שיחת הטלפון שקיבל לפני שנה וחצי הפתיעה את שי רינסקי. על הקו היה חבר הכנסת אלי כהן, ממקורביו של שר האוצר משה כחלון. כהן, אז ח"כ פעלתני במסגרת תפקידו כיו"ר ועדת הרפורמות, ידע שהוא צפוי להתמנות בקרוב לשר הכלכלה, וחיפש מנכ"ל. רינסקי היה באותה עת סמנכ"ל החברה למשק וכלכלה של מרכז השלטון המקומי, וחלש על מיזמים רבים בערים וברשויות השונות.
"לא הכרתי את השר לפני כן", הוא אומר בריאיון ראשון מאז שנכנס לתפקידו. "הוא התקשר אליי עוד לפני שמוּנה, והציע לי את התפקיד. אפשר לומר ששלפו אותי לפה. לא כיוונתי להגיע למשרד הכלכלה, אבל התהליך היה מאוד מהיר. ביום חמישי סיימתי בשלטון המקומי, וביום ראשון כבר התחלתי כאן במשרד. אחרי שנה אני יכול לומר: זה מדהים. מה שאתה נחשף ורואה בתפקיד הזה – מדהים. ולא כשאתה יושב בחדר, בלשכה. אני משתדל יום בשבוע לסייר בחוץ, במפעלים, בתעשייה. יש לנו במה להתגאות".
אחד הדגלים המרכזיים שהניף כחלון בדרכו לעשרת המנדטים שקיבל בבחירות האחרונות היה נושא יוקר המחיה, המעיק על רבים מאזרחי ישראל. לצד משרד האוצר שהוא דרש וקיבל במהלך המשא ומתן הקואליציוני, קיבלה מפלגתו בהמשך גם את משרד הכלכלה, במסגרת סבב תיקים בממשלה. משרד הכלכלה אחראי כיום לעידוד ופיתוח המסחר והתעשייה בישראל. ככזה, הוא מצוי בדילמה קבועה: מצד אחד הרצון לפעול להפחתת יוקר המחיה, בהתאם למדיניותו של יו"ר כולנו; מצד שני הצורך להקשיב גם לבעלי המפעלים ולראשי התעשייה הישראלית, כדי לשמור עליהם ולפתח אותם.
"הפחתת יוקר המחיה היא אחד היעדים המרכזיים של המשרד, בהתוויית שר הכלכלה שהנושא הזה בראש מעייניו כי הוא משפיע על כל אחד ואחת בכיס", אומר רינסקי. "אזרחי ישראל טסים לא מעט, הם רואים את המחיר בחו"ל ומעדיפים לרכוש מוצרים באירופה, שזו ההשוואה המיידית שלנו. ככל שישנה תחרות האזרח מרוויח בכמה רמות – ברמת השירות, המחיר וגם המוצר עצמו. אחת המטרות שלנו היא לבדוק את המונופולים ולהכניס שם תחרות".
איך עושים את זה?
"מדינת ישראל יקרה בתשעה אחוזים ממדינות ה־OECD. לאחרונה העברנו רפורמה של פתיחת השוק לייבוא אישי. הגדרנו כמויות שניתן להביא בייבוא אישי ללא מגבלה, עד 1,000 דולר או שלושים פריטים. יצרנו הקלות בבירוקרטיה, כך שתוך יומיים משרדי הממשלה צריכים לאשר את הפריט. אנחנו אמנם מובילים את הרפורמה הזו, אבל יש מוצרים שהם באחריות משרדים אחרים. למשל, אם מישהו רוצה להביא תוספי מזון פטורים ממכס, הוא צריך לקבל גם את אישור משרד הבריאות. אם מישהו מביא חלפים לרכב או מוצרי תעבורה – הוא צריך גם אישור ממשרד התחבורה. הסרנו חסמים על מאות מוצרים, שעד עכשיו הבירוקרטיה מנעה מאנשים להביא בייבוא מקביל. יש כמובן דברים שנשארו בחוץ, בעיקר מצד הבטיחות – למשל בלמים לרכב. הרעיון הוא לפתוח ולשחרר את השוק עד כמה שניתן, שלא יהיה קהל שבוי. יש לי למשל חבר עם אופנוע. הוא אמר לי שכשהוא זקוק לחלקי חילוף, הפערים בין מה שנמכר על ידי המוסך ובין אותו חלק שתביא בעצמך מחו"ל ותיתן למוסכניק להתקין – מגיעים למאות אחוזים. גם אם אתה משפץ בית ורוצה להביא דברים מסין – תוכל לעשות זאת היום יותר בקלות".
