אחרי מינויו של הרב יוסי שטמלר לרבה של אוניברסיטת חיפה, הוא נדרש לקבל כתובת מייל בשרת האוניברסיטה, במקום כתובת האימייל הפרטית שלו. איך יוצרים באוניברסיטה כתובת דואר אלקטרוני כזו? המערכת לוקחת באופן אוטומטי את שם המשפחה של העובד באנגלית, שמה אחריו כרוכית ואת כתובת השרת של האוניברסיטה. לשטמלר היה חשוב שלא יופיע רק שם המשפחה שלו – stamler – אלא שתהיה הקידומת rav, וכך יתקבל ravstamler.
"במחשוב טענו שזה בלתי אפשרי כי כתובת המייל נוצרת אוטומטית ולאף אחד בקמפוס אין קידומת, כולל הנשיא, הרקטור ושאר הבכירים", מספר שטמלר. "אבל אחרי כמה דקות של דין ודברים, אנשי המחשוב הסכימו לטפל בעניין באופן ידני, וכך קיבלתי כתובת מייל שבה מודגשת העובדה שמדובר ברב הקמפוס".
הסיפור הזה מדגים את מערכת היחסים העדינה בין שטמלר, דוקטור לפילוסופיה ומאז 2015 רב אוניברסיטת חיפה, לאוניברסיטה המשרתת בעיקר את אוכלוסיית הצפון – חילונים, ערבים, דרוזים וכן, גם דתיים.
בדרך לאוניברסיטה השלטים מבשרים על "החג של החגים", פסטיבל הנערך מדי שנה לציון חנוכה, כריסמס והרמדאן, וברדיו מדברים על סוגיית מינוי תומך BDS ואסד לסגן ראש העיר, מינוי שבינתיים בוטל. במציאות המורכבת הזאת פועל שטמלר, במטרה לתת מענה לסטודנטים הדתיים בקמפוס וגם לכאלה שאינם, ולקיים שיעורים על מסורת, זהות יהודית, חסידות ועוד.
"מגיעים ללמוד כאן חבר'ה מהרבה מקומות רחוקים", מספר שטמלר על קהל היעד שלו. "הם שוכרים דירות או גרים במעונות, ולא נמצאים בסביבה הטבעית שלהם. הם לא חוזרים הביתה להיות עם החברים שלהם, אלא צריכים ליצור אותם כאן. בבית המדרש 'אורייתא' בקמפוס הם מקבלים מענה גם ללימוד והעמקה, וגם לפן החברתי. מבית המדרש יצא כבר שידוך אחד, ולא מעט דייטים".
רבנים נגד אבולוציה?
לרב שטמלר חשוב לנפץ את הסטיגמה ולפיה האוניברסיטה שהוא פועל בה לא מתאימה לציבור הדתי. "בציבור הדתי יש לאוניברסיטת חיפה סטיגמה של שמאלנית, ערבית, מכנים אותה 'אוניברסיטת ביר זית'. נכון, אנחנו מתמודדים עם דימוי בעייתי, אבל כמו הרבה סטיגמות גם זו רחוקה מאוד מהמציאות. בסוף, מי שמגיע לכאן ומתהלך בקמפוס, מרגיש שהוא נמצא לגמרי במדינת ישראל, בתוך החברה הישראלית. מי שמחליט שהוא יוצא מהבועה אחרי שסיים את האולפנה או את ישיבת ההסדר והשירות הלאומי והצבאי, נפגש בסוף עם המציאות הישראלית, בטח בערים הגדולות. אנחנו הרי לא חיים בחממות אלא במציאות מאוד מעורבת ששותפים בה דתיים וחילונים, יהודים ולא יהודים. אני לא חושב שהסטודנטים הדתיים כאן מרגישים באיזה מוסד שנמצא מחוץ למציאות הישראלית. המקום פה בסופו של דבר מאוד ישראלי, מאוד מכיל, נותנים פה את המקום לכל זרם ולכל מיעוט. אני לא נתקלתי בהתנגדויות לפעילות שלנו בתוך האוניברסיטה".
לדבריו, כשהסטיגמות מתקלפות, מתגלים דברים אחרים: "הוזמנתי פעמים רבות לבדוק מזוזות על ידי אנשים שבחיים לא היית חושב שדבר כזה בכלל יהיה אכפת להם. הרבה עובדים מסייעים בכל מיני פרויקטים ואירועים שאני עושה, אף שהם עצמם לא שומרים על אורח חיים דתי, ולמרות זאת הדבר חשוב להם".
