יום שלישי בערב, רעננה, מוצאי הבחירות. במקום לספור קולות אני מוצאת את עצמי סופרת דיבלים, או בעברית "מיתדים", לומדת לקדוח בקירות, גם כאלו שעשויים מגבס, ולתלות מדפים.
ברוכים הבאים לסדנת "ידי זהב" של צדקי לירן. סביבי רוב מוחלט לנשים, אבל יש גם כמה גברים שהחליטו להתגבר על פוביית ה"מה יגידו" ובאו ללמוד יחד איתן. נדמה שמעולם לא הייתה עדנה כזו לעבודות עשה זאת בעצמך. חנויות לאחזקת הבית פורחות, וקבוצות השיפוצים וה־DIY בפייסבוק שוקקות חיים.
זה לא מפתיע, משום שאם יש משהו שהישראלים שונאים זה להרגיש פראיירים. כלומר, להזמין שרברב לתיקון סתימה קלה או שיפוצניק כדי לתלות גוף תאורה, ולשלם 300 שקל במקרה הטוב. כשמדובר בנשים, הנושא מורכב עוד יותר. רבות מהן חסרות ביטחון לגשת לעבודות השיפוץ, ואחרות פשוט מנוצלות על ידי בעלי המקצוע ובעלי החנויות לחומרי אחזקה. בסדנה של לירן הן עושות צעד קדימה ולומדות איך להחזיק מקדחה, כיצד לפתוח סתימה פשוטה ואיך לסדר רצועה קרועה בתריס, ומקבלות ידע נרחב בכל הקשור באחזקת הבית. המטרה, כמו שאומר חיים הכט, היא "שלא יעבדו עליכן".
בעוד עיניהן של שותפותיי לסדנה נוצצות, מכשירי הסלולר שלהם טמונים עמוק בתיק והן שותות בצמא את דבריו של צדקי, אני מרגישה שאני כאן רק בשבילכם קוראים יקרים, ותוהה מדוע לא שלחו אותי לסדנה אטרקטיבית יותר עבורי. כתיבת פרוזה למשל, יוגה, או קיקבוקסינג. העיניים שלי נודדות שוב ושוב לפייסבוק, ואני מתאמצת להישאר קשובה. אחרי הכל, צריך להודות על האמת, יש לי שתי ידיים שמאליות, והסיכוי שארצה לממש את כישרוני דווקא בפתיחת סתימה או בתליית מדפים קלוש למדי. אבל צדקי מסביר שאין דבר כזה ידיים שמאליות, לפחות לא בהקשר של תיקונים בבית.
"ידיים שמאליות זה נכון לציור של פיקאסו, שזה באמת לא כל אחד יכול. אבל לשים דיבל בקיר? כל אחד יכול", הוא משוכנע. "נכון שכדי לבשל ארוחת גורמה צריך כישרון, אבל כל אחד יכול לעשות פסטה או חביתה. התיקונים שאני מלמד זה הפסטה והחביתה של עולם האחזקה".
תורת הדיבלים
הסדנה מורכבת משישה מפגשים שעוסקים בנושאים שונים – חשמל, אינסטלציה, מנעולים ועוד. היום אנחנו מתמקדים באחד הנושאים הפופולריים – קדיחת חורים. מתברר שמדובר בתורה שלמה שדורשת התאמה של דיבלים, עובי מקדח ועוד. החלק הראשון של הסדנה מורכב מתיאוריה שצדקי מעביר בצורה מאד ברורה ופשוטה, כשמדי פעם הוא מתבל בהומור. החלק השני הוא התנסות מעשית. בסך הכול שלוש שעות של הנאה, או במקרה שלנו, קדיחה.