אחד המהלכים שבמשרד הכלכלה גאים בו הוא "רפורמת הקולגייט", שבמסגרתה בוצעו שינויים מפליגים בתחום הטואלטיקה. במשרד בדקו ומצאו שקיים הפרש של עשרות אחוזים במחירי מוצרי פארם בישראל לעומת ארה"ב ואירופה. השר חתם על צו סימון מוצרים, והמשרד פעל להפסיק את הבלעדיות של סופר־פארם בקניונים. "שוק הפארם הישראלי השתנה משמעותית בשנה האחרונה: שינויי בעלות של רשתות פארם קיימות, פיצול רשתות וכניסת שחקנים חדשים לשוק", אמר בתחילת החודש שעבר השר אלי כהן. "לעומת שחקן מרכזי יחיד לפני כשנה, היום קיימות בשוק הזה ארבע רשתות עיקריות: סופר־פארם, ניו־פארם, גוד־פארם וסמארט־פארם. כניסה של שחקנים נוספים תגדיל את התחרות לטובת הצרכנים", קבע כהן, והצביע על ירידה של למעלה מעשרה אחוזים בשנה החולפת במחירי המוצרים שנכללו בצו.
"אנחנו בודקים את השוק מדי חודש, ורואים ירידת מחירים", מציין רינסקי, "אנחנו פועלים באמצעות רשות ההגבלים העסקיים והרשות לצרכנות, שהם יחידות סמך של המשרד ועובדים כגוף אחד להורדת יוקר המחיה. זו עבודה סיזיפית. היבואנים חוששים מהצעדים הללו, ומבחינתם הקלות בייבוא זה מלחמה בהם. הלחץ שיש עלינו מכיוונים שונים הוא בל יתואר".
גם בתחום המזון מנסה משרד הכלכלה להביא להפחתת מחירים, באמצעות מכסות לייבוא. "בגבינה צהובה, התחרות העיקרית היא בין גבינת 'עמק' של תנובה ל'נעם' של טרה. במסגרת המכסות אנחנו מציעים ליבואנים להביא עוד כמות משמעותית של גבינה צהובה ממקומות אחרים בעולם – כשהם מחויבים למחיר מסוים לצרכן. היבואן מקבל הקלות במיסוי ויכול להביא את הגבינה הצהובה לישראל ללא מכס, ואת ההטבה הזו הוא מגלגל למחיר לצרכן. ברגע שלצרכן יש אפשרות לרכוש גבינה צהובה של מותגים אחרים, זה אמור להשפיע גם על היצרנים הישראלים".
מהלך דומה נעשה בתחום הבשר, כאשר פורסם מכרז למכסות ייבוא של בשר טרי. 13,500 טון של בשר מצונן קיבלו פטור ממכס, בתמורה למחירי מקסימום שעליהם התחייבו הזוכים. "עשינו מהלך עם משרד הבריאות והחקלאות", מסביר מנכ"ל משרד הכלכלה. "רוב הבשר היה קפוא. הצלחנו להגדיל את טווח הזמן של אורך חיי מדף מ־45 ל־75 יום, כשהבשר המצונן מגיע באוניות. כך אתה מגדיל את המבחר שמגיע לפה. עם ישראל עובר מבשר קפוא לבשר טרי, והמחירים יורדים".
