"העם היהודי ועולם ההלכה נתקל בשנתיים האחרונות בשאלות רבות, עם התקדמות הטכנולוגיה ועולם המטא־ורס (Metaverse)", אומרת ג'ורדנה קוטלר, ראש קהילת תפוצות היהודים במערך המדיניות הציבורית של חברת "מטא" הגלובלית (לשעבר פייסבוק) ומנהלת מדיניות ציבורית במטא ישראל.
מעט לפני פרוץ הקורונה פנתה קוטלר אל מנהליה במטה אירופה, המזרח התיכון ואפריקה, והציעה להקים מחלקה שתקבל אחריות לתפוצות היהודיות. למעשה, היא בנתה תפקיד ראשון ויחיד מסוגו בחברת טכנולוגיה בינלאומית.
"זה היה בתחילת 2020", היא חוזרת לימים ההם. "שמתי לב שיש בפייסבוק 'מחלקה לתפוצות אפריקה' ולא הבנתי מה הרעיון מאחוריה, כי אני מכירה את המושג תפוצות בהקשר היהודי". קוטלר החליטה שגם לקהילה היהודית בתבל יש למצוא מענה קהילתי מיוחד ומובחן, בעיקר לנוכח ההתמודדויות הייחודיות עם האנטישמיות והאלימות הגואה. "פניתי עם הרעיון לסגן הנשיא אצלנו, והוא התלהב וביקש שאציג לו אסטרטגיה ויעדים. עבדתי על התוכנית והצגתי אותה לצוותים שלנו באירופה ובארה"ב, והיא מצאה חן בעיניהם". מאז היא הקימה "שולחנות עגולים" לדיונים וירטואליים ופיזיים בין ראשי הקהילות ונציגי ארגונים יהודיים רשמיים, המאוגדים בקונגרס היהודי העולמי ובארגונים מקומיים, והיא פועלת מולם בסוגיות של אנטישמיות, הכחשת שואה ועוד. הנושאים הללו נידונים לא פעם ברשתות החברתיות פייסבוק ואינסטגרם, שבהן יותר משלושה מיליארד חשבונות פעילים שבעליהם דוברים כ־70 שפות שונות.
כידוע, הרעיון העסקי שמאחורי הרשתות החברתיות הוא יצירת קהילה שמחברת אנשים, והכנסות הפעילות מגיעות מפרסומות שמופיעות בהן. "אני מנסה להיות אדם שמחבר אנשים. יהודי התפוצות מפוזרים ואני רוצה להביא אותם לשולחן ולמרחב אחד – פיזי או באמצעות הרשת – מרפורמים ועד חב"ד וכל הספקטרום היהודי, ולהפגיש בקולות ובנושאים המחברים בינינו ולא באלה המרחיקים.
"אני רוצה לספק לקהילות היהודיות הסברים על נושאים שהם מעלים, להשיב לשאלות כמו איך הפלטפורמות שלנו מאפשרות לקהילה היהודית להיות יחד כקהילה. השאיפה שלי היא לצאת מהכיסא שלי בישראל ולהיות בקשר עם דרום־אפריקה ואוסטרליה, איטליה וקנדה וארה"ב וכל מקום בעולם, ולשמוע מהיהודים שם לא רק הערות על תוכן ותהיות כיצד המדיניות ונוהלי הקהילה שלנו יכולים לאפשר ליהודים מרחב בטוח וחופשי, אלא גם איך אנחנו כפלטפורמה יכולים לעזור לחברי הקהילות להתחבר זה לזה".
לפני כחודש הכריז מארק צוקרברג כי בעשורים הקרובים ישתנה העולם בדרכים רבות. צוקרברג, מייסד הרשת ואחד היהודים העשירים בעולם, בישר על שינוי שם החברה ומטרתה, והציג את המיזם שעליו עבד בחצי השנה האחרונה. אחרי שעזר להקים עולם שלם בדמות רשת חברתית שמלווה אותנו על כל צעד ושעל, כעת הוא מעוניין ביצירת עולם וירטואלי שלא רק יצעד לצידנו אלא יתחבר לעולם האמיתי וישנה אותו. "מטא־ורס" הוא מושג שנלקח מספר מדע בדיוני ישן, שמתאר מציאות שבה קיים עולם וירטואלי שמחבר בין אנשים מרחבי העולם. באמצעות משקפי האוקולוקס למציאות מדומה שפיתחה מטא, הרעיון הנושן ההוא קורם עור וגידים (וירטואליים לפחות).
העולם הקהילתי החדש שבמטא מבקשים ליצור יאפשר לנו לפגוש את דמויות האווטאר של החברים שלנו במרחב וירטואלי אחד בגודל מלא ובתחושה כמעט מציאותית. גם שאלות הלכתיות צפויות לעלות, למשל על תפילה במניין של יהודים רבים שרואים ושומעים וחווים זה את זה וירטואלית, אבל מרוחקים זה מזה פיזית. בתקופת סגרי הקורונה קיבלנו הצצה מסוימת לשאלות אלה.
