יסלחו לי אנשי ארץ ישראל השלמה שנבהלו ורתחו לפני שבוע בעקבות הודעת חברת Airbnb, כי תסיר מהאתר שלה דירות ובתים שנמצאים מעבר לקו הירוק. אותי ההודעה הזו בעיקר הצחיקה. הטורפת הגדולה החליטה להעמיד פני כבשה פגועה ותמימה. ההגנה הכי טובה היא ההתקפה, ואם היא מכוונת נגד ישראל הרי זה משובח. החברה שיותר ויותר ערים ומדינות בעולם – ודאי החזקות והחשובות שבהן – מחרימות אותה ומצירות את צעדיה, החליטה פתאום להיות זו שמחרימה ופוסלת את מי שאינו לרוחה. לא, את.
Airbnb – החברה שהקימה לפני עשר שנים אתר אינטרנט המשדך בין תיירים לבעלי בתים ודירות פרטיים – היא אחת ההצלחות המסחררות של עידן הכלכלה השיתופית שתפס תאוצה בשנים האחרונות. שווייה של החברה מוערך ב־30 מיליארד דולר, אף שהיא אינה מחזיקה בבעלותה אפילו חדר אחד להשכרה. רשת הילטון, למשל, הכוללת יותר מ־5,500 בתי מלון וכמעט 900 אלף חדרים, נסחרת בבורסה בניו־יורק בשווי של 21.5 מיליארד דולר. באתר Airbnb רשומים כארבעה מיליון נכסים, דירות או בתים של אנשים פרטיים, ב־65 אלף ערים וב־191 מדינות.
במשך תקופה ארוכה אימצו מדינות וערים, יחד עם מיליוני תיירים מכל רחבי העולם, את המודל השיתופי החדש בזרועות פתוחות. סוף סוף נוצרה תחרות לרשתות בתי המלון הגדולות והזחוחות, היצע החדרים ורמות המחירים ללינות לילה המיועדות לתיירים התרחבו משמעותית, ועל הדרך נוצר מקור הכנסה לא רע לאזרחים רבים, שיכלו לגזור קופון על חדר מושכר או על הדירה כולה. גם רשויות המס החלו לחבב את המודל החדש, שכן השכרה מלונאית אינה נהנית מהטבות המס המפליגות של מי שמשכיר דירה באופן רגיל (בישראל השכרת דירה נהנית מפטור מלא עד ל־5,000 שקל בחודש ועוד).
Airbnb הציעה לא רק פתרונות זולים ומגוונים כמעט בכל עיר תיירותית – לפעמים אפילו מיטה או חדר בתוך דירה שבעליה ממשיך לחיות בה כרגיל – אלא גם פתרונות מגה־יוקרתיים, שהציעו לאנשים לשכור טירות ואחוזות ודירות פאר ללילה אחד, גם אם במחירים אסטרונומיים.
תיירי העולם, שבשנים האחרונות כוחם ומספרם עולה בהתמדה, יצאו מגדרם נוכח המוצר החדש, שפתח בפניהם קשת של אפשרויות ומחירים ואִפשר להם לחיות ולהרגיש "ממש כמו תושבי העיר". לא סתם לינה ושהות במלון מנותק, תיירותי ודביק, לא עוד חדר סטנדרטי או אפילו סוויטה מפנקת שיצאו מאותו קטלוג מלונאי – אלא מגורים בדירה "רגילה", בלב שכונות המגורים, באופן שמאפשר לך למשש את הדופק של העיר הזרה, להתערבב באווירתה ולחוש לכמה ימים כמו פריזאי או ניו־יורקי מן השורה.
אבל אז הגולם קם על יוצרו ואיים להשמיד את הערים. פשוט כך.
לא צריך ללכת רחוק: רק בשבוע שעבר סיפר לי תושב תל־אביב, ששוכר את אותה דירה כבר שנים לשביעות רצון כל הצדדים, שבעל הדירה הודיע לו בהפתעה מוחלטת שהוא נדרש לפנות אותה בהקדם האפשרי. בעל הדירה התנצל על הבהילות, אבל הסביר שהוא החליט להעמיד אותה להשכרה לתיירים באתר Airbnb, והוא "חייב להיות מוכן עם דירה מבוקשת ומדורגת לפני הביקושים הגבוהים לקראת ימי האירוויזיון בתל־אביב". עכשיו אותו שוכר תל־אביבי לא צעיר מחפש נואשות דירה חדשה לשכירות במחירים מפולפלים, כזו שמשום מה עדיין לא עומדת להשכרה על בסיס יומי.
