חגיגות ט"ו בשבט שיצוינו בשבוע הקרוב הן גם החגיגות המסורתיות של קרן קיימת לישראל, חברה לתועלת הציבור המוגדרת כחברה "בבעלות העם היהודי", שמזמינה אותנו בכל הזדמנות, ובעיקר סביב חג האילנות, לבקר ביערותיה ולשתול עוד עץ בארץ ישראל.
ועם זאת, דווקא בט"ו בשבט אנחנו מוכרחים לשאול את השאלה המתבקשת – מדוע הקרן, שהוקמה בשנת 1901 כדי לגאול ולרכוש קרקעות בארץ ישראל, עדיין קיימת, 72 שנה אחרי הקמת המדינה? כמעט 120 שנה אחרי הקמתה (חכו לחגיגות בשנה הבאה), הקרן אינה רוכשת עוד קרקעות, ועם כל הכבוד לשתילת עצים – סעיף הייעור השנתי שלה בתקציב 2020 מסתכם ב־93.9 מיליון שקל. מתוך אותו תקציב ייעור, הקמת יערות חדשים, כולל שתילה של עצים ושיחים, יעלו לה השנה 9.9 מיליון שקל. אחזקת יערות תעלה 38.3 מיליון שקל ופתיחת יערות לציבור עוד 22.7 מיליון שקל.
מדובר בטיפה בים הכסף של קק"ל, שסך התקציב השנתי שלה ל־2020 עומד על 1.23 מיליארד שקל, ושאת רוב הכסף שלה, יותר ממיליארד שקל בשנה, היא מקבלת משיווק הקרקעות שנרכשו בזמנו עבור כולנו (רק 66 מיליון שקל אמורים להגיע בשנת 2020, למשל, מ"תרומות" חדשות). במילים אחרות, עם כל הכבוד ליערות (ויש כבוד), מרבית התקציב של קק"ל נועד בעיקר לשרת את העובדים והמקורבים שיבטיחו שהקרן תמשיך לפעול.
החגים אותם חגים, המבצעים אותם מבצעים, אבל הציבור הישראלי כבר לא מסתער על הקניון הקרוב לבית, לפחות לא באותו קצב של העבר. מוקדם לדבר על מגמה, אבל נתונים שפורסמו השבוע הצביעו על כך שפדיון רשתות השיווק טיפס בשנת 2019 בשיעור צנוע של 0.5% בלבד, נמוך מקצב צמיחת האוכלוסייה, ולעומת עלייה של 2.6% בשנת 2018. ברבעון האחרון של שנת 2019 הקצב השנתי הצביע על ירידה של 1.3% בפדיון הרשתות.
למה התקררו המכירות? קרוב לוודאי שהפגיעה ברשתות השיווק היא משולבת – פועל יוצא של המסחר המקוון ברשת האינטרנט, של הטיסות הזולות לחו"ל (ואיתן הקניות הזולות מעבר לים), ואולי גם של ישראלים שקראו על האטה כלכלית מסתמנת והחליטו להדק מעט את החגורה – מה שכמובן עלול להפוך לנבואה על האטה שמגשימה את עצמה.
ובכל מקרה, לא אלמן ישראל. במקביל לנתונים המדאיגים של פדיון רשתות השיווק, פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים על היקף הרכישות של הצרכנים הישראליים בכרטיסי אשראי, שלימדו שאנחנו עדיין אוהבים לצרוך. בשנת 2019 עלה היקף הצריכה בכרטיסי האשראי ב־7.9%, שהתעצמה והגיעה לעלייה של 8.3% ברבעון הרביעי. מוקדם להספיד את תיאבון הקניות.
