השקעה בשוק ההון היא עניין דינמי ותנודתי. לעיתים קשה מאוד להסביר את התנהגות השווקים, ולתחושות, לתקוות ולגורמים פסיכולוגיים יש בה משקל מרכזי. ובכל זאת, ולמרות הסיכונים, התבוננות על המגמות במהלך עשרות שנים מלמדת שלאורך זמן הסבלנות משתלמת. הבעיה היא שרבים לא מודעים, או אולי לא מוכנים לקבל, את "כללי המשחק" הללו.
מבט אל השווקים הפיננסיים מראה שבתוך חודש אחד, מ־23 בפברואר ועד השפל שנרשם ב־23 במרץ, ירד מדד תל־אביב 35 ביותר מ־30 אחוזים. מדד S&P 500 , העוקב אחר 500 החברות הציבוריות הבולטות הנסחרות בבורסות בארה"ב, חווה ירידה דומה.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
דני דיין: "זה בעייתי ששרים לא מבקרים בבתי כנסת רפורמיים"
"לגווע או לשבות ברעב": אנשי התרבות דורשים הקשבה
זנדברג נגד מגל: למי אכפת יותר מיהדות התפוצות, לימין או לשמאל?
הפסיכולוגיה משחקת כאמור תפקיד נרחב בתחום הזה, ולהיסטריה שנוצרה עם פרוץ משבר הקורונה הייתה השפעה לא קטנה. חוסר הוודאות שהשתרר, והחשש שהנורא מכול עוד לפנינו, הביאו לגל של פדיונות ומשיכות כספים. במהלך חודש מרץ לבדו נפדו מקרנות ההשתלמות 42 מיליארד שקל. מיליארדים רבים נוספים נמשכו מקופות הגמל ומקרנות השתלמות, או הועברו למסלולים סולידיים בתוך הקופה.
לאן הועברו סכומי העתק הללו? ל"חוף מבטחים" בפיקדונות בבנקים – פק"מים למיניהם ומזומן בעו"ש. גל המשיכות מקרנות הנאמנות וההשתלמות ומקופות הגמל, הגדיל את הפיקדונות בבנקים באופן דרמטי. עד סוף מרץ צמחו הפיקדונות ביותר מ־50 מיליארד שקל, לסכום של יותר מטריליון שקל. גידול כזה נמשך בדרך כלל יותר משנה, אולם המשבר גרם לו להתרחש בחודש אחד בלבד.
נקודת המוצא של משקיעים רבים הייתה "נצא עד יעבור זעם", "נחזור כשהשווקים יעלו". אבל הניסיונות לתזמן את השוק נועדו כמעט תמיד לכישלון
בעוד המשקיעים ברחו מהבורסה ומכרו בהפסד, הבנקים הרוויחו כפליים מהמהלך הזה. בהלת המשקיעים לא רק הגדילה את הפיקדונות אצלם, אלא גם הניבה להם קופון שמן על עמלות המכירה של ניירות הערך. על פי הדו"חות שפרסמו הבנקים, ברבעון הראשון של 2020 זינקו העמלות שלהם כתוצאה ממכירת ניירות ערך, בכמעט 30 אחוזים, בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד.
נקודת המוצא של משקיעים רבים הייתה "נצא עד יעבור זעם", "נחזור כשהשווקים יעלו". אך המציאות מוכיחה שהניסיונות לתזמן את השוק נועדו כמעט תמיד לכישלון. מי שיצא לא יחזור בזמן, במיוחד כאשר השוק תנודתי כל־כך. למעשה, הוא קיבע את ההפסדים שלו.
דוגמה בולטת לכך ראינו במשבר הפיננסי של שנת 2008. למרות הנפילה הגדולה במדדי המניות, שהגיעה ליותר מ־40% בשפל, המדדים חזרו ותיקנו. מי שהוציא את כספו מקופת הגמל למסלול סולידי בשיא הנפילות – והיו רבים כאלה – נאלץ להמתין זמן רב, לעיתים שנתיים ויותר, עד שהחזיר את כספו (הקרן בלבד, ללא רווחים). לעומת זאת, מי שנשאר ולא נגע בכסף, הרוויח. מעבר לכך, עיקרון חשוב בחיסכון, שלא תמיד אנו ערים לו, הוא עניין הריבית דריבית. משמעותו היא שהפרשי תשואה באחוזים בודדים לטווח קצר, עשויים להצטבר בטווחי זמן ארוכים להפרשים משמעותיים, לעיתים עשרות אחוזים ויותר.
