שעת בוקר במכללה בירושלים. בכיתה רחבת ידיים לומדות 25 נשים חרדיות. הדבר הראשון שבולט לעין הוא הריכוז. כאן אין טלפונים על השולחן, ובשונה מכיתת סטודנטים ממוצעת, העיניים מרוכזות במרצה ובמצגת. הדבר השני הוא שכולן עונות להגדרה "אישה חרדית", אך נדמה שלכל חתך באוכלוסייה הזו יש כאן ייצוג – ליטאיות וחסידיות, ספרדיות ואשכנזיות, בעלות תשובה וחרדיות מבית.
ברוכים הבאים, או יותר נכון ברוכות הבאות, לתוכנית "משפיעים – חרדים לשירות המדינה ולשלטון המקומי", גרסת הנשים החרדיות. התוכנית המדוברת עלתה לכותרת בעקבות עתירה שהוגשה על ידי "שדולת הנשים", בטענה שיש לשלב נשים בתוכנית הראשונה שיצאה לדרך ושיועדה לגברים חרדים. בינתיים תוכנית הגברים הסתיימה, תוכנית הנשים עומדת לפני סיום לאחר חצי שנה אינטנסיבית של לימודים, ובעתיד ייפתחו שתי התוכניות – לנשים ולגברים – במקביל.
זוהי הצצה ראשונה לתוכנית, שמהווה בעצם אלטרנטיבה חרדית לתוכנית היוקרתית "צוערים לשירות המדינה". החזון שלה הוא בניית עתודה חרדית מובילה שתשתלב בתפקידים משמעותיים בשירות המדינה ובשלטון המקומי. התוכנית היא מיזם משותף של קרן קמ"ח, נציבות שירות המדינה, משרד העבודה והרווחה ומשרד הפנים, ומהווה תוצר של החלטת ממשלה 869 בדבר שילוב הציבור החרדי בשירות המדינה. ההכשרה מתקיימת ברובה בירושלים, וכוללת 50 תקנים שנתיים, חציים לגברים וחציים לנשים.
לפגוש את הפריפריה
שפרה קפלן, 37, הייתה מורה בבית ספר במשך שנים רבות. לדבריה, כמו מרבית חברותיה היא פשוט הוסללה להוראה. מאז ומתמיד היה לה חלום מודחק – להיות עורכת דין. אחרי עשור כמורה היא החלה להגשים אותו ולמדה תואר ראשון במשפטים בקמפוס החרדי של הקריה האקדמית אונו, ותואר שני באוניברסיטת חיפה. היא התמחתה בפרקליטות, שם פגשה מקרוב את המגזר הציבורי. כיום היא עורכת דין במשרד פרטי, ויו"ר הוועדה למעמד האישה בלשכת עורכי הדין. קפלן שואפת גבוה: "יש לי חלום להיות שופטת חרדית", היא אומרת כבר בתחילת השיחה.
בארבעת החודשים האחרונים, השעון המעורר שלה מצלצל כל בוקר בשעה ארבע וחצי, והיא עושה את דרכה מעיר מגוריה חיפה לירושלים. "החיים שלי לגמרי השתבשו", היא מספרת בחיוך. "התוכנית מאוד אינטנסיבית, וזה אתגר לא פשוט, בוודאי אם תוסיפי לזה את הנסיעות. זה לא קל ויש נפילות, אבל אני מקווה שבסופו של דבר זה ישתלם לי. יש לי המון תמיכה ועזרה מהמשפחה".
התקדמת יפה בקריירה עד עכשיו, למה לעצור את החיים לטובת תוכנית אינטנסיבית כל כך?
"אני מאמינה גדולה בשירות הציבורי וביכולת שלו להיות גוף שמשפר ומוביל מדיניות רוחבית, שמשפיעה על כלל הציבור בצורה מיטבית ומשמעותית. השירות הציבורי משפיע על האזרחים הרבה יותר מהגופים הפרטיים. בהתמחות שלי בפרקליטות הבנתי את החשיבות של מגוון דעות, שצריך לכלול גם את הכובע החרדי. השירות הציבורי בדרגים הגבוהים יותר חסום במידה רבה בפני אנשים חרדים, והתוכנית הזו מהווה עבורי מקפצה ופתח להיכנס לשם".
