי להבטיח רק מה שאנחנו יכולים לקיים. צריך לומר מפורשות: 'אם נוכל, נקנה לך'".
איך לדעתך כדאי להתמודד עם השאלה "למה לחברה שלי יש ולי אין?"
"פה מדובר כבר בלחץ חברתי, שעליו ועל שונות במשפחה אני גם מדברת בספר: האם כולם מרוויחים אותה משכורת? האם העוגה התקציבית בכל משפחה נראית אותו דבר? אני מסבירה שם שכל משפחה היא שונה. יש משפחות עם שני הורים ויש משפחות עם הורה אחד בלבד; יש משפחות עם ילד אחד ויש עם כמה ילדים; יש משפחות שגרות לבד, ויש כאלה שסבא או סבתא הם חלק מדיירי הבית.
"בספר אני מסבירה שלא כל האנשים מרוויחים אותה משכורת, ולכן העוגה התקציבית של כל משפחה היא שונה. אני נותנת שם דוגמה לילד שמבקר בבית של חברים ורואה שהוא ממש שונה משלו – בגודל, ברהיטים, בצעצועים שבחדרים. יש בית דירות, יש בית פרטי קטן, ויש וילה עם בריכה. חשוב שהילדים יבינו שכל משפחה היא משהו אחר, וזה שיש לחבר משהו, לא בהכרח מחייב שיהיה אותו גם לנו".
כלומר, הלחץ החברתי שאת מדברת עליו מופעל עלינו מהסביבה ולא תמיד במודע.
"נכון, זה מתרחש בלי שנרגיש. הילדה רואה אצל החברה שיש לה סמארטפון חדש, מסכי פלזמה בכל חדר וכל מיני אביזרים יקרים – ורוצה גם. הקניון, הפרסומות בטלוויזיה, שלטי החוצות הענקיים, הפרסומות ברדיו ובאינטרנט – גם הם לחץ חברתי שמופעל על כולנו. אנחנו רק יוצאים מהבית, וחשופים ללחץ הזה של 'רק תקנה'. 'קח שניים במחיר אחד', כשאתה אפילו לא צריך אחד. אבל בסוף אתה קונה כי זה במבצע".
חתיכה בפאזל
בספר מדגישה פרידמן גם את ההבדל בין '"רוצה" לבין "צריך" וקושרת את המילים הללו למושג "סדרי עדיפויות". "אני מסבירה בספר שמה שאתה צריך קודם למה שאתה רוצה, ומבארת את ההבדל בין שני המושגים הללו – האחד דבר בסיסי שעליו אי אפשר לוותר, והשני דבר שהוא מותרות, ושעליו נצטרך לוותר. בנוסף, בספר יש פעילות שמסבירה לילדים מה המחיר של כל דבר. שואלים אותם למשל כמה לדעתכם עולה לחם, חלב, ביצים, אורז, פסטה, מחשב, מקרר, ואחר כך מסבירים להם שכל זה נכנס בתקציב הכולל שלנו".
צריך לדבר איתם במספרים על התקציב שלנו?
"בגדול, לא בצורה מדויקת. המטרה היא להתחיל להתיידד עם המספרים והמושגים, ולתת להם להבין שיש עוגה גדולה שאמורה להתחלק להרבה מאוד חלקים".
לספר מצורפת חוברת פעילויות, שמטרתה להנגיש בצורה אקטיבית את המושגים הכלכליים. "אחרי שהתחלתי לכתוב אמרתי לעצמי – הרי הדרך להגיע לעולם הילדים היא באמצעות דמיון ויצירה, אז הכנסתי בספר ובחוברת פעילויות שמתאימות לתכנים ועוזרות להבין בדרך מאוד נעימה וידידותית את מושגי הכלכלה. למשל, ליד המילה 'איזון' בספר יש ציור של מאזניים, ובחוברת הפעילויות אני מנחה את הילדים ליצור מובייל, שגם בו יש לשמור על איזון. כך הם לומדים על המושג הזה בדרך שלהם. דוגמה אחרת: חלוקת תקציב. אני מדמה את המושג הזה לעוגת יום הולדת שצריך לחלק כך שתספיק לכולם. איך מחלקים אותה? קודם כול צריך לספור כמה ילדים יש, ואחר כך לתכנן את החלוקה. בספר, העוגה מחולקת לכמה חלקים שווים, וכל חלק מסמל לאיזה הוצאה הוא מיועד מתוך התקציב הכולל – חשמל, מים, אוכל, דלק, הצגות, גנים, בתי ספר, צעצועים. בחוברת הפעילויות יש פאזל שעל החלקים שלו הילדים מוזמנים לכתוב מהן ההוצאות, ואחר כך לצבוע, לגזור לפי הסימנים ולהרכיב מחדש".