חזית אחרת שבה פועל רינסקי היא נושא התקינה, מול הבירוקרטיה והאותיות הקטנות המונעים את פתיחת השווקים. "עד לאחרונה היו במדינת ישראל רק תקנים ישראליים. מי ששלט בוועדות התקן היו התעשיינים, שהם נוגעים בדבר. יכולת למצוא את עצמך עם מיטה לתינוק שהיה לה תקן עם משהו ייחודי שרק הספק הישראלי יודע לייצר, מה שמנע למשל מאיקאה לייבא מיטות תינוק. עשינו האחדת תקינה – בדומה לתקינה הבינלאומית – אלא אם כן יש שינוי ייחודי כתוצאה מבריאות או מבטיחות. החשמל אצלנו, למשל, שונה מבארה"ב. אבל לכל מה שלא נכנס במקומות האלה – עשינו השוואה לתקינה הבינלאומית. צריך להבין את המשמעות. מדינת ישראל היא אי, שוק קטן של שמונה מיליון איש. אם אתה משווה לשוק של האיחוד האירופי – מדובר על כ־300 מיליון צרכנים, ובארה"ב סדר גודל דומה. זה ישר פותח לך את השווקים. אם עד עכשיו יש לך יצרן אחד של מיטות תינוק, ופתאום בזכות האחדת תקינה אתה יכול למצוא מתחרים נוספים ולקנות מיטת תינוק גם באיקאה – המחירים יורדים".
אחת הדילמות שמתמודדים עימה במשרד הכלכלה, משפיעה בעקיפין על משרד נוסף שנמצא בידי מפלגת כולנו, משרד השיכון, ועל נושא מרכזי שכחלון מוביל: הורדת מחירי הדיור. הכוונה לאפשרות לייבא חומרי בנייה, המשפיעה על מחירי הדירות. לפני כשבועיים פרסם הממונה על היטלי סחר במשרד הכלכלה, דני טל, המלצה להשית היטל בשיעור שבין 7.4% ל־22.8% על ייבוא מלט מיוון וטורקיה לחמש השנים הקרובות. החקירה שקדמה להמלצה נפתחה בעקבות תלונה שהגישו חברות 'מלט הרטוב' ו'נשר' על ייבוא בהיצף של מלט מטורקיה ומיוון, שנמכר במחיר הנמוך ממחיר עלות וגורם לדבריהם נזק לתעשייה המקומית.
"המשרד הזה נמצא בין הפטיש לסדן כמעט בכל דבר", מסביר רינסקי. "כשמדברים על היצף מטורקיה, יש לזה צד חיובי שמחירי המלט נמוכים, אבל מצד שני המשמעות היא שתעשייה שלמה תלך הביתה. זה מסוג הדברים שאתה צריך לשאול את עצמך מה אתה רוצה – שלא תהיה תעשייה בכלל, או שחשוב לך לשמור עליה? האם אני מוכן להיות נתון לחסדי ארדואן, שיחליט עבורי מתי יש פה מלט ומתי אין?"
אגב טורקיה, האם ההצהרות של ארדואן משפיעות גם על היקפי הסחר בין המדינות?
"הפעילות הכלכלית שלנו מול טורקיה היא בסדר גודל של 3.4 מיליארד דולר בייצוא ובייבוא, כאשר הייבוא גדול פי שניים מהייצוא. אנחנו מייצאים לשם מוצרי נפט, פלסטיקה ודלקים, ומייבאים מלט, זכוכית, מכונות, מכוניות ומוצרי חשמל. המסחר קיים. לטורקים יש יותר מה להפסיד מאשר לנו. להגיד שאמירות כאלה מסייעות? זה בהחלט לא עוזר".
