קרוב ל־30 מיליארד שקל שוכבים בקופות הבנקים, בחברות הביטוח, הפנסיה והגמל, ללא כל דורש. רבים מבעלי החשבונות הללו לא מודעים לקיומם. על פי נתוני בנק ישראל, נכון לספטמבר 2019 קיימים במערכת הבנקאית כ־528 אלף חשבונות בנק ופיקדונות ללא תנועה, בסך מצטבר של כ־6.5 מיליארד שקלים. מתוכם 86 אלף חשבונות של אנשים שנפטרו, בסך מצטבר של כ־1.6 מיליארד שקל.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המשימה הממלכתית: הכוונה ועידוד לרכישת ידע כלכלי
– "המאבק שלנו במלכה נתן קול לכל קורבן התעללות מינית"
– האם מערכת החינוך תחזיר לנו את הקורונה?
דו"ח שפרסמה רשות שוק ההון שנה קודם לכן, העלה כי הגופים המוסדיים (חברות הביטוח, קרנות הפנסיה וקופות הגמל וההשתלמות) מנהלים סכום של כ־15 מיליארד שקל המוגדר ככספים שהקשר עם בעליהם נותק. סכום נוסף של 7.7 מיליארד שקלים שייך לחשבונות של עמיתים שנפטרו, ויורשיהם או מוטביהם טרם משכו את הכסף.
על פי הדו"ח, סך החשבונות של מנותקי קשר בחסכונות הפנסיוניים עומד על כ־1.2 מיליון שקלים, והסכום הממוצע בחשבון עומד על כ־12,500 שקל. מספר החשבונות של נפטרים שיורשיהם לא משכו את תכולתם עומד על כ־340 אלף, והסכום הממוצע בחשבונות אלו הוא כ־23 אלף שקל.
יש לציין כי נתוני הגופים המוסדיים מתייחסים לתקופה שלפני שלוש שנים, אך אין סיבה להניח שהמצב השתנה באופן משמעותי. עדיין מיליארדים רבים מחכים לבעליהם, ובינתיים דמי הניהול נוגסים בחסכונות.
האם הגופים הפיננסיים עושים מאמץ אמיתי למצוא את בעלי החשבונות? בשבוע שעבר הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז, תביעה בדיוק בנושא הזה, תוך בקשה להכיר בה כתביעה ייצוגית. התובע בעתירה החזיק חשבון בסניף בנק הפועלים בירושלים. לפני 18 שנה הוא ביקש לסגור אותו, אלא שבתחילת שנת 2017 הופקד לחשבון תשלום בסך 353 שקל מאחת מחברות הביטוח, שפרטי החשבון של הלקוח כנראה לא היו מעודכנים אצלה. החשבון נפתח מחדש.
מאז ועד היום, התובע כלל לא ידע שחשבונו נפתח מחדש ושיש לו שם כסף. גם המכתבים שהבנק שלח כדי ליידע אותו הגיעו לכתובת לא נכונה, ולדבריו הבנק לא טרח לבדוק את כתובתו העדכנית. הנקודה החשובה היא שמדי חודש בחודשו גבה הבנק דמי ניהול חשבון, וכך, תוך שלוש שנים נותרו בחשבון 99 שקל בלבד. לטענת התובע, הבנק לא עשה מאמץ אמיתי כדי לאתר אותו.
מי שיכול לסייע באיתור החוסכים הוא מוסד האפוטרופוס הכללי, שאנשיו מתמחים באיתור בעלים של נכסים ורכוש ש'נעלמו'. אלא שמסתבר כי בחלק מהגופים המוסדיים לא קיימת כלל חובה לדווח לאפוטרופוס, וגם בבנקים, שבהם קיימת חובה כזו, היא לא ממש מיושמת.
ימים ספורים לפני שהוגשה התביעה שהזכרנו, הוגשה תביעה נוספת לאותו בית משפט על ידי עמותת 'הצלחה', נגד בנק הפועלים ומזרחי־טפחות, בטענה שאינם מעבירים לאפוטרופוס הכללי מידע על חשבונות רדומים. לטענת התובעים, הבנקים קובעים לעצמם מהו רף הדיווח. בבנק הפועלים לא מדווחים על סכום נמוך מ־2,600 שקל, ואילו במזרחי המינימום הוא 920 שקל. נוהל זה, טוענים התובעים, מנוגד לחובה המוטלת עליהם לעדכן את האפוטרופוס בכל סכום שהוא, כדי שיסייע באיתור הבעלים.
בהקשר זה כדאי לשים לב לדברים שאמרה האפוטרופסית הכללית עו"ד סיגל יעקבי לפני כשנה וחצי, בדיון שנערך בנושא בכנסת. "95 אחוזים מהחשבונות הרדומים בבנקים הם של אנשים שניתן לאתר, וצריך להטיל על הבנקים חובה כזו בחקיקה", קבעה יעקבי.
