לפעמים אנחנו מקבלים הצצה עד כמה החיים פה היו יכולים להיות הרבה יותר זולים: אנשים נוסעים לחו"ל ומגלים שדאודורנט עשוי לעלות גרושים, משרד האוצר מוריד את המכס על גבינה צהובה ופתאום אפשר למצוא אותה בסופר בחמישה שקלים. לקראת ראש השנה זכינו לגלות עד כמה הדבש שאנחנו צורכים בישראל יקר הרבה יותר מכפי שהוא יכול להיות.
משרד החקלאות הודיע לאחרונה על פתיחת מכסות פטורות ממכס לייבוא דבש, והמדפים התמלאו באריזות דבש במחירים שמעולם לא ראינו בישראל. בוויקטורי, ברמי לוי, בשופרסל, באושר־עד וביוחננוף, שקיבלו היתר מוגבל לייבא דבש ללא מכס, מחירו הממוצע של הדבש עומד כעת על כ־18.6 שקלים לקילו – נמוך בכ־60 אחוז ממחיר הדבש בשגרה, שעמד ב־2023 על כ־45.6 שקלים לקילו. ברור מדוע המהלך נעשה דווקא עכשיו, לקראת חגי תשרי וחודשי החורף שבהם צריכת הדבש בישראל מצויה בשיאה. אבל כשרואים את המחירים הללו אי אפשר שלא לתהות מדוע אנחנו לא משלמים מחירים כאלה לאורך כל השנה.
התשובה היא שמדינת ישראל פועלת באופן נמרץ להגן על תעשיית הדבש המקומית, שמקבלת הגנה מקיפה מפני תחרות וייבוא חופשי. על ייבוא דבש לישראל מוטל מכס בשיעור גבוה של כ־16.3 שקלים לקילו, שהופך את הייבוא מחו"ל ליקר ולא כדאי.
בשנה שעברה, כשמשרד החקלאות הכריז על פתיחה של מכסה פטורה ממכס לייבוא דבש, הדבוראים הפגינו מול ביתו של שר החקלאות דאז עודד פורר וטענו שאין צורך בייבוא משום שהייצור בארץ מספיק לצריכת הדבש בחגי תשרי. הם הוסיפו שמדובר ב"מעשה פופוליסטי, נחות ולא מקצועי", ש"יפגע בענף החקלאות כולו, ורק ימשיך להזרים כסף לכיסי הטייקונים, היבואנים ורשתות השיווק". עוד נטען שבפועל המחיר לצרכן לא יוזל, טענה שהופרכה מיד עם היבוא הראשון ללא מכס, שמחירו היה נמוך ב־50 אחוז ממחיר הדבש בארץ. השנה מחיר הדבש המיובא נמוך עוד יותר.
אבל כאן לא נגמרות המגבלות המושתות על ענף הדבש. גם על ייצור דבש מקומי יש מגבלות שמציבה מועצת הדבש. אם חשקה נפשכם להקים כוורת ולייצר דבש להנאתכם, הדבר אסור בחוק ומחייב רישיון מיוחד לייצור הדבש, רישיון לרעִיית דבורים וגם אישור מיוחד לשיווק דבש. אכן, לא מפתיע שאם מגבילים את התחרות על הייצור המקומי, ובו בזמן מייקרים את היבוא מחו"ל, התוצאות דומות לכל ענף שמבקשים להגביל ולהסדיר אותו על ידי תכנון ממשלתי: מחיר גבוה וצריכה נמוכה.
על פי משרד החקלאות, ישראלי ממוצע צורך כ־650־700 גרם דבש בשנה, לעומת אירופה, שבה הצריכה היא כקילו וחצי לאדם. האירופים משלמים פחות מחצי ממה שאנחנו משלמים, ולכן גם צורכים יותר.
זה לא התחום היחיד שבו ישראל פועלת באופן הזה. גם שוק החלב בארץ מתוכנן מקצה לקצה, כולל מכסות ייצור המגבילות רפתנים בכמות החלב שהם יכולים לייצר, מחיר מוגדר לכל ליטר חלב שנמכר מהרפת למחלבה, ומחיר מפוקח לצרכן.
גם בתחום החלב ראינו בחודשים האחרונים מיני־מהפכה. במשך שנים הסבירו לנו שאי אפשר לייבא חלב לישראל, שזה מוצר רגיש עם תוקף קצר ולכן יהיה קשה להביא אותו מחו"ל ותידרש הובלה יקרה בקירור, ושעלויות השינוע והכשרות יהפכו את הייבוא ליקר ולא כדאי. אבל לפני שלושה חודשים הכריז שר האוצר על ביטול המכס של 40 אחוז על ייבוא חלב, ופתאום התגלה שכל המגבלות האובייקטיביות כביכול על ייבוא חלב, פשוט אינן קיימות. רמי לוי הביא לארץ חלב מפולין, שהתוקף שלו עם הגיעו למדפי החנויות היה שלושה שבועות, מחירו היה זול בשקל מהמחיר המפוקח, והוא אפילו היה כשר למהדרין.