בקצב האינטרנט
אחד המגזרים שמתמודדים זה שנים עם פתיחת השווקים לסחורות מעבר לים הוא תחום הביגוד והטקסטיל. בשנה שעברה התאגדו יצרני הטקסטיל ויבואני הבדים המקומיים כדי להתנגד ליוזמת משרד האוצר לבטל את המכס על בגדי תינוקות והנעלה. לפני חמש שנים, בעקבות עתירה לבג"ץ נגד ביטול המכס על ייבוא מוצרי טקסטיל, הוחלט כי המס יעמוד על שישה אחוזים. מדובר בתעשייה שמעסיקה כ־5,000 עובדים בישראל ועוד כ־20 אלף ברשות הפלסטינית, ומקיפה כ־35 מתפרות. לפני חצי שנה הפגינו עובדי הענף וחסמו כבישים בתל־אביב, במחאה על היעדר מיסוי על ייבוא אישי של בגדים ברכישות באינטרנט.
"יש פה תעשיית טקסטיל לא גדולה, אבל אנחנו כן רוצים לשמר אותה ואנחנו יושבים איתם. מצד שני, תעשיית הטקסטיל נשענת על כוח אדם, ואין לנו יכולת להתמודד עם סין והודו. ברגע שפה שכר המינימום הוא 1,500 דולר ובסין הוא 400 דולר, אין לך יכולת להתמודד".
מה הפתרון?
"יש מעצבות בגדים שזה 'מציון תצא תורה'. ככל שאתה ייחודי מבחינת העיצוב ושיטות העבודה – ופה הראש היהודי ממציא פטנטים – אנחנו יכולים להיות על הגל. בכל מה שהוא ייצור המוני לא נתחרה עם סין והודו, אבל מה שהוא ייחודי זה אנחנו".
אחת הטענות המרכזיות שלהם היא שהם משלמים מס ומע"מ, בעוד הצרכן שרוכש בגדים באינטרנט לא משלם כלום עד סכום מסוים.
"כרגע הפטור ממיסוי הוא עד 75 דולר. התעשיינים רוצים להפחית את הפטור, ומצד שני יש כמובן אזרחים שרוצים להגדיל את הפטור. אנחנו חיים בעולם של איזונים. כשאתה מעלה מכס, אתה פוגע כביכול באזרח. כשאתה מוריד מכס, אתה עלול לפגוע בתעשייה המקומית. אגב, זה לא רק טקסטיל. אם תעלה את גובה הפטור על רכישות מחו"ל באינטרנט, תבריח גם חלק מהציבור בקניונים שיעדיפו לרכוש באמצעות הרשת מהבית. בתעשיית הקניונים עובדים עשרות אלפי אנשים, ואתה לא רוצה לגדוע את העץ שאתה נשען עליו. כלכלה זה לא רק לקנות בסין ולפרנס את הסינים, אתה צריך לדאוג שתהיה פה פרנסה לאנשים. אוסטרליה למשל הנהיגה פטור ממס עד סכום של 800 דולר, ובסוף ביטלה אותו לחלוטין. מדינות ה־OECD מפחיתות את גובה הפטור בעוד שנתיים ל־22 דולר בלבד. אנחנו נשארים בינתיים על 75 דולר, וזה פטור גבוה יחסית. המדיניות בנושא המיסוי נקבעת במשרד האוצר. אנחנו מייצגים את עמדת התעשייה, אבל זה לא ישירות במגרש שלנו".
כממונה על המסחר והתעשייה, איך אתם מתמודדים עם סוגיית המסחר המקוון?
"אנחנו רואים שהשוק הולך לשם. בין 2014 ל־2016 היה גידול משמעותי של 25 אחוז במסחר באינטרנט. בשלוש השנים האחרונות הדואר צמח מ־25 מיליון חבילות בשנה ל־50 מיליון. מי שמתחיל לקנות באינטרנט, לא זז משם. במוצרים קטנים זה הרוב. אנחנו בעד המסחר המקוון, בכל זירה. גם בייצוא וגם בייבוא. זה דבר שאי־אפשר להימנע ממנו. הוא שם, וזה יעלה בקצבים גבוהים כי קונים יותר, אבל הצרכנים יצטרכו גם את החנויות. אנחנו עוזרים בקורסים לעסקים קטנים איך להשתמש במסחר המקוון, מתדרכים אותם לעבוד בזירה הדיגיטלית. יש במדינה 450 אלף עסקים, 99 אחוז מהם זה עסקים קטנים ובינוניים, כלומר עד מחזור של 100 מיליון שקלים בשנה או עד 100 עובדים. הם אחראים על 57 אחוז מהתוצר של מדינת ישראל.
