"אני יודע שאני לא יודע", אמר שר החינוך הטרי נפתלי בנט בנאום כניסתו לתפקיד. זה היה בחודש מאי 2015, וקשה לדמיין בתוך השצף שהוא הפוליטיקה הישראלית, כי חלם אז שיזכה להשלים כמעט קדנציה שלמה בתפקיד. יו"ר הבית היהודי לשעבר אמנם לא הסתיר את העובדה ששאיפתו הגדולה היא תיק הביטחון, אבל גם אל החינוך הוא בא נחוש לעשות ולקדם.
"פתחתי במסע של הקשבה למורים, לתלמידים, להורים, למומחים ולמנהלים", הבטיח בנט למי שניצבו לצדו באותו יום. לצד המילים הנדרשות על ערכים ואחריות, הוא הוסיף את המשפט שהפך מאז למזוהה במיוחד עם מדיניותו. "ירידת מסיימי חמש יחידות במתמטיקה מ־13,000 ל־8,000 היא איום אסטרטגי על מדינת ישראל", קבע.
בסיס תקציב החינוך הוגדל עם כניסתו של בנט לתפקיד, ואחת מפעולותיו הראשונות הייתה הוספת סייעת שנייה לגני ילדים. הוא הכניס את לימודי העברית כחובה אצל ערביי ישראל, צמצם את מספר התלמידים בכיתות, דחף את לימודי המקצועות הטכנולוגיים והסייבר, ובמקביל אסר על פעילות "שוברים שתיקה" בבתי הספר. אבל התוכנית הלאומית להגברת לימודי המתמטיקה נותרה מורשתו המרכזית בתודעה הציבורית. עם זאת, אנשי חינוך מובילים שביקשנו מהם לסכם את הקדנציה של בנט כשר חינוך, בחרו להתמקד בנושאים שונים לחלוטין.
רוח המפקד: לעודד מצוינות
אלחנן גלט הוא מנכ"ל מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, המונה למעלה מ־60 מוסדות חינוך. "יש כמה דברים משמעותיים שבעיניי מאוד השתפרו והתקדמו בתקופתו של בנט", הוא אומר. "זה החל בתחושה כללית שהעצימה את מערכת החינוך כדבר שצריך להאמין בו ולהתגאות בו. נוצרה אווירה שבנויה גם מהעצמת מקום המורה וגם בתפיסה, ברוח הדברים – המנהיגות וההובלה של מערכת החינוך. אחד הדברים המשמעותיים ששר החינוך הנוכחי הוביל הוא חיזוק האוטונומיה של מנהל בית הספר".
כשיורדים לפרטים, גלט מסביר כי "הדבר הכי חשוב הוא שמערכת החינוך נותנת יותר אוטונומיה ניהולית למנהל. הוא לא רק מבצע מדיניות של גורם פיקוחי מעליו, אלא יש לו מקום ליזמות. זאת מגמה עקרונית חשובה. יש כיום למנהלים יותר שיקול דעת בניצול המשאבים שעומדים לרשותם בבית הספר. זה לא אומר בהכרח יותר כסף, אלא שלמנהל יש יכולת להשאיר חותם גם בחזון הניהולי, וגם בהתאמת הצרכים לפי האוכלוסייה של בית הספר שלו. זו ראייה ניהולית מאוד משמעותית, שהשר נפתלי בנט הביא איתו מעולמות מקצועיים שהכיר".
ומנהלים עושים שימוש באוטונומיה הזו?
"כן. ברור שתמיד יש מקומות שבהם אפשר יותר, אבל זו רוח מפקד מאוד חשובה שלא בהכרח הייתה בעבר, והיא בהחלט מיושמת. לא אומרים למשל מלמעלה 'אף אחד לא יעשה בגרות בכיתה י' כי זה מה שקבעו בירושלים', אלא משאירים אוטונומיה לבית הספר הספציפי להחליט מה טוב לתלמידים שלו. זה עניין עקרוני חשוב.
"גם הדחיפה בתחומי מתמטיקה ואנגלית היא עניין משמעותי. מדובר במקצועות שחשוב לקדם ולאפשר לכל תלמיד ותלמידה להאמין ביכולתם להצליח בהם. אמנם לא כל אחד רוצה ויכול להצטיין ולבלוט במקצועות אלה דווקא, אבל המגמה להצטיינות והקצאת משאבים לקדם את הדברים הללו בבתי הספר היסודיים וגם התיכוניים, היא חשובה.
