סוגיות הביטחון וטענות השחיתות ימשיכו לעמוד במוקד מערכת הבחירות שלנו עד הישורת האחרונה, אבל פה ושם מתגנבים לכותרות גם נושאי הכלכלה, או שמא נכון יותר לומר הפופוליזם החברתי־כלכלי, בניסיון לקושש עוד כמה קולות מהציבור.
לאחרונה התקוטטו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון ברשתות החברתיות סביב השאלה למי משניהם מגיע הקרדיט על העלאת שכר המינימום בשנים האחרונות ל־5,300 שקל בחודש. יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי ראה כי טוב, ומיהר להכריז בימים האחרונים כי אם ניתן לו את המפתחות להרכבת הממשלה הבאה, הוא יעלה את שכר המינימום ל־7,000 שקל – 32 אחוזים מעל רמתו היום.
זוהי דוגמה מובהקת לפופוליזם, לרדידות הדיון ולמאמצים הפתטיים של הפוליטיקאים שלנו להיתפס כחברתיים ואכפתיים. אז מי מהשניים, כחלון או נתניהו, העלה את שכר המינימום בשנים האחרונות? למען האמת, הקרדיט איננו מגיע לא לזה ולא לזה. הכנסת וההסתדרות הן שהובילו את המהלך, על אפם ועל חמתם של האוצר ושל ראש הממשלה שניסו להתנגד. אלא שבכלל לא בטוח שראש והממשלה ושר האוצר טעו כשניסו להתנגד (או לכל הפחות שלא להוביל) מהלך "חברתי" כל־כך.
נחזור להתחלה. הלוחם הגדול להעלאת שכר המינימום בישראל בשנים האחרונות היה עמיר פרץ, עוד בימיו כיו"ר ההסתדרות לפני עשרים שנה, ולאחר מכן כמי שרץ בראשות מפלגת העבודה עם ההבטחה ל"שכר מינימום בגובה אלף דולר" בבחירות 2006. לאחר אותן בחירות ולאחר שנים של הקפאה בשכר המינימום של העובדים בישראל – בעיקר בגלל ירידת השכר הממוצע במשק בתחילת שנות האלפיים, בצל המשבר הכלכלי – הוחלט להעלות את שכר המינימום בכ־15% בשלוש פעימות עד מחצית 2008, ולסכום של 3,850 שקל (באותם ימים זה היה פחות מאלף דולר). ביולי 2011, כשמאות אלפים יצאו לרחובות במסגרת המחאה החברתית, הנושא חזר לסדר היום. בסיכום עם ההסתדרות הוחלט אז על העלאת שכר המינימום בשתי פעימות, ל־4,300 שקל.
ערב הבחירות הקודמות, כאשר משה כחלון עדיין הביט על המערכת הפוליטית מבחוץ, ההסתדרות ונציגי המגזר העסקי – עם רוח גבית של האופוזיציה, שאותה הוביל בעיקר ח"כ דב חנין – אילצו את הממשלה להסכים להעלאת שכר המינימום במספר פעימות, ל־5,000 שקל. לכן, כאשר שר האוצר כחלון מנסה כעת לשכנע אותנו ש"כולם ידעו ששכר מינימום של 4,000 שקלים זה שכר רעב. לאף אחד לא היה אכפת, עד שאנחנו העלנו את זה ל־5,300 שקל", כפי שאמר כחלון בסרטון שהפיץ ברשתות החברתיות, הוא יכול לכל היותר לנופף ב־300 השקלים האחרונים (העדכון האחרון, בדצמבר 2017). על כל השאר כבר סוכם ונחתם בתחילת 2015.
מחיר הכסף
אבל השאלה הגדולה היא לא מי העלה את שכר המינימום, אלא מה המחיר שאנחנו משלמים על ההתערבות הזו בפעילותו של השוק החופשי. כמו בכל תחום, גם לצעד כזה ישנה עלות מול תועלת, וחשוב להכיר לפחות את שני צידי המשוואה.
שכר מינימום לעובדים אינו המצאה ישראלית. מתוך 35 מדינות שחברות ב־OECD, ב־27 מדינות קיימת חובת שכר מינימום. עם זאת, ישראל נמצאת במקום גבוה במיוחד בשיעור שכר המינימום לעומת השכר החציוני והשכר הממוצע במשק. תומכי שכר המינימום יטענו כצפוי שזה נפלא. לתפיסתם, קביעת רף תחתון למשכורות מסייעת לשמור על כבוד העובדים ומצמצמת פערים בין עניים לעשירים, והרי פערים חברתיים הם האויב הגדול ביותר לשלמות המרקם החברתי בעולם המערבי הקפיטליסטי (המהדרים יוסיפו "החזירי").