אני פוגשת את משתתפות הקורס, שאורכו כחצי שנה, לקראת סיומו. הן הספיקו ללמוד לעומק על מדינת ישראל והחברה הישראלית, על שירות המדינה והשלטון המקומי, על מערכות הממשל המרכזיות, על ממשקים עם המגזר העסקי והאזרחי ועוד. לצד ההכשרה העיונית הן עברו תהליכים אישיים לפיתוח זהות מקצועית ותהליכים קבוצתיים לבניית רשת עמיתים, ורכשו כלים מקצועיים וניהוליים. התוכנית כוללת הרצאות ומפגשים מגוונים, סיורים ברחבי הארץ, עבודות חקר, ליווי בעלי תפקידים ועוד.
גילן של המשתתפות נע בין 24 ל־46, והממוצע שלו צעיר יותר מקבוצת הגברים שכבר סיימה את התוכנית. לעומת זאת, הניסיון התעסוקתי שלהן ביחס לגברים גדול יותר. הן מגיעות מכל רחבי הארץ – מירושלים, בני ברק, בית שמש, מודיעין עילית ואפילו קריית מלאכי. יש ביניהן משפטניות, רואות חשבון, אדריכלית, עובדת סוציאלית ועוד.
רוחי רוזנברג, 33, אם לשלושה מירושלים, למדה בסמינר הוראה, ובהמשך עשתה תואר בייעוץ וחינוך במכללה ירושלים. מבטאה מסגיר את מוצאה הארגנטינאי. אחרי נישואיה נסעה עם בעלה לשש שנות שליחות בברזיל, מטעם מכון "דרכי הוראה" שייסד הרב מרדכי אליהו. בעלה שימש כרב קהילה, והיא כסגנית מנהלת בבית הספר היהודי ורבנית קהילה. לפני שלוש שנים שבו לארץ, ורוזנברג עבדה כמורה. חבר של בעלה השתתף בתוכנית "משפיעים" הגברית, וסיפר לו עליה. "בעלי אמר לי 'רוחי, בנו לך תוכנית בדיוק בשבילך. זה מה שחיפשת כל הזמן'".
למה בעצם?
"כי אחרי שאת נמצאת במקום כל כך גדול עם שינויים ופרויקטים, ומשפיעה על הרבה אנשים, אז לחזור לארץ ולעמוד מול כיתה אחת בבית ספר? את מרגישה שאת יכולה לתת יותר. שאפתי להשפיע ולחולל שינויים, וידעתי שלשם אני רוצה להגיע".
כאימא לילדים בני שנה עד 11, ההשתתפות דורשת ממנה מאמץ לשלב את התוכנית עם הבית. "אבל אני חוזרת הביתה שמחה עם תובנות חדשות וידע שמעשירים אותי, כך שגם אם אני מגיעה עייפה או עמוסה – טוב לי, וזה משפיע לטובה על הבית והילדים", היא אומרת. "המשפחה מאוד תומכת בתוכנית הזו – אימא שלי, החברות שלי, בעלי. כולם מעודדים. אני יודעת שמכאן אוכל להתקדם ולהגיע למקום שאני רוצה".
רוזנברג שואפת להשתלב בתפקיד בכיר בתחום החינוך, ומתלבטת אם להישאר בחינוך החרדי או הכללי.
באת כבר עם ניסיון רלוונטי, למה היית זקוקה לתוכנית כדי להתקדם?
"בתוכנית קיבלתי הכשרה וכלים שלא היו לי לפני זה. ידעתי אולי איך עובדים בחו"ל, אבל פחות הבנתי איך הפוליטיקה והבירוקרטיה עובדים כאן, מה חשוב ומה סדר העדיפויות. יכולתי אולי להתקדם גם בלי זה, אבל עכשיו אני מגיעה מוכנה יותר, עם כלים וביטחון".
הרגשת שהתוכנית אכן מותאמת לאורח החיים שלך?
