בין נפגעיה הכלכליים הרבים של הקורונה, אנחנו לא ממהרים למנות את בתי החולים. התחושה הרווחת היא שבשעה שכלל המשק האט את פעילותו או אף השבית אותה – בתי החולים דווקא היו בשיאם בתקופה הזאת. מטס מיוחד ביום העצמאות ומפגני מחיאות הכפיים במרפסות לכבוד הצוותים הרפואיים שניצבו בחזית המאבק בקורונה, העניקו תחושה שבתי החולים קיימו פעילות אינטנסיבית לכל אורך המשבר, שביסודו הוא בריאותי ורפואי. אך למעשה, לצד התגייסותם של בתי החולים לטיפול במצב החירום, הייתה ירידה משמעותית בפעילותם השוטפת. וכמו בכל תחום בחיינו, גם כשמדברים על בריאות – יש מאחוריה כלכלה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בריוני השמאל שואפים לאנרכיה בשם החוק והצדק
– ג'יבריל רג'וב: אם נידחק לפינה לא נרים דגל לבן
– דעתם הלא רלוונטית של מבקרי הקולנוע
ב־22 במרץ הופסקה הפעילות האלקטיבית (מתוכננת) בבתי החולים, וכלל הטיפולים שלא הוגדרו חיוניים או דחופים נדחו למועד אחר. המטרה הייתה ברורה: להימנע מחשיפה והדבקה בקורונה. פחות אנשים בחדרי המיון, ההמתנה והבדיקות, ופחות צוותים רפואיים בסיכון. ההחלטה הזאת הייתה חיונית לעצירת שרשרת ההדבקה וליכולתם של אנשי הרפואה להמשיך לעמוד על משמרתם, אבל היו לה גם השלכות תקציביות קשות מבחינת המרכזים הרפואיים.
בתי חולים דיווחו על הפסדים עצומים בהכנסותיהם בחודשים האחרונים. הערכות מדברות על כשני מיליארדי שקלים באובדן הכנסות, והיד עוד נטויה. הפעילות האלקטיבית כוללת בין היתר ניתוחים לא דחופים, טיפולים באשפוזי יום, הפריות חוץ־גופיות וטיפולי פוריות, טיפולי שיניים וניתוחי אף־אוזן־גרון. כל אלה תופסים חלק ניכר מהכנסות בתי החולים, ועל פי דרישת משרד הבריאות נעצרו כמעט לחלוטין למשך כחודשיים, וגם כיום טרם חזרו לפעולה מלאה. כך גם נעלמה לחלוטין תיירות המרפא – אותם עשרות אלפי חולים שמגיעים לכאן בכל שנה כדי לעשות ניתוחים והליכים רפואיים בבתי החולים הישראליים, ועל הדרך מעשירים את קופתם באופן משמעותי.
גם הפעילות השוטפת של בתי החולים הואטה מאוד: חולים רבים חששו להגיע לבתי החולים בימי השיא של הקורונה. בתי חולים דיווחו על ירידה של עשרות אחוזים בפנייה לחדרי מיון, לאשפוז, לבדיקות ולטיפולים שונים. וכשאין בדיקות, אין גם אבחון ואין טיפול.
בד בבד, הוצאות בתי החולים דווקא עלו מאוד בתקופה הזאת. הדבר בוודאי נכון לבתי חולים שפתחו מחלקות קורונה ונדרשו לשם כך לבינוי, רכש מיוחד, ציוד מיגון והגדלת כוח אדם. אבל גם במחלקות האחרות הצטברו עלויות: הסכמי שכר מיוחדים שנחתמו בתקופה זו עם הצוותים הרפואיים הגדילו את עלויות השכר לבתי החולים. הצורך לעבוד בקפסולות כדי שמקרה הדבקה לא ישבית את כלל הצוות הרפואי, והמעבר למשמרות ארוכות – הגדילו את עלויות כוח האדם והשעות הנוספות. העלייה הגדולה בהוצאות מחד גיסא, והירידה הדרמטית בהכנסות מאידך גיסא, יצרו גירעון משמעותי, והבור מעמיק והולך.
לא שולטים בהוצאות
חלק מהכסף שלא הגיע לבתי החולים, נשמר ונאגר לכאורה בקופות החולים. זה פשוט מאוד: אם בתי החולים לא העניקו שירותים, קופות החולים לא התבקשו לשלם עליהם. תקציב כלל הקופות עומד על כ־52 מיליארד שקלים, מתוכם כמעט 23 מיליארד מופנים לרכש שירותי אשפוז מבתי החולים. ירידה בשימוש בשירותי אשפוז, אפילו בהיקף נמוך, משמעה חיסכון של מיליארדי שקלים לקופות החולים.
במשרד האוצר עלתה הצעה לדרוש שיפוי מסוים על הכספים הללו – או בהעברתם לבתי החולים, או בקיזוזם מהתקציב הבא שקופות החולים יקבלו מהמדינה. אך בקופות החולים טוענים שגם להן היו הוצאות מיוחדות בתקופה הזאת, כמו הקמת שירותים דיגיטליים ובהם בדיקות רופאים אונליין, ותגבור משמעותי בשירותי מעבדה לטובת הנבדקים. קופות החולים גם לא הוציאו עובדים לחופשה ללא תשלום, כך שסעיף השכר שלהם לא ירד. ל"שירותי בריאות כללית", שבבעלותה תשעה בתי חולים, היו הוצאות משמעותיות גם על אשפוז חולי קורונה, והיא נפגעה מהירידה בשירותי אשפוז כמו בתי החולים האחרים.