בתחילת דרכו באוניברסיטה נתקל שטמלר בחשדנות בקשר לפעילותו. בין היתר, זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד הוא נשאל על ידי הדיקן של אחת הפקולטות אם יוכל להעביר שיעור שבועי לסגל. הוא אישית, הבהיר הדיקן, אדם חילוני לגמרי, אבל עניין אותו לשמוע על המסורת והיהדות. "אמרתי לו שבשמחה אעביר שיעור, אבל ביקשתי ממנו שישלח מייל מקדים לסגל שלו ויזמין אותם להרצאה, כי אותי אף אחד לא מכיר". הדיקן אכן שלח את ההזמנה, התגובות היו חיוביות, אבל אחד המרצים לא אהב את העניין ושיגר מייל תוקפני שבו תהה מה פתאום שרב יעביר שיעור ו'בטח הוא ידבר נגד אבולוציה. ובכלל, אנחנו מוסד מדעי ואין מקום לשיעורים של רב'.
כששאלו את שטמלר מה דעתו בנושא, הוא השיב שתי תשובות. "קודם כול אמרתי, מי אמר שהרב ידבר נגד אבולוציה? ומעבר לזה, כל מי שמכיר את ההגות של עשרות השנים האחרונות יודע שלא צריכה להיות לנו בעיה עם אבולוציה. דבר שני, נניח שהרב ידבר נגד אבולוציה, מה קרה לממסד האקדמי? אלפי מעבדות בכל העולם, עשרות שנים של מחקר – אז הגיע איזה רב וידבר נגד, מקסימום תסבירו לו למה הוא טועה".
אז בסוף היה שיעור?
"כן בהחלט, היה שיעור בחסידות, והמוסד גיבה את השיעור. יש משהו מרגש בלפעול בתוך הציבור החילוני, במיוחד כשזה משהו שלא היה כאן קודם. אורי זוהר כתב ספר שמתאר את תהליך חזרתו בתשובה, בשם 'לא נתנו צ'אנס'. באמת התחושה היא לפעמים שאנשים לא מוכנים לתת הזדמנות ולשמוע. בסוף אנשים גדלים במערכות חינוך חילוניות והם לא מכירים את היהדות. גם אם הם קיבלו שיעורי תנ"ך או יהדות, אלה ניתנו על ידי אנשים שאינם שומרי מצוות ולכן הפרספקטיבה שכבר יש להם על החומר הזה היא חילונית. אני חושב שדווקא בהיבט של לתת לאנשים לבחור ומתוך פלורליזם, צריך להכיר גם נקודות מבט אחרות".
שיעור לחיים, שער לחיים
בשנים האחרונות ישנה פריחה במוסדות החינוך הגבוהים המוגדרים כדתיים ופונים לקהל הזה, מתוך רצון להסתגר פנימה ולהמשיך את מגמת ההיפרדות מהציבור הכללי, כמו בשנות התיכון. הרב שטמלר גורס כי ההסתגרות הזו איננה בהכרח עניין חיובי. "למי שחושש 'להתקלקל' מבחינה דתית באוניברסיטת חיפה, אני רוצה לציין משהו שאמרתי לכמה ראשי ישיבות בצפון, והם הסכימו איתי: הסיכוי 'להתקלקל' גבוה דווקא במקומות שיש בהם הרבה דתיים, ברמות כאלה ואחרות על הרצף. המדרון החלקלק עלול להביא את האדם, מבלי ששם לב לכך, למקומות שלא חשב שיגיע אליהם אי פעם. באוניברסיטת חיפה, נכון לעכשיו, אין רצף כזה אלא לעומתיות. בהפוך על הפוך, דווקא מציאות כזו מסייעת לאנשים לשמור על עצמם ומונעת מהם להידרדר.
"כמובן, אנחנו מלווים את הסטודנטים במהלך הלימודים ויש שיעורי תורה במשך השבוע, כך שהם מקבלים סיוע צמוד, אבל האטמוספירה של המקום דווקא מחזקת אותם. אני אומר לסטודנטים שהאוניברסיטה היא שער לחיים, אבל בנוסף לזה גם שיעור לחיים".
לדבריו, סטודנטים הלומדים במוסדות מעורבים הם דעתנים יותר ויוצאים מהשנים הללו מחוזקים יותר מבחינה דתית. "אתה מגיע למקום שלא נותן לך להירדם ולשקוע באיזושהי שאננות, אלא מאתגר אותך. סטודנטים באים אלי עם שאלות של דת ומדע ועל יחסה של התורה לכל מיני סוגיות, ואנחנו יושבים ומלבנים את הדברים. אני שומע מהם שהשהות כאן בליווי שלי עוזרת להם. הם אומרים שההתמודדות הזאת מחשלת. אין דרך לחזק שריר שלא על ידי התנגדות אליו".
שאלה הלכתית במוזיאון
בחודשים האחרונים פועל הרב שטמלר בדרכים שונות כדי להביא לאוניברסיטה סטודנטים מהמגזר הדתי. לדבריו אין שום סיבה שצעירים וצעירות דתיים המתגוררים בחצייה הצפוני של מדינת ישראל, ירחיקו נדוד בכדי לרכוש השכלה אקדמית ברמה אוניברסיטאית.