"קצב פתיחת העסקים בישראל גבוה כמעט פי שניים ממדינות ה־OECD. זה חלק מיצר היזמות של הישראלים, ואנחנו עוזרים לעסקים הקטנים ומלמדים אותם איך מגדילים את המכירות בכלים של האינטרנט".
מי מפחד מאוטומציה
רינסקי, בן 47, נשוי לחגית ואב לשישה, מתגורר ביישוב יד־בנימין. את דרכו הציבורית התחיל כמעט במקרה. "שותף של בעלה של לימור לבנת היה שכן שלי", הוא מספר. "בשבת אחת הם התארחו שם, והוזמנתי. כך התחילה ההיכרות בינינו. היא הייתה אז במשרד התקשורת, ואני הייתי סטודנט. היא רצתה שאבוא לעבוד אצלה בלשכה, אבל זה לא הסתדר. ב־2001 הייתי בשליחות במסגרת 'תורה מציון' במישיגן. היא נכנסה אז לתפקידה כשרת החינוך והרימה טלפון. הייתי חצי שנה אחרי החתונה, אמרתי לה 'חכי עד סוף השנה, כשאחזור לארץ'. בסוף השנה נחַתי בארץ ביום חמישי, וביום ראשון התחלתי לעבוד אצלה כיועץ מקצועי".
רינסקי נשאר במשרד החינוך גם בתקופת יולי תמיר, ומונה לראש המטה של מנכ"ל המשרד שמואל אבואב ("התחלפו ממשלות, וזה לא טריוויאלי שמישהו עם כיפה יישאר בשלטון של שמאל", הוא מציין). בהמשך, תחת שר החינוך גדעון סער, הוא היה ממונה על התחום המוניציפלי. ב־2010, אחרי כמעט שמונה שנים במשרד החינוך, מונה לסמנכ"ל החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי. הוא ניהל במסגרתה מאות פרויקטים, בהיקף שנתי של 2.5 מיליארד שקל. "החברה למשק וכלכלה פועלת בתחומים רבים ומגוונים. הסעות תלמידים, אשפה, מחשוב, ביטחון, רכש. אתה מכניס מוצרים חדשים, מנהל קבלנים, עשרות חברות עבדו איתנו בממשק יומיומי. להקים מתקני משחק בגן שעשועים, למשל, זה כמה קבלנים".
אחד הפרויקטים שהחל בתקופתו במרכז השלטון המקומי השפיע לטובה על ישראלים רבים: יישומוני החניה הסלולרית. "זה התחיל בתקציב נמוך, של חמישה מיליון שקלים. הרעיון היה להכניס את התשלום על החניה בסלולר לתוך הממשק של החברה למשק וכלכלה. אחד הדברים שמרכז השלטון המקומי יזם היה כרטיס חניה ארצי. במקביל קמו איזי פארק ופנגו. הם ניסו להיכנס לכמה רשויות, אבל זה לא היה פשוט. עד אז היו מדחנים – ומי אוסף שם את הכסף? ארגוני עובדים חזקים שאתה קוטע את מקומות פרנסתם. אנחנו הכנסנו את פנגו ואיזי פארק לתוך הרשויות המקומיות, והשאר היסטוריה".
מיזם נוסף שהחל אז רינסקי היה אפליקציה להסעות ילדים לבתי הספר. "בעידן הנוכחי אין סיבה שתלמיד יחכה להסעה. התחלנו לבנות אפליקציה ייעודית – דומה לגט־טקסי למשל – שמבשרת לתלמיד שההסעה מגיעה בעוד שתי דקות ועליו לרדת. ילד של חינוך מיוחד לא צריך לחכות בגשם עד שההסעה תגיע לאסוף אותו. אלה זרעים שאני זרעתי והתחלתי, ואני מקווה שזה יבשיל בקרוב".