היו נושאים שחשבת להכניס לספר, ובסוף נשארו בחוץ, כי הם לא התאימו?
"לא. בספר יש מכלול של דברים בסיסיים, שאם הילדים ילמדו אותם הם יבינו טוב יותר את העולם הזה. אלו מושגים שהם הרבה יותר מסתם טיפים. כשמישהו שואל אותי אילו טיפים אני יכולה לתת לחיסכון, אני עונה – טיפ הוא בסך הכול טיפ, משהו קטן שאינו יכול להוביל אותך לשיפור כולל של מצבך הכלכלי. חשוב מאוד להבין דברים מהיסוד. הנה, בתקופת התיכון לא עשיתי בגרות במתמטיקה, כי פשוט לא הייתי בעניינים. כשהגעתי לאוניברסיטה עשיתי קורס מכינה, ושם הייתי חייבת להשלים את המקצוע הזה ברמה של חמש יחידות – וזה נורא הפחיד אותי. המרצה בקורס התחילה ללמד מהבסיס של הבסיס: כמה זה שלוש ועוד שלוש, וכמה זה חמש כפול חמש. ואנחנו כעסנו עליה מאוד, ואמרנו: 'בכיתה השנייה כבר לומדים פרבולות!'. התשובה שלה הייתה: 'אנחנו נתקדם רק אחרי שאתם תבינו את הבסיס היטב'. וכך היה. התקדמנו צעד־צעד, כשהיא מקפידה שכולנו מבינים טוב את כל השלבים. כך למדנו עד לרמה של חמש יחידות. בסוף כולם קיבלו תשעים.
"בספר אני מסבירה שלא כל האנשים מרוויחים אותה משכורת, ולכן העוגה התקציבית של כל משפחה היא שונה. אני נותנת שם דוגמה לילד שמבקר בבית של חברים: יש בית דירות, יש בית פרטי קטן, ויש וילה עם בריכה. חשוב שהילדים יבינו שכל משפחה היא משהו אחר"
"לימוד הבסיס הוא לכל החיים. אם תלמד את היסודות היטב, תוכל להצליח מאוחר יותר בכל רמה שתרצה. וזה פשוט, כי מה זה חשבון? קודם כול הבנת הנקרא. בזכות הלימוד ההוא באוניברסיטה יכולתי לעזור לילדים שלי במתמטיקה כשהיו בתיכון. אם היו אומרים לי בצעירותי שאני אעזור לילדים שלי במקצוע הזה, זו הייתה יכולה להיות בדיחה נהדרת".
פרדימן, 58, אם לשניים וסבתא לנכד, מתגוררת ברמת־גן. היא נולדה בתל־אביב וגדלה בשכונת פלורנטין, בת שנייה בין ארבע בנות, לאב שעבד בהובלות, ולאם ששימשה כמזכירה במשרד של עורך דין. לאחר שחרורה, למדה באוניברסיטת חיפה סוציולוגיה וחינוך. מיד לאחר שהתחתנה החלה לעבוד כמזכירה, ובמהלך השנים התקדמה והפכה כאמור לאחראית על תקציבי ענק בכל מיני חברות בינלאומיות גדולות, וזאת על אף שאין לה השכלה כלכלית פורמלית.
"הידע שלי הוא מהחיים", היא מסבירה. "תמיד ידעתי לנהל כסף – גם כשהייתי ילדה ממש קטנה. נולדתי במשפחה מעוטת יכולת בשכונת פלורנטין של שנות השישים. כסף לא היה להורים שלי, אבל היה לנו כל מה שצריך: אוכל ובגדים ומשחקים, אם כי לא בשפע. חיינו מאוד בצמצום, ואני ידעתי שכדי שיהיה לי מה שאני צריכה כנערה מתבגרת, אני חייבת לעבוד. אז הייתי בייביסיטר ועבדתי בחופש הגדול בלונה פארק של כלבו שלום, וקניתי לאחיות הקטנות שלי בגדים וצעצועים ונעליים וספרים, וכל מיני דברים שהם רצו, כדי לפנק אותן.