חשבון שלא נעשתה בו פעולה במשך יותר מעשר שנים מדווח לאפוטרופוס הכללי, גם מבלי שהבנקים ביצעו בו פעולות איתור. אבל מדוע צריך להמתין עשר שנים? מתברר שבאמצעות פעולות איתור, אם הן נעשות כמו שצריך, ניתן להגיע לרוב המכריע של הבעלים. לדברי יעקבי, הבנקים יכולים לאתר כ־75% מהבעלים האבודים, וביתר המקרים יכול האפוטרופוס לאתר עוד כ־20%־25%.
עשו זאת בעצמכם
את נושא החשבונות האבודים אני מלווה כעיתונאי כבר יותר מעשור. האמת היא שעד לפני כמה שנים שררה הפקרות כמעט מוחלטת בעניין הזה. מאז שונו כמה הוראות וגובשו תקנות שהטילו חובות מסוימות על הגופים הפיננסיים, אך עדיין יש להם עוד הרבה מה לעשות בעניין. וכמובן, הם לא יעשו דבר אם לא יחייבו אותם.
הלחץ העיתונאי הביא לכך שבשנת 2013 השיק משרד האוצר את מחשבון הר הכסף לאיתור חסכונות פנסיוניים. שלוש שנים אחר כך השיק בנק ישראל ממשק מקביל, לאיתור חשבונות בבנקים. המהלך הזה חשוב, אך המידע שמתקבל הוא מינימלי: האם קיים חיסכון לא פעיל, ובאיזה גוף פיננסי הוא נמצא. מכאן, את רוב העבודה אתם צריכים לעשות – לפנות לאותו גוף, ולפעול בהתאם לפרוצדורה הנדרשת למשיכת הכספים. בנוסף, גם הממשקים הללו לא תמיד מציגים את התמונה המלאה. כאשר מדובר בכספים של נפטר, הפרוצדורה לקבלת מידע עדכני ומפורט ולמשיכת הכספים נעשית מורכבת יותר (ועדיין, גם אם זה דורש מאמץ, אין סיבה לשלם כסף למישהו שיאתר חיסכון כשאתם יכולים לעשות זאת בעצמכם).
האם הגופים הפיננסיים עושים מאמץ אמיתי לאתר את בעלי החשבונות? לפי עתירה שהוגשה בשבוע שעבר לבית המשפט, התשובה שלילית
ואמנם, לא בכל המקרים מדובר בכספים מנותקי קשר שאיש לא יודע עליהם. אולי זה מפתיע, אך ברוב החשבונות הלא פעילים צבורים סכומים נמוכים של אלפי, מאות ואף עשרות שקלים בודדים. במקרים רבים החוסך מודע להם או לפחות ידע עליהם בעבר, אך שכח מקיומם. הסיבה שהכספים לא נמשכו היא הפרוצדורה שבמשיכתם. חלק התייאשו מראש, והעדיפו שלא להתאמץ עבור סכום קטן.
מהלך מרענן שהובילה רשות שוק ההון בשנת 2018 קבע שבחשבון לא פעיל שיש בו סכום של עד 1,350 שקל, תהיה חובה לשלוח לחוסך המחאה עם הסכום שנצבר. כתוצאה מכך נשלחו כ־250 אלף צ'קים. בתחילת 2020 הודיעה הרשות כי בכוונתה להרחיב את המהלך, ולשלוח הפעם המחאות גם בחשבונות שבהם צבורים עד 8,000 שקל. צריך לקוות ולדרוש שההצהרה הזו תתממש בקרוב ולא תישאר רק על הנייר. אך יותר מכך, מדוע רק רשות שוק ההון ולמה בחסכונות הפנסיוניים בלבד? מדוע שבנק ישראל לא יאמץ מהלך דומה בכל הנוגע לכספים בבנקים? האם יש צורך לדרבן את הבנקים לעשות זאת באיומי חקיקה?
מעניין לציין כי רק 40 אחוזים ממקבלי הצ'קים פדו אותם. יש להניח כי בסכומים גדולים יותר המימוש יהיה רחב יותר. אבל גם אם מדובר בסכומים קטנים, לעיתים עשרות שקלים בכל חיסכון כזה, אין סיבה שהכספים הללו לא ינוצלו בהתאם לרצון בעליהם. הנה רעיון שמתאים במיוחד לתקופה זו, שבה רבים זקוקים לסיוע מעמותות וארגוני חסד, והעול המוטל על כתפיהם הולך וגדל: כל מי שהחליט שלא לפדות את הצ'ק, יוכל לבקש להעביר את הכסף לטובת עמותה המסייעת לנזקקים. רווח נקי לכולם.