"וכמובן, אי אפשר להתעלם מהמספרים. הייתה בשנים הללו תוספת משאבים, הן בחינוך היסודי והן בתיכוני. זו אמירת מאקרו משמעותית. הוקצו משאבים להקטנת הכיתות בכיתות הנמוכות, לסייעת שנייה, לצמצום ימי חופשה בחנוכה ופסח. באופן כללי ניכר שהחינוך לא מקובע בנהלים שנקבעו לפני שנים, אלא משתנה לפי צרכים נדרשים".
ובכל זאת, הדחיפה לחמש יחידות מתמטיקה ספגה גם לא מעט ביקורת.
"האויב של התוכנית הטובה היא התוכנית הטובה מאוד. אני רואה את החיוב הרב שיש ברוח הגבית ובדחיפה הזו למאמץ והצטיינות. אף אחד לא צריך לפרש את ההנחיה הזו כמיועדת לכל אחד מהתלמידים, אלא כחלק מגישה שאומרת שצריך לקדם נושאים חשובים, וכל אחד בוחר מה שמתאים לו. יש אנשים שמחפשים להעביר ביקורת לשם ביקורת, וזה לא נכון. באותה מידה של קידום המתמטיקה, שמחתי לקדם אצלנו מגמות מוזיקה ומגמות נוספות בתחום מדעי הרוח. אף אחד לא אמר לי 'לא לא, עכשיו רק מתמטיקה'. תלמיד שיכול, צריך לעודד אותו בגיל הזה לא להתעצל ולפתוח לעצמו אופציות בעתיד. הוא יכול להיות מתמטיקאי ויכול להיות ראש ישיבה – זה מצוין וזה מעולה".
בישיבות ואולפנות בני עקיבא התווסף בשנים הללו יותר חינוך טכנולוגי?
"כן. עוד לפני ששר החינוך נכנס עסקנו בזה הרבה והנושא התקדם מאוד, וגם שמנו דגש על אנגלית. זה היה נדרש בחינוך הדתי. הובלנו מהלך מאוד משמעותי לקידום מקצוע האנגלית, ואנחנו רואים תוצאות אמיתיות. יש היום יותר תלמידים שלומדים לחמש וארבע יחידות מאשר בעבר".
מה היית רוצה לראות יותר מצד משרד החינוך?
"מגמת העצמת המנהלים היא דבר חיובי. יש לה גם מחיר, כי יחד עם הסמכות באה אחריות ומדידת הצלחתו של מנהל. אבל העניין של לקחת מוסד ולהעיף אותו קדימה – גם מבחינת הישגים לימודיים וגם מבחינה ערכית – הוא מאוד חשוב. צריך לקחת לצד הנושא הלימודי גם את הנושא החינוכי והערכי, ולראות בזה עניין של לכתחילה. לתת לבתי הספר לבחור נושאים שחשוב להם לקדם, הן בעולם הלימודים והן בעולם הערכים. בחינוך הדתי צריך עוד יותר לקדם את התפיסה ההפוכה למאבק ב'הדתה'. לעשות יותר כדי לשים את הערכים היהודיים על השולחן".
לדעתך, יש כיום הדתה בחינוך הממלכתי?
"אין. זה סיפור אגדה שלא היה ולא נברא. להפך. יש צימאון ליהדות של לא רק רוב אלא כמעט כל בתי הספר וגופי החינוך ברשויות המקומיות, אצל המנהלים וכמובן אצל ההורים. אנשים רוצים לקבל יותר תשתית ושורשים בתחומים היהודיים וגם הציוניים. זה ניכר בכל מקום. ללמוד יותר על לוח השנה, על המקורות. היציאה נגד זה היא פיקציה".
להפריד את החינוך מהפוליטיקה
צביקה פלג הוא מנכ"ל רשת אורט, שלדבריו היא "הרשת הגדולה בישראל, עם 237 מוסדות חינוך ולמעלה ממאה אלף תלמידים מכל המגזרים – בחינוך הכללי, הציוני־דתי, חרדי, ערבי, ובדואי".