בין חברון לרחוב חברון
על פי הערכות, באזור תל־אביב ישנן כיום כעשרת אלפים דירות שעומדות להשכרה קצרת טווח, המוצעות להשכרה לתיירים מזדמנים ללילה אחד או לכמה לילות. ההיגיון הכלכלי פשוט: במקום לדרוש ולקבל 6,000 או 7,000 שקל בחודש עבור דירת שלושה חדרים בלב תל־אביב, ניתן להשכיר את הדירה תמורת 1,000 שקל ללילה. גם אחרי ניכוי עמלות ל־Airbnb ולחברת הניהול שמנקה את הדירה ומחליפה מדי יום מצעים ומגבות, התמורה החודשית עשויה בקלות להיות גבוהה פי ארבעה משכירות חודשית.
אבל לא כולם משלימים עם רוע הגזירה. באוקטובר האחרון החליטה המפקחת על רישום מקרקעין במשרד המשפטים לאסור על בעל דירה ברחוב חברון בתל־אביב להשכיר את דירתו לתיירים, בעקבות תלונות שהגיעו מצד שכנים שלא אהבו את התחלופה היומיומית בבניין. המפקחת קיבלה את תביעת דיירי הבניין, שטענו כי מדובר בשימוש שנוגד את תקנון הבית המשותף.
מדובר בניצחון ראשון של תושבי העיר, שלרבים מהם נמאס מהתחושה שתל־אביב הופכת לבית מלון ענקי. הניצחון הזה הזכיר לתל־אביבים שגם בבירה הכלכלית של ישראל לא הכול מותר – למרות הפגיעה בתשואות הפנטסטיות של בעל הדירה ובהחלטה מה יעשה ברכושו הפרטי, ואף שגם משרד התיירות נהנה לחגוג ולנופף מדי חודש בכמות התיירים שבאה לישראל בכלל ולתל־אביב בפרט (בנובמבר נשבר שוב שיא במספר התיירים שהגיעו לישראל, קרוב לחצי מיליון תיירים בחודש), בין השאר בזכות היצע הדירות הרחב והפופולריות הגואה של השכרת דירה ללילה באתרים השונים, בהובלת Airbnb.
לא רק התל־אביבים החליטו להילחם ב־Airbnb. לפני פחות מחודש פשטו פקחים בעיר ניו־יורק על מגדל דירות יוקרתי במנהטן, ותפסו 27 דירות המושכרות לטווח קצר. ראש העיר, ביל דה־בלאזיו, הכריז כי 20 פקחים השתתפו במבצע הפשיטה, אם כי רבים מהדיירים בבניין התאכזבו מהיבול הדל יחסית, לאחר שלטענתם עוד עשרות דירות מושכרות בו בניגוד לחוק, ונמאס להם מהפיכת המגדל למלון רועש והמוני כמעט מדי לילה. דו"ח שפורסם בשנה האחרונה, ומומן על ידי התאחדות בתי המלון בניו־יורק (מה שמטבע הדברים פגם מעט במהימנות שלו) מצא כי כשני שליש מדירות ה־Airbnb בעיר הן לא חוקיות. לפי החוק בניו־יורק, אסור להשכיר דירות או בתים בעיר לתקופה של פחות משלושים יום, והמפרים מסתכנים בקנס של עד 7,500 דולר. מי שחפץ להשכיר דירה ללילה באופן חוקי בניו־יורק, מוכרח להישאר בעצמו בדירה בתקופת ההשכרה, ואסור לו להשכיר ליותר משני שוכרים בכל זמן נתון. אבל הפיתוי כנראה גדול מדי.
בבית המשפט הפדרלי בעיר תתברר בקרוב תביעה של Airbnb נגד עיריית ניו־יורק, לאחר שהעירייה החליטה לדרוש בחוק חדש שייכנס בקרוב לתוקף, כי חברת Airbnb ודומותיה ידווחו לה על כל נכס המוצע להשכרה קצרת טווח בעיר. לטענת החברות, שמסרבות להשלים עם רוע הגזירה, החוק מפר את פרטיות האזרחים ואת זכויותיהם החוקיות.