"אני חרדית חוצניקית והסביבה שלי יותר פתוחה ומקבלת, אבל מבחינת הכללים מאוד שומרים כאן על הזהות החרדית. מבחוץ היו סימני שאלה, אבל ככל שעובר הזמן ואני מספרת לאנשים מה קורה, הם מתעניינים יותר לקראת המחזורים הבאים".
מבחינת רוזנברג, אחת החוויות המשמעותיות הייתה הסיור שערכה הקבוצה לדרום הארץ. "פגשתי מקרוב את הפריפריה. אם פעם היא הייתה בשבילי משהו רחוק, בסיור הזה נחשפתי מקרוב לאנשים וגם להשקעה של המדינה בפריפריה. לא שמחר אני עוברת לשם, אבל בפירוש אפשר לומר שיש שם עתיד".
יותר מ־300 מועמדים
יהודית אוריצקי, 28, אם לארבעה מבית שמש, היא בוגרת תואר ראשון במנהל עסקים בקריה האקדמית אונו. בשנים האחרונות עבדה כבנקאית. "חיפשתי משהו עם עשייה, משמעות וסיפוק", היא משתפת. "בבנק הנהלים ברורים וקבועים, ורציתי משהו עם יותר מקום לביטוי עצמי ועשייה".
עבור אוריצקי, השבוע המשמעותי בתוכנית היה דווקא זה שבו למדו על קיומם של 'שחקני וטו' בשירות הציבורי, גופים שללא הסכמתם לא ניתן לקדם דבר. "למדנו על אנשי המפתח בשירות הציבורי, ואיך באמת מובילים שינוי. למדנו על החשיבות של שיתופי פעולה ואיך מייצרים כאלה. למדנו לראות יותר את המשותף ופחות את השונה, לשים דגש על המשותף, ולראות את הצרכים המשותפים לכולם".
גם אוריצקי מספרת על התגייסות ותמיכה מצד המשפחה. "ודאי שזה לא קל. זה דורש התגייסות והיה ברור שאיעדר מהבית יותר, אבל בחרנו בזה מרצון ואני מרגישה שזו הזדמנות מאוד גדולה שקיבלתי". אחרי שתסיים את התוכנית, היא מתלבטת האם תמשיך לעסוק בתחום הכלכלי או תשאף להשתלב בתפקיד רוחבי יותר שנוגע בתחומים רבים.
את מאמינה שכחרדית תצליחי להשתלב בתפקיד בשירות המדינה בלי קושי?
"אם ניקח למשל את משרד האוצר, אז אני מניחה שזה מאוד תלוי באיזה מחלקות. אני מתארת לעצמי שיש קושי מסוים, עד שלומדים כל אחד את הגבולות של השני. אני מניחה שיהיה דיון סביב ארוחות צהריים משותפות או ערבי גיבוש. עבדתי בסביבה מעורבת ואני מאמינה שזה אפשרי, הכול תלוי באיזו גישה מגיעים. חשוב להשמיע את הקול שלנו, שמייצג את מה שאנחנו מאמינים בו, כי אנחנו חלק מהעם. הקבוצה נתנה לי אפשרות להבין ולראות טוב יותר מה קורה בעולם הגדול, וללמוד לגשר על הפערים ולראות את המשותף".
המגוון בתוך הקבוצה גרם גם לוויכוחים בין המשתתפות. למשל בתגובות על הרצאות מסוימות, או אפילו בשאלת השירים באוטובוס בדרך לסיורים. האם להשמיע מוזיקה כללית או רק חסידית? את ההכרעה , אגב, הן מסרבות לחלוק.
יהודית חדד, בת 28 מירושלים, אם לשניים ועובדת סוציאלית בעלת תואר שני, עבדה עם משפחות במגזר החרדי ובשנתיים האחרונות ליוותה נערות בסיכון מהמגזר. כששמעה על תוכנית "משפיעות", הבינה שזו יכולה להיות בשבילה דרך לעשות יותר.
