קשה שלא להבחין שהחברה הישראלית משנה את פניה. בראשית שנות השישים, שיעור התלמידים בחינוך היסודי החרדי עמד על שישה אחוזים מקרב כלל התלמידים, ובחינוך הממלכתי־ערבי על תשעה אחוזים. בשנת 2017, לעומת זאת, שיעור התלמידים בחינוך החרדי היה 22 אחוזים ובחינוך הערבי 24 אחוזים. לנתון המצטבר, שלפיו כמעט מחצית מתלמידי היסודי כיום הם חרדים או ערבים, יש השלכות ברורות על עולם התעסוקה העתידי של ישראל. השתנות החברה הישראלית היא אחת הסיבות המרכזיות לכך שנושא הגיוון והייצוג הופך בשנים האחרונות לנושא מרכזי בנציבות שירות המדינה.
במרץ 2018 הוקם בנציבות אגף חדש, אגף גיוון תעסוקתי. מטרתו איננה רק לשמש רגולטור שבודק את מידת הגיוון, אלא גם לקדם את הגיוון באמצעות ליווי והנחיה, מחקר ופיתוח. בכל משרד ממשלתי מוּנה ממונה על גיוון תעסוקתי, שנדרש לא רק לספק נתונים אלא גם לדאוג באופן אקטיבי להגברת הגיוון. בנוסף, מתקיימים מחקרים בשיתוף עם גופים שונים לבחינת ההשלכות של חוסר הגיוון, ותהליכי למידה לאיתור מחסומים שמקשים על שילוב האוכלוסיות שאינן זוכות לייצוג הולם.
ראש האגף, עו"ד מור ברזני, מסבירה כיצד תחום הגיוון התעסוקתי, שבעבר היה נחשב כעניין נחמד או אפילו חשוב, הפך עם השנים להיות הכרחי. "במשך שנים קראו לגיוון 'ייצוג הולם', ואם היית שואל במשרדי ממשלה למה צריך אותו היו אומרים – כי יש חוק. החוק עצמו נכתב כטלאי על גבי טלאי לאורך השנים. בהתחלה הוא חייב ייצוג הולם לנשים, אחר כך לאנשים עם מוגבלות, בהמשך נוספו לחוק ערבים ויוצאי אתיופיה, ולפני שנתיים גם חרדים ועולים חדשים. ב־2015 קרה אירוע משמעותי, כשהנשיא ריבלין נשא את נאום השבטים והציב ראי בפני החברה הישראלית. במקביל נכתבו דו"חות בבנק ישראל ובמשרד האוצר, שהמחישו שכבר אי־אפשר לדבר על ייצוג הולם רק במסגרת אחריות חברתית נחמדה, אלא זה עניין של חירום חברתי וכלכלי.
"כשמסתכלים על כיתות א' היום, מבינים שבעוד 15 שנה הערבים והחרדים יהיו מחצית מכוח העבודה. כיום נשים ערביות משתתפות באחוזים מאוד נמוכים במשק, וכך גם גברים חרדים. גברים ערבים עובדים במקצועות שאינם הולמים את השכלתם, משתכרים משכורות נמוכות ונפלטים בגיל צעיר משוק העבודה. נשים חרדיות עובדות בעיקר בחינוך וברשויות המקומיות ונשארות בתוך השבט החרדי, וגם כשהן עובדות מחוץ לשבט המשכורות שלהן נמוכות. אם חצי מהאוכלוסייה לא תהיה משולבת באופן אפקטיבי במשק, אנחנו עלולים להגיע לפשיטת רגל כלכלית. לכן הנושא של גיוון תעסוקתי הופך להיות משימה לאומית".
"הכישרון ירד בצורה שווה על כל בני האדם, ואם אתה רוצה לוודא שהכישרונות הכי טובים אצלך, אתה צריך לוודא שהגעת לכל הכישרונות בחברה הישראלית. תגדיל את ההיצע, ואז ודאי שתמצא את הכי מוכשר. זה חוק המספרים הגדולים"
תעסוקה גמישה
אחת הטענות של המעסיקים בשירות המדינה היא שאותן אוכלוסיות שאתם עסוקים בשילובן לא מגיעות אליהם.
