מערכת החינוך בישראל הופתעה ביום שישי שעבר, שעה קלה לפני כניסת השבת, לשמוע כי שנת הלימודים בחטיבות הביניים ובתיכונים נגמרה. ההחלטה לסגור את בתי הספר לא התקבלה במשרד החינוך, ואפילו לא במשרד הבריאות. בית הדין לעבודה הוא שהכריע על סיומה. שנת הלימודים שם ובבתי הספר היסודיים אמנם הסתיימה ותסתיים במועד שנקבע לה בראשיתה, אך לנוכח הנסיבות המיוחדות השנה חשבנו כולנו כי הדברים ייראו אחרת.
כתבות אחרונות באתר מקור ראשון:
– הקרב על הכוח: המשרד להגנת הסביבה נאבק במשרד האנרגיה
– המורים הם שחקני הלב והנשמה של מערכת החינוך
– ישראל זקוקה לדמוקרטים ולרפובליקנים כאחד
המשק הישראלי מנסה להתאושש מהמשבר הכלכלי שניחת עליו, וקברניטיו מנווטים בין דאגה מהתפרצות נוספת ובין הצורך לשקם את הכלכלה. למערכת החינוך – במיוחד לגני הילדים והכיתות הצעירות, תפקיד חשוב ביכולתם של ההורים לצאת לעבודה. המורים מתרעמים על התפיסה שלהם כבייביסיטר, אבל הכשל שלהם הוא דווקא בתחום החינוכי: סגר כלל ארצי של כמה חודשים, שאחריו לימודים חלקיים בקפסולות, הותירו את התלמידים עם פערי ידע גדולים. הקושי גדול במיוחד בכיתות התפר, ילדי גן חובה שעולים לכיתה א' ללא הכנה מתאימה, ילדי כיתות ו' שעולים לחטיבות הביניים וילדי כיתות ט' שעולים לתיכון – כולם צפויים להגיע אל המסגרת הבאה עם פערים ניכרים. המורים, שאליהם הם נושאים את עיניהם להשלמת הפערים ולהכנה ראויה לשלב המאתגר הבא – יצאו לחופש גדול. המורים עצמם הופתעו מההתפתחות: חלקם לא הספיק אפילו לשלוח תעודות גמר ולהיפרד מהתלמידים כראוי. הארגונים המייצגים שלהם נלחמו על גבם מלחמה מכוערת, שכל כולה אינטרסים פוליטיים וארגוניים, ודבר אין לה עם מלאכת החינוך.
ב־15 במרץ החליטה הממשלה לסגור את מערכת החינוך במסגרת צו בריאות העם, והלימודים בכל שכבות הגיל נפסקו למשך 11 ימים. לא היה חולק כי את הימים שלפני חג הפסח – 11 ימי למידה שבהם לא התקיימו לימודים, לא מרחוק ולא בכלל, המורים היו צריכים להשיב במועד כלשהו או ששכרם יקוזז בשווי אותם ימים. משא ומתן עם מזכ"לית הסתדרות המורים קיצץ את ה־11 לתשעה ימים בלבד, "ולא יום אחד נוסף", כפי שקבעה נחרצות. אבל החל מהשבוע שעבר אפילו את הימים הללו המורים לא ישיבו. שנת הלימודים בבתי הספר העל־יסודיים כבר הסתיימה באופן רשמי, ובבתי הספר היסודיים תסתיים בשבוע הקרוב. שר החינוך החדש ניסה להאריך אותה באמצעות צווי מניעה שהוגשו ברגע האחרון ממש לבית הדין לעבודה, אך זה פסק כי התנהלות המשרד עצמו אינה מאפשרת להעניק להם סעד כזה והורה על סיום הלימודים.
כישלון שנת הלימודים תש"ף רשום במלואו על שמו של מנכ"ל משרד החינוך שמואל אבואב. הוא התעקש לאורך כל הדרך כי מערכת החינוך מקיימת למידה מרחוק בכל הרמות במידה שווה ובאופן מלא. המורים אכן קיבלו הנחיה ממשרד החינוך ללמד באופן מלא, אך זאת תוך התעלמות מהקשיים הברורים בכל הנוגע לילדי הגנים והכיתות הצעירות. הם זקוקים ליד מכוונת וחלקם מתקשים להתמודד עם הטכנולוגיה, אם בכלל קיימים להם תנאים טכניים ללמידה מרחוק והורה שיכול לסייע. גזרה שווה נגזרה בין כולם. כאילו הכיתה ובית הספר מתנהלים כסדרם ופשוט הועתקו למרחב הווירטואלי.
