בשבוע שבו אנחנו משוחחים מרימה הקורונה ראש, זן האומיקרון מתחיל לצבור תאוצה, ובקבינט הקורונה שוב מתכנסים לדיון בהחזרת ההגבלות. אבל יו"ר קופת חולים מאוחדת איל גבאי חושב שהציבור כבר עייף ושיש לנקוט בטקטיקה שונה לגמרי. "הניסיון לסגור את נתב"ג או למנוע מכל זן בעל שם של אות יוונית להגיע לכאן נידון לכישלון. הקורונה הגיעה לישראל, זן הדלתא הגיע, האומיקרון כבר כאן, הכול יגיע לישראל. צריך להכיר בכך שהציות הישראלי להגבלות הולך ויורד, לאנשים פשוט נמאס. אני מצוי בהרבה עולמות, גם בשוק ההון וגם בשוק הבריאות, ומכיר מעט מאוד ישיבות – גם כאלו עם עשרה ועשרים אנשים – שבהן יושבים בחדר עם מסכות. תאהב את זה לא תאהב את זה – זו המציאות".
אז מה כן אפשר לעשות?
"נלמד להתנהל לצד הקורונה. ההתמודדות בטווח הארוך תהיה חיסונים מצד אחד, ומהצד השני – התקדמות בתחום הטיפול במי שחולה כך שגם מי שנדבק ואפילו מגיע למחלה קשה, היא לא תהיה מסכנת חיים. מעבר לזה אין יותר מדי מה לעשות חוץ מלהמשיך לעסוק בהסברה בעניין החיסונים. ככל שנהיה מדינה מחוסנת יותר, כך ההשתוללות של הנגיף והאפשרות להגיע למספרים גדולים של נדבקים ומאושפזים יקטנו".
אבל בפועל מבצע החיסונים די מקרטע.
"זה מאוד־מאוד חבל, אבל אני לא מאמין בכפיית חיסונים, אסור למערכת הבריאות ואסור למדינה להגיע למקום כזה. בסופו של דבר כל אדם אחראי לעצמו, על המשפחה שלו, על הקהילה שלו וכל אחד צריך לעשות את החשבון האישי שלו. במידה מסוימת זו גם ערבות הדדית".
מה לגבי הגבלות ללא מתחסנים שכפי שנעשה בחלק ממדינות אירופה?
"צריך להיות הבדל באירועים גדולים ובמקומות הומי אדם בין מי שיש לו תו ירוק למי שאין לו. מציאותית, מי שיש לו תו ירוק מדבק פחות. אבל אני לא רוצה להגיע למצב כמו באירופה שבו בלי תו ירוק אי אפשר להיכנס לשום מקום פרט למרכולים ולבתי מרקחת. כמי שדוגל בחירות אני חושב שצריך לאפשר את חופש הבחירה לאדם אם להתחסן או לא, והמחירים שהוא צריך לשלם על כך הם לא ענישה על ידי המדינה אלא להתייחס למגבלות בהתאם למציאות הרפואית שלהן".
צילום: יהושע יוסף
איך נערכים בקופות החולים לאפשרות של גל חמישי או חיסון רביעי?
"מאז תום מבצע החיסונים הראשון, הקופות עברו לפעילות שגרה. קשה לדעת אם זה יהפוך לשגרה כמו שפעת שאנחנו חיים לצידה ומתחסנים נגדה מדי שנה, או שהקורונה תיעלם כמו מגפות אחרות שנעלמו. יש בארץ פיתוחים מדהימים, אני נפגש פעם בחודש עם מנהל המעבדות שלנו ושומע ממנו על כל מיני רעיונות – איך מקצרים את הזמנים עד לקבלת תשובה לנבדק, איך מאבחנים באמצעות רוק בדיקת PCR, כל מיני דברים מדהימים שבטווח הארוך ייכנסו לעולם הבריאות".
