לא ברור עד כמה אזרחי ישראל שותפים לחגיגה הלאומית שליוותה את ההודעה הדרמטית של חברת דירוג האשראי "סטנדרד אנד פּוּרס" (P&S) על העלאת דירוגה של ישראל לרמה של AA מינוס. ברחובות לא נרשמו מפגני שמחה ואיש לא יצא במחולות, אבל בצמרת הכלכלית של השלטון לא חדלו לדבר על כך במונחים סופרלטיביים דוגמת "אירוע היסטורי" או הישג חסר תקדים. רק לפני שבוע אמר שר האוצר משה כחלון בריאיון כי "מדינת ישראל מאוימת בצורה דרמטית שלא הייתה בעבר", אך נראה שהאזהרה הזו, כמו יתר האירועים המזרח־תיכוניים, חולפים ליד האוזן הכלכלית. העלאת הדירוג לרמה של AA מינוס ממקמת את ישראל במקום שבו מצויות עוד 15 מדינות מובילות ובהן ארה"ב, בריטניה, ניו־זילנד, צרפת ואוסטריה.
לדעת פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, יש בהחלט סיבה למסיבה. "זו פריצה של תקרת זכוכית", הוא אומר לנו. "באמת הפרמטרים המקרו־כלכליים שלנו טובים יותר. אנחנו צומחים מהר יותר. מה שמנע עד עכשיו את אותה פריצה היה המצב הביטחוני. מסתכלים על עפיפוני התבערה ואומרים 'נמאס כבר'. אבל בסוף זה לא איום דרמטי. כל העימותים שהיו לנו בעשורים האחרונים נעדרו השפעה ממשית על הכלכלה".
איתן אבריאל, עורך מגזין 'דה מרקר', מסכים שזהו אירוע חיובי ומשמח, אבל מציע להבהיר את משמעותו: "חברות הדירוג מעסיקות כלכלנים ואנשי מימון המציעים חוות דעת על דבר אחד בלבד: הערכת ההסתברות שגוף נבדק לא ישלם את חובו, או לא יעמוד באחד מתשלומיו. הן בודקות כמה חוב קיים עכשיו, מהי רמת החוב ביחס ליכולת יצירת המזומנים, מהי ההיסטוריה של ההנהלה בהחזרת חובות ובניהול העסק, האם ישנם סיכונים אחרים – וגם איך כל זה נראה ביחס לחברות או למדינות אחרות, שכן הדירוג הוא גם יחסי. הן עושות רק את זה. במונחים האלה, ישראל נראית ממש לא רע ביחס למדינות אחרות, ולכן – על פי דעתם האישית של קומץ קטן של כלכלנים בחברה מסחרית פרטית אחת – הדירוג שלה עלה בסוף השבוע".
עם זאת, דירוג האשראי של P&S, כמו גם של שתי מתחרותיה מודי'ס ופיץ', נחשב למדד מוסמך ביותר, המעיד על יציבותה של כלכלת המדינה. הוא אכן נועד להעריך את יכולתה של ממשלה לפרוע את חובותיה בלבד, אך לשם כך הסוכנויות הללו בודקות פרמטרים מקרו־כלכליים, פוליטיים ואסטרטגיים ומשוות ביניהם לבין המתרחש במדינות אחרות. הכלכלנים מעריכים כי בקרוב מאוד יעשו זאת גם שתי הסוכנויות האחרות.
איך מסבירים את העלאת האשראי דווקא בתקופה נטולת יציבות ביטחונית וכאשר סכנת ההידרדרות עדיין לפתחנו?
"אנשי P&S מודעים כמובן לבעיות הביטחון, לבועת הדיור וללחצים הפוליטיים־חברתיים על הקופה הציבורית", אומר אבריאל, "אבל לדעתם אלה אינם דברים שמשפיעים על הכלכלה לטווח הארוך והם לא עצרו את המשק הישראלי בעבר, ולכן הם בוחרים לצמצם את המשקל שלהם בהחלטה הסופית לעלות את הדירוג. הם גם מבהירים: הדירוג יירד חזרה במקרה של עימות צבאי משמעותי, ואם תהיה הידרדרות במשמעת התקציבית או ירידה חדה בקצב צמיחת התוצר".