אבואב העביר את ההנחיות הללו בניגוד להחלטת הממשלה מיום 19 באפריל שקבעה כי "היקף העבודה מרחוק לא יעלה על שיעור של 50% מהיקף משרתו של עובד ההוראה לשנת הלימודים תש"ף". הממשלה הבינה כי למידה מרחוק מועילה במידת מה לשמירה על קשר, תחושת ביטחון, יצירת רצף ושימור הידע הקיים – אך היא אינה מקבילה ללימודים בכיתה. החלטת הממשלה נועדה לשמר מספר כלשהו של ימי לימודים ליום שאחרי הקורונה, שבו נצטרך את המורים בכיתה ואת הילדים במסגרת באופן שיאפשר לילדים להשלים פערים ולהורים לחזור ולשקם את פרנסתם ואת כלכלת ישראל.
ההחלטה האומללה ההיא נתנה לארגוני המורים את הטיעון האולטימטיבי בבית הדין לעבודה: עשינו מה שאמרו לנו. לא עזר שאבואב עמד מול בית הדין וניסה להסביר למה בכל זאת מורי כיתות י' צריכים ללמד עוד תשעה ימים. הרי הוא בעצמו אמר לאורך כל הדרך כי המורים נרתמו למשימה ועבדו קשה מאוד, והוא בעצמו הוציא הנחיות למורים להמשיך לעבוד כרגיל. בית הדין פשוט האמין למשרד החינוך וקבע: "לא ניתן להתעלם מכך שהדברים נעשים בדיעבד, לאחר שהמורים ביצעו את ההוראה המקוונת; כאשר אין חולק שלא היו בחופשה בתקופה זו ואף ניתנה הוראה מפורשת שלא להוציאם לחל"ת; ותוך שבמהלך אותה תקופה גורמים מוסמכים במשרד החינוך – שר החינוך ומנכ"ל משרד החינוך – שיבחו את המורים על פועלם בתקופה זו ואף הצהירו כי יש לפעילות זו 'הצלחה אדירה'".
כאן לא הסתיימו טעויות אבואב. כשנחתם ההסכם עם יפה בן־דוד על אותם תשעה ימים, התעקשה מזכ"לית הסתדרות המורים להכניס סעיף נוסף. על פיו, "מועד סיום שנת הלימודים יוארך בתשעה ימי לימודים או במספר ימי הלימודים שבו תוארך שנת הלימודים בכיתה י', לפי הנמוך". אלא שהגב' בן־דוד אינה מייצגת את מורי כיתות י', אלא מקבילה מארגון המורים רן ארז. כבר בזמן אמת היו שהתריעו מפני הסעיף הבעייתי הזה, אך אבואב האמין שיצליח להביא את רן ארז להסכים שגם מורי כיתות י' ישלימו תשעה ימים. אשרי המאמין.
רן ארז סירב קטגורית: שום מורה שלו לא יעבוד בחופש הגדול, לא עכשיו ולא אף פעם. יפה בן־דוד קפצה על העגלה והודיעה שאם מורי כיתות י' לא ילמדו תשעה ימים, גם שאר המורים לא ילמדו. לזכותה עמד הסעיף ההוא, שאבואב אמר שלא תהיה איתו בעיה. שר החינוך החדש יואב גלנט לא היה בתפקיד כשנחתם ההסכם וכשאבואב הוציא את ההנחיות למורים – הוא ירש את המצב הבעייתי הזה מקודמיו. לא נותר לו הרבה מלבד לקחת את ארגון המורים לבית הדין לעבודה ולדרוש צווי מניעה.
כשבית הדין קבע כי אין אפשרות לחייב את מורי כיתות י' ללמד תשעה ימים מעבר לשנת הלימודים שנקבעה מראש מכיוון ששום הסכם לא נחתם איתם – הוא גזר בכך גם את דינם של ילדי הגנים וכיתות א'-ב'. בעבור ילדי כיתות י' עוד התקיימה למידה אפקטיבית, והם יכולים להישאר בבית לבדם. אך ילדי הכיתות הצעירות גם לא למדו וגם זקוקים להשגחה הורית או למסגרת חלופית ויקרה. בשלב הזה לא נותרה לגלנט ברירה אלא להכריז על הארכת "בית הספר של החופש הגדול".
המשמעות היא הוצאה תקציבית נוספת של כ־300 מיליון שקלים על שבועיים שבהם המורים היו אמורים ללמד. אלה מתווספים לשלושת השבועות שמשרד החינוך כבר התחייב לתת – ובסך הכול לכמיליארד שקלים מתקציב המדינה המתוח עד הקצה והגירעוני. זה לא הסוף. כל הורה יצטרך לשלם מכיסו על הקייטנה הממשלתית הזאת כ־540 שקלים בעבור כל ילד. ומכיוון שבית הספר של החופש הגדול מסתיים ב־13:30 – ההורים יצטרכו לשלם גם על צהרונים כ־800 שקלים נוספים. כל זאת בזמן משבר כלכלי חמור, וכשיש במשק מאות אלפי מובטלים. על הפערים הלימודיים שצברו הילדים והאופן הקשה שבו הסתיימה השנה איש אינו חושב, ודאי לא הארגונים שמתיימרים לייצג את הצוותים החינוכיים שלהם.