אני מאמין בשוק חופשי ובתחרות, אבל אני גם מאמין שמדינת ישראל צריכה לאפשר שוויון הזדמנויות, ובעיניי זה מתקיים בחינוך ובבריאות כי אלה שני הדברים שנותנים עמדת זינוק שווה לאחרים"
למנוע את התאונה
קופת חולים מאוחדת היא השלישית בגודלה בישראל ולה כמיליון ושלוש מאות אלף מבוטחים. איל גבאי עומד בראשה מאז נבחר לתפקיד ביולי 2016. קודם לכן שימש מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת נתניהו בשנים 2009–2011, היה חבר ועדת טרכטנברג בעקבות המחאה החברתית, ומנהל רשות החברות הממשלתיות. בתור מי שהיה בשני צידי המתרס, הוויכוחים בין האוצר לבין מערכת הבריאות אינם זרים לו. ועדיין, הוא אומר שהמוקד של הדיונים הללו מחמיץ את המטרה.
"היום בשיח על תקציב הבריאות, המוקד הוא רפואת בתי חולים שזוכים להעדפה. בסופו של דבר הגוורדיה של משרד הבריאות מורכבת מרופאי בתי החולים, מנכ"ל משרד הבריאות הוא תמיד מנהל בית חולים, והרפואה העמוקה יותר והמקרים העמוקים יותר נמצאים בבתי החולים, אבל מה אתה מעדיף – לטפל בנכה מתאונה או למנוע את התאונה? אבחון מוקדם מונע את ההגעה לבית החולים. מדינת ישראל עסוקה מדי בטיפול בחולה מאשר במניעה. קופות החולים הן הרפואה הראשונה היועצת, אם אנחנו מאבחנים באיחור, הסיכוי שאדם ילך ויידרדר גדל".
העיסוק הוא היכן צריך לפתוח בתי חולים, היכן חסרות מיטות, וכל העומס וכל ההפגנות ותשומת הלב הציבורית מדברת על בתי החולים הציבוריים.
"השיח במערכת הבריאות מתמקד בהוצאת החולה מבית החולים לטיפול בבית. הבית בטוח יותר גם מבחינת זיהומים וגם מבחינת הפסיכולוגיה של החולה – הוא מרגיש טוב יותר והעלויות קטנות יותר, ובמקרים רבים היכולת להגיע לטיפול בבית היא הרבה יותר משמעותית. כשהגיעה הקורונה ראינו שבזמן שקופות אחרות עושות את זה בשיחה טלפונית, אצלנו רופא מנהל שיחת וידאו עם המטופל מתוך התיק הרפואי שלו. צריך לתמרץ את הקופות ללכת לשם. הבעיה שזה לא כדאי למדינה כי זה דורש השקעה בטווח הקצר, והשיח על מיטות מעניין אותם יותר. המדינה לא שואלת את עצמה איפה האחריות שלה במניעה".
מצד שני גם בתי החולים הציבוריים יגידו לך שהזעקה שלהם אמיתית ושהם קורסים.
"השמיכה תמיד קצרה בתקציב המדינה. צריך יותר בביטחון, יותר בחינוך, יותר בבריאות. בתור מי שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה ועסק בדיוק באיזונים הללו בתקציב, אתה תמיד מרגיש שאין מספיק. במערכת הבריאות אומרים שתקציב הבריאות שלנו ביחס ל־OECD נמוך יותר, וזה נכון. מנכ"ל משרד ראש הממשלה אמור לראות את כלל הצרכים ולעשות את האיזונים. החלטה על מדיניות היא קודם כול החלטה על סדרי עדיפויות וראש הממשלה חייב שיהיה לצידו מישהו שיעסוק בנושאים האלה. המטרה שלי כקובע מדיניות היא לדאוג שהתקציב מגיע, ושהוא מספק את הבריאות הטובה ביותר במשאבים הקיימים".
