"כשבוחנים את ההתמודדות של מערכות חינוך ברחבי העולם עם מגפת הקורונה – החלק הכי משמעותי אינו רמת הטכנולוגיה או הזמינות שלה. טכנולוגיה יעילה רק אם יודעים לרתום אותה לצרכים של המערכת. הגורם האנושי, היכולת של מורים לתפעל את הטכנולוגיה ולהיעזר בה – זה היה החלק המכריע בהצלחה של לימוד מרחוק".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המסע מאתיופיה: "עדיין מופתעים לגלות שאנחנו נשואים"
– דיל המינויים: נתניהו קידם את ראש המטה של גנץ
– פרויקטור הקורונה החדש: העלו את גובה הקנסות
במילים אלו פתח לפני זמן קצר פרופסור אנדריאס שלייכר, המכונה "שר החינוך של ה-OECD", את הפאנל הבינלאומי שעסק בהשפעת הווירוס על בתי ספר מסביב לגלובוס, במסגרת ועידת החינוך הדיגיטלית הלאומית של מקור ראשון ומרכז ישיבות בני-עקיבא. בפאנל השתתפה גם ג'אן מוריסון, שהקימה ועומדת בראש ארגון TIES, אשר פועל לקידום מודל ה-STEM (מדעים, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה) עם תוכניות פורצות דרך ברחבי העולם וגם כאן בישראל.
פרופ' שלייכר, אתה עובד מעל 20 שנה עם שרים ומנהיגים ברחבי העולם. מזכיר החינוך לשעבר של ארה"ב, ארני דנאקן, נהג לומר עליך שאתה מבין סוגיות ואתגרים גלובליים יותר מכל אדם שהוא פגש מימיו. ובכן, אין אתגר עולמי גדול יותר מהקורונה. איך התמודדתם עם הנגיף בתחילת ההתפרצות?
"זה מאוד תלוי איפה. יש ארצות כמו שוודיה, שלא סגרו את בתי הספר בשום שלב. הם סגרו כל דבר אחר לפני שהם נגעו בבתי הספר, כי הם ידעו שבתי הספר שלנו היום – הם החברה שלנו מחר. לעומת זאת יש מדינות אחרות, כמו זו שבה אני גר כיום, צרפת, שסגרה את בתי הספר מהר מאוד. מה שמעודד הוא שכיום אנו רואים שיותר ויותר בתי ספר למדו לחיות לצד הנגיף. הם ביצעו את השינויים הנדרשים כדי להפוך למקומות בטוחים והלמידה ההיברידית צמחה באופן שמשלב את העולם הווירטואלי ואת עולם הלמידה בבית הספר".
איך מבצעים מעבר כזה בהצלחה?
"אני חושב שזה תלוי מאוד ביכולת של בתי הספר לייצר אמון, ואמון נובע משקיפות. יש מערכות חינוכיות שהיו להן אסטרטגיות ברורות איך ליישם את דרישות הריחוק החברתי ואיך להתמודד עם ההגבלות על המרחב. כשיש מורים שיודעים להסביר ולתווך את הנושאים הללו היטב, מורים פעילים שיוצאים אל הקהילה ופוגשים את ההורים והמשפחות ובונים אמון – שם ראינו שהתגובה הציבורית דווקא הייתה טובה מאוד. אבל אם מסתכלים על ארץ כמו צ'ילה, שנקטה בגישה זהירה מאוד בפתיחה המחודשת של בתי הספר, הציבור שם איבד את האמון. אנשים לא מרגישים שזה מקום בטוח לילדיהם".
עד כמה המורים היו מוכנים למעבר להוראה דיגיטלית מרחוק?
מוריסון: "גילינו שיש פער דורי, והוא הרבה יותר משמעותי ממה שחשבנו. אלה שנולדו לתוך העולם הדיגיטלי התמודדו עם המצב וראו בו הזדמנות. המורים הוותיקים יותר גילו שמדובר באתגר ממשי עבורם. ועם זאת, כולם מלמדים בבית הספר ביחד. ראינו שאלו שהרגישו נוח וטבעי עם המערכות החדשות עזרו מאוד לאלו שלא והחלו לעבוד ביחד. נוצרו מערכות יחסים ביניהם, וגילינו עד כמה קשרים הם דבר משמעותי וחשוב. אז היה יכול להיות נפלא אם כל המורים באמריקה היו מגיעים מצוידים ומוכנים לאתגר הטכנולוגי, אבל מה שגילינו הוא את הדבר שבו הם כן היו מצוידים – היכולת לעבוד ביחד".
