המתח הפנימי בתוך ממשלת האחדות התגלגל השבוע, מכל הנושאים בעולם, אל מחירי המלט. שר הכלכלה והתעשייה עמיר פרץ הודיע על כוונתו להשית היטל היצף על ייבוא מלט לארץ, ובכך לייקר את מחיר המלט בישראל, כי "כלכלה אנושית היא כלכלה ששומרת על התעשיין הישראלי ועל העובד הישראלי". שעה קלה לאחר מכן הודיע שר האוצר ישראל כץ כי הוא מתכוון לדחות את החלטתו של פרץ על הסף, מכיוון ש"דבר זה מנוגד לחלוטין לתפיסת עולמי, שדוגלת בתחרות נגד מונופולים והורדת יוקר המחיה". כמעט אפשר היה לדמיין את השיחה של השניים במעלית, שבה סגרו עסקה – בסגנון פולישוק – שבה אחד יעלה הצעה שמיטיבה עם בוחריו והשני יפסול אותה כדי להתחבב על בוחריו.
כתבות אחרונות באתר מקור ראשון:
– המורים הם שחקני הלב והנשמה של מערכת החינוך
– חובה להעלות את רף הכניסה ללימודי הוראה
– פומפאו: "הפלסטינים בחרו לאיים במקום לשתף פעולה"
הסוגיה עצמה חשובה דיהּ. הרצון של פרץ להצטייר כמגן התעשייה המקומית, יכול היה להוביל אותנו שוב למסלול העמקת יוקר המחיה – לאחר שנים ארוכות שבהן מנסים להוריד את מחירי הדיור בישראל. בישראל הסוציאליסטית של פרץ, הגנה על תעשייה משמעה הגנה על מונופול של חברת "נשר". במשך שנים ארוכות הייתה חברת נשר מונופול כמעט מוחלט על ייצור מלט בישראל, מה שאפשר לה למכור מלט במחירים גבוהים. מחירי המלט הם לא עניינם הבלעדי של קבלנים ויזמים; הם מתגלגלים לעלות של כל בית ובית בישראל, משפיעים גם על עלויות שטחי מסחר ובניית כבישים – ובסופו של דבר כל אלה עולים לנו יותר. ועדת הרשקוביץ שבדקה את הנושא העלתה כי עלות המלט היא 1.4% ממחיר הדירות, 1.04% ממחירי המשרדים ו־4% ממחירי התשתיות.
אותה ועדה המליצה לפתוח את שוק המלט לתחרות באמצעות ייבוא מחו"ל. ואכן, משנת 2016 פעלה הממשלה להגדיל את התחרות בענף ויבואנים החלו לייבא ארצה מלט זול ממדינות כמו יוון וטורקיה, מה שנגס ברווחיה של חברת נשר. אבל לא אלמן ישראל. נשר פנתה לממשלה וביקשה להשית "היטל היצף", בטענה שהיבואנים מוכרים את המלט בארץ במחיר זול משמעותית מהמחיר שבו נמכר המלט בארצות המקור. לטענת נשר, ייבוא במחירים נמוכים יגרום למיטוטה. זאת אף שהיא ממשיכה להחזיק במעמד של מונופול, הגם שנתח השוק שלה ירד מ־90 אחוזים לכ־50 אחוזים. פרץ החליט להסכים ולהטיל מס על ייבוא של מלט בגובה 17 אחוזים.
כץ החליט לדחות את המלצתו, ובצדק. בשנים המועטות מאז נפתח השוק הספקנו לראות את התחרות עובדת יפה: על פי רשות התחרות, פתיחת השוק לייבוא הובילה לעלייה של כ־20 אחוזים בכמות המלט בישראל, ולירידה של כ־20 אחוזים במחירו. חיסכון זה נאמד בכ־350 מיליון שקל לאזרחי ישראל, ובהוזלה של כ־5,000 שקל מעלותה של דירה ממוצעת.
בסופו של דבר, הכלכלה האנושית של פרץ משמעה הגנה רק על האנשים שהוא רואה, והתעלמות מרבים אחרים. פרץ רוצה להגן על מפעל נשר, על 300 עובדיו. אבל בעשותו כן הוא פוגע בהרבה מפעלים קטנים שקמו בשנים האחרונות ומייצרים בלוקים ובטון מהמלט הזול שהחל להגיע ארצה. ייפגעו גם יבואני המלט שגם להם עובדים ומשפחות, וכמובן – אזרחי ישראל שהתשתיות והבתים שלהם הופכים יקרים מעט יותר. הגנה על מפעל נשר משמעה הגנה על חברת ענק שגרפה לכיסה במהלך השנים מיליארדי שקלים עודפים בכוחה המונופוליסטי.
לסיכומו של עניין, אכן יש כאן התנגשות בין אידאולוגיות שונות בתכלית שמובילות למדיניות כלכלית הופכית השוכנות בתוך אותה ממשלה עצמה. שאלת המלט מצטרפת לשאלות נוספות שעלו בימיה הקצרים של הממשלה הנוכחית: התנגשות נוספת בין פרץ וכץ סביב מבנה המענקים לעידוד התעסוקה, כשפרץ העדיף את המודל של התאחדות התעשיינים; ולהתנגשות אחרת בין שר החקלאות אלון שוסטר והשר כץ סביב היטל מכס על ייבוא חמאה. אין ספק שזוהי רק ההתחלה. השבוע העלה ח"כ מתן כהנא הצעת חוק לבוררות חובה בשירותים חיוניים, שמטרתה להגביל את כוחם של ארגוני העובדים במגזר הציבורי. זוהי הצעת חוק שנתניהו תמך בה פעמים רבות בעבר ואף קבע כי היא הדרך להשיג צמיחה של 5 אחוזים בשנה. אבל בשבתו בממשלה עם יו"ר ההסתדרות לשעבר אבי ניסנקורן, הצעת החוק לא תעבור את ועדת השרים לחקיקה. על הצעת החוק עצמה חתום, בנוסף לכהנא, גם חבר הקואליציה סגן שר התחבורה אורי מקלב.
איזו מדיניות יכולה לקדם הממשלה הנוכחית, על הקולות הרבים שבתוכה? היֵשב נתניהו עם ניסנקורן, ושמולי עם ישראל כץ ירבץ? שאלת הריבונות היא רק קצה הקרחון של המחלוקות הכבדות ששוררות בלב הממשלה. במקרה הטוב, הדבר יוביל להתנגשויות מעין אלה, כשצד אחד יגבר על האחר, במקרה הרע יוביל לשיתוק רבתי. מה שבטוח, גם אם הממשלה הנוכחית תאריך ימים, וספק רב אם כך יקרה, לא נראה שהיא תגיע להישגים משמעותיים.