עמדת זינוק שווה
הוא נולד וגדל בשכונת רמת־אשכול בירושלים, כבן זקונים. אביו יהודה לחם בהגנה והיה מורה, אמו אסתר העמידה דורות כגננת מיתולוגית. הסבים והסבתות עלו מפרס בשנות ה־20 של המאה הקודמת וקבעו את מושבם בשכונת נחלאות הירושלמית, ושני הוריו נולדו בארץ. בריאיון לעיתון "בשבע" לפני שנתיים סיפר גבאי על אביו ש"בילדותו גדל בעוני מחפיר אבל באופן מדהים דווקא הילדות הזאת עשתה אותו רגיש מאוד לסביבה", והוסיף, "כשאני שומע על הילדות הלא פשוטה שהוריי חוו אני מלא הערכה, איך מעמדת פתיחה קשה בחייהם הם בנו משפחה לתפארת". הסיפורים על הקושי והדלות שהיו מנת חלקם של הוריו בילדותם היו עבורו אתוס מכונן. למרות העיסוקים הרבים במגזר הציבורי והפרטי במהלך השנים, הנושא החברתי מעסיק אותו רבות. "ישראל הייתה מדינה של הרבה מוביליות חברתית בעשורים הראשונים, השאלה אם היא תישאר כזו", הוא מהרהר בדאגה. "עכשיו זה הדור הראשון שמקבל כסף מההורים ומעביר לילדים. זה לא היה בדורות הקודמים. בדור שלי, ההורים הגיעו או ממדינות ערב או כניצולי שואה ולרובם לא היה רכוש משמעותי להעביר. זה דור ראשון שבו למקום המגורים שלך יש השפעה מאוד גדולה על מי אתה תהיה. הסיפור של 8200 ויוצאי ההיי־טק די ממחיש את זה, אף על פי שזה לא מבוסס אמפירית, זה לא בהכרח שכל ההייטקיסטים הם יוצאי 8200, אבל בהחלט אם אתה גר במרכז יש לך סיכוי גדול יותר לקבל חינוך טוב יותר וזה די מקבע לאן תלך".
ובתור מי שחי לא מעט שנים בעולמות הכלכליים, איפה זה פוגש את התפיסה הכלכלית שלך?
"אני מאמין בשוק חופשי ובתחרות – יש שיגידו קפיטליסט. אבל אני גם מאמין שמדינת ישראל צריכה לאפשר שוויון הזדמנויות, ובעיניי זה מתקיים בחינוך ובבריאות כי אלה שני הדברים שנותנים לך עמדת זינוק שווה לאחרים. שני הדברים הללו הם מהותיים מאוד. מכאן האהבה הגדולה שלי למערכת הבריאות בארץ ולחינוך הציבורי והממלכתי, לא בתור הכרח אלא בתור תפיסת עולם. אבל המציאות במדינת ישראל היא כזו שבמיוחד בשני העשורים האחרונים אנחנו הולכים למקום שבו אין שוויון הזדמנויות לפריפריה החברתית וגם לפריפריה הגיאוגרפית. אתה יכול לראות את זה בנתוני החיסונים".
ממה נובע השוני בנתוני המתחסנים?
"זה עניין מובנה תרבותית ביכולת השפעה, בהבנה, בחשיפה למידע וכדומה. גם הזמינות לרפואה מקצועית איכותית בפריפריה פחותה יותר. זה לא בגלל שקשה להשיג רופאים, אלא בגלל קופות חולים שלא נזכיר את שמן, שמחזיקות שמונים אחוז מהיישוב, וחושבות שלא צריך להשקיע שם כי יבואו בכל מקרה לרופא שבאותה מרפאה".
אמרת קפיטליזם. אבל דווקא אם ישחררו את קופות החולים מכבלי הרגולציה, הן עוד יותר לא יגיעו לפריפריה. אם בוחנים הכול דרך החור של הגרוש, מבחינת אינטרס כלכלי אולי לא יהיה לך כדאי להעניק שירותי רפואה בקריית־שמונה או ביישובי קצה אחרים.
