במושב 'לא לעולם חוסן' בוועידת החינוך, שנערך הבוקר בהנחיית אלישיב רייכנר נשאלה השאלה כיצד מגבירים את האמון של הציבור במוסדות המדינה ובין חלקי החברה, והאם ניתן לחנך לחוסן לאומי במציאות הישראלית הנוכחית.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מתי מורידים מסכות? ארבע שאלות על שני חיסונים
– פנייה לאמירותים: הכירו בזכות היהודים על הר הבית
– נתניהו לבג"ץ: אל תתערבו במחלוקות פוליטיות
ד"ר יואב הלר, מנכ"ל ארגון 'מעוז' אמר בדיון שעתיד המדינה יקבע על פי רמת האמון בין האזרחים למוסדות המדינה ובין האזרחים עצמם. הלר הגדיר אמון כנכונות לייחס כוונות טובה לאחר, וטען שנמצאו מתאמים גדולים בין אמון לבין היכולת של מדינה לצמוח כלכלית ולייצר לכידות חברתית. הוא מנה מספר סיבות לירידה באמון "ראשית, החברה הישראלית מתגוונת ולא נראית כמו לפני שישים שנה, ועצם ההגדרה של מדינת ישראל משתנה בין הקבוצות השונות. רואים את זה גם בקורונה כשלכל קבוצה יש גישה שונה איך לנהל את המגיפה. סיבה שנייה היא הרשתות החברתיות שגורמות לנו לשמוע בעיקר את הקול שלנו, וסיבה נוספת היא המשבר הפוליטי הגדול ביותר בתולדות המדינה".
צפו בדברי הפתיחה של פרופסור חיים שקד:
הלר מנה שלושה מרכיבים הכרחיים שנדרשים כעת לראייתו – אמון, חוסן ותקווה, וציין מספר פרקטיקות לחיזוק האמון. "כל החלטה והוראה צריכה להיבדק האם היא מובנת, ישימה והוגנת. נדרשת יכולת להכיר בכך שיש סיפורים שונים בחברה, ולהקשיב להם, אך מצד שני צריכים לפתח סיפור משותף ואחריות משותפת. נדרש גם ניהול מבוסס נתונים, והצגת מסד נתונים אחיד לציבור". הלר טען שאסור לחכות לשינוי שיבוא מהמנהיגים. "כל אחד נדרש לשאול את עצמו מה הוא עושה כדי ליצר אמון חוסן ותקווה אצלו".
אמי פלמור, לשעבר מנכ"לית משרד המשפטים וכיום חברה בבית הדין העולמי לערעורים של פייסבוק, התייחסה לשיח ברשתות החברתיות וטענה שצריכים להכשיר אליו את התלמידים. "לכולנו יש רישיון נהיגה לאחר שעברנו תיאוריה וטסט, אבל לזירה המסוכנת של הרשתות החברתיות אין הכשרה. זו ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות שאין בה חוקים וכללים. התפיסה של הממשלה בשנים האחרונות היא להפחית רגולציה וברגע שיש התערבות קמה קול זעקה. אם רוצים להנחיל חוקים וכללים הציבור צריך להכיר אותם ולהיות מסוגל ליישם ולכבד אותם. הרשת החברתית קמה בתור אופציה מדהימה של יכולת להתבטא, וצריכים לבחון עד כמה אנחנו מוכנים שמישהו יתערב וירסן אותה". פלמור ציינה מספר פעולות שננקטו במשרד המשפטים לחיזוק האמון של הציבור במערכת המשפטית. "דאגנו לגיוון כוח האדם והשקענו בהכרת הקהלים השונים של החברה הישראלית. אי אפשר לשרת את הציבור לגווניו בלי להבין אותו".
הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות בני עקיבא, הצביע על הבעיה שכל קבוצה חברתית רואה את עצמה כצודקת ומייחסת לקבוצה אחרת כוונות שליליות. "כל אחד רואה בשני את הבעיה הכי גדולה", אמר הרב גודמן. כשנשאל מה נעשה בישיבות ובאולפנות כדי לרפא את האמון, אמר הרב גודמן שתפקידם של המחנכים הוא ללמד את התלמידים לייחס כוונות טובות גם לחולקים על דרכם. "בשבוע של רצח רבין קיימנו באמצעות הזום הרבה מפגשים עם כיתות של תלמידים מבתי ספר חילונים אבל הבעיה במפגשים הללו היא שכל צד בא לשכנע כמה הוא יפה וטוב וכמה הצד השני צריך להיות כמוהו. אנחנו מתייחסים למפגשים האלה בעיקר כהזדמנות לדבר על השיח, לפני ואחרי המפגש. באשר לרשתות החברתיות אמר הרב גודמן שהתלמידים מביעים עניין בדיונים על כך, וזו הזדמנות לדבר אתם על אמון וסגנון של שיח פוליטי".
חבר הכנסת אופיר סופר ממפלגת 'ימינה', התייחס לחוסר האמון של הציבור כלפי הפוליטיקאים. "אני מזכיר לעצמי שכולנו עם חזון אחד של מגילת העצמאות וגם אם רואים אותה מעט שונה אנחנו מסכימים על 70 אחוז ממנה. החוויה שלי היא שאפשר לשתף פעולה לא רק בצבא אלא גם בכנסת. הגעתי לכנסת בלי ציפיות גבוהות ולמרות התקופה המורכבת יש לי חברים טובים מכל גווני הקשת הפוליטית, ושיתופי פעולה עם חברי כנסת מכל המפלגות. יש תסכול שדברים כאלו לא מגיעים לחדשות ויש גם תסכול מכלים כמו טוויטר שבהם מה שלא חריף לא נכנס. כולנו צריכים להשתדל לדבר לגופו של עניין ולא לגופו של אדם וכשמפספסים, מותר להתנצל". סופר סיפר על הצעת חוק שהגיש לאחרונה לקיצור תקופת הבחירות כדי למזער את הקיטוב הפוליטי. "יכול להיות שזה יהיה קצת יותר קשה אבל שווה לנו להשקיע משאבים כדי שלא יהיו פלטפורמות למאבקים לא ענייניים".