קטלר מתכוונת להשתמש בכלים החדשים כדי לתת מענה לקהילה היהודית בתפוצות. "לקהילות בתפוצות יש בעיה בחיבור החברים המפוזרים ברחבי המדינה, ואנחנו חושבים יחד איך להשתמש בפלטפורמות ובטכנולוגיות מתקדמות כדי לעשות זאת. זו חשיבה אסטרטגית לעתיד העם היהודי – ניצול הטכנולוגיה כדי לשמר את הקהילות היהודיות, לא רק בהיבט של הדת אלא כקהילה. השאלה החשובה ביותר של הקהילה היהודית בעולם היא לא רק ענייני דת ומסורת אלא איך שומרים על הזהות ועל ההשתייכות ליהדות", היא מסבירה.
"חלק גדול מהפעילות בימי קורונה עבר לעולם הווירטואלי", אומרת קטלר, "ומי שלא שומרים שבת על פי המסורת וההלכה האורתודוקסית עברו למשל להתפלל בשבתות בזום. לכל קהילה היו בעיות שונות, אך היו הרבה עניינים משותפים לקהילות רבות. נניח קריאת מגילה, איך עושים את זה ביחד כקהילה למרות הקורונה והסגר? אני מאמינה שבחיבור בין הקהילות היהודיות הן יכולות ללמוד זו מזו".
איזונים ובלמים
ג'ורדנה קטלר היא ילידת מרילנד הסמוכה לוושינגטון הבירה, ובה היא ספגה את עולם הפוליטיקה והממשל. משפחתה אורתודוקסית וציונית מאוד והיא למדה במוסדות חינוך יהודיים מהגן ועד התיכון. כבר אחרי התיכון היא ביקשה לעלות לארץ, אך הוריה התעקשו שתשלים לפני כן תואר אקדמי ותשיג מקצוע, להתאקלמות מהירה יותר בישראל.
"תמיד אמרו לי שמי שרוצה להצליח ולהיות ישראלי חייב להכיר ישראלים; ואני, שאין לי משפחה קרובה בישראל, התחלתי לעבוד בשגרירות ישראל בוושינגטון", היא אומרת בחיוך ובמבטא אמריקני כבד. "הכרתי בשגרירות את רון דרמר שהיה אז הציר הכלכלי, ואחרי שנתיים עזבתי ועליתי לישראל".
עם עלייתה ארצה בשנת 2007 היא החלה ללמוד לתואר שני בפוליטיקה ותקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים, ושנה לאחר מכן מצאה עצמה עובדת שוב לצידו של דרמר, בקמפיין הבחירות של הליכוד. "זו הייתה הזדמנות אדירה ללמוד על פוליטיקה ולעסוק בזה", היא אומרת בעיניים בורקות. "רון הפך להיות המנטור שלי, ובפברואר 2009, אחרי הבחירות, הוא ביקש שאעבוד במשרד רה"מ. מצאתי את עצמי עובדת במרחק שתי דלתות מהמשרד של ראש הממשלה נתניהו, בחדר הראשון לפני הכניסה ל'אקווריום'".
בירושלים הכירה ג'ורדנה את בעלה אדם, בכיר במחלקה ליחסים בינלאומיים במשרד הבריאות, ולהם שלושה ילדים. בשנת 2013 מונה דרמר לשגריר בוושינגטון, והוא ביקש ממנה להצטרף אליו עם משפחתה ולשמש ראש המטה שלו בשגרירות – מהגדולות ביותר בנציגויות הישראליות בחו"ל. "עבדתי שם שלוש שנים ומצאתי את עצמי שוב בבית הכנסת ובקהילה שלי, ואחרי הלידה של בתי הקטנה, אדם ואני החלטנו שהגיעה העת לחזור הביתה לישראל. אחרי קרוב לשמונה שנות עבודה עם רון, בתקופה המדהימה בחיי, ובאתגרי ממשל אובמה, סיימתי את עבודתי בשגרירות".
עם חזרתה ארצה החלה לעבוד בחברת פייסבוק, והיא נחשבת היום לאחת המנהלות הבכירות בנציגות הישראלית של חברת הענק. "אני מרגישה שאני ממשיכה את השליחות שלי גם עכשיו בפייסבוק", היא אומרת ומתקנת מיד: "עכשיו במטא". גם היא, כמו רבים, עוד לא התרגלה לשם החדש.
"זו חשיבה אסטרטגית לעתיד העם היהודי – ניצול הטכנולוגיה כדי לשמר את הקהילות היהודיות ואת ההשתייכות ליהדות"
את עובדת בחברה עסקית לחלוטין. מה הקשר לתחושת שליחות?
"נכון שמטא היא חברה עסקית, אבל בחברה שלנו ובתפקיד שלי כמנהלת מדיניות ציבורית בישראל, חשוב לי לייצג את האנשים שמשתמשים בפלטפורמות שלנו ולהביא את הקול שלהם למדיניות שלנו. המשימה שלנו היא לחבר את העולם ולבנות קהילות, ואי אפשר לעשות את זה אם אנחנו לא מבינים את הקהילות ושומעים את הקול שלהן.