מאז שנכנס לתפקידו הנוכחי הוא מקפיד על סיור שבועי במפעלי תעשייה ברחבי הארץ, בדגש על הפריפריה. "אנחנו תומכים השנה בכמאה מפעלים שמרחיבים את יכולת הייצור שלהם, כולם בפריפריה – קריית־מלאכי דרומה ויוקנעם צפונה – וחברות שמייצאות. ככל שהפריפריה רחוקה יותר, התמיכה גבוהה יותר. יצאנו במסלול של הקמת מפעלים בנגב המזרחי – דימונה, ירוחם, ערד – והקמנו 15 מפעלים. גם הרשות לחדשנות שינתה מדיניות בגלל השר, ורוצים לפתוח חממה טכנולוגית בדרום. כמה שניתן לפזר את התעשייה גם במקומות מרוחקים".
ממה שאתה רואה בשטח, איך היית מגדיר את מצבנו הכלכלי?
"הכלכלה הישראלית היא השגרירה הכי טובה של מדינת ישראל. מדינות גדולות וחזקות מאיתנו באות ללמוד. 370 חברות בינלאומיות פתחו סניפים פה. כילד גדלתי על מוצרי 'סוני', ועכשיו היפנים, על 120 מיליון התושבים שלהם, באים לכאן ואומרים לנו 'מה שיעזור ויציל אותנו זה החדשנות הישראלית'. באים ללמוד מאיתנו איך לשלב את ההייטק בתוך התעשייה. שמונה אחוז מהשכירים בישראל עובדים בהייטק, ואנחנו רוצים שזה יחלחל לתוך התעשייה המסורתית. בחודשים האחרונים יצאנו עם תוכנית אסטרטגית לתעשייה בהשקעה של כ־600 מיליון שקל, במטרה להביא את המפעלים להיות יותר טכנולוגיים ולהגביר את הקשר בין ה'דאטה', המידע, למכונה והרובוטיקה".
רבים חוששים מפיטורי עובדים, כאשר המכונות יחליפו את בני האדם.
"קודם כול, אין אבטלה. אנחנו נמצאים בחוסר אבטלה. מצב הכלכלה מצוין, וחסרים עובדים. חסרים שומרים בבתי הספר, חסרות קופאיות, חסרים לנו מהנדסים, כמעט בכל מגזר חסרים עובדים. ככל שנדע להכניס אוטומציה, היתרון היחסי שלנו יגדל. האוטומציה לא פוגעת בעובדים אלא להפך. סוג העובדים משתנה. היום להיות בתעשייה זה לא להיות עובד ייצור. אתה רואה בתעשיית המזון למשל מפעלים ענקיים, בלי יותר מדי עובדים. הרוב אוטומטי ונשלט מחדרי בקרה. ההכשרה שונה. אנשים יצטרכו להכשיר את עצמם תוך כדי. הטכנולוגיה משתנה מאוד מהר וגם ההכשרה תהיה תוך כדי, כשלבעלי המפעלים יהיה אינטרס להכשיר את העובדים שלהם. גם מערכת החינוך משתנה. מכניסים חינוך טכנולוגי. פעם מי שהיה לומד בבתי ספר מקצועיים היה הולך להיות חרט, היום הוא משתלב בתעשייה כי הוא נדרש, ובמשכורת יפה.
"קח את רב־בריח לדוגמה. לפני שמונה שנים הוא היה מפעל כושל, והיום הוא מייצא ל־45 מדינות. אותה מכונה באותו זמן מייצרת דלת להולנד ודלת לשווייץ, וזו לא אותה דלת. החברות הללו זה גאווה ישראלית, וחלקן מייצאות לחו"ל בפעם הראשונה. השנה מדינת ישראל חצתה את ה־100 מיליארד דולר ייצוא. ככל שהאוטומציה גדולה יותר אתה מייצא יותר ועובד יותר, וממילא נדרש ליותר עובדים. קח את כל ספינות הדגל של מדינת ישראל. 'ישקר' גדלה וגדלה, ורוב הייצור נשאר בישראל. הרעיון בייצור המתקדם הוא להביא את זה לתוך התעשייה המסורתית. להכניס את החדשנות והראש היהודי לכל המפעלים שלנו בתחומי המתכת, המזון ועוד. בשנה הקרובה נקצה לנושא הזה 650 מיליון שקל תמיכה".