החלק המשמעותי ביותר עבורה בתוכנית היה ההיכרות עם החברה הישראלית. "למדנו מקרוב על קבוצות שונות בחברה – אתיופים, רוסים, דרוזים, חרדים. מה שמרתק אותי באופן אישי זה אנשים, ולמדתי עד כמה בשורה התחתונה אין הרבה דברים שמבדילים בינינו ויש אתגרים שכולנו עוברים ביום יום. היה לי רגע מרגש כשהיינו בכנסת ופגשנו את ח"כ פנינה תמנו־שטה. היא כביכול משתייכת לציבור השמאלני, ליש עתיד, וכל השיחה אני מוצאת את עצמי מסכימה עם כל מה שנאמר. הנושא הפוליטי בכלל לא דובר, אלא אוכלוסיות חלשות והאתגרים שעומדים בפנינו".
לדבריה, כשהסתובבו בין משרדי הממשלה חוסר הייצוג של החברה החרדית בלט לעין. "ראינו שאין גיוון, וזה חבל גם מצדנו וגם מצדם. היה צמא מצדם לשמוע את העמדות שלנו. השמעת הדעה של הראש החרדי חשובה באותה מידה כמו זו של הכובע האתיופי ורוסי. לא רק להחלטות שמתקבלות כלפי החברה החרדית, אלא כלפי החברה כולה. היה להם חשוב לשמוע את נקודת המבט שלנו”.
הפרד ומשול
האמירה המקובלת במגזר החרדי היא ש"חדש אסור מן התורה", וכל יוזמה טרייה מתקבלת בחשש ובחרדה משינויים. לכן התוכנית נבנתה בהתאמה למגזר. השותפה החרדית במיזם הזה היא קרן קמ"ח (קידום מקצועי חרדי). הסמנכ"ל שלה הוא אברהם יוסטמן, עורך דין חסידי שפועל זה שנים בתחום שילוב חרדים בתעסוקה.
"הבנו שאנחנו לא מעוניינים לעשות עוד תוכנית צוערים, אלא תוכנית ייחודית לחרדים שתציע הכשרה לציבור החרדי הארדקור", אומר יוסטמן. "הבהרנו למנהלי התוכנית מה הדגשים החשובים לציבור החרדי. מצד שני, כלפי המגזר החרדי הבנו שמדובר בסוג של הזדמנות שאנחנו צריכים לשווק אותה בצורה נכונה, כדי שהציבור ייתן אמון ויתלהב".
ואכן, הציבור החרדי הביע אמון בתוכנית. לכל אחד מהמסלולים, לנשים ולגברים, נרשמו יותר מ־300 מועמדים, שמהם נבחרו בסופו של דבר 25 לכל קבוצה. שירות המדינה, אומר יוסטמן, הוא מקום שגם בעיני לא חרדים נתפס כמקום לא נגיש במיוחד. "הליכי המיון לא קלים, ואדם ממוצע מתקשה להבין את מדרג השכר בשירות המדינה. הוא נחשב בעיני רבים כמקום לא מובן ולא נגיש, אבל כן מבוקש. מבינים שזה מקום להשפעה. בציבור החרדי, שהמודעות שלו לתהליכים ישראליים נמוכה יותר, הפער היה גדול אפילו יותר".
מנהל התוכנית רונן קוטין מסכים עם הדברים. "החרדים מהווים כ־12 אחוזים מהאוכלוסייה, אבל שיעורם בשירות המדינה הוא 1.3 אחוזים. המסקנה היא שסביב שולחנות קבלת ההחלטות לא נמצאים חרדים. מתקבלות החלטות בנושאים כמו רווחה, חינוך ובריאות, שרלוונטיים לכולם, אבל האוכלוסייה החרדית לא נמצאת שם. זה בעייתי פעמיים, הן מצד האוכלוסייה החרדית שקולה לא נשמע, והן מבחינת מקבלי ההחלטות".
תנאי הסף הבסיסי לקבלה לתוכנית הוא חרדים בעלי תואר ראשון בתחילת דרכם המקצועית. "אנחנו מחפשים אנשים עם ברק בעיניים, שרואים את עצמם מחויבים לעשייה למען הציבור", אומר קוטין. "אנשים שבאים להשפיע ולשנות ורואים את עצמם כחלק מהמהלך של טיוב ההון האנושי בשירות הציבור, וששאלת השכר אצלם פחות חשובה משאלת ההשפעה".
