במסגרת ועידת החינוך הדיגיטלית של מקור ראשון ושל מרכז ישיבות בני עקיבא, הפגשנו שלושה כתבי חינוך – נעם (דבול) דביר מ"ישראל היום", שירה קדרי־עובדיה מ"הארץ" ולירן כוג'הינוף מ"כאן" לשיח בנושא בהשפעות הקורונה על מערכת החינוך, מהזווית התקשורתית. המשתתפים דנו בשאלה האם הקורונה באמת הביאה את העיסוק בסוגיות חינוכיות, ובמערכת החינוך אל קדמת הבמה והשיח הציבורי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המסע מאתיופיה: "עדיין מופתעים לגלות שאנחנו נשואים"
– דיל המינויים: נתניהו קידם את ראש המטה של גנץ
– פרויקטור הקורונה החדש: העלו את גובה הקנסות
"אם מודדים קדמת שיח בשאלה איפה הידיעות ממוקמות במהדורות החדשות או בעמודים בעיתון", אמרה קדרי-עובדיה, "אז אין ספק שכן. נדיר למצוא בימים כתיקונם כתבות שעוסקות בחינוך במקומות האלו ופתאום כן, זה קורה כל הזמן. אז אין ספק שסדר היום החינוכי עבר לקדמת הבמה. ועכשיו נשאלת השאלה האם זה בגלל שאנחנו כרגע בימים מאוד דרמטיים או שיש פה שינוי עומק – יש פה סימן שאלה שתינתן עליו תשובה ברבות הימים. בימים שחצי מיליון הורים מחכים לדעת אם הילדים חוזרים לגנים או לכיתות א' וב' – כולם רוצים לדעת מה קורה בתחום החינוך – האם זה פותח מקום לדון בשאלות פדגוגיות – מה הילדים לומדים, כמה ולמה, אני בספק. כשתחזור שגרת הלימודים, אני לא בטוחה שנחזור לכותרות הראשיות כל כך בקלות".
דביר התייחס בדבריו להזדמנות שטמונה בימים האלו שבהם "ההורים הפכו להיות בחזית החינוך ולפיכך הם הבינו את הבעיות שיש במערכת החינוך". לדבריו "זו הזדמנות שבבחירות הבאות נושא החינוך יתפוס חלק גדול כי הורים מבינים את הקריטיות שלו. יכול להיות שזה מה שיגרום לכך שנושא החינוך יעלה לסדר היום".
הוא הוסיף כי אופי עבודתם של כתבי החינוך השתנתה מן הקצה אל הקצה בעקבות הקורונה. "הפכו אותנו לסוג של כתבי פלילים. אם פעם יכולנו לבחור את לוח הזמנים שלנו ולהחליט במה חשוב לנו להתעסק, היום הלוז מנהל אותנו ומכתיב לנו. הרבה יותר קשה עד בלתי אפשרי להתעסק בנושאים מהותיים".
כוג'הינוף הסכים והוסיף: "אנחנו רואים את החינוך כשירותי בייביסיטר וזה מה שמעניין את כולם. אף אחד לא עסוק בעניינים פדגוגים. עניינים פדגוגיים נדחקים לשוליים".
בתשובה לשאלה מה הקורונה חשפה לגבי מערכת החינוך, ענה כוג'הינוף כי "מערכת החינוך נתפסה עם המכנסיים למטה. סופסוף הבנו המון דברים שהתעלמו מהם – אם ניקח לדוגמה את נושא המחשוב – במשך עשר השנים האחרונות קיצצו בתקציב המחשוב של מוסדות החינוך ברכישת ציוד קצה – ופתאום הבנו את החשיבות של זה וכמה זה היה דחוף. בנוסף, רואים עד כמה קשה למערכת חינוך לעבור תהליך של דיגיטציה. ראינו לא מעט הכנות וכל פעם, ברגע האמת המערכת קרסה".