"כשלמדתי באוניברסיטה, מלצרתי בלילות, ובחופשות סמסטר הייתי 'אופר' אצל משפחה בשכונה הסמוכה. הניסיון בעבודות האלה לימד אותי איך מנהלים כסף ואיך מחלקים את המשאבים. במשך השנים חברות וחברים היו שואלים אותי איך אני מצליחה להסתדר כלכלית, כשראו שגם אחרי שהתגרשתי וגם אחרי שפוטרתי מהעבודה בעקבות צמצומים, תמיד היו לי עתודות של כסף זמין. מבחינתי זה היה ברור. מראש ידעתי לשמור איזשהו סכום, שאם חלילה יקרה משהו בעוד חודש או חודשיים, יהיה לי ממה לחיות ואיך לשלם את החשבונות. הייתי מוכנה לכל תרחיש".
איך קיבלו אותך לעבודות שבהן שימשת מנהלת פיננסית בלי שלמדת באופן מסודר?
"זה קרה תוך כדי תנועה. בהתחלה עבדתי כמזכירה רגילה וניהלתי משרד, ואז שמעתי יום אחד את מנהל החשבונות אומר שהוא כבר לא יכול יותר עם כל העומס שיש עליו, והצעתי לעזור לו. מאותו יום התחילו להעביר אליי כל מיני נושאים כספיים, וצברתי הרבה ניסיון בניהול חשבונות. בזכות זאת, כשבאתי למקום העבודה הבא, יכולתי לומר שהתעסקתי גם בהנהלת החשבונות ובניהול כספים. במהלך הזמן לקחתי על עצמי עוד ועוד תחומי אחריות של לוגיסטיקה ותפעול והקמת מסדי נתונים. הדברים האלה היו קלים לי. נהניתי מהם, והתקדמתי בתפקידים בחברות שונות.
"קפיצת מדרגה נוספת אירעה כשבריאיון עבודה למשרה חדשה, שאלה אותי המראיינת 'איך האנגלית שלך?', והשבתי לה 'בסדר'. היא עברה לדבר איתי באנגלית ואחרי כמה דקות ביקשה ממני לשלוח מחדש את קורות החיים שלי ולכתוב שם 'אנגלית ברמת שפת אם'. הופתעתי, אבל בעקבות זאת, התחילו לשלוח אותי לכל מיני חברות בינלאומיות גדולות – והתקבלתי. מבחינתי זה היה לא ייאמן. אני זוכרת את עצמי אומרת בליבי: 'לא יכול להיות שקיבלו אותך, בטח עוד מעט יזמינו אותך לשיחה ויגידו לך שאת לא מתאימה'. לשמחתי, זה לא קרה".
שיפוטיות בצד
לפני כחמש שנים החלו הצמצומים לנגוס בחברה האחרונה שבה עבדה פרידמן, מה שהביא לתפנית גדולה בקריירה שלה. היא החליטה לא להישאר בחצי משרה, ולקחה הפסקה כדי לנוח.
"יום אחד, במהלך שיחת טלפון אל תוך הלילה עם חברה שלי, היא אמרה לי: אני כל הזמן שומעת איך את מדברת, ואני בטוחה שאת צריכה ללכת ללמוד אימון. באותו זמן לא ידעתי מה זה. חיפשתי באינטרנט, ומה שקראתי מצא חן בעיניי. למחרת נרשמתי לקורס אימון אישי, ומבחינתי זו הייתה פריחה מהממת. הרגשתי כאילו הגעתי הביתה. במסגרת הקורס אמרו לנו, בואו נדבר על החלומות שלנו. שאלו אותי 'מה את הכי רוצה לעשות?' עניתי: להיות מאמנת לכלכלת המשפחה, כי אני מבינה היטב מה זה כסף, יודעת להסביר לאנשים בפשטות על הנושא הזה, ולפרק להם את הפחדים".