"יתר על כן", הוא מוסיף, "גם תושבי המרכז שיעלו צפונה ימצאו כאן אפשרויות מגורים בשפע, ובמחירים זולים בהרבה מבמרכז. ניתן גם להצטרף לאחד הגרעינים התורניים באזור או לגור במעונות הסטודנטים הצמודים לאוניברסיטה, ואז חוסכים לא רק כסף אלא גם זמן יקר. אני מסתובב הרבה באזור הצפון, מעביר שיעורים בישיבות הסדר וגם לבנות שירות לאומי, ומספר להם על האוניברסיטה ועל כך שאין כל בעיה להגיע ללמוד אצלנו. בנוסף לכך, אני מגיע מדי פעם כמרצה אורח לקהילות או ליישובים באזור הצפון כדי שהציבור הדתי ידע שיש רב לאוניברסיטת חיפה ושהמקום מתאים מאוד לצעירים מהמגזר הדתי־לאומי".
אוניברסיטת חיפה מאופיינת כמוסד מאוד חילוני, איך מקבלים כאן את השינויים שאתה מנסה להוביל?
"חשוב לי לציין לטובה את האוזן הקשבת שאנחנו זוכים לה באוניברסיטה. למשל, בשנה שעברה סטודנטים דתיים הציפו את הבעיה שיש להם בערב פורים. הלימודים מסתיימים מאוחר יחסית, והם לא מספיקים להגיע הביתה לקריאת מגילה, בטח לא לחפש את הילדים וכולי. העליתי את הסוגיה להנהלת האוניברסיטה, והתקבלה החלטה לקצר את יום הלימודים בתענית אסתר. ברור שככל שיהיו כאן יותר דתיים כך ייעשה יותר מאמץ מצד האוניברסיטה להתאים את הקמפוס לחיים הדתיים, ולתת לפעילויות כאלה יותר משאבים. באיזשהו מקום, המצב באוניברסיטת חיפה תלוי גם בציבור הדתי".
"אספר לך עוד סיפור מעניין, שמדגים את האכפתיות של אנשים ליהדות מזווית אחרת לגמרי", ממשיך הרב שטמלר. "לפני זמן־מה קיבלתי פנייה ממוזיאון הכט שנמצא באוניברסיטה, שיש בו הרבה מוצגים ארכיאולוגיים. הם קיבלו ארון קבורה עתיק לאחת התצוגות שלהם, והשאלה התייחסה לעצם אדם שנדבקה במשך מאות שנים לאחת הדפנות של הארון, ואין אפשרות לנתק אותה. הם התעניינו האם צריך להזהיר כוהנים שלא ייכנסו למוזיאון מכיוון שיש טומאה במקום, או שהדבר לא מטמא. הם שלחו לי צילומים של הארון מכל מיני זוויות כדי שאומר להם מה ההלכה אומרת במצב כזה. זו באמת הייתה שאלה שהגיעה מכיוון לא צפוי, אבל למדתי ממנה בפעם המי יודע כמה שהמציאות הרבה יותר מורכבת מהסטיגמות שיש לנו על אנשים ומקומות.
"לפני חנוכה קיבלתי הזמנות מכל מיני אגפים באוניברסיטה לבוא, להדליק נרות ולדבר על החג. פניות ברוח זו מגיעות גם לקראת ארועי 'הרמת כוסית' לפני החגים. לקראת חג הפסח מאות אנשים כאן בקמפוס מבצעים אצלי מכירת חמץ, גם כאלה שביום־יום רחוקים משמירת מצוות. ואם כבר הזכרנו את פסח, בשנה שעברה הבאנו לכאן סדנת אפיית מצות, ולסטודנטים הייתה הזדמנות מיוחדת במינה להכין בעצמם מצות לחג. יהדות בפעולה, דרך הידיים והרגליים. בכל שנת לימודים כמעט אני מוזמן למעבדה לאבולוציה, בכדי להעביר הרצאה על היחס שבין יהדות למדע. יושבים שם עשרות סטודנטים ואנשי סגל שלאט לאט מבינים שישנן ביהדות גישות מרכזיות ביותר, כאלה שאינן רואות כל סתירה בין התחומים".
ובכל זאת, אתה פועל בעידן שבו אחד החששות הכי גדולים הוא "הדתה".
"לפעמים ניגשים אליי סטודנטים לא דתיים אחרי הרצאה ואומרים לי 'ציפינו למיסיונריות, ציפינו שיהיה כאן משהו מאוד מחייב, וזה ממש לא קרה'. אני מאמין ששינוי שאנשים עושים בחיים קשור למהלכי עומק מאוד פנימיים, ולכן הדבר לא נמצא במטרות שלנו או באופק שלנו, זה שאנחנו מכוונים אליו. אנחנו רוצים שאנשים ילמדו על יהדות ויכירו את המסורת היהודית, אחר כך שיעשו עם זה מה שהם רוצים. זה לגמרי פתוח מבחינתנו".
