עם כניסתו לתפקיד הצהיר שר האוצר ישראל כ"ץ שלא יהיו העלאות מיסים עד סוף 2020. גם אם כ"ץ יעמוד בהתחייבותו, ברור שפקידי האוצר בוחנים היטב בימים אלו אפשרויות שונות להעלאת מיסוי בשלל תחומים, מהשנה הבאה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– על הרחבת גבולות האמון ההדדי וצמצום החשדות
– שנאה היא תוצר של חוסר הכרות, הדרך לאהבה מתחילה בהקשבה
– מפקד בסיס חיל האוויר רמון מבקש שתפעילו את הדמיון
אחת הסוגיות שעולה לאוויר שוב ושוב בהקשר הזה, היא החלת מס עיזבון – תשלום מס על הון ונכסים של אדם לאחר פטירתו. למעשה לא מדובר בהחלה של הוראה חדשה, אלא בהשבה של חוק שהיה קיים בישראל משנות החמישים ועד 1981. מאז, מעת לעת עולה הדרישה להחזיר את מס העיזבון. הפעם האחרונה שבה נעשתה בחינה רצינית של הנושא הייתה לפני חמש שנים, כאשר משה כחלון מונה לשר האוצר והצהיר כי יתמוך בהחלת מס ירושה.
בלי להיכנס להבדלים הפרטניים בין מס ירושה ומס עיזבון (ויש הבדל גדול, גם בהגדרה וגם בהשלכות), לטענת המצדדים, מס כזה יצמצם את אי־השוויון ויסייע בצמצום הפערים העוברים במציאות הנוכחית מדור לדור. על רקע פגעי המשבר הכלכלי, הטענה הזאת מקבלת משנה תוקף. טענה נוספת ברוח התקופה היא שהמס אינו מוטל על פעילות כלכלית, ועל כן השפעתו על הצמיחה קטנה יחסית. הוא יאפשר גם הקטנת מיסים ישירים כגון מס הכנסה, ואף יסייע לצמצום הגירעון.
מעניין לציין שהטענות להשבת המס נשמעות כעת גם בקרב בעלי הון, ולא רק מצד פעילים וארגונים חברתיים. כך למשל התבטא גלעד אלטשולר, מבעלי בית ההשקעות הגדול בישראל: "מי שיש לו הרבה מאוד משלם מעט מאוד, וזה לא צריך להיות ככה", אמר אלטשולר בכנס כלכלי לאחרונה. "צריך להגדיל את המס על העשירים ולצמצם את הפערים במשק, גם דרך מס הירושה. הנטל בסוף נופל על שכבת הביניים".
אלא שלהצעה הזאת יש כמובן גם מתנגדים. הטענה המרכזית שלהם היא שכספי העיזבון הם כספים שכבר מוסו בעבר. אם אדם עבד הוא שילם מס הכנסה, אם רכש נכס הוא שילם מס רכישה, וכדומה. לכן אין היגיון בכך שכספים שכבר שולם בגינם מס ימוסו פעם נוספת בעת פטירתו של אדם.
חיזוק נוסף לטענתם מביאים המתנגדים ממסקנותיה של ועדת טרכטנברג שהוקמה בעקבות המחאה החברתית בשנת 2011. גם היא בחנה את ההמלצה להשבת המס, אולם החליטה בסופו של דבר ברוב קולות לדחות אותה ולא לכלול אותה בהמלצותיה.
"אופיים המורכב של מיסי הירושה והמתנות הופך אותם לכר פורה לתכנוני מס, התחמקויות שונות והתנצחויות בין האזרח ומערכת המס, שרבות מהן גם יגיעו ככל הנראה לבתי המשפט", כתבו חברי הוועדה. "קיים חשש שלפיו מי שיישא בעול יהיו בעיקר אנשי המעמד הבינוני שאין ידם משגת לערוך תכנוני מס מדוקדקים, או יורשיו של מי שמת בפתאומיות וטרם הספיק להסדיר את ענייניו".
למרות טיעוני הנגד, במדינות רבות במערב קיים מס ירושה או עיזבון. זהו המצב ב־19 מדינות מתוך 36 החברות בארגון המדינות המפותחות OECD, וב־18 מתוך 27 מדינות האיחוד האירופי. שיעור המס שונה בכל מדינה, לפי מדרגות מס פרוגרסיביות (ככל שההון גדל, כך המס גדל) ובהתאם לגורמים אחרים כמו קרבת היורשים למוריש ופטורים שונים. בארה"ב למשל, מס הירושה (הפדרלי) מתחיל מעיזבון בשווי 11.4 מיליון דולר (נכון לשנת 2019), ומגיע עד 40%.