לדברי שמחון, מה שגבר על חוסר היציבות הביטחונית הוא העובדה שהמשקיעים בעולם עצמם נהרו בהמוניהם לישראל, וחברות דירוג האשראי לא יכלו להתעלם מכך. "נוצר פער בלתי נסבל בין רמת הדירוג הקודמת שלנו ובין הדרך שבה המשקיעים מסתכלים עלינו. המשקיעים נמצאים צעד אחד קדימה לפני סוכנויות הדירוג, כי אתה רואה שהמשקיעים הבינלאומיים מלווים לישראל בריביות נמוכות אפילו יותר מלארה"ב הגדולה. הם מביטים על המקרו־כלכלה שלנו. יחס החוב־תוצר שלנו עומד על 60 אחוזים, שיעור טוב בהרבה מזה של צרפת, גרמניה או אנגליה. אנחנו צומחים מדי שנה, והכלכלה נראית טוב במבנה שלה.
"אנחנו נסמכים על התחום המצליח ביותר בכלכלה העולמית, שהוא ההייטק. גם הפערים ואי־השוויון, שהטרידו אותנו מאוד, נמצאים במגמת ירידה, ועברנו בכך את אנגליה, ניו־זילנד וארצות נוספות. לכן המשקיעים סומכים עלינו וחושבים שכדאי להשקיע בנו ולהלוות לנו. סוכנויות הדירוג רק משקפות את המציאות הזו".
ובכל זאת, אומר יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, העובדה שאנחנו ב־AA ולא בדירוג AAA המקסימלי, נובעת מהשכונה שאנו גרים בה. "הכלכלה שלנו היא של AAA, ללא ספק", הוא משוכנע.
הצבעת אמון
עד כמה ההישג הזה יחלחל אל מה שנהוג לכנות "האזרח הקטן"? האם באמת יוסטו כעת תקציבים, שהתפנו עם ירידת שיעורי הריבית שהמדינה משלמת כתוצאה מהדירוג המשופר, לנושאים כמו רווחה, בריאות, חינוך או תשתיות?
פרופ' שמחון סבור שהאזרחים יחושו בכך בעתיד הלא רחוק. "כשגורמים שונים מוכנים להלוות לממשלה בריבית נמוכה יותר, הממשלה תוכל להפריש מתקציבה מיליארדי שקלים פחות לתשלומי ריבית מאשר קודם. לפני עשר שנים, הסעיף התקציבי השני בגודלו היה תשלומי ריבית. הגענו ל־50 מיליארד שקלים בשנה. הסכום הזה יירד בעקבות השיפור וירידת החוב. זה משאיר יותר כסף בידי הממשלה לצרכים שאתה תרגיש אותם כאזרח כמו חינוך, בריאות, הפחתת מסים. כעת הממשלה תוכל לעשות זאת טוב יותר".
האם אין סכנה שאז יתחילו הלחצים הקואליציוניים, והשרים יעוטו על הכסף הפנוי? עיין ערך התוספת לתקציב הביטחון שלא חדלים לדבר עליה.
"אני לא חושב. כולם היום מבינים שראש הממשלה עומד על כך שנגדיל את תקציב הביטחון. הדבר היחידי שמאיים על שגשוגה של ישראל הוא עימות ביטחוני, ולכן ראש הממשלה עומד על כך שנחזק את ההרתעה כלפי אויבינו מבחוץ. התוספת לביטחון תבוא להערכתי על חשבון ההכנסות הנוספות שיהיו למדינה, ולא על חשבון הצמיחה. הדיונים עדיין בעיצומם. נראה לי שגם ראש הממשלה וגם שר האוצר לא ייתנו לפרוץ את מסגרת התקציב מעבר לכך. גם הנומרטור (כלי שקבעה הממשלה, המונע כניסה להתחייבויות עתידיות מבלי להצביע על מקור התקציב; מ"ט) ימנע זאת. זה עניין של מנהיגות, לכן אני לא מודאג".
אתה שוכח שזו שנת בחירות.
"התקציב ל־2019 כבר עבר, וידעו שיהיו בחירות. לדעתי ראש הממשלה הזה הגיע למעמד שבו הציבור לא שופט אותו על פי צעד כזה או אחד. הוא צבר נכסים של אמון במידה כזו שאינו נזקק לטריקים של כלכלת בחירות".
לעומת זאת, הכלכלן פרופ' מנואל טרכטנברג, שכיהן בכנסת מטעם מפלגת העבודה ושימש יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה, סבור שמי שמצפה שכעת יופנו כספים לרווחה או לחינוך, יתבדה. לדעתו, השפעת העלאת הדירוג על האזרח באופן אישי תהיה כה מזערית בטווח הקצר, עד שלא תורגש כלל. "הריביות ממילא נמוכות כל־כך, וההבדל יהיה קטן מאוד", אומר טרכטנברג. "ההשפעה האמיתית היא במובן הרחב, האיטי והמערכתי, בכך שהדבר מהווה איתות של הצבעת אמון לכל מי שמעוניין לקיים קשר כלכלי עם ישראל. זו הצבעת אמון שמחזקת את הנכונות של גורמים חיצוניים, ממשלות ומשקיעים, להעמיק את היחסים הכלכליים עם ישראל".