רונן קוטין, מנהל התוכנית: "החרדים מהווים כ־12 אחוזים מהאוכלוסייה, אבל שיעורם בשירות המדינה הוא 1.3 אחוזים. המסקנה היא שסביב שולחנות קבלת ההחלטות לא נמצאים חרדים. מתקבלות החלטות בנושאים כמו רווחה, חינוך ובריאות שרלוונטיים לכולם, אבל האוכלוסייה החרדית לא שם"
מעבר לקשיים הפנימיים, התוכנית נתקלה גם בביקורת ועין פקוחה מבחוץ. מיד לאחר שהחלה תוכנית ההכשרה לגברים, עתרה כאמור "שדולת הנשים" נגד ההכשרה הנפרדת לגברים ולנשים, בטענה שהיא מנוגדת להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. המדינה השיבה שמדובר במחזור ראשון המהווה פיילוט ניסיוני שלאחריו יופקו לקחים, כולל בעניין ההפרדה המגדרית, וכי ההפרדה נועדה לכבד את אורחות חייהם של המשתתפים.
"העמדה שלנו היא שצריך לשלב חרדים וחרדיות בשירות המדינה ובכלל", אמרה עו"ד מיכל גרא־מרגליות, מנכ"לית שדולת הנשים, בריאיון ל־ynet, "אבל לא מכניסים קבוצה אחת על חשבון הקבוצה השנייה. נגיד שהחרדים היו אומרים 'אנחנו ניכנס לשירות המדינה רק אם יסירו את דגלי ישראל בכל מקום'. האם המדינה הייתה מקבלת את התנאי הזה?"
בית הדין לעבודה מתח ביקורת על ההפרדה בקורסים בכלל, ועל ההחלטה לפתוח תחילה את הקורס לגברים בפרט. "הדרך בה בחרה המדינה ב'תחילה רק גברים', יכולה בהחלט לבוא בגדר הקושי המובנה שב'נפרד אבל שווה'", כתבו שופטי בית הדין. "בפתיחת תוכנית לנשים בחלוף כמעט שנה מפתיחת זו של הגברים, וחודשים לאחר סיום הכשרת הגברים, אין כדי לרפא את הפצע שנפער בזכות לשוויון או למלא אחר הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה".
בסופו של דבר הושגה פשרה וקורס הנשים הנוכחי נפתח כמתוכנן. עם זאת, לקראת פתיחת המחזור הבא תידרש המדינה להוכיח שאין אפשרות לקיים את הקורס ללא הפרדה מגדרית, כלומר שלא יהיו מספיק חניכים שמוכנים להשתתף בו במתכונת מעורבת. התוצאות יועברו לשדולת הנשים, שתחליט האם היא מקבלת אותן או שברצונה לעתור שוב.
לדברי יוסטמן, מתווה ההפרדה של התוכנית היה מוסכם על המדינה והלשכות המשפטיות. "אנחנו חושבים שעניין ההפרדה קריטי להצלחת התוכנית ולהמשך גיוס החברה החרדית המיינסטרימית, שאם לא כן מה הועילו חכמים. מי שההפרדה לא חשובה לו, יכול להצטרף לתוכנית קיימת".
מדובר באנשים שבסופו של דבר יעבדו בחברה מעורבת, מה השוני בין תוכנית הכשרה מעורבת לעבודה בסביבה חילונית מעורבת?
קוטין: "התוכנית כוללת תהליכי פיתוח אישיים וקבוצתיים מאוד אינטימיים. בעבר הגיעו אנשים חרדים מצוינים לתוכנית צוערים לשירות המדינה, אבל כשהבינו שהתוכנית דורשת שיתוף פעולה קבוצתי הם אמרו 'זה לא מתאים לנו'. לכן, לפחות בשלב ההכשרה, יש מקום לשמור על ההפרדה. אחר כך הם משתלבים ופועלים כמו כל עובד ציבור אחר".