כמו ניו־יורק, גם ערים אחרות בארה"ב מפקחות ומצירות את צעדי החברה. גם בלוס־אנג'לס חל איסור להשכיר דירה באזורי מגורים למשך פחות משלושים יום. מי שמפר את החוק, מסתכן בקנסות בסך 8,000 דולר. רגולציה דומה אפשר למצוא בערים תיירותיות ברחבי העולם ובהן פריז, ברלין, אסמטרדם ועוד.
שר התיירות שלנו, יריב לוין, מאיים לתבוע ולקנוס את Airbnb בעקבות החרמת התנחלויות? עוד בשנת 2016 השיתה עיריית ברצלונה על החברה קנס של 600 אלף יורו, בעקבות פרסום דירות לטווח קצר באתר החברה ללא אישור. הנושא נגרר לבתי משפט, והוא נמצא עדיין בסכסוך משפטי בין הצדדים. בתוך כך, באפריל האחרון הפכה העיר הספרדית התיירותית פלמה דה־מיורקה לעיר הראשונה בספרד שאוסרת לחלוטין להשכיר דירות לתיירים – צעד שבעבר היה נתפס כהתערבות קומוניסטית כמעט בפרטיותם של האזרחים, שכבר לא יכולים לעשות כרצונם ברכושם.
לרסן את המפלצת
הקרבות הללו מבטאים את החשש מהתעצמות תופעת Airbnb. הסיבה המרכזית והרשמית למלחמת הרשויות המקומיות השונות בהשכרות ללילה היא הדאגה לתושבים האמיתיים של העיר – שוכרי הדירות האומללים, הרואים כיצד תיירים שבאים ללילה מפחיתים דרמטית את היצע הדירות להשכרה ארוכת־טווח, ומעלים עקב כך את המחירים בעיר.
נוסף על כך, כמו הדיירים ברחוב חברון בתל־אביב, גם לתושבים "הרגילים" נמאס לא פעם מהצפת השכונות השלוות שלהם בתיירים. לתיירים רבים קורץ לגור בשכונות הרגילות, אבל לא פעם זה בא על חשבון השכנים שמנסים לישון ולהחליף כוח לקראת עוד יום עבודה שגרתי, כאשר הדיירים ללילה חוגגים ומרעישים. ולאחר שברחובות שלמים במרכזי הערים הגדולות והתייירותיות נעלמו אט־אט החנויות השכונתיות, ופינו את מקומן לטובת חנויות תיירותיות ויקרות, הבינו התושבים והרשויות המקומיות שחייבים לרסן את המפלצת השיתופית.
ויש גם סיבה נוספת, ולפעמים לא פחות משמעותית, למאבק בדירות התיירות. אי־אפשר להתעלם מהלובי החזק שמפעילים בתי המלון הרגילים, המתמודדים עם הוצאות קבועות גבוהות בהרבה ממשכירי הדירות, בין השאר בשל תקנות ורגולציה מחמירה פי כמה (ביטחון, חניה, ביטוחים ועוד). רק לאחרונה החליטה ממשלת יפן להוסיף רגולציה גם לדירות המושכרות. יפן, שמתכוננת להצפה בתיירים לקראת ובמהלך אוליפיאדת טוקיו 2020, הודיעה כי כל מי שמעוניין להשכיר את דירתו לטווח קצר יהיה מחויב לרשום את הנכס ברישומי הממשלה, שתבצע באותן דירות בדיקות אש ובטיחות שגרתיות ויקרות. התקנות גם מגבילות את ימי השכירות הקצרה ל־180 יום בשנה, עם קנסות של עד מיליון ין למי שיפר אותם.
ואיך מתמודדת Airbnb עם החזיתות הרבות שנפתחות נגדה מצד יותר ויותר מדינות? לא מזמן היא שכרה את היועץ האסטרטגי כריס להאן, בעברו מנהל משברים בבית הלבן, ומי שכונה בעבר "מאסטר של אסונות". ואולי ספין ההתנחלויות של Airbnb נועד בסך הכול להסיט את החיצים כלפי מטרות אחרות. לכוון לעבר מדינת ישראל תמיד היה מוצא זמין וקל. 
