בזמן שממשלת ישראל מנסה להילחם ברוכשי דירה שנייה ושלישית בעיקר באמצעות מיסים – העלאת מס רכישה, ביטול הפטור ממס שבח ועוד, התרחב השבוע הפטור ממס למי שרוכש דירה ראשונה. זאת על רקע עליית מדד המחירים בשנה האחרונה בשיעור של 2.8% (מדד שירותי הדיור), והעדכון שנגזר מכך על מדרגות מס הרכישה לשנת 2020.
החל מהשנה, ברכישה של דירת מגורים יחידה, רף החיוב במס רכישה עלה מ־1,696,750 שקל ל־1,744,505 שקל. מאותו רף ועד למחיר של 2,069,205 שקל לדירה, ישלם הרוכש מס בשיעור של 3.5%. עד מחיר של 5,338,290 שקל תעמוד מדרגת המס על 5%, ועל עלות שבין הסכום הקודם ל־17,794,305 שקל יחויב הרוכש במס של 8%. מעל אותו סכום, מי שזכה לרכוש נכס במחיר של כ־17.8 מיליון שקל ומעלה, ישלם מס רכישה בשיעור לא מבוטל של 10% מהיקף העסקה.
מנגד, העדכון לרוכשי דירה להשקעה (דירה שאינה יחידה) הרבה פחות אטרקטיבי. אלו ייהנו ממס מופחת בהשוואה לשנה שעברה, רק אם ירכשו דירה במחיר של כ־5.3 מיליון שקל. מדרגת מס הרכישה הנמוכה ביותר, שעומדת על 8%, תחול עד מחיר של 5,340,425 שקל, לעומת מחיר של 5,194,225 שקל בשנה האחרונה. מאותו סכום ישלם רוכש הדירה את המס המקסימלי, בשיעור של 10% משווי הנכס הנרכש. העיקר שישתכנע שלא כדאי לרכוש דירה, וישאיר את השוק למחוסרי ומשפרי דירות בלבד.

חזון הכפר שציירו לעצמם ראשוני החלוצים לפני כמאה שנה, כלל בעיקר חקלאות שנשענה על משקים משפחתיים וקהילתיים צנועים, עם נחלה של כמה עשרות דונמים ליד כל בית. אבל במאה ה־21, נחלה בגודל כזה כבר איננה רלוונטית למשק חקלאי שמנסה להחזיק את עצמו כלכלית ולא רק ליהנות מהמראה של כמה פרדסים ירוקים הנשקפים מחלון הבית. גם בחקלאות, יתרון לגודל הוא שם המשחק, ורק נחלה מעובדת של מאות דונמים יכולה לשרוד במשחק התחרותי.
לכן, שלא במפתיע, נתונים שפורסמו השבוע מלמדים כי בישראל ישנם היום רק 17,338 משקים – ירידה של 32% לעומת שנת 1995 וירידה של 61% לעומת שנת 1981 (בפועל מדובר בירידה גדולה אף יותר, מפני שלראשונה לא הוגדר גודל מינימלי של משק חקלאי).
מנגד, אפרופו יתרון לגודל, סך השטח של המשקים החקלאיים דווקא גדל ל־3.79 מיליון דונם, לעומת 3.61 מיליון דונם בשנת 1995. במקביל, החקלאים הישראלים מעדיפים לגדל היום בעיקר גידולי שדה, ירקות וצמחי תבלין, שיכולים להסתפק בכמות נמוכה יחסית של מים יקרים, על חשבון פרדסי ההדר ששגשגו בעידן הציונות הוותיקה.