יוסטמן: "הציבור החרדי רואה הבדל בין עבודה ללימודים, ובוודאי הכשרה שהיא הכשרה ממוקדת, אישית וקבוצתית, שיש בה חשיפה אישית גדולה שאיננה מתאימה לאורח החיים החרדי. מעבר לכך, החשיפה צריכה להיות הדרגתית. אנשים רגילים לאורח חיים מסוים, אז נכון שבסופו של דבר הם יעבדו בסביבת עבודה מעורבת, אבל התהליך יהיה הדרגתי. ככל שיש להם חסם או קושי, וההפרדה לא פוגעת באיכות ההכשרה, אין סיבה לא לאפשר להם".
העמיתות עצמן ביקשו שלא להתייחס לסוגיה, אבל רוב מוחלט של הנשים ששוחחתי איתן אמרו כי לא היו משתלבות בתוכנית מעורבת.
המטרה היא להשפיע גם על המגזר החרדי?
יוסטמן: "לא. המטרה היא עשייה כלל־ישראלית, ולא מכוונת למגזר החרדי. מצפים מהם להביא קול אחר, עמדה אחרת שלא הייתה נוכחת היום, ואנחנו מקווים שהגיוון הזה יתרום לכלל המגזרים ולאו דווקא לחרדים".
אברהם יוסטמן: "עניין ההפרדה קריטי להצלחת התוכנית ולהמשך גיוס החברה החרדית המיינסטרימית, שאם לא כן מה הועילו חכמים. מי שההפרדה לא חשובה לו, יכול להצטרף לתוכנית קיימת"
לצאת בשלום
הרב נחמיה שטיינברגר אחראי מטעם נציבות המדינה על הפרויקט, ובכלל זה על שילוב המשתתפים במקומות עבודה ההולמים את כישוריהם. במסגרת תפקידו הוא פונה למשרדי הממשלה בבקשה למצוא יעדים שבהם בוגרי התוכנית יכולים להשתלב. המדינה אף הקצתה תקנים נוספים לצורך מימוש התוכנית, והגופים שיקלטו את העובדים מחויבים להעסיק אותם למשך שנתיים.
איך עובד תהליך ההשמה?
"יש תהליך כפול. במסגרת ההכשרה אנחנו עושים בירור מהו הדרייב הפנימי של כל עמיתה ומהם האזורים שהכי מתאימים לה, ומנסים לבנות מפה אישית לכל אחת. במקביל אנחנו מוציאים קול קורא למשרדי הממשלה ולמי שרוצה לקלוט בוגרות שלנו. תהליך מקביל קורה בשלטון המקומי, בפרט באשכולות הנמוכים – עיריות כמו בני ברק, ירושלים, לוד. כנ"ל במועצות הדתיות. בערים חילוניות מדובר בתפקידים משמעותיים. מצב המועצות הדתיות נמצא בשפל, והן באות כגורם מקצועי רציני שיכול לסייע. בסך הכול עומדות בפני העמיתות כ־130 משרות אופציונליות.
"השאיפה היא שאחרי שנתיים, עם ניסיון בשירות הציבורי, אותם עובדים יתמודדו על מכרזים נוספים", אומר שטיינברגר. לדבריו, כיום ניתן לראות חרדים במסדרונות בכנסת, "אבל אלה משרות אמון, תפקידים פוליטיים, לא דרג מקצועי". גם הוא מביע תמיכה מוחלטת בהפרדה. "מנדט הפעולה היחיד של קרן קמ"ח בכל השנים בהן היא עוסקת בשילוב חרדים, הוא לתת לציבור החרדי את הביטחון שכשם שנכנס בשלום כך ייצא בשלום. קרן קמ"ח נבחרה כי גם למדינה יש אינטרס שהם יישארו חרדים ולא יחצו את הקווים בעקבות התוכנית, כדי לא להרתיע את המצטרפים הבאים ולעורר התנגדות. מדובר במהלך עדין ומורכב, שצריך לחשוף באופן מבוקר ולדעת איך לשמר אותו, וזו הערובה להצלחה".