מגיל צעיר, מספר צדקי, הוא אהב לשפץ ולעבוד עם כלי עבודה. בגיל שלוש וחצי הוא כבר תיקן כיסא שהתפרק בבית. כשחברה של סבתו הבחינה בכך היא קבעה ש"הילד יהיה נגר", ולא טעתה בהרבה. "סבא שלי הוא איש מוכשר בידיים, ואמא שלי גם. כנראה זו גנטיקה", מסכים לירן. מכספי המתנות של הבר־מצווה לא קנו לו אופניים אלא מקדחה, מסור ותיבת כלי עבודה. כך, עוד בגיל 13, הוא החל לבצע את עבודות התיקונים הראשונות שלו, ומהכסף שקיבל מימן את רישיון הנהיגה.
מי שדרבנה אותו הייתה אמו, שבכל הזדמנות דחפה לו ליד כלי עבודה ובעיקר נטעה בו אמון. "היא פרגנה על כל מה שעשיתי, גם אם יצא קצת עקום, לא פחדתי לטעות, וכך בעצם למדתי גם מהטעויות".
במהלך השנים הוא למד והשתלם, והרחיב את ידיעותיו בתחום השיפוצים. במשך שנים שימש כמאמן כדורסל, כשאת עבודות השיפוץ עשה באופן צדדי, אך עם הזמן הפכו אלה למקור פרנסתו העיקרי. הוא שיפץ דירות מהיסוד, התקין פרגולות, בנה קירות גבס. "תיקנתי כל דבר ולכל לקוח", כלשונו. בהמשך החליט לפתוח מחסן עצים, שגדל להיות חנות ריהוט ומשם למפעל קטן לריהוט. המפעל לא החזיק מעמד, וחזקי חזר לעבוד במשרה מלאה בשיפוצים. עם הזמן הבין שיש ביקוש גדול לרכישת מיומנויות של עשה זאת בעצמך, והחל להעביר סדנאות בנושא.
לדבריו, משק בית בישראל מוציא על אחזקת הבית סכום ממוצע הנע בין 3,000 לעשרת אלפים שקלים בשנה. לירן מנסה לחסוך לכם את ההוצאה הזו. עד עכשיו העביר עשרות סדנאות כאלה. הקהל שמגיע אליהן הוא מרקע סוציו־אקונומי בינוני, כאשר 80 אחוז מהמשתתפים הן בעצם משתתפות. הגיל הממוצע הוא 35־40, אבל יש גם צעירים או מבוגרים יותר.
"האנשים שמגיעים אלי הם לא כאלה שנמצאים במצוקה כספית, אבל מצד שני הם מרגישים בזבוז להזמין איש מקצוע לתיקונים קלים", מאבחן לירן, ומציין כי כמעט כל תיקון שאיש מקצוע יבקש תמורתו סכום שנע בין 250 ל־400 שקלים, תוכלו בדרך כלל לבצע בעצמכם. "השקלול הוא של מחיר ביקור, פלוס עבודה קטנה. אלה העבודות הנפוצות שאנשים מבצעים בבית ושאפשר בהחלט לעשות אותן לבד – לתלות וילון, לחבר מדף, לתקן ניאגרה, לשמן מנעול וכיוצא בזה".
בין תלמידותיו של לירן נמצאת ד"ר ויויאנה שטיין, רופאת שיניים מרעננה שהגיעה לקורס בעקבות פרסומת שנתקלה בה בפייסבוק. היא מזהה קווי דמיון בין העבודה לתחביב: "שניהם דורשים טכניקה, עדינות, לעבוד לאט וריכוז".
פעם, מספרת שטיין, היא טיפלה במרפאתה בילד של שיפוצניק. האב החמיא לה שלפי האופן שבו היא מערבבת את החומרים, היא יכולה בהחלט להיות שיפוצניקית. מאז ומתמיד היא אחראית על השיפוצים בבית, אבל היא כאן כדי להתמקצע. "רציתי יותר טכניקה, לדעת לעשות את הדברים נכון ואיזה חומרים לקנות. לצערי כשהמוכרים רואים אישה, הם מוכרים לה מה שהם רוצים. אני לא רוצה שיעבדו עליי".