גם פלג מברך על עשייתו של השר בנט. "בנושאי מתמטיקה ואנגלית אני רואה בהחלט בפעילותו בשורה חשובה למען העתיד הכלכלי של מדינת ישראל". עם זאת, הוא אומר, גם הדחיפה הזו לא מביאה לשינוי הארגוני העמוק והמהותי שחיוני בעיניו למערכת החינוך בישראל, ולא בטוח כלל שאדם כלשהו המכהן בתפקיד שר חינוך ונדרש להראות הישגים בטווח זמן קצר, מסוגל לחולל: "מעבר לכל עשייה של שר זה או אחר, אנחנו נמצאים במבנה חינוכי ארגוני אנכרוניסטי שלא השתנה בעשרות השנים האחרונות. אני מבין ששר צריך להביא תוצאות מהירות, ולכן יש אמנם רפורמות כאלה ואחרות, אבל לא פתרנו בעיות יסוד. למשל, יצירת רצף לימודי שש־שנתי של חטיבת ביניים וחטיבות עליונות. מי צריך היום בכלל את החלוקה הזו ביניהן? עוד לא בנינו תוכניות למידה אסטרטגיות על פי פרופיל האוכלוסייה שאנחנו משרתים בכל יישוב. לא פתרנו את בעיית הלימודים של החרדים. לא פתרנו את בעיית החינוך בפזורת הבדואים, את בעיית המורים שחסרים במערכת.
"אנחנו באורט כבר עובדים על האתגרים הללו. אם מדינת ישראל תבין שהיא צריכה להשקיע, למשל, באותם בתי ספר של נוער חרדי, במיוחד הבנים, כך שבמקום שחלקם יסתובבו ברחובות תינתן להם הכשרה לפחות טכנולוגית, זה יפתור המון בעיות בעתיד.
"אני מעריך מאוד את העשייה של השר בנט בשוטף", מוסיף פלג, "אבל אם תשאלי אותי, צריך להוציא את נושא החינוך מידי התחום הפוליטי, ולהקים רשות ממלכתית לחינוך. כמו שיש משטרה וצה"ל, צריכה להיות רשות שמופקדת על חינוך. לנתק כל קשר לפוליטיקה. חינוך ופוליטיקה לא הולכים יחד".
לקצר את החופש, להוריד שנה מלימודי התיכון
השינויים שפלג רואה בעיני רוחו הם מרחיקי לכת, ועם זאת נשמעים הגיוניים לחלוטין, אפילו מתבקשים. "אני למשל בעד 11 שנות לימוד, מי צריך 12? אני בעד לקצר את החופש הגדול בחודש, ולצמצם ל־11 שנים את המסלול בכללותו. כך זה אפילו לא יעלה עוד כסף במשכורות המורים. קיצור של החופש בחודש יהיה טוב לתלמידים, להורים ולבתי הספר. גם מבנה כיתות הלימוד צריך להשתנות. צריך לעבור לקבוצות למידה שיעבדו בצורה של למידה לפי פרויקטים. אנחנו בעולם של הייטק, של יזמות. צריך להתקדם לשם.
"הבסיס בעיניי הוא כבר בגן הילדים. לא צריך להסליל ולא לתייג, אבל כן למפות את הילדים כבר בגן. לראות שיש ילד שצריך יום לימודים ארוך וארוחה חמה כי אין לו בבית, ויש ילדים שצריכים קבוצות עבודה קטנות. צריך לאבחן את הצרכים של כל אוכלוסייה, ולתת תוכניות בהתאמה. היום, בגלל שהכל מקושר לתחום הפוליטי, אם יתנו לראש עירייה אחד יותר משאבים לחינוך יגידו שזה בגלל שהוא מקורב למפלגה השולטת בתיק, לא בגלל שלאוכלוסיית התלמידים בעיר שלו יש יותר צרכים. אנחנו הקמנו למשל תנועת נוער בתוך הרשת, כדי שתלמידים יקבלו את ההעצמה שלהם באמצעות נתינה לאחר. זה צריך להיעשות באופן ארצי. היום אני צריך להשיג תרומות מחו"ל כדי להטמיע ערכים יהודיים, זה לא אמור להיות כך.
"אני מכיר ומוקיר את המאמצים לקדם, אבל צריך לאתחל הכול. להציב מודל מחודש של מערכת החינוך, גם מעבר לתיכון. אני בעד הגבלת האוניברסיטאות רק להענקת תואר שני ושלישי, ושתארים ראשונים יילמדו במכללות בלי פסיכומטרי. שכל אחד יוכל להתחיל ולהתנסות בלימודים אקדמיים. שכל אחד יתקבל, ואז יראו מי מתאים. צריך להושיב ועדה שתלמד ותחליט איך החינוך בישראל צריך להיראות בשנת 2025, לא בשנה הבאה.