"הקפיטליזם שלי נעצר בבריאות ובחינוך, כי אני מאמין שזו אחריות המדינה לדאוג לשוויון הזדמנויות בשני הדברים הבסיסיים ביותר לאדם, אותם אלה שיאפשרו את המוביליות החברתית בדורות הבאים, שיאפשרו לכל ילד להיות ראש הממשלה הבא של ישראל או לעשות אקזיט בנאסד"ק בעשרה מיליארד דולר, וחלק מהאחריות הזו היא לדאוג שבפריפריה הגיאוגרפית והחברתית יהיו אותן הזדמנויות גם מבחינת חינוך וגם מבחינת בריאות. הרעיון בבסיס חוק הבריאות הממלכתי היה נכון, שניצור שלוש או ארבע קופות שיתחרו ביניהן, אבל המשאבים והתחרות הלכו ונשחקו. תיאוריות כלכליות מדברות על כך שמונופול זה רע, גם דואופול בעייתי, ושלושה או ארבעה שחקנים זו כבר תחרות. הגענו במדינת ישראל למצב שבו יש לנו שתי קופות גדולות, כללית ומכבי, ועוד שתי קופות – אחת בינונית־קטנה ואחת ממש קטנה – שמתקשות להשיב מאבק לגדולות, ואז קל לשתי הקופות הגדולות לומר שאין תחרות לא בקריית־שמונה ולא באום־אל־פחם. זה נוח מאוד כי המסות של האנשים נמצאות בתל־אביב ובחיפה, ואולי בבאר־שבע, אבל בשאר המקומות יקבלו רפואה מדרג שני ושלישי. התחרות המוגבלת הייתה אמורה לפתור את זה, אבל היא לא פותרת".
מה המדינה צריכה לעשות לשיטתך?
"המדינה צריכה לשנות את התקצוב. לא רק לפי מספר אנשים אלא לאתר את המקומות שבהם יש רק שתי קופות ולתת תמריץ לקופות נוספות להיכנס וליצור שם תחרות".
אתה מדבר כמובן בתור יו"ר מאוחדת. אם היית עומד בראשות אחת מקופות החולים הגדולות אולי היית מדבר אחרת.
"הייתה סיבה לכך שרציתי להגיע דווקא למאוחדת והצבתי אותה כמטרה. אני אוהב להיות הצ'לנג'ר, המאתגר. מאוחדת עושה את זה מצוין. מציבה רפואה ברמה גבוהה, טיפול אישי. ברור שאני רוצה לראות את הלקוח עובר אליי למאוחדת, אבל גם אם מישהו לא עבר אליי בטבריה נניח, אבל בגלל הנוכחות המשמעותית שלי בעיר אני מעלה את רמת השירות, וכדי שהמבוטחים של המתחרים שלי לא יעברו אליי הם נאלצים להעלות את רמת השירות, בסופו של דבר הציבור מקבל שירות טוב יותר בזכות זה שאתגרתי את שתי הגדולות".
אני לא מאמין בכפיית חיסונים, אסור למערכת הבריאות ואסור למדינה להגיע למקום כזה. בסופו של דבר כל אדם אחראי לעצמו, על המשפחה שלו, על הקהילה שלו"
רפואת האח הגדול
הנושאים שגבאי מקדם בקופת חולים מאוחדת הם העלאת רמת השירות והזמינות, ובתור מי שדוגל בתפיסות עולם של ימין כלכלי – גם חופש בחירה למבוטחים. כחלק מהמהלך הזה, מאוחדת נכנסה כשותפה וכבעלת שליטה ברשת בתי החולים הפרטיים מדיקל, שמתחרה באסותא עם מרכזים רפואיים בחיפה, בתל־אביב, בקרוב בירושלים, ובעתיד גם בבאר־שבע. גבאי סבור שדווקא העובדה שמדובר בקופת חולים צעירה יחסית, שאינה כבולה לבתי חולים גדולים משל עצמה, מאפשרת גמישות בבחירת בית החולים והטיפול הרפואי שהאזרח מעוניין בו. שאלנו את גבאי איך הוא רואה את מערכת הבריאות בעשור הקרוב. עולם הבריאות לשיטתו שייך כבר למחשבים ובמיוחד לביג־דאטה.