עוד לפני הסדנה עשתה הרבה דברים בבית, אבל עכשיו היא מרגישה יותר ביטחון בכך. "בכלל, אני מאוד נהנית כאן, שלוש השעות ממש בורחות לי", היא מסכמת.
בעבר נהג צדקי לקיים גם סדנאות נפרדות לנשים, שכונו "הנדיוומן", אבל כיום הקורסים מעורבים, אף שעדיין נצפה רוב משמעותי לנשים. "פעם חשבתי שנשים לא אוהבות לשאול שאלות 'מטופשות' בשיעורים מעורבים, ולכן הן לא מנצלות את כל הפוטנציאל שלהן", הוא מסביר. "לכן החלטתי לפתוח גם קורסים נפרדים לנשים, כדי לאפשר להן להתבטא, להצליח, ולהרגיש בטוחות בעצמן. אבל היום זה כבר לא מפריע לנשים. הן מרגישות מספיק בטוחות כדי לשאול שאלות גם כשיש גברים בשטח. מצד שני, המון גברים מרגישים שזו בושה ללכת לקורסים מהסוג הזה. גברים ישראלים לא מוכנים להודות בזה שהם לא יודעים לבצע תיקונים בבית. לנשים אין בעיה להודות בזה".
פער דורי
נעמה נקי, 32, היא אחת המשתתפות הפעילות בשיעור, ולכל אורכו היא שואלת שאלות ומפגינה ידע נרחב. מאוחר יותר אני תופסת אותה קודחת בהנאה בסדנה המעשית. אם תרצו, גם סוג של דרך לפריקת אנרגיות. היא יועצת חינוכית מהרצליה, והגיעה לקורס דווקא בעקבות התנסות חיובית – אחרי שללא ניסיון קודם טייחה את קיר המרפסת בדירתה. "זו הייתה הנאה צרופה", היא מספרת, "ואז בעלי שלח לי לינק על הסדנה. התלבטתי כי יש לי את הידע, אבל הייתי צריכה להרחיב אותו ולקבל ביטחון. נורא נהניתי מהשיפוץ שעשיתי בבית, הבנתי שזה עושה לי טוב ומחבר אותי למקום שאני גרה בו, והרגשתי שאשמח לעשות עוד דברים בבית".
כבר בשיעור הראשון הבינה שהידע עושה את ההבדל בין חובבן למקצוען. "במקום לתלות מדף ולעשות המון חורים, את לומדת איך לתלות בצורה יפה ואסתטית". כילדה אהבה לצפות באביה ובבני משפחה אחרים מבצעים תיקונים ושיפוצים בבית. "הם היו המודלים שלי". עכשיו היא משתדלת לשמש דוגמה לבנותיה. "אני צובעת איתן בבית, אנחנו תולות מדפים, מרכיבות מוצרים סטייל איקאה. חשוב לי שהן ילמדו ושהדברים יהיו נגישים וזמינים. כולנו נהנות, גם אני וגם הן. בעלי הציע שנעבור לבית שדורש שיפוץ, ושאני אעשה אותו".
את הידע מהסדנה היא כבר הספיקה לממש אחרי השיעור הראשון. "קנינו גוף תאורה והזמנו מתקין. הוא הבריז, ואז אמרתי 'למה שלא ננסה לבד'. החלפנו וחסכנו לא מעט כסף, ובעיקר הרגשנו תחושת סיפוק אדירה".
לירן מזהה הבדל דורי בתחום הזה. לדבריו, בעוד הדור הקודם היה מחובר יותר לצד הטכני של הבית, הדור הצעיר מעדיף לקרוא לבעל מקצוע. "רק במוצ"ש האחרון התקשר אלי בחור שלומד אצלי, וסיפר לי שלשכן שלו נתקע מפתח בתוך המנעול. למרות שאני כבר לא מבצע עבודות אלא מתמקד בלימוד, נסעתי לשם. לקח לי כמה דקות לפתור את הבעיה, ואז הוא מראה לי שיש בעיה גם בדלת של המחסן שתקועה כמה חודשים. פשוט טפטפתי לשם שמן והיא נפתחה".