שלייכר: "אני חושב שהמשבר הזה מלמד אותנו שחינוך איננו רק חוויה רק של העברת מידע, בסוף מדובר במערכת יחסים. מה שהתלמידים יזכרו בעוד עשר שנים מתקופת הקורונה הוא מי היו המורים שהושיטו להם יד, שהבינו את החלומות והתשוקות שלהם, שהיו מסוגלים לתקשר איתם".
במה הלמידה מרחוק השתנתה לאורך התקופה?
מוריסון: "בתחילה ראינו בעצם שידור של מה שבדרך כלל היה קורה בכיתה. זו לא באמת הייתה למידה מרחוק, בטח שלא מיקסום של מה שלמידה דיגיטלית מאפשרת לנו. אבל היה לנו נוח לנסות לעשות את מה שהכרנו ואהבנו. מהר מאוד הבנו שאין לנו יכולת, לא מבחינת חומרה או תוכנה, להגיע עם הוראה מרחוק לסלון של כל ילד וילד, ומיד עלתה השאלה למי יש היכולת הזאת ולמי לא. ועוד עניין – הבנו שתוכניות הלימודים שיש לנו, שלא לדבר על שיטות הוראה, פשוט לא מותאמות למצב הזה".
אז מה עשיתם?
"התאמנו אותה, יצרנו אפשרויות היברידיות באמת. אתן לך דוגמה, בהרווארד edX עבדו על פיתוח שישמש אותם כחלופה למעבדות כימיה עבור לימוד מרחוק. הקורונה האיצה את כל התהליך וכעת אנחנו מסוגלים להדמות מעבדת כימיה אמיתית, כולל דמויות מונפשות, אצל הילדים במחשב הביתי. בזכות המגפה פיתוח שהיה בעבודה לא רק הואץ, אלא גם הפך לנגיש לכל האומה ברחבי העולם".
ומה לגבי הנערים והנערות בגילאי התיכון?
"הדבר המדהים שגילינו הוא שהרבה מבני ה-16 עד 18 במרכזי הערים ובאזורים כפריים לא שהו בבתים מול המסכים, אלא עבדו כי הוריהם היו מובטלים. מה שהחלטנו לעשות היה להחזיר אותם הביתה, להושיב אותם מול המחשבים שלהם ולתת להם את ההזדמנות להרוויח כסף. הדרך הייתה באמצעות סיוע לעסקים בעיר שלהם להפוך למקוונים. ביוזמה הזו, שנקראת 'וויירד', הפכנו את ילדי התיכון לקולגות של בתי העסק והם מקבלים על כך תשלום".
בהחלט יוזמה מעוררת השראה.
שלייכר: "אני חושב שכעת יש לנו הזדמנות נהדרת באמת לוודא שנצא מהסטטוס-קוו הלא שוויוני. לא מספיק לחזור לנקודת המוצא, היא לא הייתה טובה. צריך להתקדם, להבין שאנשים הם שונים, שהם לומדים בדרכים אחרות וליצור מערכת הוראה שמגיבה הרבה יותר טוב לצרכים של סוגים שונים של תלמידים. המשבר הזה דווקא קידם אותנו בכיוון הזה, כי הוא העלה את המודעות למצב שאליו הביאו אותנו מערכות החינוך הנוכחיות שלנו".
אילו עוד הזדמנויות מחכות למערכות החינוך בתקופה ייחודית זו ואיך אתם חושבים שהן ישפיעו על העתיד?
שלייכר: "המשבר הזה נתן לנו לא רק תקווה, אלא גם ביטחון ביכולת לשנות. אפשר לראות העצמה של מורים שלוקחים את העניינים לידיהם, בתי ספר שלוקחים את העניינים לידיהם, קהילות שלוקחות את העניינים לידיהן. ב-15 השנים האחרונות ראינו מגמה לכיוון שאני מכנה אותו 'מיצרוך של החינוך'. תלמידים הפכו לצרכנים, הורים הפכו ללקוחות, מורים הפכו לספקי שירות וכולם התרחקו אלה מאלה. אני חושב שהמשבר הזה באמת קירב אנשים. הורים ראו מה צריך כדי לחנך ילד. טוב מאוד שהחינוך הפך לפרויקט של החברה כולה ואני מאמין שזה מה שנדרש כדי להזיז דברים קדימה".