"אם אתה יושב במשרד הממוזג שלך בקריית הממשלה, אל תצפה לקבל קורות חיים של מועמדים שהם לא בוגרי האוניברסיטה העברית. אבל אם אתה רוצה שכל גווני החברה הישראלית יעבדו אצלך כדי שתדע לשרת היטב את כל החברה, אתה חייב להיות אקטיבי וללכת למשל לירידי תעסוקה בנצרת, לירידי תעסוקה של עמותת 'עולים ביחד' שפועלת לשילוב יוצאי אתיופיה, ושל קרן קמח שפועלת לקידום החרדים. צריך לדבר בשפה של האוכלוסיות השונות, לדעת מה החששות של כל קבוצה ולעבוד עם כל המוסדות להשכלה גבוהה. בקיצור, צריכים להיות אקטיביים, להגדיל את היצע המועמדים ולפנות לפלטפורמות שבהן נמצאים אותם מועמדים מגוונים, כמו דפי פייסבוק ייעודיים או 400 מרכזים לצעירים שמפוזרים ברחבי המדינה".
את מזכירה מרכזים לצעירים בפריפריה, אבל החוק כיום לא מחייב ייצוג בשירות המדינה גם לתושבי פריפריה.
"זה לא קיים מכוח החוק, אבל בוודאי שזה חלק מהרוח של הגיוון, ששואפת לכך שכל אחד ירגיש שהוא יכול לספר את הסיפור שלו, וזה כולל את הפריפריה. בחברה הערבית, ובמיוחד אצל הנשים, נושא הפריפריה הוא אחד החסמים המשמעותיים. בשביל זה אנחנו מתכננים לקדם באמצעות החלטת ממשלה תעסוקה גמישה. זה אומר למשל שעובדת ערבייה בכירה לא תצטרך לנסוע חמש פעמים בשבוע לירושלים אלא רק פעמיים, ובשאר הימים נאפשר לה לעבוד מהבית או מנציגות של המשרד שבו היא עובדת במחוז הצפון. אנחנו בעידן טכנולוגי, וצריכים להתאים את עצמנו למציאות המתחדשת".
יש טוענים שהצורך לגוון בקבלת העובדים מביא בהכרח להתפשרות באיכות.
"אנחנו אומרים בדיוק ההפך, שגיוון שווה מצוינות. קודם כול, הכישרון ירד בצורה שווה על כל בני האדם, ואם אתה רוצה לוודא שהכישרונות הכי טובים אצלך, אתה צריך לוודא שהגעת לכל הכישרונות בחברה הישראלית. תגדיל את ההיצע, ואז ודאי שתמצא את הכי מוכשר. זה חוק המספרים הגדולים. אם המשרדים יגדילו את ההיצע ולא יסתפקו בשלושה מועמדים ערבים ושני מועמדים חרדים, הם יבינו שגיוון לא שווה פשרה. מעבר לכך, אנחנו מאמינים שאם לא תשקף את קהל הלקוחות שלך, אתה תיתן להם שירותים לא רלוונטיים. במילים אחרות, הגיוון תורם גם למקצועיות".
"אם אתה יושב במשרד בקריית הממשלה, אל תצפה לקבל קורות חיים של מועמדים שאינם בוגרי האוניברסיטה העברית. אם אתה רוצה שכל גווני החברה הישראלית יעבדו אצלך, אתה חייב להיות אקטיבי ולצאת למשל לירידי תעסוקה"
לברזני יש שלל סיפורים שממחישים את תרומתו ואת חיוניותו של הגיוון. היא מספרת למשל על כביש מרכזי בצפון הארץ שתוכנן לעשרות שנים, ולא נבנו בו מחלפים לאוכלוסייה הערבית שמתגוררת לצידו. "זה לא נעשה בזדון, אבל זו נקודת עיוורון קלאסית. אנחנו רוצים לדחוף את החברה הערבית לאקדמיה ולתעסוקה, אבל שוכחים לבנות להם מחלפים. אם היה יושב ערבי או ערבייה בחדר שבו מתכננים את הכביש הזה, זה היה נמנע".