בנוסף, בקופות החולים טוענים כי כבר קיים מנגנון ממשלתי שמאזן את הפגיעה התקציבית בבתי החולים. מנגנון ה"קאפ" (capping) מסדיר את מערכת היחסים הכלכלית בין בתי החולים וקופות החולים, וקובע רף מינימלי של תשלום שקופת החולים צריכה להעביר לבית החולים, גם אם לא צרכה בפועל את השירותים הללו. במשבר הקורונה משמעות הדרישה הינה שקופות החולים יעבירו סכום מינימלי לבתי החולים גם אם לא צרכו טיפולים בפועל. קופות החולים טוענות, ובצדק, שעם סיום ההתחשבנות לפי הקאפ – ההפסדים של בתי החולים לא יהיו בגובה הנוכחי. אבל גם כאשר לוקחים אותו בחשבון, מבינים שיישאר פער מסוים שלא ייסגר.
ייתכן שפשוט מוקדם מדי להעריך אם אכן הייתה ירידה משמעותית בהוצאות קופות החולים ובהכנסות בתי החולים, ועד כמה. חלק ניכר מהטיפולים והניתוחים נדחו ויבוצעו בהמשך השנה, כך שמה שהפסידו בתי החולים במרץ ובאפריל, הם יכניסו ביולי ובאוגוסט. ייתכן מאוד גם שאדם שנמנע עכשיו מלגשת לבדיקה כמו קולונוסקופיה או בדיקת דימות, הוא חולה שלא תאובחן אצלו בזמן מחלה קשה, שמשמעה, מלבד העניין הבריאותי, גם עלויות גדולות יותר לקופת החולים שמבטחת אותו. חולים שניתוחים שלהם התעכבו, כמו חולה מבוגרת שדחתה ניתוח לתיקון חוליות בגב, היא חולה שמצבה עלול להחמיר והיא תזדקק אולי לתקופת שיקום ארוכה יותר בהמשך.
ככלל, שירותי בריאות בישראל אינם עסק רווחי. קופות החולים הן מרכזים ללא כוונת רווח, והן סוחבות גירעונות כרוניים לאורך שנים. בעבור קופות החולים, כל חיסכון שנגרם מהקורונה ילך בסופו של דבר לכיסוי הגירעון שלהן. הרי ממילא אחת לכמה שנים חותם משרד האוצר עם קופות החולים על הסכם ייצוב, ומזרים אליהן סכומי כסף גדולים כדי להפחית את הגירעון שלהן.
גם בתי החולים בישראל נמצאים רובם ככולם בגירעון כרוני של מיליארדי שקלים, ונדרשים לעירוי קבוע של תקציבי מדינה כדי לסגור אותו בכל שנה. הבור הקבוע נובע ממבנה התקצוב והמגבלות המושתות על בתי החולים. בתי החולים בישראל אינם שולטים בחלק ניכר מהוצאותיהם, מכיוון ששכר עובדיהם, ובמיוחד העובדים היקרים ביותר – הרופאים, נקבע בהסכמי שכר לכלל המשק. בית החולים יכול רק להעלות את השכר מעל להסכם, אבל לא לרדת ממנו. גם הוצאות הטיפול והרכש הן במידה רבה לא בשליטתם, מכיוון שהם מחויבים להעניק טיפול רפואי לפי הצורך.
בצד ההכנסה, בתי החולים בישראל מתוקצבים באמצעות מחירון של משרד הבריאות, הקובע את מחירו של כל הליך, בדיקה או טיפול. קופות החולים מחויבות לממן בעבור כל מבוטח כל טיפול הנכלל במסגרת סל הבריאות שקבעה המדינה. כשהשירותים הללו ניתנים בבתי החולים – בדיקות במכוני דימות, טיפולים רפואיים על ידי רופאים מומחים, וכמובן ניתוחים – קופת החולים משלמת בעבורם לבית החולים. כל מי שנדרש להוציא אי־פעם טופס 17 מכיר את הצורך להביא התחייבות של קופת החולים לשלם על ההליך, או שבית החולים לא יבצע אותו. כמה מהשירותים הללו מתומחרים על ידי משרד הבריאות במחירי הפסד לבתי החולים, והם מחויבים להעניק אותם גם כשהם לא משתלמים להם. חלקם דווקא רווחיים לבתי החולים, בעיקר ניתוחים גדולים, ואפילו לידות נחשבות רווחיות לבתי החולים. לרוע מזלם של בתי החולים, הקורונה פגעה דווקא בחלקים הרווחיים יותר של פעילותם, והשאירה אותם עם ההפסדיים. בתי חולים עם מחלקות קורונה דיווחו אפילו על ירידה במספר היולדות שבחרו ללדת אצלם.
החורף הבא צפוי להיות קשה במיוחד למערכת הבריאות הישראלית. תמונת הזקנה במסדרון שמגיעה אלינו בכל שנה, היא תוצר של העלייה בתחלואה בחודשי החורף. מגפת שפעת עונתית ומגוון מחלות חורף נוספות מביאות את המערכת לתפוסה מלאה ואף מעבר לה. תחלואת החורף הרגילה, בתוספת תחלואת קורונה, תביא את המערכת לסף קריסה. בינתיים איש אינו יודע להבחין בין תסמיני קורונה לתסמיני שפעת נפוצה. בתי החולים שכבר עכשיו סובלים מגירעון תקציבי, יתקשו להתמודד איתו אם גל שני משמעותי יכה בנו בלב החורף.
לנוכח ההבנה שלהאטת הפעילות הרפואית וצמצומה יש גם היבט כלכלי משמעותי, גם המישור הזה צריך להילקח בחשבון במסגרת ההיערכות של מערכת הבריאות לחורף. במקום לעצור באופן מוחלט את הפעילות האלקטיבית בבתי החולים, נדרש אולי לייצר פרוטוקול שיאפשר את קיומה במגבלות.