כמה כסף זה יכניס? מחישוב שערכו ב־2015 במרכז המחקר והמידע של הכנסת עלה כי הטלת מס עיזבון בישראל בשיעור של 10% על כל עיזבון ששוויו עולה על 10 מיליון שקל, צפויה להניב כ־1.4 מיליארד שקל בשנה. על פי אותו מודל, הסכום היום מוערך בכ־2 מיליארד.
הסיכוי להשבת המס הזה בישראל איננו גבוה. בכל מקרה, גם אם יש לו מקום, הוא יצטרך לעבור מקצה שיפורים, לכלול החרגות שונות ובעיקר לדלג על מעמד הביניים. את זה מבינים היטב גם התומכים במס. יש גם בעלי נכסים שאינם בגדר "עשירים שצריך למסות". גם מי שבבעלותו דירה, שתיים ואפילו שלוש, שאותן ירצה להוריש לילדיו, צריך להיות רחוק מאוד מסף המס הזה.
תוכנית ההתנתקות
אחת הסוגיות הצרכניות המעצבנות ביותר היא המעבר בין ספּק שירות אחד לאחר. קיבלתם הצעה אטרקטיבית והחלטתם לעבור לחברה אחרת? בעוד תהליך ההצטרפות מהיר וידידותי, בכל מה שקשור להתנתקות זה כבר סיפור אחר.
חוק הגנת הצרכן אמנם מחייב "לנתק" את הלקוח ולהפסיק את חיובו בתוך שלושה ימים מבקשתו להפסיק את השירות. הבעיה היא שלקוחות לא תמיד מקפידים לדרוש את הפסקת השירות מהחברה ה"נעזבת" מיד עם המעבר לחברה אחרת, והעניין נשכח. גם אלה שזוכרים לעשות זאת, עשויים לגלות שנותן השירות הקודם ממשיך לגבות תשלום מכרטיס האשראי שלהם, אף שכמובן אסור לו לעשות זאת. לא זו בלבד, החוק אף מחייב את החברה להחזיר לכם את חיובי היתר בתוספת ריבית והצמדה. אבל כל עוד חובת ההוכחה לבקשת הניתוק רובצת על הצרכן, מדוע לא להמשיך לחייב אתכם? סוג של שיטת מצליח.
לו מחוקקינו היו רוצים, אפשר היה לפתור את הבעיה הזאת באופן פשוט למדי. כיצד? להעביר את האחריות לביטול השירות מאיתנו אל החברה שאליה אנו מעוניינים לעבור. החברה "החדשה" תידרש להודיע בשמנו על ניתוק מהחברה "הישנה", ולוודא שהחיוב הכספי שלנו הופסק. אם היא תפשל, היא תישא באחריות ובתשלומים שייגבו. תהיו בטוחים שהמנגנונים המשפטיים של החברות הללו לא יאפשרו לשיטת מצליח לשרוד אפילו יום אחד.
השבוע קיבלנו בשורה חיובית בעניין הזה, דווקא בתחום הביטוח. פעמים רבות מבוטחים רוכשים פוליסות ביטוח חדשה ואינם מבטלים פוליסה זהה ישנה, מצב היוצר תשלום של כפל פרמיה שלעיתים הם כלל לא מודעים לו. כאמור, גם כאשר מבוטחים ביקשו לבטל ולהפסיק את התשלום, לא פעם חברת הביטוח הקודמת המשיכה לחייב.
הוראה חדשה שעתידה להיכנס לתוקף בנובמבר קובעת שחברת ביטוח או סוכן ביטוח המקבלים בקשה של לקוח לרכוש פוליסה, וברשותו פוליסה קיימת בחברה אחרת, יידרשו לבטל את הפוליסה המקורית וכן לתעד את ההליך (בהנחה שהלקוח ירצה בכך). אם יתברר שפוליסת הביטוח המקורית לא בוטלה, החברה או הסוכן שבאמצעותם נרכשה הפוליסה החדשה – יישאו בכל התשלומים הכפולים.
האם לא ראוי שהנוהל הזה יורחב כך שיחול על שלל השירותים הצרכניים כגון בסלולר, באינטרנט, בטלוויזיה ועוד? בואו נהיה אופטימיים.