דוגמה נוספת לעיוורון תרבותי של מקבלי החלטות מביאה ברזני ביחס לציבור החרדי. היא מספרת על גן שעשועים שנבנה בסביבה חרדית, אך התושבים הדירו ממנו את רגליהם מכיוון שלצורך הקמתו נכרתו עצי פרי בניגוד להלכה. גם במקרה הזה, "אם היה יושב חרדי או דתי בצוות קבלת ההחלטות של הקמת הגן, המקרה הזה היה נמנע".
ויש גם מקרים אקוטיים יותר, כמו המקרה של מפגשי רופאים עם יוצאי אתיופיה מבוגרים. במערכת הבריאות גילו שמבוגרים יוצאי אתיופיה, בעיקר מבוגרות, אינם נוטים מסיבות תרבותיות לפרט בפני הרופא את בעיות הבריאות שלהם, ולרופאים קשה כך לייצר אבחנה רפואית מתאימה. במספר בתי חולים כבר הכירו בכך, והם דואגים שלחולה תתלווה נציגת משפחה כדי לוודא שתינתן לרופא תמונה מלאה.
בנוסף לתרומת הגיוון למקצועיות, ברזני מזכירה שהגיוון נדרש גם מסיבות של שוויון ויצירת אמון. "כשאני נכנסת לבית המשפט ואף אחד שם לא נראה כמוני, אני מרגישה אורחת. אם אני יודעת שמי שנראה כמוני כן מצוי במערכת המשפט, תחושת האמון שלי בפסיקה גדלה. כדי שאזרחי ישראל יביעו אמון בשירות המדינה, הם צריכים לראות את עצמם משתקפים בו. זה שינוי תודעתי שאוכלוסיות כמו הערבים והחרדים זקוקות לו במיוחד. שינוי מתודעה של אורח לתודעה של שותף שווה ומשמעותי ובן בית".
דייוורסיטי ניישן
במאי 2019 פרסם האגף לגיוון תעסוקתי דו"ח מקיף על הגיוון והייצוג בשירות המדינה. האוכלוסיות שהדו"ח סקר את ייצוגן היו החברה הערבית, יוצאי אתיופיה, אנשים עם מוגבלות ועולים חדשים. חלק מהנתונים בדו"ח היו מעודדים. על פניו, שירות המדינה עומד ביעדי הייצוג הממשלתיים ביחס לחברה הערבית וליוצאי אתיופיה. מתוך כ־80 אלף עובדים בשירות הציבורי, 11% הם ערבים, כאשר היעד הממשלתי שנקבע לפני עשר שנים עומד על עשרה אחוזים. 2.7% מהעובדים הם יוצאי אתיופיה, כאשר היעד שנקבע בשנת 2016 עומד על 1.7%, כשיעורם של יוצאי אתיופיה באוכלוסייה. בתחום הייצוג של אנשים עם מוגבלות, שירות המדינה עדיין לא עומד ביעד. 4.2% מהעובדים הם אנשים עם מוגבלות, לעומת יעד ממשלתי של חמישה אחוזים.
עם זאת, כשיורדים לפרטים מבינים שגם בנוגע לערבים וליוצאי אתיופיה הדרך לגיוון מלא ארוכה. רוב העובדים הערבים ויוצאי אתיופיה נמנים עם הדרגים הנמוכים. בדרג הביניים והדרג הבכיר בשירות המדינה, אין עמידה ביעד הממשלתי ביחס לאף אחת מהאוכלוסיות הזכאיות לייצוג הולם. ככל שעולים ברמת הבכירות במדרג שירות המדינה, שיעור ייצוגן היחסי של כל אחת מהאוכלוסיות הולך וקטן משמעותית.