"מצד שני", הדגיש כוג'הינוף, "רואים עד כמה המורים בכיתות חשובים בסופו של דבר. בלעדיהם אי אפשר לקיים למידה, עם כל הכבוד לזום שמצליח בחלק מהמקרים ובחלק נכשל. כמו כן אנחנו רואים כמה חשוב לתלמידים להגיע לבית הספר. אם שמענו בשנים האחרונות שאלות כמו 'מי צריך בכלל בית ספר?', הגיעה הקורונה וגילתה כמה בית הספר חשוב וכמה חשוב שיש מורה ושגוגל לא מספיק. שמעתי המון תלמידים שאמרו לי שלפני הקורונה הם לא סבלו את בית הספר, ועכשיו הם מתגעגעים ומחכים לחזור. המפגש החברתי והמורה שינהל אותם, קריטיים להם".
דביר ציין כי "מערכת החינוך נתפסה בעליבותה בכל הנוגע למחשוב. מדברים על אומת הסטרטאפ – ובתי הספר רחוקים מלהיות שם, נתפסו לא מכונים. המשמעות העמוקה של בעיית המחשוב אלו הפערים החברתיים שהלכו והתחדדו. תלמידים שמגיעים מבתים עניים ופחות אמידים נשארים מאחור. צריך לחשוב גם על אותו הילד שיש לו עוד שלושה אחים בבית ולא תמיד יש לו מחשב ללמידה ויש רעש. ואלו לא רק ענייני מחשוב – מי יכול לשלם על שיעורים פרטיים ולתת השכלה טובה יותר? אלו הורים יכולים לעזור לילדים שלהם כי הם משכילים?. נאלצנו להישיר מבט לילדים שמגיעים מרקע קשה. פגשנו את הפערים בתוך בתי הספר וזו תעודת עניות של מערכת החינוך והחברה הישראלית".
קדרי-עובדיה התייחסה לפער בין הכותרות שרגילים לפגוש במהדורות ובעיתונים, לעומת מה שקורה בשטח. "המילה כאוס היא מילה מאוד אהובה מבחינת העורכים, בכל הנוגע לידיעות חינוך, ובצדק, יש כאוס – במחשבים, בלמידה מרחוק למשל. יש הרבה דברים שלא עובדים. אבל זו מילה שאני מאוד לא אוהבת. צריך להפריד בין מה שקורה במטה – שם שורר הרבה בלאגן, חוסר ודאות וחוסר שקיפות ומצד שני כשאנחנו מגיעים לבתי הספר עצמם – אנחנו לא מוצאים שם כאוס. אנחנו נמצא שם מנהלים מעוררי השראה שמצליחים לפתוח את בתי הספר גם אם מפילים עליהם מתווה ביום שישי. יום הלימודים מתחיל והתלמידים שמחים להיות שם. צריך להפריד בין התיאור של הלמעלה לבין השטח. לא בריא לכתוב כל הזמן שיש כאוס – המורים מאוד פגועים מזה, התלמדים חווים את זה לא טוב, וזו פשוט טעות. צריך להיזהר ולצייר תמונה מורכבת".
דביר הגיב לדבריה של קדרי-עובדיה וציין כי "לא הייתה ברירה לא להפוך את הנושא לנושא צהוב. בסוף עוסקים בנושא מאוד משמעותי. היו החלטות שהצריכו את הכותרות, את הביקורת, את הכאוס כי באמת היה כשאף אחד במשרד החינוך לא התעורר. אם אין מספיק מורים ללמד בזום – אולי צריך כותרת 'צהובה'".
לגבי החמצת הזדמנויות לשינוי בשנת הקורונה אמר כוג'הינוף כי "פספסנו הזדמנות לבטל את בחינות הבגרות, או לפחות לצמצם אותן. זו שנה שהייתה יכולה להיות שנת פיילוט לרענן את הקיים, לתאם עם האוניברסיטאות שלא יתקבלו רק עם פסיכומטרי. שלא יהיה פה דור אבוד".