אז מה קרה בינתיים? מאז השפל של מרץ עברו קצת יותר מחודשיים, והשוק התהפך. לא נזקי המשבר, לא הפגיעה בכלכלה ואפילו לא המהומות בארה"ב מצליחים לשנות את הכיוון שאליו חותרת הבורסה. לפחות כך זה נראה כרגע. מאז 23 במרץ ועד סוף מאי עלה מדד תל־אביב 35 בכ־20 אחוזים. מדדS&P 500 זינק בכ־33 אחוזים. הציבור שהעביר את כספו לפיקדונות ומזומנים והשאיר אותו שם, החמיץ את העליות הללו והפסיד במצטבר 15־20 מיליארד שקל.
למעשה, אם בוחנים את התשואות בשווקים מאז תחילת השנה, התמונה שמצטיירת עד סוף מאי היא ירידה מתונה יחסית של פחות מ־6% במדד S&P 500. מדד הנאסד"ק אף עלה בתקופה זו ביותר מ־5%, ואצלנו מדד תל־אביב 35 רשם ירידה של כ־16%. לא מעט, אבל עדיין רחוק מהשפל של לפני חודשיים וקצת. המציאות הזו משתקפת גם בחסכונות הפנסיוניים – קופות הגמל, קרנות הפנסיה וכן קרנות ההשתלמות. עדיין תשואה שלילית מתחילת השנה, אבל הפסדי הקורונה הולכים ומצטמצמים.
רצוי שלא נשלה את עצמנו. הטלטלות הללו עשויות ללוות אותנו עוד זמן רב, וכנראה נחווה עוד עליות ועוד מורדות. ובכל זאת, משקיע לטווח ארוך לא צריך להיבהל מתנודתיות כזו או אחרת. באותה מידה, משקיע לטווח קצר לא אמור מלכתחילה להיות עמוק בשוק המניות.
מוצא אחרון בהחלט
הצורך במזומנים, בעקבות המשבר הכלכלי, הוביל לא מעט חוסכים למשוך את כספי הפיצויים שלהם מהחסכונות הפנסיוניים. אמנם עובדים שיצאו לחופשה ללא תשלום אינם זכאים למשוך את כספי הפיצויים מכיוון שיחסי עובד־מעסיק לא נותקו, אך עובדים שפוטרו יכולים לעשות זאת.
האם זה מהלך נכון? גם אם קיימת יכולת למשוך את כספי הפיצויים ואפילו חלק מהם בפטור ממס, במרבית המקרים מהלך כזה עשוי לפגוע קשות בחוסן הכלכלי שלכם בעתיד. על פי מיטב התחשיבים וההערכות, חוסך בקרן פנסיה שהחל לעבוד בגיל 27 ופרש בגיל 67, עשוי לקבל במקרה הטוב כ־60% ממשכורתו האחרונה, וזאת בהנחה שהופרשו לו כספים לחיסכון פנסיוני באופן מלא ולכל אורך שנות עבודתו, הוא לא משך כספים מהחיסכון אף פעם, התשואה בחיסכון הייתה מעל הממוצע, והוא שילם דמי ניהול נמוכים מהממוצע. אם שורת התנאים הזו לא התקיימה, סביר להניח שהכנסתו בגיל 67 תעמוד על כ־50% ממשכורתו האחרונה טרם הפרישה, ואף פחות מכך.
מדוע? כמה גורמים משפיעים במשך השנים על סכום הקצבה שתתקבל, כגון שיעור התשואה שיניב החיסכון, והעלייה בתוחלת החיים שעולה. הסכום שחסכנו במשך שלושים שנה, פחות או יותר, אמור לכלכל אותנו שנים רבות יותר ממה שחשבנו קודם. זאת בשעה שאיכות החיים עולה גם היא, ואנחנו רוצים להוציא יותר.
משיכת כספי פיצויים עלולה אפוא לחתוך כשליש ולעיתים אף יותר מקצבת הפנסיה העתידית, אבל מעבר לכך היא טומנת בחובה פגיעות נוספות שכדאי להביא בחשבון. כך למשל, על פנסיית זקנה ניתנת הטבת מס, אך מי שמושך את הכסף עכשיו עלול לפגוע בה. כך גם עלול להתייקר המחיר שנשלם על הכיסוי הביטוחי הכלול בקרן הפנסיה למקרה מוות ונכות.
מכל הסיבות הללו ואחרות, מומלץ להימנע ככל האפשר ממשיכת כספי הפיצויים. מובן שאם אין ברירה ואתם זקוקים לכסף בשביל לחיות – לשם כך נועדה ההקלה שמאפשרת את משיכת הכספים. אך כאמור, ככל שהדבר ניתן רצוי לבחון מקורות כספיים אחרים. 
אין לראות באמור המלצה להשקעה, או לביצוע פעולה כלשהי בשוק ההון