יש שיטענו שבכל הקשור לגיוון בדרגים הגבוהים, צריך לתת לזמן לעשות את שלו.
"אני חולקת על האמירה הזאת. היא נכונה אולי ביחס לעולים חדשים, לא ביחס לאוכלוסיות שחיות כאן עשרות שנים. בסך הכול קצב ההתקדמות מעודד ואנחנו בכיוון הנכון, אבל בהתחשב בגודל האתגר, הזמן שנדרש הוא לא סביר וצריכים להחיש את התהליך הזה".
גם כשמדובר בקידום עובדים, ברזני דוחה את הטענה ששיקולי הגיוון עלולים לפגוע בשיקול הדעת המקצועי. "ההנחיה שלנו היא לקבל תמיד את המועמד הטוב ביותר. אנחנו לא מתפשרים על המצוינות של שירות המדינה. עם זאת, גילינו שמבחני ההערכה הם מבחנים מאוד מערביים, ולכן הם מעריכים בחסר מי שמגיע מתרבות פחות מערבית. מכיוון שאנחנו רוצים לבדוק את הכישרון בצורה שווה, אנחנו משקיעים יותר במבחני שער הכניסה לשירות המדינה. כל מועמד יכול היום להיבחן באחת מחמש שפות שונות. בנוסף דאגנו להביא למכוני המיון מעריכים מגוונים, כמו מעריכות חרדיות או יוצאות אתיופיה ,שלמדו פסיכולוגיה תעסוקתית".
כשצוללים לנתוני הגיוון ביחידות שירות המדינה ניתן להבחין בפערים לא קטנים. מסתבר למשל שלפחות בנוגע לערבים, ייצוג בולט במערכת הבריאות מייצר אשליה בנוגע לייצוג הכללי. שיעורם של הערבים במערכת הבריאות עומד על 17%, קרוב לשיעורם באוכלוסייה, אבל ביחידות אחרות, הייצוג שלהם רחוק מהיעד הממשלתי. במשרדי הממשלה עצמם, משרדי הרווחה, המשפטים והבריאות בולטים לחיוב, ואילו משרד האוצר נמצא בתחתית.
"משרדי המשפטים והבריאות עשו קפיצה משמעותית בנושא הגיוון כי הם ממש עבדו בזה", מחמיאה ברזני. "הם יצאו לשטח, ביקשו מהעובדים שיביאו את החברים והחברות שלהם, וקיימו שולחנות עגולים כדי ללמוד איך לגרום לעובדים להרגיש יותר בנוח. לזכותו של משרד הביטחון ייאמר שלמרות שהחוק פטר אותו מייצוג הולם, הוא החליט להיות חלק מהמשימה הלאומית הזאת וביקש להחיל עליו את כל החובות. ככל שמשרד נכון להתמודד עם סוגיית הגיוון כך רואים אצלו הצלחות, וזה אומר שזה אפשרי מבלי להתפשר. במשרדים שיש סמנכ"ל משאבי אנוש חזק שהנושא הזה מצוי על שולחנו, כמו ברשות המיסים, וגם ממונה גיוון מחויב, מצליחים לעשות נפלאות תוך זמן קצר".
האגף לגיוון תרבותי הוא חלק מהאגף לתכנון אסטרטגיה ומדיניות שבראשו עומדת ד"ר איריס נחמיה. "השייכות הזאת נובעת מתפיסה והבנה שמדובר באחת המשימות האסטרטגיות של הנציבות", מבהירה ברזני. "אם מסתכלים על בניית הכוח של שירות המדינה בלי להתכתב עם החברה הישראלית, אנחנו מועלים בתפקידנו. גם הנציב עצמו, פרופ' דניאל הרשקוביץ, משקיע הרבה בתחום הזה וסימן אותו כאחד מיעדיו המרכזיים. בכל משרד שהוא מגיע אליו הוא שואל מה הנתונים שלהם בתחום הגיוון.