"התפקיד שלי במטא הוא להביא את הדברים שקורים בישראל ובקהילות היהודיות ברחבי העולם לצוותי המדיניות של החברה. זו משימה לא פשוטה, יש המון יהודים בעולם והמון דעות, בטח בישראל, ואני צריכה לדבר עם כמה שיותר גורמים – כמו עמותות וארגונים יהודיים בעולם, נציגי ציבור ופוליטיקאים ונציגי ממשל, להקשיב לבעיות ולחשוב על פתרונות ולהביא אותם אל הצוותים הגלובליים שלנו.
"אחת הסוגיות היא האיזון בין חופש הביטוי וחופש הדיבור לבטיחות של הפעילות ברשת. כשאנחנו מדברים על מה מותר ומה אסור לומר בפייסבוק יש תמיד הרבה דעות, ואני צריכה להקשיב לכולן ולשמוע את כולן. זה תפקיד חשוב מאוד בעיניי, ואני לוקחת אותו ברצינות רבה – לא כי זה מקום העבודה שלי ולא כי אני רואה בזה שליחות עסקית, אלא כי אנחנו יושבים וחושבים מה טוב לפלטפורמה למען הקהילה, ולאו דווקא ברמה העסקית".
השראה מגולדה
צוותי המדיניות של מטא קובעים את כללי ההתנהגות ברשתות החברתיות שלה, ומפתחים קוד אתי של "כללי קהילה". הם עוסקים בין השאר במרחב הלגיטימי של תכנים שנויים במחלוקת ובהם כאלה שנחשבים הסתה, אנטישמיות, אלימות ובריונות. על כך מתנהל בישראל ובעולם דיון ער, עם לא מעט ביקורת על כוחן של הרשתות החברתיות ובראשן פייסבוק ועל המדיניות של החברה מול תכנים פרו־פלסטיניים ואנטי־ישראליים.
"אני נמצאת בתוך הדיונים האלה, ומביאה קולות ודעות של הקהילות שאני מייצגת בחברה. אין מצב שבפלטפורמה עם כל כך הרבה משתמשים כולם יהיו מרוצים, ובכל זאת עדיין רוצים לאפשר לכולם להרגיש בטוחים ולהביע את עצמם ומאפשרים לכל אחד להחליט איזה תוכן הוא רואה, אם התוכן לא מנוגד לכללים שלנו. אנשים יכולים להחליט מה הם רואים בפיד שלהם וכל אחד יכול להחליט אחרי מי הוא עוקב ולחסום תכנים שלא מוצאים חן בעיניו. יש הרבה דרכים לשלוט על החוויה ברשתות".
לא כל הרעיונות שקטלר מעלה דורשים התאמות הלכתיות, יש גם שאלות של מסורת ופולקלור בעולם החדש שמטא מקדמים. "קח לדוגמה את החלה־בייק, הפרשת חלה. כמעט בכל קהילה יהודית בעולם אוהבים את האירוע הזה וחוגגים אותו יחד, ובקורונה נעשו אירועים כאלה במרחב הדיגיטלי. יש הרבה שאלות הלכתיות ורבנים עוד ידונו בשאלה איך עושים דברים הלכתיים או דתיים ביחד, אבל נצטרך להשיב גם על השאלה איך אנחנו כקהילה – בתפוצות ובארץ – יכולים לחבר את כולם לאותו מרחב וירטואלי חדש. זה נושא מעניין וחשוב מאוד, ואני שמחה להיות חלק מהדיון הזה".
קטלר מנהלת גם את הקהילה הפנימית של עובדי פייסבוק היהודים בסניפי החברה ברחבי העולם. "בראש השנה עשינו סרטון של יהודים מסביב לעולם, המספרים על האוכל או על מנהג שהם אוהבים בראש השנה, ואנחנו גם דנים בינינו בתוך החברה אם לעבוד בפסח או לא לעבוד, על המשמעות של יהודים בחברה ועוד".
הריאיון הזה מתקיים, כמה מפתיע, בזום. מאז פרצה הקורונה קטלר כמעט לא נמצאת במשרד בתל־אביב, והעבודה במטא – כמו בחברות היי־טק רבות בישראל ובעולם – הפכה היברידית.
על הקיר בחדר העבודה המרשים שלה אני מבחין בפוסטר גדול שעליו מתנוססת תמונתה של ראש ממשלת ישראל לשעבר גולדה מאיר. "כשעזבתי את השגרירות וחזרתי לישראל רון נתן לי את הפוסטר במתנה. הוא פורסם בשנות ה־70 בידי ארגון נשים פמיניסטי, וכתוב בו: ?But can she type ("האם היא מסוגלת להקליד?"). אמרו אז על נשים שהן יודעות רק להקליד, שיש להן כישורים רק להיות מזכירות. היו לי הרבה מאוד אתגרים כאישה צעירה ותמיד התמודדתי איתם. רון היה מאוד גאה בי שעשיתי את כל זה כאישה חזקה בלשכה שלו. לא ראו בי שונה והבעתי את הדעות שלי. הפוסטר הזה בעבורי הוא סמל לפמיניזם ולכוח של נשים".
