"רוצים לחזור לקבורה בדרך של 'ליקוט עצמות' כי זה היה נהוג בימי התנ"ך? אז בואו נחזור גם למכירה וקנייה של עבדים, כי גם זה היה נהוג בזמנו. בשולחן ערוך יש סעיף מפורש שעוסק בליקוט עצמות? בשולחן ערוך יש גם הלכות העוסקות בדיני עבדים. גם בזמן בית המקדש, חלק גדול מרבותינו אומרים שליקוט העצמות היה רק בדיעבד. לא ראיתי שעשו ליקוט עצמות לאברהם אבינו או לרבי שמעון בר יוחאי".
את הדברים הללו השמיע אברהם מנלה, מנכ"ל חברה קדישא תל־אביב ויו"ר פורום חברות קדישא, בכנס הקבורה שערך בשבוע שעבר מִנהל התכנון. הוא הוסיף וטען שפתרון "ליקוט העצמות" למצוקת הקבורה בישראל, שעמד במרכז הדיון ונחשף פה לפני שבועיים בכתבתו של צביקה קליין, עלול להחזיר אותנו שנים רבות לאחור.
בבית העלמין ירקון שבגבול פתח־תקווה משקיעה היום החברה קדישא של מנלה סכום עתק של כמיליארד שקל בהקמת עשרה מבני ענק לקבורה רוויה. "אני אומר לחברים שלי, אולי טעינו", קבל מנלה. "בגלל שהסכמנו ללכת לבנייה הרוויה, עכשיו אומרים שיש פתרון יותר יעיל וטוב יותר – ליקוט עצמות. עוד לא מבינים שגם הקבורה הרוויה נמצאת בשלב הפיילוט, ושהיא לגמרי על כרעי תרנגולת – בגלל הבעיה ההלכתית, בגלל העלות התקציבית האדירה (כ־12 אלף שקל לחלקת קבר, מול מאות שקלים בקבורת שדה) ובגלל שאלת התחזוקה השוטפת. אז עכשיו מנסים ללכת הלאה לאקסטרים? העלאת הנושא תחזיר אותנו לקבורת השדה, נקודה. אני כמנכ"ל לא אוכל להשקיע מיליארדים בהקמה של קבורה רוויה, כשבאופק מדברים על פתרון חדש".
מנלה הגיע לכנס המדובר, בזמן שאישים חרדים אחרים בחרו להיעדר ממנו. הרב שלום כהן, נשיא מועצת חכמי התורה של ש"ס, הורה לקראת האירוע כי "אין להתכנס ולדון בנושא זה", וציין שליקוט העצמות "חמור וקשה למת ביותר". בעקבות הנחיית הרבנים והכותרות בעיתונות החרדית, ביטלו ברגע האחרון את השתתפותם בכנס השר לשירותי דת הרב יצחק וקנין; רב העיר בת־ים הרב יעקב רוז'ה, הנחשב בר־סמכא גדול בתחום הקבורה ומשמש גם רב החברה קדישא תל־אביב, חבר מועצת הרבנות הראשית ויו"ר הוועדה לענייני כבוד המת; והרב יהודה דרעי, רב העיר באר־שבע. גם מי שאינו מסתייג הלכתית מליקוט העצמות, כמו הרב יובל שרלו, הודה כי הוא חושש מהתקדים שהוצאת העצמות פה בישראל עלולה להשליך על בתי העלמין היהודיים הרבים הפזורים בחו"ל, שגם כך נאבקים זה עשרות שנים במגמות הבנייה והרצון לפנות את הקברים.
אבל לפני שחוזרים לפתרונות שאולי היו נהוגים פה בהיסטוריה הרחוקה, במִנהל התכנון יש מי שמאמינים שהשינויים הדרמטיים הצפויים במרחב הציבורי שלנו בעשורים הקרובים יוכלו אולי לספק את פתרונות הקבורה ל־1.4 מיליון הישראלים שצפויים להזדקק לחלקת קבר בשלושים השנים הקרובות (עד 2050).
דניאלה פוסק, יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תל־אביב, מעריכה כי החניונים הגדולים שמתחבאים מתחת לרבים מהבתים שלנו, ודאי באזור המרכז, יוכלו לשמש בעתיד הלא ממש רחוק כבתי קברות. נכון שזה נשמע מבהיל ומורבידי, אבל טמון פה (תרתי משמע) גם לא מעט היגיון תכנוני ואורבני. לדברי פוסק, במקום לנסוע אל מחוץ לעיר לצורך הקבורה ולאחר מכן לעלות לקבר הנפטר, ובשעה שרבים מהמתכננים מציעים להכשיר בשנים הבאות בתי עלמין ענקיים בפריפריה הרחוקה, היא מאמינה בגישה הפוכה לחלוטין – יצירת ערים שיודעות להציע לתושביהן את כל מחסורם לכל אורך החיים עד סיומם; משלב הגן, הלימודים, העבודה והקמת המשפחה, וכן, גם עד הקבורה.
לדבריה, "היום מדברים במפורש על העידן שאחרי הרכב הפרטי, ויזמים כבר מדברים איתי על השימושים שנעשה בחניוני הענק הריקים שלנו, עם פתרונות כמו גידול פטריות וכדומה. ואני אומרת, למה שלא נקבור שם את יקירינו? השימוש המתפתח בתת־הקרקע הוא הזדמנות מצוינת להחזיר את הקבורה לעולם החיים". נחיה ונראה.