"לשמחתי אנחנו נמצאים במקום טוב בנושא הזה ביחס לעולם. הנציב ואני השתתפנו בכנס של ה־OECD בקנדה שעסק בגיוון בשירות המדינה. הגענו בפרופיל נמוך, והופתענו מהתגובות שקיבלנו על המהלכים לשילוב חרדים בכל ההיררכיה ומהנתונים הטובים יחסית שלנו. בגלל שה־DNA שלנו הוא של מדינת הגירה, הגיוון הוא מאפיין ישראלי. בנוסף, הרכב החברה שלנו מזמן אתגרים לא פשוטים. קודם כול יש לנו סכסוך לאומי מדמם, וכשהמצב הביטחוני מתוח זה משפיע על העבודה המשותפת של האוכלוסיות השונות במשרדים. בנוסף, יש לנו אוכלוסייה הולכת וגדלה שעולמה הדתי והתרבותי עומד בסתירה ליציאה לעבודה. הצגנו בכנס מודלים שבאמצעותם אנחנו מתמודדים עם המציאות הזאת, ומדינות כמו אוסטרליה וקנדה החלו ללמוד את המודלים שלנו. בסיום הכנס ניגש אלינו בכיר יהודי מהמשלחת של ה־OECD ואמר שעכשיו הוא גילה שישראל היא לא רק סטארט־אפ ניישן אלא גם דייוורסיטי ניישן".
מתנה הולמת
ברזני (32) נולדה וגדלה במשפחה דתית בירושלים. "שני ההורים שלי מדברים ערבית", היא מספרת. "אבא כי הוא גדל בנחלאות, ואימא כי סבתא שלי עלתה ממרוקו. למרות שהמשפחה שלי משני הצדדים הגיעה לירושלים ולא לפריפריה, ראיתי את הפערים בין דור ראשון לדור שני לעלייה, ולכן קשה לי לראות את פערי ההזדמנויות שנוצרו בין אנשים שנולדו במקומות שונים. כיום המקום שבו אדם נולד הוא אחד הגורמים שמנבאים את יכולת ההשתכרות ויכולת ההשפעה שלו על המדינה, ואני לא יכולה להישאר אדישה לזה".
"למרות שהמשפחה שלי משני הצדדים הגיעה לירושלים ולא לפריפריה, ראיתי את הפערים בין דור ראשון לדור שני לעלייה, ולכן קשה לי לראות את פערי ההזדמנויות שנוצרו בין אנשים שנולדו במקומות שונים"
אחרי לימודים באולפנה ושירות לאומי, למדה ברזני משפטים ומנהל עסקים והחלה לעבוד כעורכת דין במשרד נחשב. "ייצגתי חברות מסחריות גדולות, אבל לא הייתה לי הזדהות עם העבודה שהייתה בעיקר הזזת כסף מצד אחד לצד שני. הבנתי שאני רוצה לעשות משהו שמשפיע יותר". ברזני נקלטה לעבודה בבית הנשיא. היא החלה בתפקיד זוטר בלשכת המנכ"ל, אך לאחר זמן קצר השתלבה במערך התוכן והאסטרטגיה בבית הנשיא ובמשך שלוש שנים הובילה את הפעילות בתחומי התעסוקה במסגרת מיזם תקווה ישראלית.
"העשייה שלי בבית הנשיא הייתה דומה בתוכן למה שאני עושה היום, אבל בנציבות אני עובדת ממקום של סמכות. הנציבות היא הרגולטור של שירות המדינה. מדובר ב־80 אלף עובדים בכל היחידות, שמנחים 800 אלף עובדי ציבור שנותנים את השירותים הכי חשובים למשק. יש לנו תפקיד דרמטי במשימה הלאומית של הגיוון – כמעסיק, כנותן שירותים וכצרכן".
ועדיין, אתם לא השחקן היחידי בהשפעה על הגיוון בתעסוקה. גם לאקדמיה למשל יש חלק מרכזי.