"תמיד ידעתי לנהל כסף, גם כשהייתי ילדה ממש קטנה. חיינו מאוד בצמצום, ואני ידעתי שכדי שיהיה לי מה שאני צריכה כנערה מתבגרת, אני חייבת לעבוד. אז הייתי בייביסיטר ועבדתי בלונה פארק של כלבו שלום, וקניתי לאחיות הקטנות שלי בגדים וצעצועים"
לאחר שסיימה את קורס האימון, עשתה קורס המשך שבו התמחתה במערכות יחסים. "שם הבנתי שכל נושא הכסף קשור למערכות היחסים שלנו עם עצמנו – עם דחיית סיפוקים, עם השלמת חסכים ועם חוסר היכולת שלנו לעמוד בפני לחצים שונים – לחץ חברתי ולחץ מצד הילדים. אם נדע לנהל את עצמנו מבפנים, ולהבין מה גורם לנו לצרוך דברים שאנחנו לא זקוקים להם באמת, הבעיות עם הכסף יקטנו בהרבה".
תני לי דוגמה לניהול נכון של עצמנו.
"למשל, הרגיזו אותי בעבודה, או רבתי עם בן הזוג שלי ואני חייבת איזה פיצוי – אז אני הולכת לקניון כלשהו וקונה לעצמי בגדים או נעליים. ואם זה גבר כועס או מתוסכל, הוא הולך וקונה לו איזה גאדג'ט למחשב. כלומר, רוב הפעמים זה בא ממקום רגשי, שאותו אנחנו צריכים לנהל ולהיות מודעים לו".
פרידמן לא הפסיקה להעשיר את ידיעותיה, ופנתה ללימודי גישור וללימודי יזמות עסקית. לאחר הקורס האחרון החליטה שהיא מוציאה לאור ספר שבו היא כותבת כל מה שהיא יודעת על כלכלת משפחה. כך נולד "באחריות". "בספר אני כותבת על מקרים של אנשים שליוויתי אותם, כשהיו במצב כלכלי בעייתי. כתבתי מאיפה נבע הקושי ואיך טיפלנו בו. בספר מוזכר למשל מקרה של משפחה שיודעת שהיא במצב לא טוב, אבל ממשיכה להתנהל בצורה לא נכונה, ומחכה שהדברים ייפתרו מאליהם. זה לא קורה, כמובן. המצב שלהם רק מידרדר – כי הם לא עצרו ובדקו למה זה קורה. שאלת 'הלמה', עומדת במרכז החלק הראשון של הספר. החלק השני מסביר איך פותרים את הבעיה, ומאיפה מתחילים. אני ממש נותנת הוראות הפעלה צעד־צעד: איך עושים את השינוי: הקטנת הוצאות, איזון התקציב, החזר חובות. המחשבה שלי בכתיבה הייתה איך אני יכולה לעזור בלי להיות שיפוטית".
על הספרים של פרידמן מתנוסס תו התקן של מכון אדלר, שהוא מעין מכון התקנים של החינוך וההורות בארץ. היא גם הגישה בקשה למשרד החינוך, ללמד את התכנים שלה בבתי ספר ובגני ילדים וכמדריכת צוותי הוראה – ונענתה בחיוב. "לאחרונה התחלתי להעביר שיעורים בבית ספר יסודי, ובהם אני מספרת על כל הנושאים שבספר, כמו מה זה כסף, למה צריכים אותו, מאין הוא הגיע ומה עשו לפני שהוא היה. המפגשים בבתי הספר מלווים גם בפעילויות יצירה מתוך הספר". בעתיד היא מתכננת להוציא ספר לחינוך פיננסי שמיועד לבני נוער, וכמו כן עוד ארבעה ספרי ילדים.
ומה החלום?
"להיות חלק מהנוף הספרותי והתרבותי בארץ. אשמח אם הספר הזה ישפר את כישורי החיים של כמה שיותר ילדים, ייתן להם כלים להבנת ההתנהלות עם כסף ויעזור להם לגדול ולהיות מבוגרים אחראיים. אולי ככה הוא יתרום לגישור על פערים חברתיים וכלכליים בעתיד".