להיכן צועדת הכלכלה הישראלית בשנה הקרובה?
"כשג'ק מא (מנכ"ל עליבאבא, ענקית המסחר האינטרנטי הסינית; י"ה) היה פה לפני כארבעה חודשים, הוא הביא את כל צמרת החברה שלו, עשרים המנהלים הבכירים. הוא אמר שהוא מסתובב רק פה. 'אתם נס', הוא אמר. 'אין לכם משאבי טבע, ואתם מצליחים רק בזכות התעוזה שלכם. אני רוצה ללמוד מכם'. הודו וסין הן מדינות יעד שלנו, וכשחברות רבות שם רוצות להקים מרכזי פיתוח, כמעט תמיד אחד מהם יהיה בישראל. ג'נרל אלקטריק הרחיבה לאחרונה את המפעל שלה ברחובות בהשקעה של שלושה מיליון דולר. 25 אחוזים מההשקעות בשוק העולמי בתעשיית הסייבר היו בחברות ישראליות – וסייבר היום זה בכל דבר. יצרנים רבים בתעשיית הרכב פותחים מרכזי פיתוח בישראל – רנו, פולקסווגן, סיאט. הם מבינים שעתיד הרכב זה המחשבים שבפנים. בעתיד יהיו בתוך הרכב 200 מחשבים שידברו אחד עם השני. אינטל קנתה את מובילאיי כי היא הבינה שיש פה משהו שיכול להרים אותה מעלה מעלה, גבוה וחזק ומהר. ההשקעה שלנו בחדשנות היא מהגבוהה בעולם – 4.2 מהתל"ג של מדינת ישראל, לעומת מדינות ה־OECD שבהן ההשקעה עומדת על 2־2.5 אחוז בלבד".
למען ירושלים
בעוד פחות מחודשיים יתקיימו בישראל הבחירות לרשויות המקומיות, ואחד הנושאים שעומדים במרכז מערכת הבחירות בירושלים הוא התעסוקה. רינסקי מודה שמדובר באתגר מורכב. "היום אין בירושלים קרקע לתעשייה. אזורי התעשייה בעטרות ובהר־חוצבים מלאים. מי שנהנה מזה אלה יישובי עוטף ירושלים כמו שער־בנימין, מעלה־אדומים וקריית־ארבע, אבל מבחינת ירושלים זה לא פשוט. רק בחצי שנה האחרונה השקיעה מדינת ישראל בירושלים – שנחשבת אזור עדיפות לאומית א' – 200 מיליון שקלים.
"קברניטי העיר צריכים לבוא בידיים נקיות ולהקצות שטחים, ואנחנו מאוד נשמח לסייע בהשקעות. תנו לנו איפה. למובילאיי הייתה בעיה להקים את המשרדים פה. התערבנו מול רשות מקרקעי ישראל, ונעשה מהלך חריג מאוד להקצות את השטחים כדי שהמטה שלהם יהיה פה. מדובר באלפי מקומות עבודה".
אבל לא רק בפריפריה ובירושלים. תחת השר אלי כהן והמנכ"ל רינסקי משקיע משרד הכלכלה רבות ביהודה ושומרון. רק לפני כשלושה שבועות הגיש כהן לאישור הממשלה הצעה להרחבת אזור התעשייה של קריית־ארבע בעלות של עשרה מיליון שקלים, ופיתוח של עוד כמאה דונמים. זאת לצד הקמתו הצפויה של אזור תעשייה נוסף בשער השומרון שיהיה הגדול ביו"ש, בהיקף של כ־3,000 דונם.