השתכנעתם? עכשיו תשאלו את עצמכם: אם שכר מינימום גבוה הוא רעיון נפלא כל־כך, למה בעצם עצרנו ב־5,300 שקל ולא המשכנו ל־7,000, כפי שרוצה גבאי? ואיך זה שהעלאת שכר המינימום בעשרות אחוזים בתוך שנים ספורות, כמעט לא הזיזה את כמות העניים בישראל? ובכלל, למה שלא נקבע את שכר המינימום על עשרת אלפים שקל בחודש, וכך יחדל אביון בקרב הארץ? שבעלי החברות והמנהלים העשירים והשבעים יסתפקו בקצת פחות שומנים, ומעמד הפועלים העמל יביא הביתה משכורת יותר מכובדת. אם נתאמץ קצת, נמצא גם כמה כלכלנים שישמחו להסביר כיצד העלאת השכר תעניק לשכבות החלשות יותר כסף לקניות, כסף שיחזור לתוך המשק ויביא לשגשוג כלכלי. הללויה.
הלוואי שהחיים היו כל־כך פשוטים. לא בכדי נתניהו, אביר השוק החופשי, התנגד בעקביות במשך שנים להעלאת שכר המינימום. שוב ושוב התריע ראש הממשלה כי העלאת השכר בצורה כפויה תגרור עימה אבטלה, לאחר שהמעסיקים ייאלצו לפטר עובדים כדי לא לשאת בהוצאות השכר הגבוהות יותר. זה אמנם לא קרה – נתניהו עצמו חוגג את שיעור האבטלה הנמוך בהיסטוריה – אבל ברור לחלוטין שהעלאת שכר המינימום גוררת עלייה ביוקר המחיה וגידול בהוצאות הציבוריות (חלק גדול מהעובדים שמרוויחים שכר מינימום הם עובדי מדינה), מה שעלול להקטין את ההוצאה הציבורית בתחומים אחרים ולגרור העלאת מיסים – תחזית שבהחלט כבר ניצבת באופק. צעדים אלה מתורגמים באופן מיידי לפגיעה בעיקר בשכבות החלשות, אלה שכל־כך רצינו לסייע להן עם שכר המינימום החדש והמשודרג. מי שרוצה יכול לחשוב שהמחירים האלה משתלמים, אבל אסור להתעלם מהם ולהתכחש להשלכות.
נתניהו לא לבד. בבנק ישראל הציגו בשנים האחרונות תוצאות מחקר שגילה כי העלאת שכר מינימום גוררת יותר ויותר מניפולציות ותחמונים מצד המעסיקים, "כך שלמעלה מ־10% מהמועסקים במשרה מלאה עדיין משתכרים פחות משכר מינימום". כך למשל, אם מעסיק הוריד את היקף המשרה של העובד שלו ל־90 אחוזים כדי להמשיך לשלם לו את אותו תלוש ישן, קשה להאמין שיהיה קל לאתר אותו ולהפעיל עליו סנקציות של ממש.
ואיפה כחלון בכל המהלך? משרד האוצר עצמו פרסם בשנה שעברה תוצאות בדיקה שערכו אנשי המשרד, שבה התגלה כי העלאת השכר אמנם לא השפיעה לפי שעה על התעסוקה במשק הישראלי (זהו החשש המרכזי בהעלאה כפויה של שכר העובדים), "אולם ההשפעות לטווח הארוך יותר עלולות להיות שונות מהותית". כך כתב במפורש הכלכלן הראשי במשרד האוצר של כחלון: "תוצאות הניתוח מראות כי להעלאת שכר המינימום השפעה משמעותית שלילית על התעסוקה בטווח של מספר שנים. אומדן השפעת העלאת שכר המינימום בכ־10% במונחים ריאליים על התעסוקה עומד על כ־5%, שהם (פיטורי) כ־75 אלף עובדים". חתיכת מחיר. אבל למי אכפת מ"טווח של מספר שנים", כשהבחירות הבאות הן כאן ועכשיו.