"תקציב החינוך הוא אחד התקציבים הגדולים של מדינת ישראל, אבל כל שנה הוא נשפך על אותו דבר. אני אומר את זה בכאב. ברשת אורט שינינו בענק. יש לנו אסטרטגיה, יש אבחנה של אוכלוסיות לפי צרכים, יש תוכנית הוליסטית שמאבחנת ילדים כבר בתחילת הדרך, הכל ממוחשב, והמורים משתפים פעולה באהבה גדולה. גם מחלקות החינוך ברשויות המקומיות משתפות איתנו פעולה בחפץ לב. מדברים היום על מגמות טכנולוגיות חדשניות, אני כבר מייצא חינוך טכנולוגי. רק עכשיו, למשל, הייתה פה משלחת מאזרבייג'ן שבאה ללמוד. אין סיבה שזה לא ייראה כך בכל מדינת ישראל".
המשימה הבאה: תדמית המורה
הרב יובל אלימלך מנהל בתי ספר תיכוניים מזה כמעט שני עשורים, ובחמש השנים האחרונות משמש כמנהל בית החינוך אמי"ת בר־אילן נתניה, שזכה בשנת הלימודים הקודמת בתואר "קהילה מצטיינת ברשת".
לדבריו, "השר נפתלי בנט הביא איתו לתפקיד את המושג שכל כך היה חסר באזורנו, 'מנהיגות קשובה'. בניגוד לשרי חינוך אחרים שבכניסתם לתפקיד ביטלו את תוכניות העבודה של קודמיהם, בנט בחר בראשית תקופת כהונתו לצאת למסע למידה ולהקשיב לשטח. בכך הוא נעץ ערך חשוב במשרד ולפיו מה שעובד, ממשיכים להעמיק בו. לשם כך דרושה צניעות ואולי גם אומץ פוליטי. בעיניי זו הייתה התחלה נכונה, ראויה ובעיקר אחראית. נפתלי התייעץ והשאיר על כנן את הלמידה המשמעותית ואת הפדגוגיה החדשנית שהולכת ותופסת תאוצה בבתי הספר – הן בהיבט הפדגוגי והן בהיבט הפיזי על ידי מרחבי m21".
מהי המשמעות המעשית של מרחבי m21?
"שוברים פרדיגמות וקירות. במקום כיתות, מרחבים פתוחים, משותפים ושקופים. פינות רוגע ונחת שאמורות להוות פלטפורמה לחדשנות פדגוגית־חינוכית מהותית. זה מאפשר לכל תלמיד ללמוד באופן שמתאים לו. יש למשל אחד שרוצה לשים אוזניות וככה הוא מתרכז יותר, וזה בסדר גמור. עם זאת צריך לזכור שאלו רק 'עצים ואבנים'. כדי להעניק להם משמעות ולמקסם אותם, המשרד צריך לעסוק בלמידה. צריך להטמיע תהליכים. צריך להשקיע משאבים ביציקת תוכן ראוי לכלים הללו. לא מספיק לייצר כיתות שקופות, צריך ללמד את המורים איך מתנהלים בכיתה שקופה. צריך לתת למורים את הכלים כיצד להשתמש נכון בכל החדשנות כדי לייצר למידה מותאמת לא רק למאה ה־21 אלא בעיקר לתלמיד".
מה הביא איתו נפתלי בנט מעולם ההייטק לעולם החינוך?
"ראשית, הוא ומנכ"ל המשרד שינו את השפה לכזו שמדברת נתונים. הכל מדיד. לא מדברים בבערך ובפרשנויות אלא השיח קונקרטי, ברור ובהיר. הוא הביא גם את נושא השקיפות. כולם יודעים הכל על הכל. הנתונים נגישים. זה הוביל את צוותי החינוך לעמוד מאחורי הדברים ולקחת אחריות על תוצאות ותפוקות, מה שהומשג כ'אחריותיות'. אבל השינוי המשמעותי לדעתי הוא החתירה המתמדת למצוינות.
"התוכנית 'לתת חמש' במתמטיקה, ובהמשכה התוכנית הלאומית לקידום האנגלית, מקדמות בראש ובראשונה את השאיפה למצוינות בבתי הספר. הן נלחמות בתרבות הבינוניות ומבקשות להטמיע בתלמידים את המוטיבציה להיות יותר טובים, להתמודד עם הקשיים ולא לוותר. השר הוביל מהלך שאמור לייצר את התנאים להצטיינות כוללת.
