שר החינוך הראשון של המדינה, בן־ציון דינור, שייסד את מוסד פרס ישראל, ציין שחשיבות קיומו של טקס חלוקת הפרס ביום העצמאות היא בכך שהוא מזכיר ומדגיש את הקשר בין עצמאות מדינית לעצמאות רוחנית. במילים אחרות, פרס ישראל ניתן לאינדיבידואלים מצטיינים (שהם פעמים רבות זאבים בודדים) דווקא ביום שבו אנו חוגגים את קיומנו הקולקטיבי במדינה יהודית, מכיוון שיש קשר עז בין עוצמתנו כאומה אחת מאוחדת ובין המסוגלות, האומץ והחירות של פרטים מתוכנו להעז ולצאת מהתלם וליצור יש מאין. ואין לך דבר מרגש, נעלה וא־לוהי יותר מיצירה אנושית.
ב־64 שנות קיומו הוענק פרס ישראל בעיקר ליצירה אינטלקטואלית ותרבותית. פרופסורים ותיאורטיקנים שהרחיבו את גבולות המחשבה בתחומים רבים, ממחשבת ישראל, מקרא ותלמוד, דרך משפטים וכלכלה ועד לפסיכולוגיה ומדעי המנהל, זכו לפרס על פריצת גבולות המחשבה והשיח בתחומם; מהנדסים, מתמטיקאים ופיזיקאים שובחו על פריצת גבולות החומר, ומוזיקאים, ספורטאים, ציירים ופסלים – על ביטוי מוצלח של רוח האדם, העם והתקופה.
הקטגוריה החדשה שנוספה השנה לפרס ישראל, על הישגים בתחום ההייטק, היא הראשונה המוענקת קודם כל על קידום הרווחה האנושית ולא על קידום הרוח. גיל שווייד, בן 50, הוא מתכנת כישרוני וממציא פורץ דרך בתחום הגנת הסייבר, אך את פרס ישראל הוא לא קנה בזכות הפטנטים שרשם או פרסומיו, אלא בזכות הצלחתו העסקית; הישגו הגדול ביותר ב־25 שנותיו כמנכ"ל והמייסד השותף של חברת צ'ק פוינט הוא שקשר את רעיונותיו לצורכי לקוחותיו. ההכרה בכך שזהו דבר גדול היא עצמה דבר גדול.
אז כמה גדול כוח היצירה של שווייד? צ'ק פוינט מעסיקה כ־2,100 איש בישראל. מכאן, קרוב לאחד מכל 2,000 עובדים במשק, מועסק בחברה המיישמת את הרעיון של שווייד. וזה לא הסוף. השכר הממוצע בהייטק עומד על 26,500 שקלים, למעלה מפי 2.5 מהשכר הממוצע במשק, כך שגם התחשיב השמרני ביותר מוביל לעובדה המדהימה הבאה: מכל 1,000 שקלים המשולמים בתשלומי שכר בישראל, למעלה מ־1.5 שקלים מועברים לעובד בצ'ק פוינט. אדם אחד אחראי ללמעלה מפרומיל מהעושר הלאומי. כל זאת לא בזכות מחצב טבע, ירושה או רישיון ייבוא מיוחד, אלא בזכות יישום של רעיון.
אני שואל את שווייד מה באופי הישראלי או באופן הפעולה שלו מסייע להצלחה המדהימה של מגזר ההייטק, והוא עונה: היכולת לפעול בתנאי אי ודאות. היתרון היחסי הכלכלי של ישראל הוא לא החוקים, התקנות, המיסים או הרגולציה שלה, אלא הרוח. אנשים מיוחדים במדינה קטנה, הממוקמת בשכונה הלא נכונה ודוברת שפה אזוטרית, שהיתרון היחסי שלהם הוא היכולת לפעול בהרגשה שהם צודקים גם בהיעדר ניסיון או תקדים שיתמוך בכך.
מעבר לכל המשרות שצ'ק פוינט מחזיקה וההכנסות ממס שהיא מספקת – למעלה מ־150 מיליון דולר בשנה, סכום השקול לשני שלישים מתקציב התרבות – ומעבר לכל הבתים, החתונות, הטיולים, התארים האקדמאיים וסיפורי החיים שההצלחה של צ'ק פוינט מפרנסת, היא יוצרת דבר נוסף. השראה.
מתן פרס ישראל לגיל שווייד, ומיסוד הפרס ליזמות עסקית טכנולוגית, הם חיבור בריא ונדרש של האתוס הציוני למציאות עצמה. הם הכרה בכך שחיי המעש, הסחר והיצירה העסקית חשובים, טבעיים ומכובדים במדינה היהודית לא פחות מעיסוק בתיאוריות מופשטות. הם מעלים על נס ובכך מעודדים, מלבים ומעוררים את האומץ, הנחישות והתעוזה הנדרשים ליוצרי מגזר ההייטק, המעשירים בכוח אמונותיהם ופעולותיהם את ארצנו, עולמנו ואת הרוח הישראלית.
רותם סלע הוא מוציא לאור