קדיחה בתנאים בטוחים
אלעד ורצברגר, 38, הייטקיסט מהשומרון, הוא אחד הגברים הבודדים שהסתננו לסדנה. "בהתחלה התפדחתי רצח לבוא לכאן", הוא מודה בחיוך. "אשתי סיפרה לי על הסדנה ושכנעה אותי ללכת, אבל מאז שאני פה בכל פעם החבר'ה שואלים אותי מה למדתם, ועכשיו כולם רוצים לבוא".
עד היום, בכל מקרה של תיקון בבית, תקיעת מסמר או החלפת מנורות שהתקלקלו, הוא היה מזעיק את חמיו בעל ידי הזהב. לעתים גם העובדה הזאת לא מנעה ממנו לייצר נזקים, כמו למשל בפעם ההיא שחמיו הגיע להחליף צינור בבית, וסגר לשם כך את השיבר הראשי. "שכחתי מזה, פתחתי את השיבר וכל הבית הוצף". בפעם אחרת ניסה לתלות מסמר בקיר ועשה חור גדול ומכוער. "זה הגיע למצב שחמי אומר לי 'חבל, תקרא לי מלכתחילה'. אני מפחד להרוס דברים". בסדנה הוא קיבל כלים וידע לעשות את הדברים במו ידיו.
"אני בא, שומע, מקבל ביטחון. נראה שכל אחד יכול לבוא ולקדוח חור בקיר, אבל לא כל אחד באמת יודע במה להשתמש ואיך לעשות את זה בצורה טובה בלי לחולל נזק. הידע שמקבלים כאן נותן אומץ לבוא ולעשות דברים בבית. התאמנתי כאן על קדיחה של עשרים חורים בתנאים 'בטוחים', בלי לעשות שום נזק בבית. עכשיו אם אצטרך לעשות את זה, לא תהיה לי בעיה".
אשת אחזקה
עלות הסדנה, 1,500 שקלים לשישה מפגשים, אינה זולה. מצד שני יש סיכוי טוב שדי מהר תצליחו להחזיר את ההשקעה, אחרי שתחסכו לעצמכם כמה קריאות לשיפוצניקים. לא פעם מגיעים לסדנה זוגות צעירים שקיבלו את הסדנה כמתנת חתונה, או בני זוג שקיבלו אותה כמתנה מהצד השני.
"בצורה הכי צנועה, אני יכול לומר שיש לי משוב של 100 אחוז הצלחה", אומר לירן. "אין אחד שאמר לי שזה לא היה שווה את הכסף. רוב האנשים מתחילים לתקן בבית דברים שהם מעולם לא העזו לגעת בהם קודם. על הדרך הם חווים גם העצמה באופן כללי, ומקבלים אמונה ביכולות שלהם.
"סיפרה לי אחת המשתתפות שבזכות הקורס היא הלכה להתראיין למקום עבודה שלא הייתה חולמת לגשת אליו לפני כן, וכששאלו אותה מה ציפיות השכר שלה היא זרקה סכום מופרך שבנסיבות אחרות היא לא הייתה מעלה על שפתיה. בסוף קיבלו אותה, וגם אישרו לה את השכר. היא אמרה לי 'בלעדיך זה לא היה קורה בחיים'.
"בוגרת של הקורס הראשון נכנסה עמוק לתוך עולם השיפוצים, וכיום היא עובדת כאשת אחזקה. המלצתי לעוד נשים שחלקן עוברות מפרנסה לפרנסה, כאלו שראיתי שיש להן כישרון מבוזבז, להפוך להנדיוומן. זו אחלה עבודה, ומצד שני יש הרבה נשים שמעדיפות להזמין שיפוצניקית, כך שמדובר בעסקה משתלמת לשני הצדדים".