"עם זאת, אני חושב שהסלוגן שנבחר קצת מאבד את המטרה. אמנם היה צורך למתג נכון את הפוביה הלאומית ממתמטיקה, אך עדיין הועבר המסר לכאורה שרק תלמידי חמש היחידות תורמים באופן אסטרטגי למדינה. בהמשך בנט הודה שהקמפיין היה אגרסיבי מדי אבל התדמית לא תוקנה, ועדיין לא מניחים על השולחן את העובדה שניתן להצטיין בתחומים נוספים ולאו דווקא בתחום הריאלי. עם זאת, העובדות מדברות בעד עצמן: יש עלייה דרמטית במספר הניגשים לחמש יחידות, ועלייה באחוזי ההצלחה".
ואיפה מקומם של הערכים?
"גם בנוגע לערכים יש לבנט אמירה. התמונה החינוכית משנה את הפוקוס. בתי הספר אינם נמדדים רק בהישגיות. אחוזי הבגרות עדיין חשובים מאוד, אבל המעטפת היא שנותנת את הטון – משמעת, אקלים מיטבי, נשירה, מעורבות חברתית, אחוז המתגייסים. בית ספר איכותי נמדד כיום בראש ובראשונה על פי הערכים שהוא מקדם. פיתוח מקצועי של המורים, האקלים בחדר המורים, תחושת הזהות והשייכות של הצוות וכן תחושת המוגנות של המורים, כולם מהווים מימד מהותי בציון של בית הספר".
לא לפחד מארגוני המורים
מה בנוגע לאוטונומיה של המנהלים? אתה כמנהל מרגיש את השינוי?
"לדעתי, זהו תחום שטרם הושג בו היעד הנכסף. יש לתת למנהלים יותר אפשרויות לתמרון, הן בהיבט הפדגוגי והן בהיבט הכלכלי. יש מסר אמביוולנטי שמועבר למנהיגי החינוך: מצד אחד מבקשים מהם לייצר תהליכי הוראה ולמידה מותאמים למאה ה־21 שמאופיינת באפשרויות אין ספור ובעושר רעיוני ויישומי, ומצד שני לא מאפשרים די גמישות ניהולית כדי ליישם את ההתאמה הזו. נדמה כאילו דורשים מהמנהיג להגביה עוף, אבל קושרים את ידיו.
"מנהלים נדרשים להטמיע חדשנות פדגוגית בהתאם לצורכי בית הספר שלהם וביחס ישר לחלומות שהם מבקשים להגשים. אך כל עוד המנהל מחוייב לתוכנית אחידה ואין לו אפשרות לתעדף את התקציב שלו כדי ליצור הלימה מיטבית ומקצועית בין החלום החינוכי למשאבים הקיימים, לא נחווה פריצות דרך של ממש בעולם החינוך. הגיע הזמן שמדינת ישראל תוביל את עולם החינוך העולמי ולא תשתרך מאחור. אוטונומיה רחבה יותר למנהלי התיכונים היא תחילתה של תהליך חשוב זה. אני מבין שהשר מאמין בתפיסה הזו לגמרי, ואף יודע שהנושא נמצא בדיונים, אך עדיין המנהלים לא קיבלו את האוטונומיה הנדרשת להפוך חלומות למציאות".
ומה עוד צריך לשפר?
"כדי לקדם חדשנות פדגוגית המבקשת להיות בחזית הידע מחד, ומאידך להבטיח שכל תלמיד ימצה את פוטנציאל הלמידה וההתקדמות הגלום בו באופן מקסימלי, יש לתקצב את זה. יש לייעד לכך תקציבים רחבי היקף. אי אפשר להכין את תלמידי ישראל לעולם דינמי ומשתנה בלי משאבים מתאימים".
מה צריכה להיות המשימה הבאה של בנט או של שר החינוך הבא?
"כולם מדברים על מעמד המורה, אבל אף אחד לא פעל בנושא הזה לעומק ולרוחב. צריך להשקיע בחיזוק תדמית המורים. את אותה השקעה שהשקיעו ב'לתת חמש', צריך להשקיע ב'מורה לחיים'. בנוסף, צריך להתמודד מול ארגוני המורים. לא לפחד מהם. הרפורמות שהם הובילו יצרו תקיעות ארגונית שחייבים לשחרר מבלי לפגוע במורים. יש עוד עבודה רבה, אבל נראה כי עצם שינוי הפרדיגמה הקשיחה שאפיינה את החינוך בישראל, פותח דלתות לעולם חינוכי יצירתי שמותאם לאתגרי המחר". 