"אין ספק שגם האקדמיה היא שחקן דרמטי במשימה הלאומית של הגיוון, ויש לנו שיתופי פעולה מדהימים. גם במוסדות להשכלה גבוהה יש ממונה גיוון תעסוקתי, ואנחנו עובדים איתם בתיאום על היצע המועמדים מול ביקוש המשרות. אנחנו אומרים מה המקצועות שיש בהם מחסור, והם נענים לקריאה. אמרנו למשל שכבר יש מספיק משפטנים ורואי חשבון מאוכלוסיות מגוונות, אבל חסרים מהנדסים וטכנאי רנטגן. היום בבית החולים 'הדסה' מכשירים חרדים בהפרדה להיות טכנאי רנטגן, והמרכז למיפוי ישראל בשיתוף עם הטכניון מכשירים מהנדסי קרקע חרדים בשלוחה שנפתחה בבני־ברק".
לנציבות יש גם אפשרות לנקוט סנקציות במקרה של חוסר גיוון, אך עד עתה לא נעשה בהן שימוש. "החוק מעניק לנציב סמכות רחבה לעשות כל מה שנראה לו נכון לטובת העניין, עד כדי הקפאת תקנים. הוא יכול לזמן את המנכ"ל ולומר לו 'אין יותר קליטת עובדים עד שאני לא רואה תוכנית עבודה בנושא הגיוון התעסוקתי'. אחרי שיש הנחיה, ליווי, תוכניות עבודה ודו"חות, אי־אפשר כבר לומר 'לא ידעתי לא ראיתי'".
אם זה לא היה ברור, הגיוון התעסוקתי הוא לא אירוע חד־פעמי של קליטת עובדים וקידומם, אלא תחום שדורש התייחסות וניהול גם בשגרה. "צוות מגוון זה דבר מאתגר שנוגע בכל עובד, ודורש גם שותפות רחבה של כולם. בשביל זה יצרנו מפת דרכים לגיוון ולכשירות תרבותית, ובדו"ח שהגשנו לראש הממשלה ולנשיא ביום הגיוון הבינלאומי מנינו עשרה צעדים שצריכים להיעשות". הצעדים שמופיעים בדו"ח כוללים גם המלצות להביא בחשבון את הגיוון בחלוקת מתנות לעובדים, בהטבות למשפחות ובאופיים של ימי גיבוש ארגוניים.
לברזני לא חסרות דוגמאות לטעויות שנעשות בתחומים הללו. "באחד המשרדים שיש בו ייצוג יפה לעובדים ערבים חילקו לכולם ספר ילדים בעברית, ולמאות עובדים ערבים שילדיהם לא לומדים עברית בגן לא היה מה לעשות עם זה. היה גם מקרה שבו חילקו כשי לט"ו בשבט פירות יבשים בהשגחת העדה החרדית, ועובדים יוצאי אתיופיה שהעדה החרדית לא מכירה ביהדותם החרימו את השי. במקרה כזה ממונה גיוון אמור לשמש כבלם זעזועים, וממונת הגיוון אכן קיימה שולחן עגול כדי לדבר על זה. היה גם מקרה באחת היחידות הביטחוניות, שבחודש הרמדאן ממונת הגיוון כתבה לעובדים במייל 'רמדאן כרים' בעברית וערבית, ואחרי כמה דקות דפקו אצלה יחידת הסייבר שנלחצו מהמייל בערבית. צריך לנהל את הנושא של הגיוון, זו ריצה למרחקים ארוכים".
אלישיב רייכנר ינחה בוועידת מקור ראשון את המושב "השתלבות או התבדלות: מיעוטים בישראל"
בהשתתפות: ח"כ עומר ינקלביץ', כחול לבן | עו"ד רסול סעדה, מנהל מיזם קהילות בטוחות, קרן אברהם | עו"ד הרב יהושע פפר, קרן תקווה | יצחק חסדיאל, מנהל מגזרים ייחודיים, בנק לאומי | אורי יקיר, יועץ ראש עיריית ירושלים לענייני מזרח העיר