"הבאנו עד עכשיו כמיליון ליטר חלב", אומר רמי לוי, "היה מחסור גדול בחלב, ואם לא היינו מביאים את מיליון הליטרים האלה – היינו עכשיו בבעיה גדולה. נמשיך להביא עוד חלב כל עוד יאשרו לנו. כל עוד יש מחסור, צריך לפתוח את השוק. צריך כלכלה חופשית. אפשר לעזור לרפתנים, לסבסד אותם, אבל לפתוח את השוק".
לוי הוא גם אחד היצרנים שהביאו דבש במכסה הפטורה ממכס, והוא מוכר דבש במחיר של 17.6 שקלים לקילו. "גם פה הצרכן מסבסד ומממן את הדבוראים", הוא מוסיף. "מי שצריכה לשמור עליהם היא המדינה, לא הצרכן. אפשר להוזיל את המחיר לצרכן במאה אחוז, אבל המדינה מרוויחה יותר מיסים על המחיר הגבוה. מי שסובל מיוקר המחייה הם הצרכנים. כל שיטות המכסים והמכסות מיותרות, אפשר להוזיל את כל סל הצריכה בעשרות אחוזים".
בעקבות ההצלחה המובהקת של ייבוא החלב והתמשכות המחסור בחלב על המדפים, הודיע השבוע שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שהוא מאריך את ביטול המכס על חלב בעוד שישה חודשים, עד 7 באפריל 2024. לטענת משרד האוצר, מאז תחילת השנה קיים מחסור של בין מיליון למיליון וחצי ליטרים בחודש, ולאחר שהורדת המכס הקודמת הוכיחה שאפשר לייבא חלב ניגר, ההערכה היא שתקופה ארוכה יותר תאפשר לשחקנים רבים יותר להיכנס לשוק הייבוא ולהגיע להיקף הליטרים הנדרש כדי לגשר על המחסור באופן מלא.
ואכן, משיחות שערכנו התברר שישנם עוד שחקנים שמתכוונים להיכנס לתחום ולהביא חלב מחו"ל. מנכ"ל ויליפוד צביקה ויליגר מסר לנו שבניית תשתית לייבוא אכן לא הייתה כדאית כשמדובר בתקופה מוגבלת לשלושה חודשים בלבד, אבל כעת גם הם מתכוונים להתחיל לייבא חלב לישראל. תשתית כזו דורשת פיתוח קווי ייבוא, יצירת קשרים עם יצרנים מקומיים ובניית מערכי כשרות, והיא משתלמת כשמדובר בעניין ארוך טווח.
ייבוא וייצוא של חלב ותוצרת חקלאית רגישה אינם אירוע מוזר או חריג. קפריסין השכנה מייצאת חלב ומוצריו לכל העולם, וכך גם ניו־זילנד. גם יוון וטורקיה מייצאות חלב ניגר ושלל תוצרת למדינות אירופה ומעבר להן. אין באמת סיבה לוגיסטית או טכנית שבגינה לא יהיה אפשר לייבא חלב לישראל. הסיבה העיקרית היא ההתנגדות של תעשיית החלב המקומית, שהמגבלות הנוכחיות על הייצור והייבוא נועדו להגן עליה, כמו במקרה של תעשיית הדבש.
גם אם הייבוא לעולם לא יכסה את כל צורכי המשק, הוא יכול לסיייע בתקופות מחסור כמו התקופה הנוכחית, והוא עשוי גם להכניס תחרות מחו"ל וכך להוריד מחירים ולהעלות את הצריכה המקומית. גם בחלב וגם בדבש – אגב, גם בביצים, בבשר, בדגים ובכלל בתוצרת חקלאית – אנחנו משלמים יותר וצורכים פחות בגלל מגבלות ותיקות שנועדו להגן על החקלאות, במקום לתמוך ישירות בחקלאים ולאפשר שוק חופשי ומחירים זולים לציבור הרחב, כפי שכבר הציע שר החקלאות הקודם וכפי שנהוג בכל העולם המערבי.
השר סמוטריץ' מסר השבוע שבמשרדו "בוחנים כמה רפורמות משמעותיות במשק החלב, שיבטיחו אספקת חלב סדירה לאזרחי ישראל עם שמירה על החקלאות, הציונות והחקלאים". ייתכן שהממשלה הזאת, אחרי 75 שנים של תכנון, תעשה את השינוי המיוחל.
