תוכניות החשב הכללי שפורסמו השבוע חשפו את סכום העתק שאמור לחלץ את ישראל ממשבר התשתיות. לפי פרטי התוכנית שפורסמו ב'כלכליסט', מדובר על השקעה של סכום פנטסטי: 830 מיליארד שקל עד שנת 2030, כלומר יותר מ־60 מיליארד שקל בכל שנה.
תוכנית 'תשתיות 2030', תוצר שהפיק צוות בין־משרדי בראשות החשב הכללי רוני חזקיהו, מתבססת על ההכרה בכך שמשבר התשתיות בישראל חמור ועמוק במיוחד, הרבה מעבר לפקקים המוכרים לרוב אזרחי המדינה. ישראל נמצאת בפיגור מבהיל בכל תחומי התשתיות בהשוואה למדינות אחרות – בכבישים, ברכבות, בחשמל, במים, בתקשורת, בשדות תעופה ועוד ועוד. לפי נתוני החשב הכללי, אם נמשיך להשקיע 30 מיליארד שקל בתשתיות בכל שנה, נמשיך להידרדר לתחתית המדינות המפותחות.
כדי לשמור על הדירוג העגום למדי של ישראל דרושה השקעה של 45 מיליארד שקל בכל שנה. 60 מיליארד שקל הם המינימום כדי לשפר את מצבנו, לטפס אט־אט בסולם ולהבטיח שננוע לעבודה והביתה בקצב סביר – ככל הנראה בתחבורה ציבורית – ושחשמל ומים ימשיכו לזרום גם מחר. ויחד עם זאת, למרות המצוקה והנתונים המדאיגים, עוד חזון למועד. במאבק על קרדיטים, על תקציבי עתק ועל סרטים שנגזרים ומצטלמים היטב, הפוליטיקאים הם שייתנו את הטון ויקבעו את הקצב, ולא החשב הכללי חזקיהו.
מדובר אמנם בשלטון דתי קנאי, השולט בכמעט שני מיליון תושבים ברצועה, אבל קל יותר לשכנע בצדקת הדרך כשסוף־סוף יש חשמל בבתים למשך שמונה שעות ברציפות (עניין נדיר ברצועה), כשהמשכורות מחולקות סוף־סוף לבעלי התפקידים בשלטון החמאס, ולאחר ששטרות של 100 דולר חולקו ישירות מהמזוודות הקטאריות למשפחות נזקקות בעזה, אלה שתומכות כמובן בשלטון חמאס.
הקושי הוא להיות בצד של הטובים, שצריכים לאשר (או למנוע) את העברת הכסף. גם אם יוכח שהכסף הקטארי משמש אך ורק למטרות "הומניטריות" – חלוקת משכורות, אספקת חשמל ורכישת תרופות, אי־אפשר לעצום עיניים ולהתכחש לעובדה שעדיין נותרו מספיק משאבים ברצועת עזה לממן את מכונת הטרור והדם. איכשהו, יתרת המשאבים הדלה כרגע ברצועה, שבוודאי התרווחה מעט בזכות הכסף הקטארי החדש, מספיקה גם כדי להמשיך לייצר פצצות, לחפור מנהרות ולפגוע בתושבי ישראל.