לצאת מהחממות
הוא בן 48, גדל בתל אביב, אביו היה איש מחשבים ("של שנות השישים והשבעים, לא הייטקיסט של היום") ואמו מרפאה בעיסוק. משפחתו השתייכה לקהילת בית הכנסת "איחוד שיבת ציון", שהוקם על ידי יוצאי גרמניה. "אנשי הקהילה היו אנשים מאוד תורניים, ויחד עם זאת אנשי העולם הגדול. כל המציאות הזו הצמיחה אותי לשילוב של תורה עם פתיחות לעולם".
אחד האירועים הזכורים לו היא הלוויתו של הרב פרופ' שלמה ברויאר, פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת תל־אביב, שנפטר בגיל צעיר יחסית מדום לב. "הייתי אמנם נער, אבל אני זוכר בהלוויה שלו תלמידי חכמים ורבנים מצד אחד, ואנשי סגל מאוניברסיטת תל אביב מצד שני. הוא היה דמות ששילבה את כל העולמות". כזה היה גם סבו של שטמלר, הרב ד"ר שמואל חננוביץ, דוקטור למשפט עברי.
שטמלר למד בישיבה התיכונית בר־אילן בתל־אביב, ומשם המשיך לישיבת ההסדר בחיספין ושירת כקצין בשריון. לאחר נישואיו לשמחה הם עברו לגור בבאר שבע, שם למד לרבנות בכולל "בית מוריה", ובמקביל השלים תואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון. התחנה הבאה הייתה ישיבת עתניאל, שם שימש שטמלר כר"מ. אחרי שנתיים יצאה המשפחה לשליחות חינוכית בטורונטו. כשחזרו לארץ החל שטמלר לעבוד כר"מ בישיבת ההסדר בחיפה של הרב אליהו זיני, ששימש בעצמו כרב הטכניון. המשפחה על שמונת ילדיה עברה לגור בעיר.
"חיפה היא עיר מעורבת בכל ההיבטים האפשריים", הוא אומר. "לנו אישית מתאים לגור כך. בעיניי, הדרך הנכונה לגדל ילדים היא כשיש לך את הלעומתיות. ברור שיש שלב שמצריך חממה, ואתה לא לוקח ילד בגיל צעיר וזורק אותו מחוצה לה, אבל הכיוון צריך להיות של השתלבות והתערות. בעיניי ככה גדלים אנשים יותר חזקים ומשפיעים".
שטמלר השלים תואר שני ודוקטורט באוניברסיטת חיפה. עבודת הדוקטורט שלו עסקה ברבי שניאור זלמן מלאדי, בעל התניא. העבודה עובדה לספר, שעתיד לראות אור בקרוב. "הרבה חוקרים ראו בבעל התניא הרמב"ם של החסידות, הפילוסוף של החסידות. החסידות שייסד נקראת חב"ד, ראשי תיבות של חכמה בינה ודעת, בשעה שכל שאר החסידויות נקראות על שם העיר שבה התחילו. הצד האינטלקטואלי בה מאוד בולט.
"מה שאני עשיתי בדוקטורט הוא להראות שלדעתי הלכו קצת רחוק מדי עם המוטיבים הפילוסופיים בדמותו. למשל, היה מקובל להנגיד בינו ובין רבי נחמן מברסלב, לראות בהם שתי דמויות מנוגדות. אני מראה בעבודה שהתמונה הרבה יותר מורכבת, ושבהרבה סוגיות בעל התניא עוקף מימין את רבי נחמן בגישה האנטי־רציונליסטית שלו".
בשנים האחרונות הוא מרצה במכללת שאנן, במכללת גורדון ובאוניברסיטת חיפה. במקביל הוא משמש כרב קהילת "מניין הנוער" בנווה שאנן, קהילה המונה כ־130 משפחות. הפוליטיקה המקומית לא מעסיקה אותו, ועל שאלותיי שעוסקות בסאגת מינויו ואז ביטול מינויו של רג'א זעאתרה לסגנות ראש העיר, הוא מעדיף לא לענות. "אני לא מספיק מצוי בפוליטיקה. אני חושב שבסופו של דבר הכל חוזר לסטיגמות, ודברים שרואים מכאן לא רואים משם. בסוף ביום־יום יש פה שגרה והכלה של כל הציבורים אחד את השני. זו עיר רב־תרבותית שמאוד נעים לגור בה, עיר יפה כשהכרמל מצד אחד והים מצד שני. הגליל התחתון והגליל המערבי נמצאים במרחק נגיעה, והיופי והטבע קרובים".