"לדירוג החוב אין דבר וחצי דבר עם שאלה כמו כיצד הכסף והתוצרים של הכלכלה מתחלקים בין האזרחים והתושבים של המדינה", מבהיר איתן אבריאל. "לכלכלני חברות הדירוג אין מה להגיד על עוני, על אי־השוויון, על יוקר המחיה או על רמת השירות בבריאות הציבורית ובחינוך הציבורי, וגם לא על הדמוקרטיה ועל אלף ואחד דברים אחרים שמעסיקים את האזרחים. ייתכן שרוב התושבים של מדינה יהיו עניים או חסרי זכויות, והדירוג עדיין יכול להיות גבוה. דירוג חוב של מדינה יכול להיות מצוין, כמו למשל זה של ארה"ב, המדורגת כ־AA פלוס, רק שלב אחד מתחת ל־AAA המושלם, אבל אי־השוויון הכלכלי בה יכול להיות עצום. לעומת זאת הדירוג של מדינה יכול להיות נמוך, כמו זה של קוסטה־ריקה שהוא BB מינוס עם תחזית שלילית, אבל היא נמצאת כבר שנים בראש הטבלאות של אושר וסיפוק מהחיים.
"קטאר למשל, שנמצאת כעת באותו דירוג עם ישראל, היא דיקטטורה שהחוק הקובע בה הוא השריעה המוסלמית ורוב תושביה הם זרים ללא זכויות, המשמשים כמשרתים וספקי שירותים למיעוט הקטארי. אלא מה? קטאר יושבת על אחד משדות הגז הגדולים בעולם, והוא מייצר כסף רב שמאפשר לממשלה לשלם את חובותיה. וכך סוכנות הדירוג מעניקה לקטאר את הציון המחמיא AA מינוס, בדיוק כמו של ישראל".
כמו בהזדמנויות אחרות, הבשורה החגיגית היוותה אות לפתיחתה של מלחמת קרדיט. למי הוא מגיע? "כלכלה לא מבוססת על מהלך שמישהו עושה, לוחץ על כפתור ורואה מיד את הפירות. היא מבוססת על תהליכים ארוכים", משיב פרופ' שמחון, ומצביע על מי שלדעתו הניע את התהליכים הללו. "לי אין ספק שאת זכות הבכורה לוקח בנימין נתניהו, שבהיותו שר האוצר בראשית שנת האלפיים שינה את המשק הישראלי ועשה רפורמות אדירות שסובבו את הספינה הגדולה הזו. הוא התווה את הדרך לשנים. גם לשר האוצר הנוכחי משה כחלון מגיע קרדיט, שכן הוא היה שותף לצעדים כמו הפחתת המיסים ב־2015־2016, צעדים שתמכתי בהם עוד כשהייתי רק פרופסור באוניברסיטה, לפני שקיבלתי את התפקיד הממשלתי הזה, וזאת חרף התנגדות בנק ישראל.
"אבל חלק גדול מהקרדיט אינו מגיע רק למנהיגים וקובעי המדיניות, כי בסופו של דבר מי שעושה זאת הוא הסקטור הפרטי, ובמיוחד סקטור ההייטק והצלחתו הפנומנלית. הרפורמות בעשרים השנים האחרונות אכן אפשרו את זה, אבל יש כלכלות שעשו את הרפורמות הללו ולא הצליחו, כי לא הייתה להן התשתית האנושית של כוח אדם איכותי שיש במדינת ישראל, שבלעדיו זה לא היה קורה".
גם פרופ' טרכטנברג מפרגן לממשלה על ההישג, אך טוען שהזרעים להצלחה נזרעו הרבה קודם, בתקופתו של שמעון פרס כראש ממשלה וכשר אוצר. "הקרדיט מגיע לכל מי שעשה במלאכה מאז שנת 1985, שאז החל התהליך עם תוכנית הייצוב ונמשך בצורה שיטתית, עם כמה סטיות בדרך. כעת הגענו לשיאו של אותו תהליך, שהפרמטרים המרכזיים שלו הם משמעת פיסקלית הדוקה ושמירה על הגירעון, פתיחות המשק לתנועות ולהון, התחברות לגלובליזציה ועידוד החדשנות, שהפך אותנו ל'סטארט אפ ניישן' שמצמיח את המשק".