"הדבר המאוד משמעותי הוא הכניסה של תחום ה־AI, בינה מלאכותית, לעולם הבריאות, ובעניין הזה ראינו את היתרונות לתיק רפואי אחוד. זה דרמטי הרבה יותר בכל הקשור למאגרי הנתונים של הקופות בישראל שמאפסנים מידע כזה ואחר. זהו כר נרחב שבשימוש מושכל ב־AI יאפשר לאבחן מוקדם יותר, לדעת מי נמצא בסיכון לאילו מחלות, לבצע את המחקרים והניתוחים הללו, זה הכיוון. אנחנו רואים את זה נכנס לתחומי פענוח הרטנגן – בבדיקות סי־טי או MRI, המערכת והמחשב עושים את האבחון ומומחה הרנטגן רק עובר על הנתונים ולוחץ אנטר".
מצד שני, מאגר הנתונים הזה מעלה גם חשש שהנתונים שלנו חשופים. למשל כך היה לגבי הביקורת שמדינת ישראל שימשה מעבדת ניסויים עבור חברת פייזר שקיבלה את הנתונים של כולנו ממערכת הבריאות.
"הקופות יודעות להשחיר את הנתונים הללו ולנתק את הפרטים של החולה. משחררים רק נתונים כלליים – למשל דמוגרפיה. היתרון של מערכת הבריאות שלנו מבוססת קופות החולים הוא שאנחנו יכולים ליהנות ממיטב הקדמה הרפואית בתחום הזה. אם הייתי במשרד הבריאות הייתי מנסה ללחוץ שכמה שיותר מחקרים וסטארט־אפים בתחום יתחילו במדינת ישראל. זה יביא לפיתוח תעשייה שלמה בישראל".
ומה בנוגע לתחום הסייבר?
"הייתי לצידו של נתניהו שהכריז על באר־שבע כבירת הסייבר של ישראל, ואף אחד לא ידע על מה מדובר. היום אחרי מה שקרה בהלל יפה ובשירביט יודעים מה המחירים הכבדים שיכולים להיות לאירוע הזה. אני יושב בלא מעט דירקטוריונים. אין משהו שמדיר שינה מעיניהם של הדירקטורים כמו החשש של פריצות סייבר, זה לא ייחודי לישראל. אני שומע חברים בארה"ב ובאירופה וזה הנושא מספר אחת של כולם. אנחנו עובדים קשה מאוד ומשקיעים בזה הרבה מאוד כסף. לא נוכל לפרט מה האמצעים שלנו, אבל אני כן יכול לומר שזה הנושא השני הכי מדובר בישיבות המנהלים במאוחדת אחרי הקורונה".
אם חזרנו לרגע לקורונה, אתה לא רואה כאן שינוי תפיסה במערכת הבריאות כתוצאה מההתמודדות עם נושא הטיפול בקהילה?
"ההערכה שאנחנו מקבלים מחו"ל גבוהה יותר מההערכה בישראל. בסדרי עדיפויות קידמו את בתי החולים ואותנו השאירו לתקציב הבא, יש גירעונות כבדים מאוד לכל הקופות. אנחנו מקווים מאוד שזה ישתנה, לצערי הרב אני לא יכול לומר שחוץ ממחיאות כפיים נקודתיות יש איזה שינוי בתפיסת העולם של מדינת ישראל, ועם הערכה בינלאומית לא הולכים למכולת".
הממשלה ציינה לאחרונה חצי שנה להקמתה. זה לא סוד שקיבלת הצעה מראש הממשלה נפתלי בנט לחזור לכהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה. לפי הפרסומים סירבת. מדוע?
"אני אוהב את מה שאני עושה במאוחדת, והרגשתי שזה יהיה לעזוב במעלה ההר ולחזור לתפקיד שכבר עשיתי, ולא חסר לי לעשות אותו. כמנכ"ל משרד ראש הממשלה היום שלך מלא מאוד, עמוס מאוד וגם מאפשר רק נגיעות בהרבה דברים בזמן קצר ותוך כדי ריצה מנושא לנושא. עבורי כיום, הנושא הכי מהותי הוא היכולת לגעת ב־1.3 מיליון אנשים ולפעול למען שיפור בריאותם ואיכות חייהם. זה משהו מדהים והיה לי חבל לעזוב".
