דו"ח הממונה על השכר שפורסם השבוע, הראה שוב כמה שפר חלקם של עובדי המגזר הציבורי. הפער הגדול בין עובדי הממשלה הרחבה, על כל ועדיה והסתדרויותיה, שמצליחים תמיד ליפול על הרגליים, ובין עובדי המגזר הפרטי הנאנקים תחת עול המשבר הכלכלי, מעולם לא נראה אדיר כל כך. בשיא משבר הקורונה הגיע שיעור דורשי העבודה ל־27.5 אחוזים מכלל המשק. מדובר בכמעט מיליון ו־200 אלף איש ואישה, שרובם הגדול יצאו לחופשה ללא תשלום וקיבלו דמי אבטלה בשיעור ממוצע של כ־70 אחוזים משכרם הרגיל, וחלקם אף פוטרו. רבים מאוד מהעובדים הללו לא חזרו מהחופשה ללא תשלום, ותכף תסתיים זכאותם לדמי אבטלה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הקיץ הגיע: 4 פעילויות כיפיות לילדים בגולן
– ג'יבריל רג'וב: אם נידחק לפינה לא נרים דגל לבן
– האפשרויות המגוונות לחופשה ישראלית זולה
במגזר הציבורי, לעומת זאת, חופשה. פשוטו כמשמעו. ההסכם שאליו הגיעו פקידי משרד האוצר עם ההסתדרות הכללית קבע כי העובדים ייצאו לחופשה בתשלום מלא של שכרם. איש לא חול"ת ואישה לא פוטרה במגזר הציבורי, והמשכורת המשיכה לפקוד את חשבונם גם כאשר ישבו בבית ללא מעש. לעובדים שלזכותם לא עמדה יתרת ימי חופשה מספקת, ניתנה תחילה אפשרות לקבל מקדמה על חשבון מכסת ימי החופשה של 2021. כך נקבע בהסכם הראשון שנחתם עם העובדים, שחל עד אחרי חג הפסח והקיף את כלל עובדי משרדי הממשלה, השלטון המקומי, המועצות הדתיות, המוסד לביטוח לאומי, שירות התעסוקה והמוסדות להשכלה גבוהה.
ההסכם השני, שחל מאחרי חופשת הפסח עד סוף אפריל, כבר קבע שהעובדים שלא יעבדו בתקופה זו יידרשו לחשב רק את מחציתם מתוך מכסת ימי החופשה שלהם – והיתר יהיו חופשה על חשבון המדינה. ההסכם השלישי, שתחולתו הסתיימה השבוע, החזיר את רוב העובדים לעבודה, מלבד אלה שאי אפשר להעסיק בגלל מגבלות התו הסגול. העובדים שלא חזרו לעבודה שהו ב"חלף חל"ת" על חשבון המעסיק – הממשלה, הרשות המקומית או החברה הממשלתית, במקום הביטוח הלאומי. כלומר, המדינה תממן כ־70 אחוזים משכרם, כולל הפרשות מלאות לקרנות הפנסיה ולקרנות ההשתלמות.
במסגרת תקנות החירום נדרשו כלל הגופים הציבוריים לצמצם את מצבת העובדים שלהם לעובדים חיוניים בלבד, עד למקסימום של 30 אחוזים מהעובדים. אבל מהנתונים שפרסם השבוע הממונה על השכר ניכר כי חלק גדול מהגופים במגזר הציבורי המשיכו להעסיק עובדים בהיקפים גדולים יותר. גופים מסוימים הוחרגו מדרישה זו – משרד הבריאות ומשרד הביטחון למשל כמעט לא צמצמו עובדים. אבל גם בגופים אחרים ניכר כי מצבת העובדים לא ירדה ל־30 האחוזים שנדרשו ממנה. במשרד החוץ למשל המשיכו לעבוד כ־50 אחוזים מהעובדים, בחברות הממשלתיות כ־80 אחוזים מהעובדים הוגדרו חיוניים והמשיכו לעבוד מהמשרד או מהבית, ובכלל משרדי הממשלה כמחצית מהעובדים המשיכו לעבוד כרגיל.
באופן לא מפתיע, דווקא במקומות שעובדיהם בעלי שכר גבוה יותר היה גם שיעור העובדים החיוניים הגבוה ביותר. בהם עובדי החברות הממשלתיות ששכרם הממוצע עומד על כ־24 אלף שקלים, וכן עובדי הסגל האקדמי במערכת ההשכלה הגבוהה, שכולם הוגדרו חיוניים והמשיכו לעבוד מהבית בזמן המשבר. שכרו הממוצע של איש סגל אקדמי באוניברסיטאות עומד על כ־23 אלף שקלים.
במשרד האוצר מסבירים כי הוצאת העובדים לחופשה ללא תשלום הייתה מטילה מעמסה מיותרת על הביטוח הלאומי, שהיה עמוס בפניות, וכן נטל מיותר על קופת המדינה. אבל בפועל הוצאת העובדים לחל"ת הייתה עולה למדינה כ־70 אחוזים מסך השכר של העובדים, והמדיניות שנבחרה עלתה הרבה יותר. במבחן המציאות העובדים לא עבדו, אבל השכר שלהם נותר ללא פגע. "חלופה זו", הסבירו בדו"ח הממונה על השכר, "שומרת על הביטחון התעסוקתי ועל רמת ההכנסה של העובדים תוך מודעות למגבלות תקופת החירום". במילים אחרות: זה הכי טוב שהצלחנו להשיג מול ההסתדרות.
ההסתדרות כמובן תדאג לכך שאותם עובדים שלא נפגעו בזמן הקורונה לא ייפגעו גם אחריה. כבר לפני שבועיים היא הכריזה על סכסוך עבודה כללי במגזר הציבורי בגלל "כוונת הממשלה להפחית את מספר העובדים, את רכיבי השכר ואת היקף תקציבי השכר – מהלך המהווה פגיעה מיידית בתנאי עבודתם ומעמדם של העובדים". עוד לפני שהמדינה הודיעה על קיצוצים ובטרם התברר היקפם, בהסתדרות מיהרו להכריז על שביתה. כל ניסיון של הממשלה לצמצם בתקנים, בשכר או בהטבות של עובדי המדינה – ייענה מיידית בשביתה כללית בשירות המדינה.
דווקא עובדי המגזר הציבורי, אלה שנהנים דרך קבע משכר גבוה ומתנאים מפליגים ושכמעט לא נפגעו מהמשבר האחרון, גם ישרדו ללא פגע. הציבור הרחב, שמשלם את שכרם של אותם עובדים, ימשיך לשאת בנטל הזה או שיצטרך לשלם את מחיר השביתה ונזקיה. אם יש זמן מתאים להחיל מגבלות על שביתה במגזר הציבורי, זהו הרגע הזה.