לדבריו, "נתניהו כשר אוצר הוא בעל הבנה כלכלית ועשה מהלכים נכונים, אבל מצד שני הוא נעול השקפתית בראייה שהמנגנון הממשלתי הוא חלק מהבעיה ולא מהפתרון, גישה שהוא ינק מארה"ב של רייגן. אבל המציאות דינמית יותר. נתניהו הלך רחוק מדי וצמצם את ההוצאה הממשלתית לפחות מ־40 אחוזים מהתל"ג, כך שאנו נמצאים בשליש התחתון של מדינות ה־OECD. זה פוגע ביכולתו של הסקטור העסקי להתפתח, שכן הממשלה משקיעה הרבה פחות למשל בתשתיות התחבורה. השקעת־חסר בתשתיות לאומיות חשובות פוגעת בצמיחה".
אבל אחד הדברים שישראל משתבחת בהם הוא דווקא צמיחה גבוהה יותר ממרבית מדינות המערב.
"בנושא הזה צריך לתקן: אנחנו מדינה בעלת שיעור גבוה של גידול באוכלוסייה, כשני אחוזים בשנה. כאשר אנחנו משווים את שיעור הצמיחה שלנו לאחרים תוך נטרול הגידול באוכלוסייה, נמצא שהנתונים אמנם טובים עדיין, אבל פחות טובים ממה שמוצג. אם אצלנו מדברים על 3.5 אחוזים, הרי בנטו, פר גולגולת, זה רק אחוז וחצי. מדינות אירופה צומחות גם הן אחוז וחצי. לכן אנחנו צריכים לדרוש מעצמנו צמיחה גבוהה יותר. זה אפשרי, אבל בשביל זה צריכים להיות מוכנים לעשות מהלכים ברמה הלאומית".
פירורים מהעוגה
פרופ' טרכטנברג משבח את כחלון ש"הלך על כל הקופה" בתחום הדיור. "לזכותו אני חייב לומר שהוא עשה מאמץ כן להתמודד עם מה שכל קודמיו נמנעו לעשות. ארבע שנים אחרי המחאה החברתית, שהייתה על הדיור, הוא ירש בעיה אקוטית בגלל ההזנחה וניסה להתמודד בהצלחה מסוימת. אני מעריך את הכוונה והעובדה שהוא התמקד בעיקר".
ועדת טרכטנברג, שקמה בעקבות מחאת האוהלים ב־2011, המליצה על העלאת מיסים כמו מס חברות או מס רווחי הון. אני מציע לטרכנברג את האפשרות שאולי טוב עשתה הממשלה שמסמסה את ההמלצות, אף שבתחילה קיבלה אותן, שהרי דווקא הורדת המיסים נמנית עם הגורמים להצלחה הנוכחית. "זו טעות", אומר הפרופסור. "הממשלה אימצה חלק מהדו"ח כלשונו, מה שאִפשר אחר כך קצת להוריד את שיעורי המס. לו היינו ממשיכים בתוואי הורדת מיסים, היינו נקלעים היום למשבר חמור בתחומי הבריאות, החינוך או הרווחה".
"לצערי יש בישראל מין דואליות. ההישגים המקרו־כלכליים מוכיחים שהמפתח הוא עקביות והתמדה, ולא מהלכים חד־פעמיים. את זה חשוב לזכור דווקא ערב בחירות. אבל למרות ההצלחה האדירה, יש פער עצום בין המקרו למיקרו. המשפחות הצעירות נאבקות תחת עול כלכלי קשה, יוקר מחיה ודיור, על אף המאמצים הכבירים ששר האוצר עושה. עלויות הגיל הרך הן בלתי אפשריות. לזה לא מצאנו עדיין פתרון. האתגר האמיתי, אחרי שהגענו למקום הטוב הזה שניתן לנו בזכות, הוא לעשות חושבים איך מתרגמים את ההצלחה המקרו־כלכלית למיקרו, וזה לא נעשה".
אבריאל סבור שהבעת האמון הזו, בדמות העלאת דירוג האשראי, מחייבת את החברה והכלכלה הישראלית לעמידה טובה יותר באתגרים. "מעטים מדי נהנים מפירותיה של הכלכלה הטובה", הוא אומר. "העובדה היא שבישראל קיים העוני הגבוה ביותר במדינות המערב, וכך גם אי־השוויון בהכנסות ובנכסים. תוצאות המבחנים של תלמידי ישראל הן מהנמוכות במדינות ה־OECD. מחיר דירה, ובכלל יוקר המחיה, ממשיך להיות גבוה, אך השכר הממוצע נמוך. זו הזדמנות לדון מחדש בחלוקת המשאבים, כדי שבעוד כמה שנים לא נגלה שדירוג החוב של ישראל שוב עלה – אבל רמת החיים של רוב הציבור נעצרה במקום, והם קיבלו רק פירורים מהעוגה". 