"אנחנו באמצע תהליך של תוכנית אסטרטגית ליש"ע, ואנחנו רואים באופק כמה דברים משמעותיים", מגלה רינסקי. "לפני מספר חודשים נחנך באזור התעשייה ברקן המפעל ה־165. יש צמיחה מהירה באזורי התעשייה בשילה, בבראון, בשחק, ובאזור התעשייה בקריית־ארבע שיגדל בקרוב. אנחנו מעודדים מאוד את הצמיחה הזו".
מה האסטרטגיה שלכם ביחס לתעשייה ביו"ש?
"קודם כול, הדו־קיום הכלכלי באזורי התעשייה מוכיח את עצמו. יש חוסר בעובדים, ופלסטינים באים לעבוד. כולם נהנים. השכר באזורי התעשייה הללו הוא פי ארבעה ממה שמקבלים ברשות הפלסטינית. הוכח גם שהעובדים שנמצאים שם לא מעורבים בפעילות טרור. העובדים מגיעים ממשפחות, חלקם ממשפחות גדולות, ועל כל עובד שמתפרנס יש עוד כמה שנהנים מכך. אנחנו שותפים עכשיו בהקמת כמה אזורי תעשייה חדשים בשומרון. בדרום הר חברון, ליד מיתרים, הולכים להקים אזור תעשייה גדול. גם הציבור וראשי הרשויות הבינו שזה כדאי ומשתלם לכולם. זה מכניס ארנונה ומספק מקומות עבודה. התושבים לא צריכים לנסוע שעה וחצי הלוך וחזור. אנחנו מסבסדים את אזורי התעשייה בפטור ממכרז ליזם שרוצה לקבל קרקע, ונותנים כתשעים אחוז מימון בפיתוח הקרקע בכל אזורי התעשייה ביו"ש".
יוצא לכם להתמודד עם חרמות נגד תוצרת ישראלית או תוצרת מיו"ש?
"זה קיים, אבל כל־כך זניח. בישראל מנפחים ועושים מזה הרבה יותר ממה שזה בפועל. הפרסומים בתקשורת הרבה פעמים מרימים את זה למעלה. יש מקומות שדורשים לכתוב שזה מיוצר בהתנחלויות, אבל צריך לזכור שבמאקרו מדינת ישראל שמה פוקוס על סין, הודו וארה"ב, ושם אין כמעט את הבעיה הזו. יש לנו 45 נספחים כלכליים שתפקידם לשגרר את מדינת ישראל בייצוא. אם למשל יעקב ברג מיקב פסגות רוצה להיכנס לשוק היינות ביפן, הנספח הכלכלי שלנו ביפן מנסה לסייע ולקשר אותו לגורמים הרלוונטיים. היה לנו סיפור עם יינות בקנדה שרצו לעשות עליהם חרם. התערבנו ועירבנו את הממשל באמצעות הנספח הכלכלי שם, והעסק ירד. אנחנו נמצאים בקשר הדוק עם מפעלים שנתקלים בקשיים כאלה ואחרים, ומתדרכים מה לעשות ואיך לעשות, והאם לעקוף או לא את דרישת סימון המוצרים. יש מקומות ומדינות שבגלל שזה מגיע מיו"ש מטילים מכס. במקומות הללו מדינת ישראל אומרת למפעל 'המכס עליי. נגרם לך נזק? אני מכסה את זה'. כחלק מהתוכנית האסטרטגית ליו"ש אנחנו בוחנים את היתרונות הכלכליים משם שאפשר למצות. למשל יצאנו עכשיו בתוכנית של חמישה מיליון שקלים, לעידוד השיווק של יקבים מיהודה ושומרון לחו"ל".
אז מה עם הבידוד המדיני?
"איזה בידוד מדיני", מחייך רינסקי. "אנחנו יודעים להלקות את עצמנו כאילו העולם נגדנו, אבל השאלה היא תמיד האם אתה מסתכל על חצי הכוס הריקה או על הכמות של המשלחות שבאות לפה, ומגיעות לפה בממוצע חמש משלחות בשבוע כדי ללמוד איך להיות כמונו. זה אשכרה 'אור לגויים'".
